לילה. אתם במיטה, מתכוננים לשינה. כבר ברור לכם לגמרי עד כמה היא חשובה לבריאות ולתפקוד שלכם, אבל ממש כמה דקות לפני שאתם נרדמים אתם פשוט לא יכולים ללכת לישון בלי שתבדקו את הפיד שלכם. נו, טוב, אתם אומרים לעצמכם. בסך הכול עוד כמה דקות, לא קריטי. אתם מושיטים את היד לסמארטפון, החבר הכי טוב שלכם, וצוללים עמוק לשיטוט ערני בנבכי הרשתות החברתיות. חלק מאיתנו אוהבים לקרוא פוסטים רגשניים בפייסבוק, אחרים אוהבים לשוטט באינסטגרם, ויש גם כאלה שלא יהססו לפצוח בעוד איזה ויכוחון פוליטי בטוויטר בעשר בערב.
קראו עוד:
כן, הרשתות החברתיות איתנו מבוקר עד ערב, וגזֵלת שעות שינה יקרות מאיתנו אינה הבעיה היחידה. לא מעט מחקרים נערכו בנושא השפעת הרשתות החברתיות עלינו, רובם התמקדו בפן החברתי, כמו למשל "קנאת פייסבוק", אך מחקר שפורסם בינואר האחרון בכתב העת היוקרתי JAMA העמיק לעבר הביולוגיה שלנו, כשהראה כי שימוש נרחב של ילדים בני 12 ו־13 ברשתות החברתיות הביא לחיווט שונה במוח לעומת חבריהם שצרכו פחות רשתות חברתיות.
"המוח שלנו בנוי מכמה אזורים בעלי קצב התפתחות שונה. חלק מהאזורים, כמו גזע המוח והמוח האמצעי, משותפים לנו וליונקים אחרים, ואפשר לשייך אליהם את רוב הדחפים הפרימיטיביים שלנו כמו אכילה ושינה", מסבירה ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי ומחברת הספר "עיצוב התודעה". "האזורים האלה מסיימים את התפתחותם בשלב מוקדם יחסית, אך אחד הממצאים החשובים ביותר בשנים האחרונות נוגע דווקא לאונה המצחית. מתברר כי האונה המצחית מסיימת להתפתח אצל כל בני האדם רק בטווח הגילאים 25־30. ויש לה תפקיד חשוב – היא אחראית על דחיית סיפוקים, ויסות דחפים, חשיבה לטווח ארוך, קשב וריכוז ועוד שלל ביצועים קוגניטיביים. מכיוון שהאזור הזה מסיים להתפתח מאוחר, הוא הכי מושפע מהסביבה שלנו".
ד"ר לירז מרגלית: "האונה המצחית מסיימת להתפתח רק בטווח הגילאים 25־30 ויש לה תפקיד חשוב - היא אחראית על דחיית סיפוקים, ויסות דחפים, חשיבה לטווח ארוך, קשב וריכוז ועוד שלל ביצועים קוגניטיביים. מכיוון שהאזור הזה מסיים להתפתח מאוחר, הוא הכי מושפע מהסביבה שלנו".
והסביבה הזאת, כידוע, התרחבה מאוד בשנים האחרונות בגלל הרשתות החברתיות. אז אילו השפעות ביולוגיות נוספות יש למדיה החברתית ולדיגיטל על המוח שלנו, והאם יש דרך להישאר מחוברים בלי שהמוח שלנו יתנתק?
1. הקשב שלנו הולך ומצטמצם
הקשב שלנו רואה בכל רגע נתון המון התרחשויות, אבל הוא לא יעבד אותן אלא אם נשים עליהן פוקוס, ממש כמו זכוכית מגדלת. הרשתות החברתיות, והדיגיטל בכלל, מציפים אותנו בהמון־המון מידע. חלק מאיתנו גם אוהבים להיות עם הסמארטפון כשברקע טלוויזיה ולנסות לפצל את הקשב תחת מה שמוכר כ־Multi Tasking. אלא שהפיצול הזה פשוט לא יעבוד. המוח שלנו בנוי ל־Mono Tasking, הוא לא בנוי להצפה גדולה כל כך של גירויים, ולכן במצב של מולטי - איכות המשימות שלנו פוחתת באופן ניכר והקשב שלנו הולך וקטן. למעשה, מחקרים מראים שאנשים היום כבר בקושי קוראים. הם מסתפקים בכותרת ועל סמך הכותרת הזאת מגבשים דעה. למה? כי בגלל שטף המידע הזה המוח שלנו כבר לא רגיל לעצור, להתעמק ולזכור אלא לסרוק, לרפרף ולעבור על המידע הזה בשטחיות.
