ישראל אטיאס (35), שחקן טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון ("שבאבניקים", "זגורי אימפריה", "היורשת"), כוכב המחזמר "מרי לו". כיום הפרזנטור של מאניה ג'ינס ושל מותג הגילוח הבינלאומי Edge, מרצה בנושא קירוב לבבות בין חילונים לדתיים בחברה הישראלית וכן בנושא "כוחן של מילים". נשוי לנעמי עידן, הייטקיסטית, ואב לריי חיים בן השנה.
קראו עוד:
נולדתי עם חור בלב (וזו לא מטפורה...)
"נולדתי עם חור באחד מהחדרים בלב. זה היה אמור להיסתם לבד, אבל זה לא קרה, לכן בגיל ארבע נכנסתי לניתוח לב פתוח. אבא שלי נסע לבן של הבאבא סאלי והוא אמר לו, 'אל תדאג. אבא שלי איתו בניתוח. לא יהיו סיבוכים והכל יהיה בסדר', וכך קרה. מגיל אפס ועד גיל 18 הייתי תחת מעקב רפואי".
למרות המגבלה תמיד עסקתי בספורט
"במשך השנים אהבתי מאוד ספורט. שיחקתי כל השנים כדורגל, כדורסל, טניס, רקדתי גם באופן קבוע ובהתמדה. לא הייתה מניעה רפואית לכך, כל עוד זה היה במסגרת חברתית ולא מקצוענית. אלא שבגיל 15 נדרשתי לבדיקה רפואית כדי להמשיך עם קבוצת הכדורגל בווינגייט, וכשבדקו לי את הדופק והוא לא עלה מעל 90, אף אחד לא היה מוכן לקחת על עצמו את האחריות הרפואית. לכן פרשתי. אבל זה לא שינה אצלי החלטות אחרות שקשורות בספורט - חלק מהשירות הצבאי שלי הייתי מד"ס, והספורט הוא חלק בלתי נפרד מחיי. אני רואה בכושר הזדמנות להתחדשות של האנרגיה. אני הולך שלוש פעמים בשבוע לחדר כושר ומשחק טניס פעם בשבוע עם חברים, ואגב, זה התחום האהוב עליי. לאורך השנים שיחקתי כדורסל, שחיתי, תמיד הייתי בספורט, ולא לתקופות אלא בהתמדה. אני מאוד תחרותי, אוהב משחקי כדור, עושה גם MMA שזה סוג של איגרוף. הכל נעשה עם ובלי מאמן, בחדר הכושר ומחוצה לו".
למקצוע שלי יש דרישות מהגוף (ויש לי משמעת עצמית)
"כשצילמתי את 'היורשת', למשל, נדרשתי להעלות תשעה ק"ג. אני רזה מטבעי וממש לא קל לי להעלות במשקל. אבל אכלתי בגלל זה גם כשלא ממש רציתי ושתיתי חלבונים ופחמימות, עד לתחושה של גועל. לעומת זאת לקראת הצילומים ב'שבאבניקים' הייתי צריך לרדת במשקל, להפסיק להתאמן וירדתי שישה קילו. יש לי משמעת עצמית. בימי צילום אני לא אוכל בכלל כי אני מרוכז מדי במשחק עצמו. אין ספק שיש מרכיב גנטי, אבל מעבר לזה - התמדה, התמדה, התמדה. זה שם המשחק. צריך לגייס עקשנות. הרבה פעמים אני לא ממש רוצה, אבל אני מכניס את עצמי לתהליך. אני מתחיל, וזה עובד".
"מעבר לזה שאני אוהב את הספורט עצמו, אני רואה בו חלק חשוב ועיקרי בבנייה שלי כבן אדם - האיזון הנפשי שלי, יישוב הדעת. כשאני רוצה להתרענן, אני עושה הליכות"
אבל אני מקדיש לא פחות מעצמי לבניית הנפש
"מעבר לזה שאני אוהב את הספורט עצמו, אני רואה בו חלק חשוב ועיקרי בבנייה שלי כבן אדם - האיזון הנפשי שלי, יישוב הדעת שלי. כשאני רוצה להתרענן, אני עושה הליכות, וגם כשאני רוצה להתמודד עם עצמי, ובעצמי, עם דברים. הסיסמה היא לגמרי נפש בריאה בגוף בריא. אני מקדיש זמן למחשבות. בכלל, אני אדם שאוהב להיות עם עצמו ולבחון את עצמו, ואני לא מפחד להיות עם עצמי, גם ברגעי לחץ".
