אני לא מבשלת כלום (אבל קונה רק אוכל בריא)
"חשוב לי מאוד נושא התזונה. ידוע שאני לא מבשלת - אני לא מסוגלת לבשל כלום. אני אוכלת בחוץ, קונה אוכל מוכן, וכשהילדים היו קטנים הייתה מישהי שבישלה לנו. לא נכנס אליי הביתה אוכל שמן או מטוגן. גם בארוחות שישי תמיד יהיה משהו לא שמן. זה לא רק בגלל הבריאות אלא בעיקר בגלל הקלוריות".
או אוכלת בחוץ (יש אפילו קפה על שמי)
"בבוקר אני אוכלת קצת שקדים ואגוזים שזה דבר שאני ממש אוהבת. אני משתדלת לצרוך כמה שיותר חלבונים - עוף, דגים. החלבון בונה את השריר וזה חשוב לי. אם אנחנו יוצאים למסעדה זה יהיה רק למקום שבו אני יודעת שיש להם סלט טוב ובריא. אחרי כל אימון אני שותה שייק חלבון. יש גם קפה שבבתי הקפה כבר קוראים לו 'קפה ג'ודי' והוא מורכב מאמריקנו עם שלוש כפות קצף חלב. לפעמים אני גם מכינה אותו בבית".
"לידי לא אוכלים שטויות. פעם הייתי עם חברות בחו"ל והן נכנסו לחנות נעליים. אמרתי להן שאחכה להן בחוץ, אבל הן התעקשו שאתרחק. התברר שהן רצו לאכול קרואסון שוקולד ופחדו לאכול לידי"
אין אצלי שום דבר קבוע (מלבד הכושר והרדיו)
"כל יום שלי שונה מקודמו. הדברים היחידים שקבועים אצלי הם שעות הכושר והתוכנית שלי ברדיו ynet עם רענן שקד בכל יום חמישי בין 17:00 ל־19:00, וגם ההכנה של התוכנית עם רענן ועם העורכת. בימים האחרים יש לי פגישות, אני מופיעה הרבה בטלוויזיה בתוכניות שונות ומתנדבת בארגונים שונים. זה חלק אינטגרלי מסדר היום שלי. מעניין אותי הגיוון הזה".
אני אובססיבית לכושר
"אני עושה כושר כל יום. פעמיים בשבוע אני עובדת עם מאמן כושר עם משקולות כבדות מאוד, פעמיים בשבוע אני משתתפת בשיעורי עיצוב בעצימות גבוהה, גם עם משקולות כבדות מאוד יחסית לשאר המתאמנות, פעמיים בשבוע יש לי פילאטיס מיטות, ושלוש פעמים בשבוע זומבה. אין ספק שנושא הכושר הפך להיות אובססיה אצלי".
ומתאמנת גם על הזוגיות שלי
"בן הזוג שלי, אבי רוטנברג, הוא עורך דין פלילי וחוקר משטרה לשעבר. הוא גר איתי וגם הוא אגב כל יום בחדר הכושר. זוגיות עבורי זה שיש לך חבר טוב ואהבה. קודם כול אהבה ואז להסתדר, לדעת לוותר. יש המון דברים שצריך לקבל, לשתוק, להבין, ואם מפריע משהו - להגיד. כשבאמת אוהבים ואכפת, צריך להגיד מה מפריע. אבל אני אדבר על מה שמפריע לי רק עם מי שבאמת אכפת לי ממנו וממערכת היחסים שלנו. אני יכולה לנתק קשרים עם אנשים בלי להגיד להם למה, כי לתפיסתי מי שלא חשוב לך - אין טעם להסביר לו למה".
אני נזהרת מדברים משמינים
"אני משתדלת לא לאכול דברים משמינים וגם מפריע לי כשהחברות שלי אוכלות לידי משהו משמין. לידי לא אוכלים שטויות. היום הן יודעות את זה ונזהרות וזה כבר לא קורה. פעם הייתי עם חברות בחו"ל והן נכנסו לחנות נעליים. אמרתי להן שאחכה להן בחוץ והן התעקשו שאתרחק עוד קצת. בדיעבד התברר שהן רצו לאכול קרואסון שוקולד ופחדו לאכול לידי".
"אני משתדלת לצרוך כמה שיותר חלבונים. אחרי כל אימון אני אוכלת שייק חלבון. יש קפה שבבתי הקפה כבר קוראים לו 'קפה ג'ודי' והוא מורכב מאמריקנו עם שלוש כפות קצף חלב"
אבל יש ג'אנק שכמעט שובר אותי
"הדבר שאני הכי אוהבת לאכול והוא הכי ג'אנק זה עוגת שוקולד. אני משתדלת לא לגעת ואני מצליחה בדרך כלל. משעות הערב אני לא מכניסה כלום לפה, למעט קרטיב דיאטתי שיש לי ממנו סטוקים בפריזר, ולפעמים קצת ירקות".
