בזמנים האלה של השנה אנחנו מתבקשים לעשות חשבון נפש ולהתכנס אל תוך התבוננות פנימית מעמיקה שבודקת איפה אנחנו ביחס לעצמנו, לאלוהים ולאנשים סביבנו. חשבון נפש הוא תהליך מופלא, אבל לא לכולנו קל עם הרעיון הזה. עם כל העומס מסביב לא בא לנו גם לעשות עם עצמנו בדק בית של כל הפספוסים והמשגים מהשנה החולפת. קשה לנו למצוא תשוקה גדולה לערוך מה שנקרא בשפה הצבאית ״מסדר פאקים״: זה תובעני, זה מתיש, וחלקנו פשוט לא פנויים לזה.
עוד תובנות של פסיכולוגיה חיובית:
סיבה נוספת לקושי לעשות חשבון נפש היא הרעיון הנוסף המתלווה אליו - הסליחה והמחילה. אנחנו מתבקשים למחול ולסלוח כלפי מי שעשה לנו רע, לשחרר מעלינו את עול הכעס/ הפחד/ הנקמה כדי לפתוח שנה חדשה, לשחרר מעלינו עול עבר ולצעוד קדימה אל פני עתיד נקי, כן ושמח. זה תהליך מופלא שמשחרר אותנו ומאפשר לנו את החירות לבחור איך אנחנו רוצים להתנהל בהמשך, אבל אל אותו תהליך חשוב ומורכב אנחנו לוקחים איתנו את כל אותם רגעים, אנשים וחוויות שלא היטיבו עמנו בעבר. לטעמי, גם כשסולחים - לא בהכרח מוחקים או שוכחים. וכאן נשאלת השאלה: איך עורכים חשבון נפש, סולחים, מוחלים ומתחדשים, לצד העבר שלנו שהולך איתנו?
חשבון נפש הוא תהליך מופלא, אבל לא לכולנו קל עם הרעיון הזה. עם כל העומס מסביב, לא בא לנו גם לעשות עם עצמנו בדק בית של כל הפספוסים והמשגים מהשנה החולפת
מוחו של הנוסע בזמן
המדור היום עוסק בשאלה איך נושאים את העבר שלנו ביתר קלות, מתוך הבנה שאין לנו אפשרות לברוח ממנו כי הוא נוסע איתנו אל העתיד. כדי להיטיב להתמודד עם המשימה הזאת, כדאי להתוודע קודם לכמה עובדות מעניינות ממחקרים על האופן שבו המוח שלנו שומר מידע מהעבר ומעבד אותו.
אנחנו משמרים אירועי עבר כדי שנוכל לצפות ולחזות את העתיד
אם תדמיינו לרגע מקום שבו ממש הייתם רוצים להיות וטרם הייתם בו, נניח איזה חוף אקזוטי, תגלו שהתמונה שעולה בדמיונכם דומה לחוף שכבר יצא לכם להיות בו בעבר. העבר בעצם משמש לנו כמו כדור בדולח שדרכו אנו מתבוננים על העתיד ומחליטים מה לעשות, מה לא לעשות וממה עדיף להישמר.
הזיכרון שלנו עוסק יותר בשחזור מידע מאשר באחזור (שליפת מידע)
כלומר בכל פעם שאנחנו מעלים זיכרון מהעבר, חלק מסוים במוח שלנו שולף חלקים של מידע מאוחסן כדי להרכיב זיכרון. זהו תהליך מופלא מבחינה ביולוגית, אבל הוכח שהוא משתנה ואינו נשאר קבוע. איך זה בא לידי ביטוי? אם תשאלו שני אנשים על סיטואציה מסוימת מהעבר שבה היו נוכחים, יש סבירות גבוהה שכל אחד מהם יזכור אותה בצורה שונה מהאחר.
אנחנו משחזרים זיכרונות בהתאמה להווה
בחשיבה ראשונית נאמר שאנשים חווים את המציאות באופן שונה ולכן חוויית המציאות שלהם שונה, אבל יש לזה הסבר עמוק ומעניין: אנחנו נוטים לשחזר זיכרונות עבר בהתאמה לאיפה שאנחנו נמצאים כרגע בחיים שלנו, לנרטיב הנוכחי הבולט בחיינו. אנחנו מתבוננים על עצמנו בעבר כדי להסביר את ההחלטות וההתנהגויות שלנו בהווה כחלק מהרצון שלנו לתת צידוק להתנהלות הנוכחית שלנו.
בדרך, אנחנו עוצרים לעריכה רגשית
כדי שזיכרונות העבר יתאימו לנרטיב הנוכחי של חיינו, אנחנו נוטים לעשות עריכה לעבר כדי שיתאים להווה, וכך עורכים שינויים באופן שבו אנו זוכרים אותו. זה לא אומר שהזיכרונות שלנו לא מדויקים, אלא שהם מורכבים מפיסות זיכרון המושפעות ממצב נוכחי משתנה.
ההבנה הזאת היא המפתח לעתיד
ההבנה שמצבנו הנוכחי (תנאים, רגשות) משפיע על האופן שבו אנו משחזרים זיכרונות עבר מאפשרת לנו לערוך מחדש את האופן שבו אנו תופסים ומבינים את העבר.
