בגיל 25, מישל גרציג היא דוגמנית בינלאומית שקטפה קמפיינים בינלאומיים גדולים כמו GUESS ו־Hunkenmoller ופרזנטורית של המותגים הישראליים Twentyfourseven ולה בוטה. גרציג היא גם בת זוגו של שוער ריאל מדריד, טיבו קורטואה, ומתגוררת במדריד עמו ועם שני ילדיו ("הם קיבלו אותי מדהים, אנחנו משפחה וזה הכי מרגש"). בין לבין היא משמשת כחלק מצוות ההנהלה של עמותת זהב לגיל הזהב - עמותה שמשפצת בתים של קשישים מעוטי יכולת וניצולי שואה כדי לשפר את איכות החיים שלהם. וזה מה שהיא מאחלת לעצמה בשנה הקרובה:
עוד סלבס על שער מנטה:
ליהנות מהביחד והלחוד בזוגיות עם טיבו (וגם מההכנות לחתונה שלנו)
"טיבו ואני בזוגיות כבר שנה וחצי. יש לנו את הביחד ויש לנו את הלחוד - כל אחד מאיתנו עסוק גם בקריירה שלו. במשך התקופה הזאת למדנו האחד את השנייה וגילינו איך לשלב את החיים שלנו ואת הקריירות שלנו, ואני חושבת שאנחנו צולחים את זה נהדר. לקראת השנה החדשה אני מאחלת לעצמנו שנמשיך כך, תוך תמיכה הדדית, ושנוסיף להיות החברים הכי טובים. אנחנו לקראת שנת חתונה, ואני מאחלת לנו שנהנה מהתהליך, מהדרך, מההכנות. חתונה זה יום אחד, אבל ההכנות מתפרשות על פני כל השנה".
4 צפייה בגלריה
"חשוב לגשת לילדים כחברה ולא כמי שמנסה לתפוס את המקום של האמא". מישל גרציג
(צילום: Andres Gar Luján, סגנון: דניאל רוסו)
להדק את היחסים עם הילדים שלו (ולהרחיב את הקן המשפחתי)
"נכנסתי למערכת יחסים מיוחדת שבה יש לבן זוגי שני ילדים מזוגיות קודמת - בת ובן בני שבע וחמש. הם מתוקים ממש, הם קיבלו אותי מדהים, אנחנו משפחה וזה הכי מרגש. הם רואים בי חברה שלהם ואני אוהבת את זה ככה. אני מאחלת לנו שהקשר המיוחד הזה רק ימשיך כי זה מורכב. זה לא סוד שכשיש ילדים מזוגיות קודמת זה לא פשוט, אבל באמת התמזל מזלי ומדובר בילדים מדהימים שמאוד התחברתי אליהם. אני חושבת שכל מי שנכנסת לכזאת סיטואציה חייבת לזכור ולהבין שיש אמא בתמונה. חשוב לגשת לילדים כחברה ולא כמי שמנסה לתפוס את המקום של האמא, ולבנות את הקשר על חברות. לא באתי 'לקחת' להם את אבא. לכל אחד יש את המקום שלו בקשר הזה, וזה מה שחשוב ועוזר. בהקשר האישי אני מצפה לבניית הקן המשפחתי שלנו בשנה הקרובה כמתוכנן, ובעזרת השם בעתיד יהיו לנו הילדים של שנינו".