הרשתות החברתיות מביאות להפעלה של רשת התפקודים הניהוליים ולהחלשה של מערכת ברירת המחדל. בעקבות זאת לא נוצרים חיווטים חדשים במוח ואנחנו יצירתיים פחות
כך לדוגמה, באחד המחקרים חילקו החוקרים סטודנטים לשתי קבוצות שהתבקשו לבצע מטלה. הראשונה התבקשה לקרוא את המטלה באונליין, והשנייה - מעותק קשיח ומודפס. נמצא כי חברי קבוצת האונליין ביצעו את המטלה פחות טוב בצורה ניכרת לעומת קבוצת ההארד קופי. למה? ההשערה הראשונה של החוקרים קשורה לתהליך בשם Meta Cognition, שמשמעו: חשיבה על חשיבה. כלומר המוח שלנו מבין שהוא באונליין וכבר מניח מראש שכל המידע יהיה זמין באונליין ולכן חבל לבזבז עליו מאמץ ואנרגיה, ממש כפי שאנחנו כבר לא מתאמצים היום לזכור מספרי טלפון. ההשערה השנייה הייתה שעצם המגע בדף הפיזי גורם לפתיחת נתיב חדש בזיכרון שלא קיים כשאנחנו מול מסך.
2. סף הגרייה שלנו הולך ועולה בהתמדה
אם יש משהו שהרשתות החברתיות לימדו אותנו זה אפס סבלנות לשעמום. המידע הרב שנשפך עלינו במהלך שיטוט ברשת גורם לכך שסף הגרייה שלנו (הסף הדרוש לגירוי מוחי) גבוה יותר ובעצם כך המוח שלנו מתקבע ומתעצב. בקרב בני נוער, אגב, אפשר לראות זאת בצורה הטובה ביותר. דוגמה טובה לכך היא ניסוי שנערך בטעות על ידי מיקרוסופט. החברה פיתחה את "טאי", אלגוריתם שחיקה נערה מתבגרת הפועלת בטוויטר והתבסס על למידת מכונה. טאי למדה את כל השפה וההתבטאויות שלה מציוצים בטוויטר, אך מיקרוסופט נאלצה להדמים אותה בתוך 16 שעות בלבד לאחר שזו הפכה לניאו נאצית, להט"בופובית ותומכת אדוקה של דונלד טראמפ. טאי המחישה את העובדה שהרשתות החברתיות מעלות את סף הגרייה שלנו על ידי שפה אלימה ואופנסיבית ומקדמות כל הזמן את השלילי ולא את החיובי. וכן, המוח שלנו, בדיוק כמו מוח המכונה של טאי, עובר בעצמו מעין למידת מכונה כשהוא מבלה ברשתות החברתיות ומחווט בהתאם.
3. קולטני הדופמין דורשים עוד ועוד
רוב החוקרים האבולוציוניים מסכימים שהמוח שלנו סיים להתפתח כבר לפני כ־65 אלף שנה בעוד שהסביבה שלנו ממשיכה ומתפתחת גם כיום. זה הופך אותנו לסוג של לקטים־ציידים בסביבה טכנולוגית. מה זה אומר? כשאבות אבותינו הסתובבו בטבע לפני עשרות אלפי שנים הם לא אכלו בכמות רבה. לכן בכל פעם שמזלם שיחק להם והם נתקלו בחלת דבש, למשל, הם היו אוכלים ממנה עד כמה שאפשר כי הם לא ידעו מתי תהיה הפעם הבאה שבה הם יפגשו בחלת דבש. מה קרה במוח שלהם באותו זמן? הדופמין (הורמון ההנאה) עלה בבת אחת לרמות גבוהות ונקלט בקולטנים שלו. הכמות הגבוהה הובילה לסגירה של הקולטנים ולהתחלתו של תהליך איזון שנמשך שלושה שבועות לערך עד שהאדם יחפש חלת דבש חדשה. בימינו חלות הדבש הן הרשתות החברתיות, שחושפות אותנו לגירויים מתגמלים כמו פורנו, שופינג ועוד. אבל העניין הוא שאנחנו מוקפים בחלות דבש ולא צריכים לחפש אותן בכלל, מה שמביא לכך שהקולטנים של הדופמין יוצאים לגמרי מאיזון ודורשים כל הזמן סף גירוי גבוה יותר, כלומר עוד ועוד דופמין. לתהליך הזה קוראים בפשטות – התמכרות.