אני חרדתית בענייני בריאות
"יש לי חרדת בריאות. כשמשהו כואב לי, אני מיד חושבת שאני הולכת למות. אבל אז אני מתקשרת לאחת החברות האסטרולוגיות שלי, היא מרגיעה אותי ואני ממשיכה הלאה. החרדה הזאת כמובן מתעוררת גם כשזה נוגע לילדים".
מדיטציה זה לא בשבילי
"מה שהכי מרגיע אותי זה כושר. לא מדברים אליי בכלל דברים כמו יוגה ומדיטציות. יש לי בעיית קשב קשה מאוד ואני לא מסוגלת להתמודד עם כאלה כלים. המושגים האלה לא שייכים לעולמי. אני מאוד לא רוחנית. חיה את החיים בפשטות שלהם בלי כל מיני עניינים. פעם ניסיתי כי יש לי חברה שמאוד מחוברת לדברים האלה, אבל אחרי דקה איבדתי את הקשב, התחלתי לדבר והרסתי הכול. אני היפראקטיבית ברמות אחרות. באוניברסיטה למדתי כדי לרצות את ההורים ולצערי בזמני לא היה ריטלין. יכול להיות שהייתי מגיעה לפרופסורה אם היה לי מזה".
"אני רוקדת המון מול המצלמה. יש את אלה שלא אומרים לי בפנים, אבל כנראה שהם כן אומרים את זה מאחורי הגב: שזה מגוחך, שזה לא לגילי. זה לא מזיז לי. מאז ומתמיד אני עושה רק מה שעושה לי טוב"
גם בלילה המוח שלי לא נרגע
"שינה זו בעיה אצלי. בעיה קשה. אני לא ישנה טוב והייתי שמחה לפתור את העניין. אני הולכת לישון ב־23:00 וקמה בסביבות 7:00, שעל פניו זה טוב, אבל הבעיה היא שאני מתעוררת במהלך הלילה והמחשבות שלי נודדות. בכלל, קשה לי להירדם. המוח שלי לא כבה. הוא כל הזמן חושב. אז לפעמים אני חושבת על עננים לבנים ומנסה ליצור רגיעה מסוימת, אבל לא תמיד זה עובד. מדי פעם אני לוקחת חצי כדור שינה או מגנזיום - כי לפעמים יש לי התכווצויות שרירים בגלל הספורט. אין לי את העניין הזה של השלמת שינה או שנ"צ. מה שהצלחתי לישון בלילה - זה מה שישנתי וזהו. לנוח בצהריים זה בזבוז זמן מבחינתי".
עדיין לא עשיתי ניתוחים פלסטיים (אבל אני כן מזריקה)
"טיפוח מעסיק אותי מאוד. אני הולכת לקוסמטיקאית שלי קרן ברטוב פעם בחודש. אני אוהבת את החומרים שלה ומשתמשת בהם ויודעת שהחומרים של הקוסמטיקאיות תמיד יותר פעילים. מדי פעם אני עושה טיפולי הזרקה אצל ד"ר אלה אגוזי, לפי הצורך. לאחרונה עשיתי אצלה חידוש קולגן. ניתוחים פלסטיים מעולם לא עברתי אבל ודאי שלא אפסול בעתיד, כשארגיש צורך, חד־משמעית. לא מזמן חברה סיפרה לי שהיא הייתה צריכה להישבע בחיים של ילדיה שלא עשיתי ניתוחים פלסטיים - לקחתי את זה כמחמאה".
אני מאוד אוהבת קהל
"להרצות לפני קהל זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות. אני מרצה על תקשורת ועל החיים האישיים, הייתי אשת שר הרבה שנים ויש לי סיפורים מעניינים. בחו"ל אני מעבירה הרצאות על מה זה אומר להיות אישה, אמא ואשת קריירה ישראלית סביב השעון. יש לי הרבה מה להגיד בנושא".
וגם לרקוד (ברשתות)
"אני מוזמנת לאירועים הכי נחשקים אבל זה לא עושה לי כלום וכמעט לא תראו אותי באירועים. ברשתות אני נמצאת הרבה מאוד. אני רוקדת המון מול המצלמה ומעלה גם סטוריז מרגעים בחיים. התחלתי זומבה לפני שנתיים, נחשפתי ונסחפתי לכל העניין של הריקוד, ועכשיו זה חלק בלתי נפרד ממני - אני מעלה לטיקטוק, לפייסבוק, לאינסטגרם".