הכוכב שלה
להפנים עד הסוף שהכל בראש (ולהתמודד בהצלחה עם הסטרס ועם התקפי החרדה)
"מגיל 20 התחילו אצלי התקפי חרדה. עשיתי שירות צבאי משמעותי מאוד, עם נתינה ענקית. הייתי מפקדת ספינת חילוץ והצלה בחיל הים. זה תפקיד אינטנסיבי מאוד, פיזית ונפשית, עם המון אחריות ומחויבות, והרגשתי שהוא ממלא אותי. כשהשתחררתי התלבטתי אם לחתום קבע, אבל מה שהכריע זו העובדה שלקראת הגיוס הפסקתי את קריירת הדוגמנות שהשקעתי בה את כל כולי מגיל 13 והפסקתי חוזים שבניתי בחו"ל במשך שנים. הרגשתי שאני חייבת להורים שלי את הניסיון הנוסף בעולם הדוגמנות, אחרי שהשקיעו בי כל השנים. לא היה לי מושג שהשחרור מתפקיד כל כך ממלא ומשמעותי יגרום לי לתחושה של ריקנות וחוסר משמעות בחיים. הלחץ הזה והרצון לרצות ולהוכיח את עצמי סדק אותי, עד שבטיסת עבודה חוויתי התקף חרדה עצום. לא ידעתי מה קורה איתי. סבלתי מקוצר נשימה, נמלולים בכל הגוף, דופק מהיר, ראיתי שחור בעיניים. הייתה לי תחושה שאני הולכת למות, שיש לי התקף לב.
"הלחץ הזה והרצון לרצות ולהוכיח את עצמי סדק אותי, עד שבטיסת עבודה חוויתי התקף חרדה עצום. לא ידעתי מה קורה איתי. סבלתי מקוצר נשימה, נמלולים בכל הגוף, דופק מהיר, ראיתי שחור בעיניים. הייתה לי תחושה שאני הולכת למות"
"זה קרה לי שוב יותר ויותר ברגעים שבהם הכי לא ציפיתי שזה יקרה, והבנתי שיש כאן משהו שחייב בירור טיפול. פניתי לרופא, עשינו בדיקות, והיה ברור שמדובר בהתקפי חרדה. הרופא הציע שאקח כדורים, אבל ביקשתי הזדמנות לעבוד על עצמי. תמיד אמרו לי שהמוח הוא שריר, והאמנתי שאני יכולה לעבוד על הנפש שלי. למזלי, לא עשיתי את זה לבד. שיתפתי את הקרובים אלי וזכיתי לתמיכה נהדרת. כולם שלחו לי סרטוני יוטיוב ומידע נוסף שעזרו לי למצוא מה טוב לי. כך גיליתי שנשימות ממש מקילות עלי ומפחיתות משמעותית את ההתקפים. מה שמאוד עזר לי זה שהתעקשתי לשמור על השגרה שלי. המשכתי בעבודה, לא ויתרתי, לא נתתי מקום להתקפי החרדה. למדתי לתרגל נשימות ולדבר עם עצמי מול המראה במילים טובות ומחזקות.
”מאז אני עובדת על זה. בתקופות של עומס הלחץ חוזר, אבל היום אני יודעת לזהות את זה כשזה מגיע, לטפל, להרפות, לעשות מה שעובד לי, וזה המון. חשוב מאוד לדבר על זה, כמו שאני עושה ברשתות החברתיות, ואם היה לי זמן לטיפול פסיכולוגי, זה היה יכול להיות נהדר. אני עדיין חווה את החרדות מדי פעם אבל לא באותן רמות, ולמדתי לחיות ולהשלים עם זה. אני מאחלת לעצמי להבין בשנה החדשה שהכל בראש ושמחשבה יוצרת מציאות, ושאם אני מאמינה בעצמי - יהיה טוב".
להזכיר לעצמי בכל יום שאין כמו הרגע הזה (ושהסמארטפון מפריע לו)
"בכל בוקר אני מתיישבת בגינה עם עצמי והקפה ושומעת את השקט. אין אף אחד. אני לוקחת נשימה עמוקה, מקשיבה לציפורים וכך מתחילה כל יום. אני מניחה את הטלפון בצד כאילו הוא לא קיים. אגב, אני גאה לספר שבשנה האחרונה אני שמה את הטלפון הרבה בצד, משתיקה את הווטסאפ. אני יכולה להיות שעות ללא הטלפון ולא לענות לאנשים. הבנתי שזה מלחיץ אותי, ולכן לרוב הוא לא איתי. אני נהנית מרגעים, מסיטואציות, מחופשות, ואני חווה את החיים יותר בזכות זה. שרק ימשיך כך. מעבר לכך, בין כל הטירוף חשוב לי לקחת סופ"ש מחוץ לבית. לשבור את השגרה. זה יכול להית מלון או פשוט גיחה לטבע".