ואם זה לא מספיק, הרי שהרשתות החברתיות ממכרות אותנו בשני נתיבים מרכזיים: החמצה והנאה. יכול להיות שאהיה עכשיו באמצע חופשה חלומית בתאילנד, אבל הסטורי שחבר שלי העלה ממסיבה יגרום לי תחושה קשה של החמצה ופספוס שלא תאפשר לי להתמקד בהנאה הנוכחית שלי כלל. הנתיב השני – אנחנו חולקים את החיים שלנו בסטוריז ובפוסטים ונותנים לאנשים הצצה בעיקר לדברים החיוביים בחיינו, גם אם זה כרוך בלשקר. כשאנחנו מביטים בפעילות שלנו ברשת החברתית אנחנו נהנים ומפרישים דופמין לנוכח החיים הנוצצים שלנו. והנה הדלת המסתובבת – במקרה אחד תחושת ההחמצה מגבירה את הדרישה לדופמין, ואילו במקרה השני הצפייה בעצמנו גורמת להפרשה של דופמין המביאה להנאה. ובשני המקרים אנחנו מכורים, מכורים גם להחמצה וגם להנאה.
4. מערכת ברירת המחדל היצירתית מושבתת
זוכרים את השעמום מהסעיף על סף הגרייה? ובכן, הוא חוזר אלינו גם בסעיף הנוכחי. אפשר לחלק את המוח לשתי מערכות מרכזיות: מערכת ה־Executive Function (רשת התפקודים הניהוליים), שאחראית בעיקר על תכנון, חשיבה לטווח ארוך וחלוקת מטלות. המערכת השנייה היא מערכת ה־Default Mode Network (מערכת ברירת המחדל) והיא פעילה בעיקר כשאנחנו עם עצמנו, בחוסר מעש ואין לנו גירוי חיצוני, למשל כשאנחנו במקלחת, בשירותים או סתם לבד במיטה, משועממים לכאורה. למערכת ברירת המחדל תפקיד חשוב מאוד בפיתוח היצירתיות שלנו, או במילים אחרות: השעמום מביא לזיק של יצירתיות וחדשנות. בעבר, לפני שהסמארטפון נכנס לחיינו, לבני האדם היה הרבה זמן לשעמום, כמו למשל בנסיעה ברכבת. והיום? כמה זמן אתם יכולים להחזיק מעמד בנסיעה ברכבת למשל או בעת ישיבה ממושכת בשירותים בלי הטלפון?
6 צפייה בגלריה
רוב המשתתפים העדיפו לקבל שוק חשמלי ולא לשבת בחדר רבע שעה ללא מעש
(צילום: Shutterstock)
וההשפעה הזאת חזקה מאוד. במחקר שנערך ביקשו חוקרים מהמשתתפים לשבת רבע שעה בחדר בלי שום עיסוק או גירוי חיצוני. החלופה הייתה לקבל במקום זאת שוק חשמלי קל. החוקרים הופתעו לגלות שרוב המשתתפים העדיפו לקבל שוק חשמלי ולא לשבת בחדר רבע שעה ללא מעש.
המשמעות: הרשתות החברתיות מביאות להפעלה של רשת התפקודים הניהוליים ולהחלשה של מערכת ברירת המחדל. מאחר שהחיווטים החדשים במוח קורים כשאנחנו משתעממים, כשאנחנו לא משתעממים המוח שלנו לא מתפתח ובעקבות זאת אנחנו (ובעיקר בני נוער) יצירתיים פחות. דוגמה לכך מספק מחקר נוסף שבו חולקו המשתתפים לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה התבקשה להעתיק מספרי טלפון מדף לדף, ואילו הקבוצה השנייה - להיות ברשתות החברתיות. נמצא כי הקבוצה שביצעה את המטלה הסיזיפית הפגינה הרבה יותר יצירתיות וחדשנות במטלות שניתנו לה בהמשך לעומת קבוצת הרשתות.
5. ייצוג אזורי התנועה במוח משתנה
במוח נמצא הקורטקס המוטורי והוא אחראי על כל תנועה שאנחנו עושים: פתיחת יד, הזזת רגל וכו'. בתוך האזור יש הגדרה של Homunculus - מעין ייצוג של האזורים המשמעותיים עבורנו מבחינת תנועה. אם ניקח לדוגמה כדורגלן, הרגליים שלו יקבלו מקום מרכזי בייצוג שלהן במוח. מחקרים הראו שילדים שגדלו עם מסכים והשתמשו הרבה ברשתות החברתיות קיבלו ייצוג גדול וחסר איזון של האצבע באזור הזה. עד היום לא יודעים להגיד אם ההשפעה חיובית או לא, אבל בהחלט אפשר להעיד על האב־נורמליות שמתרחשת במוח בעקבות זאת.