חזרתי לשמור שבת (אבל השבת שומרת עליי)
"ההורים שלי הם אנשי מסורת, ערכים ואמונה. תמיד היה בבית כבוד למסורת, לחגים, לשבתות וקידוש, ומצד שני הייתה פתיחות - למשל, בגיל העשרה היינו יכולים לצפות בטלוויזיה בחדר בשבת, ובתקופה הזאת לא שמרתי שבת. בגיל 22 חזרתי לשמור שבת, ואני חושב שהשבת היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. כששואלים אותי אם אני שומר שבת, אני אומר שזו היא ששומרת עליי. היא מעניקה לי את המרחב שלי עם המשפחה שלי נטו. אני הכי זקוק לזה, ועוד לא אמרנו מילה על הניתוק מהטלפון. זו מתנה עצומה".
ומתאמן על האמונה כל יום
"אני עובד על האמונה שלי יום־יום. אמונה מבחינתי היא מלשון אימון - מכיוון שמתאמנים על זה. כל הזמן מתחוללים סביבנו דברים - התקופה הביטחונית הקשה שאנחנו חווים במדינה, וגם המקצוע שלי שהוא כל כך מורכב ויש בו כל הזמן עליות וירידות. האמונה משפיעה על ההסתכלות שלי על החיים, והכי חשוב - עוזרת להבדיל בין עיקר לטפל. אני מחפש תמיד את הטוב בכל דבר. קורה לי הרבה כשחקן שאני ניגש לאודישן ורוצה תפקיד מסוים ולא תמיד התוצאות לרוחי, אבל אני שמח שיש בי יכולת להבין כמה הכל לטובתי. דבר נוסף שחשוב לי רוחנית זו השמחה. אני משתדל להכניס אותה כמה שיותר לחיינו - מוזיקה וריקודים בבית, שהקירות יספגו שמחה וטוב. אני מושפע בהרבה מובנים מרבי נחמן, שבעיניי הוא הפילוסוף הכי משמעותי שהיה כאן. עם גישה כזו בחיים הכל הרבה יותר קל".
אני לא בדיוק מנטור לתזונה אבל קשוב לגוף
"אני מכיר מאוד את התהליכים בגוף שלי וקשוב אליו, אבל אי אפשר לומר שאני יכול להיות מנטור לתזונה, כי אני לא באמת אוכל בריא כל הזמן. אם אני צריך לתת טיפ שמתאים לכל אחד, זה לאכול קלוריות ולא לשתות אותן. חבל. יש כל כך הרבה סוכר בכוס משקה ממותק. אני לא אוהב סוכר בכלל, ואם אני רוצה, למשל, להמתיק את התה, אז לפחות משתמש בדבש ולא בסוכר. גם בקפה או באספרסו אני לא מוסיף".
"אין לי קטע כזה של 'היום אכלתי לא בריא ומחר אני מאזן את עצמי'. לא נולדתי עם תאוות אכילה, כך שלא מעסיק אותי כל כך עניין התפריט היומי. לפעמים לאכול זה עול עבורי"
וגם לא עושה עניין מיוחד ממה שאני אוכל
"אני מודה שאני אוכל לא מעט המבורגר ופיצות. אין לי קטע כזה של 'היום אכלתי לא בריא ומחר אני מאזן את עצמי', אבל יכול לקרות לי שאוכל הרבה שטויות ולא ארגיש טוב עם עצמי. אני די זורם, וזו התזונה אצלנו בבית: יום אחד אנחנו אוכלים סתם שניצל תירס, יום אחר מכינים לנו דג עם ירקות. אין לי תפריט מסודר. לא נולדתי עם תאוות אכילה, כך שלא מעסיק אותי כל כך עניין התפריט היומי. לפעמים לאכול זה עול עבורי. אני מכריח את עצמי לאכול. אני כן מתחיל את הבוקר עם חלבון ועם תמר, ואחרי אימון אני בדרך כלל שותה שייק בריאות, אבל לא פנטי בכלום".
