שיחות בגן עדן
מתנת הסליחה - כיצד נוכל לסלוח לכל אדם?
49:06
עשרת ימי תשובה ויום כיפור בשיאם, הם הזדמנות טובה לנבור במעמקי התודעה וללמוד להשתמש בכלי העוצמתי שנקרא "סליחה". בו בזמן, חשוב שנזכור שסליחה אינה משהו חד פעמי השמור ליום הכיפורים, אלא דרך חיים. היכולת להשתמש בזכות האנושית שלנו לסלוח ולנקות מעלינו את כל משקעים, היא זכות בסיסית של האדם המודע, זה שחפץ בחיים נקיים וקלילים כנוצה.
ביום השואה האחרון, במסגרת מיזם "זיכרון בסלון", זכיתי בהשראה משורדת שגוללה את סיפור חייה הקשה. לקראת סיום המפגש, נער צעיר ורגיש שאל אותה איך שומרים את הזיכרונות הללו כדי שלא ישכחו, והיא בבהלה אותנטית השיבה לו, שלשכוח זה הדבר. לסלוח ולשכוח. זו דרך החיים שלה. היא בחרה ליצור חיים חדשים, וידעה שאם תמשיך לשאת איתה את הזעם המוצדק והכאב הבלתי נתפס, הוא ירעיל אותה ואת המשפחה שהקימה. אמרה שסלחה לנאצים כבר לפני עשרות שנים.
ברמה המטאפיזית, הבסיס לסליחה הוא ההבנה כי התודעה שלנו חתמה על שיעור זה, מתוך רצון להתפתח דווקא משם. בשלו ובזכותו
על פי שיטת המטאיזם, הסליחה היא בכלל מתנה לעצמנו והיא מתחילה קודם כל בתוכנו. הסליחה משחררת ומנקה אותנו נפשית, מנקזת את הרעל האצור בתוכנו, שוברת תבניות חשיבה ישנות, ומאפשרת הולכה עצבית של מסלולים חדשים במוחנו. ברגע של סליחה אמיתית בינינו לבין עצמנו, מחלות פיזיות נעלמות כלא היו, המערכת החיסונית הולכת ומתחזקת, חסימות רגשיות מתפוגגות, מפתח הלב מתרחב ואיתו מתפתחת היכולת שלנו לאהוב ולהיות נאהבים.
איך נוכל לסלוח למישהו שממש פגע בנו?
חשוב להבין כי אין בעצם הסליחה משום הקטנה של עוצמת הפגיעה או הסרת האחריות מהפוגע. סליחה אמיתית, ברוח המטאיזם, נובעת ממודעות ל"מטא", למה שקורה מעבר. חלקנו הגענו לגלגול חיים זה עם סיפור מאתגר יותר או פחות, עם "קלפים" טובים יותר או פחות. כל פגיעה שחווינו, גם מהסוג הגרוע ביותר, לא הייתה יכולה להתקיים, לולא היינו חתומים על חוזה תודעתי, הבוחר בפגיעה הזו לצורך למידה. כלומר, מבלי להצדיק חלילה או לוותר על חלקו של הפוגע, ברמה המטאפיזית, הבסיס לסליחה הוא ההבנה כי התודעה שלנו חתמה על שיעור זה, מתוך רצון להתפתח דווקא משם. בשלו ובזכותו.
צריך להבין שכל זמן שאנחנו פה בחיים הארציים, יצורים אנושיים בגוף חומרי, אנחנו לעולם נהיה בעבודת התפתחות. ככל ש"שרירי" המודעות שלנו יותר בכושר, כך נוכל להביא את עצמנו למקום טוב יותר, לגן עדן עלי אדמות. לא סתם בחרנו לקרוא לתוכנית התרגולים שלנו "חדר כושר לתודעה", זה לא שונה מכל השרירים האחרים בגופנו הדורשים אימון קבוע בחדר כושר.
שרירי התודעה דורשים גם הם תרגול קבוע, ברמה היומיומית, והסליחה היא חלק מהותי מדרך חיים זו. סליחה היא השביל המוביל לגן עדן, היכולת לשחרר את עצמנו מרעלים ומכעסים, טראומות ומועקות שאנחנו נושאים על גבינו ומזיקים לנו.
שיחות עם אלוהים
אלוהים מדבר איתנו באמצעות החיים. מה שקורה לנו במציאות רגע-רגע, אלה המסרים שהיקום שולח לנו ובאמצעותם מדבר איתנו. כשיש בנו התבונה להתבונן בחיים ולראות בהם הולוגרמה, מסך המייצג את המתחולל בתוכנו, משחק אינטראקטיבי, במקום מציאות נסיבתית, המתרחשת לכאורה ללא קשר אלינו, זה המפתח לחיים מתוך מלכות.
להצליח לראות את אלוהים, את הרוח, בכל דבר בעולם הזה, זו המודעות הנשגבת ביותר. זה קל כשמדובר בתינוק החייכן שלנו, או באהוב לבנו, אבל מה לגבי מישהו שאנחנו לא אוהבים? או מישהו שפגע בנו? להצליח לראות גם במישהו שפגע בנו חלקיק אלוהי, זו מיומנות המושתתת על ההבנה שכל מה שקורה לנו, אינו קורה אלא לטובתנו ולטובת ההתפתחות שלנו. אין ספק שמדובר בפעולה הדורשת רמת מודעות גבוהה, שמגיעים אליה רק באמצעות תרגול מתמשך ויומיומי.