6 צפייה בגלריה
לדים שגדלו עם מסכים והשתמשו הרבה ברשתות החברתיות קיבלו ייצוג גדול וחסר איזון של האצבע במוח
(צילום: Shutterstock)
6. המוח שלנו מתקשה לעבור למוד של שינה
רבות דובר על השיבוש של השעון הצירקדי (השעון הביולוגי) שנגרם כתוצאה מהאור הכחול של המסכים. השיבוש הזה מוביל לפגיעה בשינה ועלול להוביל לנזקים בריאותיים של ממש. אך האם מעבר לאור הכחול עלול להיגרם לנו נזק נוסף מהמדיה החברתית? מתברר שכן. בניסוי שנערך
חילקו חוקרים את המשתתפים לשתי קבוצות: המשתתפים בקבוצה הראשונה התבקשו לבצע מטלה כשהנייד לידם. המשתתפים בקבוצה השנייה התבקשו לבצע את אותה מטלה כשהנייד נמצא בחדר אחר. יכולים לנחש מי ביצע טוב יותר המטלה? הקבוצה ששהתה בחדר עם הנייד ביצעה את המטלה הרבה פחות טוב. למה? כי הידיעה שבכל רגע עלולה להתקבל התראה הטריפה אותם והוציאה אותם מריכוז. אותה תופעה קורית גם כשאנחנו מנסים לישון. הצורך לבדוק מה חדש והאם הגיבו לנו או עשו לנו לייק מסיח אותנו מהמשימה החשובה שעל הפרק וגורם לקשיי הירדמות ולעתים אף להתעוררויות במהלך הלילה.
אבל לא הכול קודר ושחור. הרשתות החברתיות יכולות לספק לנו גם לא מעט יתרונות, ובראשן היכולת לייצר הזדהות ושייכות גם לאנשים שמתקשים לייצר זאת באופן טבעי. טיקטוק, למשל, מאפשרת כמעט לכל אחד לפרוץ גם אם הוא לא הכי יפה ונוצץ, והיא גם הפלטפורמה שהכי מעודדת תופעה. כך לדוגמה, בהפגנות להעלאת המודעות למשבר האקלים אפשר לראות רבים מבני דור ה־Z. רובם לא יודעים למה הם הגיעו בכלל, אך תחושת השייכות והרצון להיות חלק ממשהו גדול מהם גורמת להם לקום מהספה בבית ולצאת לרחובות. בנוסף, הרשתות החברתיות מעודדות צריכת ידע והרחבת אופקים ממקורות שונים. אז איך אפשר לעקוף את המכשלות וליהנות מהיתרונות?
רשת ביטחון: איך להישאר מחוברים בלי לפגוע במוח
1. תעברו ל־Grey Scale
המוח שלנו נמשך לצבע, והפידים הבוהקים ברשתות החברתיות מלאות בו, אבל כיום אפשר להוריד אפליקציות שהופכות את המסך שלנו לאפרורי. במחקרים נמצא כי האפרוריות מורידה את זמן השימוש באונליין ובכך מפחיתה את החשיפה שלנו לרשתות החברתיות. שימו לב: זה לא יהיה קל בהתחלה, לרוב לוקח בין שבוע לעשרה ימים להתרגל לחיים האפרוריים האלה.
2. הגבילו את זמן השימוש
קל להיסחף מחמש דקות לשעתיים בעת שיטוט ברשתות החברתיות. ולא סתם, למוח שלנו יש תמרורי עצירה והפעלה. כך לדוגמה, עם האור הראשון מופרשים מהמוח חומרים מעוררים המעודדים קימה, ובלילה החושך גורם להפרשת מלטונין, הורמון משרה שינה. מתכנתי הרשתות החברתיות הבינו את זה והוציאו מתוכן כל רמז אפשרי לעצירה שיכול לגרום לנו להפסיק את השימוש בהן. לכן בדקו אם בטלפון שלכם יש אפליקציה להגבלת השימוש באפליקציות מסוימות, או הורידו אחת כזו, והגבילו את זמן השימוש.
3. Tune Out – בטלו את ההתראות ואת הצלילים הנלווים להן
המוח שלנו בנוי להגיב לאותות ווקליים וכאשר הוא שומע צלצול הוא מפרש אותו כמשימה שיש לבצע. לכן, אם תבטלו את הצליל, תצמצמו את הגירוי. ולא רק צלצול, גם הבהוב המסך גורם לאותה תופעה.
4. קחו הכול בעירבון מוגבל
זכרו שלא כל דבר ברשת החברתית בהכרח מייצג את המציאות. ייתכן שהזוג המושלם שנמצא כעת בחופשה בתאילנד עומד בכלל בפני גירושים, שהבחור החטוב עם העור החלק שאתם רואים על המסך עכשיו יודע להשתמש היטב בפילטר, ושלמידע מסוים שתופס תאוצה מטורפת אין שום אחיזה בעובדות או במציאות. מידע נוסף על השפעת הטכנולוגיה על חיינו תוכלו למצוא באתר של ד"ר מרגלית: lirazmargalit.com.
הכותב הינו עמית מחקרים קליניים בסקטור הציבורי /// ייעוץ מקצועי: ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי ומחברת הספר "עיצוב התודעה"
פורסם לראשונה: 14:30, 21.04.23