אני לא טיפוס של טיפוח (אבל יש לי פטיש לשיניים)
"כן למדתי למרוח קרם לחות בשנה האחרונה. אני לוקח את הקרם של אשתי נעמי, זה מספיק לי, ולא תמיד אני זוכר. מישהו זרק לי שבגילי כדאי כבר לשמור על עור הפנים ולשים קרם הגנה, אז מקווה שאתמיד בזה כי ממש עכשיו התחלתי. אני לא מסתובב עם איזשהו מוצר מלבד ליסטרין. יש לי פטיש לכל מה שקשור להיגיינת השיניים. לא מספיק לי מי פה בכמות המוכרת - אני תמיד חוזר מחו"ל עם מארז של ליטר וחצי מי פה".
ביקור במקווה זו המדיטציה שלי
"מה שהכי מרגיע אותי זה לימוד. אני לומד ספרים של רבי נחמן, אבל גם ספרים שאינם ספרי קודש. אני לא עושה מדיטציות וכאלה. אצלי חוויית המקווה היא עוצמתית, וממש לאחרונה התחלתי ללכת בכל יום שישי. בבית הספר למשחק עשיתי יוגה, אבל אני פחות מתחבר לזה".
"אני עובד על האמונה שלי יום־יום. אמונה מבחינתי היא מלשון אימון - מכיוון שמתאמנים על זה. האמונה משפיעה מאוד על ההסתכלות שלי - אני משתדל לחפש תמיד את הטוב בכל דבר"
גם לדבר אל עצמי מרגיע אותי
"באופן כללי אני רגוע. אני לא פועל מתוך לחץ. גם אם אני מטפל בבן שלי ונגיד שיש רגע מלחיץ, אני יודע ליישם בו במקום כלים שלמדתי. אני שואל את עצמי איזה כלי שלמדתי יכול לעזור עכשיו? למשל, לשים מוזיקה טובה, לחייך, אפילו אם לא בא לי לחייך, כי החיוך החיצוני חודר פנימה ומשפיע ממש. קרה לי פעם באמצע הצגה שהרגשתי שאני לא באמת נוכח, הייתי חייב לעצור הכל ולהמשיך אחרת. פשוט יצאתי ודיברתי עם עצמי, עם הבורא. בכלל, אני אוהב לדבר עם עצמי וזה כלי נהדר. מעבר לזה, יש לי באייפון פתק עם רשימת תובנות של דברים חשובים שלמדתי ושמעניקים לי בהירות מחשבתית".
מיינדפולנס? תמיד הייתי ב"כאן ועכשיו"
"בנוסף, ישנו העניין של המיינדפולנס, להיות בכאן ועכשיו. אומר בענווה שלפני שכולם דיברו על זה, אני הייתי שם. כמו שתינוק יודע רק את מה שקורה כרגע ומתעסק ומתרכז בקיים ובנמצא ברגע הנתון, כך האדם המבוגר צריך לשאוף להיות ככל האפשר בסיטואציה עצמה, בהווה, ולא לתת למחשבות לנדוד ולראש להיות במקום אחר. זה דורש המון אימון. כשחקן זו חובה. אתה חייב להיות ברגע".
לקח לנו זמן להביא ילד וכמעט הלכנו על פונדקאות
"הייתה לנו תקופה ארוכה שבה היינו מאותגרי פוריות. גם כאן האמונה מאוד עזרה לי וזה נתן המון כוח לצלוח את התקופה הלא פשוטה הזאת. עשיתי הרבה עבודה פנימית כדי לעשות את העבודה הזוגית - שוב, דרך דיבור פנימי. לנעמי לא היה קל. באיזשהו שלב היא סגרה את האינסטגרם כי באופן טבעי היה לה קשה לראות את כל הנשים ההרות. עשינו ממש צעדים רציניים בכיוון הפונדקאות, ודווקא אז נקלטנו".
היום אני אבא עייף, אך מרוצה
"האבהות מנקה ומזככת. מאז שריי נולד נפתח בפניי עולם, וכל הקלישאות נכונות כל כך. כל מה שאני חווה פחות רלוונטי מאז שיש אותו - אם יש יום שבו אני פחות סבבה, יותר עייף, מרגיש פחות טוב, אני רואה אותו ומתעלה מעל לכל סיטואציה. אני אוהב לקום בשבילו בלילה (יש לי שינה קלה), אני מאכיל, מחתל, עושה הכל, וחשוב לי להיות מעורב כחלק מהתהליך שלי בהתחברות איתו".
איפור ושיער: אביחי ממן /// ע. צלם: בן יצחקי /// ע. סגנון: עמית בית פלחמי /// טי־שירט ומכנסיים: מאניה ג'ינס /// מכנסי ג’ינס: אתא