ברור לי שמדברים עליי (אבל זה לא מזיז לי)
"הקהל חלוק בדעתו. יש את אלה שלא אומרים לי בפנים, אבל כנראה כן אומרים את זה מאחורי הגב - שזה מגוחך, שזה לא לגילי. זה לא מזיז לי וגם האמת היא שהרוב מחמיאים ומפרגנים. אני הולכת ברחוב שלי ברמת גן ואנשים קוראים לי מרחוק, 'את עושה לי מצב רוח', 'כשאני רואה אותך רוקדת אני מתחילה לרקוד' או 'את מעלה את המורל'. יש המון תגובות מכל עבר וגם בטוקבקים. אבל אני חייבת להגיד משהו - לא משנה מה אומרים לי, אם זה חיובי או שלילי, מאז ומתמיד אני עושה רק מה שעושה לי טוב, מה שכיף לי לעשות, אני אומרת את מה שאני מאמינה וחושבת".
אני עושה חשבון רק לילדים ולבן הזוג שלי
"כשהייתי אשת שר היו קודים ולא יכולתי להגיד את כל מה שאני חושבת או להתנהג בצורה חופשית, אבל עכשיו האנשים היחידים שאני מתחשבנת לגביהם הם הילדים שלי ובן זוגי. אני לא מושפעת מאנשים, ולכן תגובות כמו 'זה לא לגילך' או 'את עושה מעצמך צחוק' לא משפיעות עליי כהוא זה. אולי הם פשוט רוצים להיות אני וזה לא קורה להם".
"לא מדברים אליי בכלל דברים כמו יוגה ומדיטציות. יש לי בעיית קשב קשה מאוד. אני היפראקטיבית ברמות אחרות. באוניברסיטה למדתי כדי לרצות את ההורים ולצערי בזמני לא היה ריטלין. יכול להיות שהייתי מגיעה לפרופסורה אם היה לי מזה"
בסך הכול, אני אחלה אמא
"יש לי חמישה ילדים. הבן הקטן שלי יצא מהבית ממש לא מזמן, ועכשיו כולם בחוץ ומגשימים את עצמם בלימודים ובעבודה - חלקם בעלי תואר דוקטור או בדרך לשם. אני אמא שנותנת המון ספייס, אבל הם טוענים שאני כן מתערבת להם. כן, אני קצת קונטרול פריק אבל הם לא מאפשרים לי להיות כזאת. אני אמא שכשמבקשים ממנה היא ניצבת ועוזרת אבל אני גם יודעת להציב גבולות. הם טוענים שהייתי אמא מאוד קשוחה כשהם היו ילדים כי היו לנו כללים נוקשים, למשל שעת השינה שלהם. כשאני רואה אותם היום ואת פירות ההשקעה שלי, אני חושבת שהייתי אחלה אמא. הם ילדים מקסימים, מוצלחים, מנומסים, והכי חשוב לי זה שאכפת להם מהזולת".
אני נאמנה לעצמי (ולא ל"מה יגידו")
אנשים חיים חיים של 'מה יגידו', ואני אומרת: כל עוד אתם לא פוגעים באף אחד, תעשו מה שטוב לכם בלי לחשוב לרגע על מה ומי יגידו. אין לזה כל חשיבות כל עוד אתם מאושרים בחלקכם. הדבר הבסיסי שאדם צריך בעיניי זה להתנהל עד כמה שהוא יכול בצורה שתעשה לו טוב, בלי להכניס למשוואה את מה יגידו, חוץ מקרוביו. אין חוקים וכל אדם לגופו. זה שאני מתנהלת כך, זה הדבר ששומר עליי הכי מאוזנת. חיה ותן לחיות".
ויש לי גם תוכניות לעתיד
"באפריל אני טסה לניו יורק. קיבלתי הצעה בתחום התקשורת. זה עדיין לא סגור, ולכן אני לא יכולה לדבר על זה. אף פעם לא חייתי מחוץ לגבולות ישראל ובא לי לנסות קצת. אמשיך כמובן לשדר בכל יום חמישי ברדיו Ynet עם רענן שקד המלך, לכתוב ל'ידיעות אחרונות' ול־Ynet, וכמובן להפציץ במדיות החברתיות השונות. אגב, שלושה מחמשת ילדיי לומדים כרגע בחו"ל, ואני בטוחה שהשניים שנשארים בארץ יבואו לבקר".
איפור: שרון חפצדי ירון /// שיער: אור סולטני /// ע. סטיילינג: דניאל בן דוד /// וסט כתום: דיזל /// טופ: אדידס /// חצאית: מאסימו דוטי/// מעיל: Khrisjoy ל"הלגה עיצובים", כיכר המדינה /// חליפת ספורט ורודה: פאלם אנג'לס ל"הלגה עיצובים", כיכר המדינה /// נעליים: סטיב מאדן /// ז'קט צהוב: The Attico ל"פקטורי 54" /// חליפת ספורט: אדידס /// נעליים: אוסף פרטי