4 צפייה בגלריה
"בכל בוקר אני מתיישבת בגינה עם עצמי והקפה ושומעת את השקט. אין אף אחד. אני לוקחת נשימה עמוקה, מקשיבה לקולות הציפורים וכך מתחילה כל יום"
(צילום: Andres Gar Luján, סגנון: דניאל רוסו)
להמשיך לסמן מטרות (ולהשיג אותן)
"הייתה לי שנה עמוסה, מטורפת, מספקת. זו הייתה שנה מדהימה. עבדתי קשה כדי לדחוף את הקריירה שלי, ואני מאחלת לעצמי לראות בשנה הקרובה עוד תוצאות לעמלי. אני גם מקווה להמשיך להציב לעצמי מטרות ולהגשים אותן. זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם - להגשים מטרות".
"למדתי לנהל את היומן שלי בצורה שתוריד עומס. למשל, כשאני חוזרת מנסיעה אני מארגנת לי יום של שקט ומנוחה. אני מכירה את היכולות שלי ומתנהלת לפי זה"
להיצמד ללו"ז (ולא לשכוח לשבץ בו גם זמן מנוחה)
"היום שלי מתחיל אחרי קפה ואימון. אני יוצאת לפגישות אבל עושה הפסקת צהריים. אנחנו אוכלים ארוחת צהריים תמיד ביחד בבית כי טיבו חוזר מאימון. אחרי שעה וחצי הפסקה אני ממשיכה את הלו"ז. המנוחה הזאת מאפסת אותי ומאפשרת לי המשך יעיל של היום. בימים של צילומים ונסיעות זה כמובן קצת אחרת ויש יותר לחץ, אז אני פחות שולטת על הלו"ז. אבל למדתי לנהל את היומן שלי בצורה שתוריד עומס. למשל, כשאני חוזרת מנסיעה אני מארגנת לי יום של שקט ומנוחה. אני מכירה את היכולות שלי ומתנהלת לפי זה".
להישאר מחוברת לגוף שלי (ולאכול פנקייק כשהנפש מבקשת)
"אני משתדלת לאכול את כל מה שהגוף שלי צריך. כבר שנים שיש לי חוסר בברזל ובוויטמינים למיניהם. אני מאמינה בתוספי תזונה ומקפידה ליטול B12, ברזל, ויטמין D, ויטמין C ואומגה 3 בקביעות, למרות שאני צורכת את כל אבות המזון. אין לי תפריט מסודר. אני מאמינה בלאכול מה שהגוף צריך. יש קשר מובהק בין הנפש לגוף. אם הנפש שלי תרגיש שהיא רוצה עכשיו פנקייק, אז זה מה שאני אוכל לארוחת הבוקר, וכן, אני אאזן את עצמי עם ארוחת צהריים בריאה - חזה עוף וירקות וכו'. אני אוכלת בריא ומזין אבל אני לא מונעת מעצמי דברים, וזה משולב באימונים, כך שאני מרגישה שזה נכון.
"אשמח ללמוד יותר על הגוף שלי תוך כדי תנועה. למשל, היום אני יודעת שחלב שיבולת שועל יותר טוב לי מחלב רגיל. אני תמיד שואפת לאכול בריא יותר, ובכל פעם לומדים משהו חדש"
"עם הזמן גם הבנתי שהכי טוב לי לאכול קצת כל כמה שעות. את היום אני מתחילה עם קפה ולחם מלא עם אבוקדו או מקושקשת. בצהריים אני אוכלת ארוחה טובה עם טיבו שככדורגלן גם הוא מייחס חשיבות לאוכל בריא. אחר הצהריים אני שותה שייק פירות או אוכלת פירות, ובערב ארוחת ערב קלילה כדי לא להיות כבדה. אשמח גם השנה להמשיך כך. אשמח גם ללמוד יותר על הגוף שלי תוך כדי תנועה. למשל, היום אני יודעת שחלב שיבולת שועל יותר טוב לי מחלב רגיל. אני תמיד שואפת לאכול בריא יותר, ובכל פעם לומדים משהו חדש".