כשחיים על פי גישת המטאיזם מבינים שכל המציאות אינה אלא מצע אנרגטי שעל גביו הרוח (תקראו לזה אלוהים, יקום, טבע או מה שעושה לכם את זה) מדברת איתנו. לכן, כל דבר שקרה לי היום - החל מפנצ'ר כפול ועד לטלפון מהמורה של הילד – זה הכול מאלוהים בתלבושות שונות.
זמן לעבודה פנימית
ברגע שאנחנו מבינים שכולם שליחים, אנחנו מבינים שגם הדבר הכי קשה שמגיע לפתחנו וגורם לנו לזעום או לכאוב, לא מגיע באמת מבחוץ, אלא מבפנים. במקום להפנות החוצה את תחושת התסכול שאנחנו חווים, אנחנו לומדים לעשות את העבודה פנימה. להתבונן בשליח, בבן אדם או במסר שמבקש לעורר אותי, לעבד ולהבין מה התובנה או הפעולה הנדרשת ממני. אין זה אומר חלילה לספוג התנהגויות רעות כלפינו, להפך, לפעמים השיעור הוא לשים גבול, להגיד "לא עוד". לעזוב, לצאת לעצמאות, לנקוט פעולות שהן השיעור והתיקון שאותו התודעה שלנו, בדמות "הפוגע", מבקשים לפתח בנו.
שום דבר אינו סתמי או מקרי. לכל דבר יש מסר, משמעות עמוקה. זה הופך את החיים למשחק אינטראקטיבי מרגש, סוג של "חדר בריחה" רווי חידות ומשימות. כל הזמן פענוח של המציאות והבנה מה בנו חולל אותה, מה השיעור, ואיך מתקדמים הלאה לשלב ההתפתחות הבא.
אין מקרה בעולם
אצלנו במרחב מודעות שום דבר לא מקרי – אנחנו ערים לרוח, לאנרגיה, ומבינים שכל החיים האלה הם שיח עם האלוהות ברמה גבוהה וישירה. אצלנו אין נסיבות. כל השתקפות במציאות, כל פעולה וכל בחירה, מכילות משמעויות נסתרות ומחוברות אשר מקורן בנו - במנגנונים ובדפוסים האישיים שלנו, במכלול האמונות ובתכנות התודעה שלנו.
כל אתגר, חסימה, כאב או פגיעה, אינם אלא הזדמנות להתפתחות הנובעת מבחירה גבוהה ומודעת. במילים אחרות, אף אחד לא פוגע בי, מלבד אני עצמי. גם הפוגע (ושוב, אין לנו כל כוונה להמעיט בערך פגיעתו), אינם אלא השתקפות של העצמי. מכאן שכל התקיפות הינן תוצר של פגיעה עצמית, ואין אף אחד שאני צריך לסלוח לו, מלבד אני עצמי.
(מהי משימת השבוע שלנו? להתכנס לסשן סליחות עם עצמנו)
הכוח המרפא של הסליחה
בספרו "לדעת לסלוח – הכוח המרפא של הסליחה" כתב הפסיכיאטר האמריקאי ד"ר ג'רלד ימפולסקי, שלסלוח פירושו לוותר על תקווה לעבר טוב יותר. הוא מסביר שאפשר לספר את סיפור העבר שלנו כטרגדיה קורעת לב, או לחילופין כסיפור ניצחון – כסיפור גבורה שממנו גדלנו והפקנו לקחים. אלה לא חייבים להיות רק סיפורי עבר מפוארים, אלא גם הסיפור הנקודתי שאיתו אנחנו מתמודדים כאן ועכשיו.
לסלוח זו המתנה הכי גדולה שנוכל להעניק לעצמנו. לחיות בקלילות ובטוב, להשיל מעלינו תחושות קשות וכאבים המזיקים למערכות הגוף שלנו עצמנו. כל עוד אנחנו עדיין פגועים מאדם מסוים, כל עוד אנחנו עדיין סוחבים על גבנו כעס וטינה, אנחנו נדרשים לעבודת מודעות וסליחה. רק בראייה גבוהה, נוכל להצליח לראות את התוקף שלנו כשיקוף של עצמנו ושם להביא את הסליחה והניקיון לעצמנו.
חשוב להבין שתהליך הסליחה לא יושלם עד שנתרגל סליחה לעצמנו. שכן, התחושות הקשות שהפנינו כלפי חוץ עלולות להתחלף בתחושות קשות של אשמה או דחייה עצמית.
אז מהי משימת השבוע שלנו? להתכנס לסשן סליחות עם עצמנו. לא חייבים ללכת לבית הכנסת בשביל לבצע את המשימה - רק להתכנס פנימה, לערוך מדיטציה טובה, או לכתוב לעצמכם מכתב סליחה. לבחון את הדברים לעומק, להתבונן, ולזכות בהקלה הגדולה המגיעה עם מתנת הסליחה.
פריידי מרגלית מייסדת שיטת המטאיזם ועומדת בראשה של קהילת מרחב מודעות. "לצאת מהמטריקס" - לחצו כאן לצעד הראשון והיכרות עם השיטה. אם אהבתם את הכתבה אתם מוזמנים לשתף ולהפיץ הלאה. זו הדרך שלנו לייצר כאן עולם טוב יותר.