שחזור גורלי
אם נקפיד על הרגלים ועל תרגולים שישפרו את חוויית הנוכחות שלנו ויביאו תחושת משמעות ושביעות רצון מהחיים, כך נשחזר את העבר בצורה טובה וחיובית יותר. בהתאמה יושפע תהליך קבלת ההחלטות לעתיד אף הוא לטובה. הנה כמה כלים יישומיים (הווייתיים ויישומיים) שיעזרו לנו לשאת את העבר ביתר קלות אל העתיד:
1. זכרו: גם אם החלטתם לסלוח, זה לא מחייב אתכם לשכוח
זהו כלי הווייתי משמעותי. זה שהחלטנו לשים בצד את משגיו של האחר, לא אומר שאסור לנו לחשוב על אותו מקרה שפגע בנו. אני מציינת את זה ככלי ראשון, מכיוון שבבואנו לנוע קדימה מייעצים לנו ״לא לחשוב״ על מה שקרה, עצה לא פרקטית שעלולה להקשות עלינו להתקדם. הנחת הבסיס היא שהעבר שלנו צועד איתנו, והסליחה היא למעשה המסוגלות להתנהל איתו אחרת, לתת לו פחות מקום בחיים שלנו כיום - אך לא בהכרח לשכוח ממנו.
2. צרו מאגר של זיכרונות חיוביים
זיכרונות לא טובים מהעבר גורמים למצב רוח ירוד, שמוביל אותנו לשחזר זיכרונות לא טובים מהעבר וכך נוצרת ספירלת רגשות שליליים מהעבר ומההווה שמזינים זה את זה ומעצימים את הרגשות השליליים. אבל אם באופן יזום תעלו זיכרונות טובים מהעבר, תוכלו לקטוע את הספירלה הזאת. איך מייצרים מאגר של זיכרונות טובים? מתעדים במחברת/ בפנקס/ בנייד רגעים טובים מהעבר שלנו. כשמצב הרוח בירידה, מתבוננים במאגר הזה ונותנים לזיכרונות להשפיע לטובה על מצב הרוח. וכמו תמיד, רק תרגול מתמשך מביא לתוצאות.
3 צפייה בגלריה
כשמצב הרוח בירידה, מתבוננים במאגר הזיכרונות הטובים ונותנים להם להשפיע לטובה על מצב הרוח
(צילום: Shutterstock)
טיפ - השאירו שורות ריקות: אם אתם משתמשים בכתיבה ככלי לעיבוד אירועים ורגשות, תשאירו כמה שורות ריקות אחרי שכתבתם על חוויה מאתגרת. חזרו אליה אחרי חודש וכתבו בשורות הריקות מה למדתם מאותה חוויה. אתם מוזמנים לעשות זאת שוב אחרי כמה חודשים ולכתוב הבנות נוספות שעלו עם הזמן. באופן הזה אנחנו לומדים למסגר אירועי עבר מאתגרים כשיעור מלמד ומשמעותי, ולא רק כאירוע שלילי.
3 שימו פוקוס על הכרת תודה
זהו אחד הכלים המשמעותיים והמרפאים שקיימים בעיניי. כתיבה יומיומית של הדברים (רגעים, אנשים, מעשים) שעליהם אנו מודים מנציחה ומבססת אותם בהוויה שלנו ומטמיעה אותם בזיכרון שלנו. כשאנחנו חוזרים לקרוא את הרשימה של הדברים הטובים, קורים שני דברים משמעותיים: אנחנו מעלים זיכרונות עבר טובים (המשפיעים לטובה על מצב הרוח הנוכחי), ואנחנו מטמיעים בתוכנו את ההבנה שהחיים שלנו טובים ומשמעותיים!
4. למדו מאירועי עבר
עם כל הרצון למסגר אירועי עבר באופן חיובי, יש אירועי חיים שהם קשים. אין לי שום כוונה להמליץ לכם לצבוע בוורוד סיטואציות מאתגרות שחוויתם בחייכם, כי גם להן יש לעתים תפקיד: לגרום לנו לצמוח, ללמד אותנו שיעור או להבהיר ממה כדאי לנו להימנע בהמשך. אחת הדרכים לשאת את העבר ביתר קלות אל העתיד, בעיקר אם מדובר בעבר מאתגר, היא לשאול את השאלות הבאות: "האם למדתי משהו מהמקרה הזה?", "האם הבנתי משהו על עצמי שלא ידעתי קודם?", "האם האירוע גרם לי לגדול או להתחזק באיזשהו אופן?". מניסיוני, אנשים שמעלים חוויות עבר קשות מתוך כוונה למצוא בהן משמעות ולמידה, נוטים לקבל החלטות בצורה טובה יותר, לתת עצות מיטיבות לאחרים ולהיות יצירתיים יותר בפתרון בעיות.
נעמה קמינר־מבורך היא בעלת MA בפסיכולוגיה חיובית, מטפלת בתחום ומרצה בארגונים ובחברות ציבוריות בנושאים של חוסן אישי, קבלת החלטות, מיינדסט, מערכות יחסים חיוביות וגישת החוזקות