לתת לנשימות מקום בחדר הכושר (תנסו, זה עובד)
"בתחילת השנה הייתי חולה במחלת הנשיקה וזה לא בא לי בטוב. ירדתי במשקל באופן דרסטי, נחלשתי מאוד, ולא הצלחתי להתאמן. אפילו לעלות במדרגות היה בשבילי יותר מדי. לפני כן הקפדתי על אימונים כמה פעמים בשבוע בחדר הכושר או בפילאטיס מכשירים, שאני ממש אוהבת. אני לא מאלה שרצים בטיילת אבל עדיין הייתי בכושר. מכיוון שמה שהכי הטריד זה הירידה במשקל, הלכתי לנטורופתית שעזרה לי להעלות חזרה במשקל על ידי בחירה נכונה של מזונות. לאט־לאט התחזקתי והתחלתי באימוני פילאטיס עדינים. בהמשך הוספתי יוגה ואימון אישי בחדר הכושר. בכל אימון הוספתי משקלים בהדרגה, חזרתי לפילאטיס מכשירים, והיום אני עושה שלוש פעמים בשבוע אימון אישי בחדר הכושר, כזה שמותאם לגוף שלי, ומה שמצוין זה שהמאמנת שלי היא גם פיזיותרפיסטית. אני גם מתרגלת נשימות, וזה חלק בלתי נפרד משגרת הכושר שלי. אני מקווה להמשיך כך גם בשנה הקרובה".
4 צפייה בגלריה
הלכה לנטורופתית שעזרה לה להעלות חזרה במשקל
(צילום: Andres Gar Luján, סגנון: דניאל רוסו)
לנטר את המצב הבריאותי שלי (ולעשות בזמן בדיקות דם)
"אני עושה בדיקות ולא מזלזלת. כשחוויתי את התקף החרדה הראשון לפני חמש שנים גיליתי שחסר לי B12. הוא צנח לרמה שהרופא לא הבין איך אני עומדת על הרגליים. מאז אני עושה כל כמה חודשים בדיקות דם ומרגישה טוב יותר. אני מאמינה שאמשיך כך גם בשנים הבאות. זו הרגשה טובה להיות בבקרה".
למצוא את האיזון (בין החיים לרשתות החברתיות)
"אני יודעת שהעוקבים סקרנים ואוהבים לעקוב צמוד, ויש ממני ציפייה. לכן אני משקיעה - זה חלק מהעבודה שלי, אבל לא תמיד קל לי. מדובר בעבודה שדורשת זמן ותשומת לב ויצירת תוכן ללא הרף. פעם היה לי יותר קל לעשות את זה על בסיס יומיומי, אבל השנה למדתי לשלב בחיי את העולם האמיתי ולמצוא את האיזון. מצד אחד אני לא יכולה, ולא רוצה, לוותר על היכולת להשמיע את קולי ולהשפיע, גם בדברים ערכיים - כמו נושא הצבא ונושא החרדות שאני מציפה מפעם לפעם - וגם בלייף סטייל. אני אוהבת להעלות לוקים יפים ואופנה וגם רגעים מחיי הכדורגל, הטירוף באצטדיון ועוד. צריך תמיד לזכור שיש עולם מהמם בחוץ, וכמו בעבודה - להקציב לרשתות החברתיות את הזמן שלהן וליהנות גם מהעולם שבחוץ. מקווה להמשיך לדבוק בכך גם בשנה הקרובה".
איפור ושיער: Jen Barreio /// צולם במדריד /// ז’קט: twentyfourseven /// בגד ים: Twentyfourseven
