לפני חמש שנים גילו אצל עינת שרוף סרטן שד ממאיר בבדיקת ממוגרפיה שגרתית. "חזרתי משם בהלם, עליתי לחדר שלי, השמעתי את השיר 'כלניות' של שושנה דמארי בפול ווליום ונפרדתי מהחיים", היא מספרת. היום, שרוף בת ה־59 מסתערת על החיים: היא עובדת על מופע יחיד בשם "תעשי שמח" שהיא מתכוונת להשיק בצוותא בגיל 60, מארחת בתיאטרון הצפון את מיטב הזמרים בחגיגה מוזיקלית ישראלית, ומקווה להספיק גם סוסים ואופנועים לפני העשור הבא.
עוד סלבס במנטה:
אני עולה רק על שולחנות יציבים
"גם עכשיו אני עדיין עולה על שולחנות בהופעות, אבל רק יציבים! בגדול אני מאוד מחוברת לאדמה, אבל בשנייה שאני עולה על הבמה - אני שם, בענן הזה של הקסם. אני לגמרי עושה את הניתוק ונותנת את עצמי. אני לא חושבת שמצפים ממני שתמיד אהיה שמחה, אבל יש בי משהו מאוד קיצוני שמפריד בין היומיום למה שקורה על הבמה. ביומיום חשוב לי לקנות בשר ודגים ולהעמיד סיר אוכל".
כשגילו אצלי סרטן שד נבהלתי מאוד, אבל כבר באותו יום הופעתי
"לפני חמש שנים גילו אצלי סרטן שד ממאיר בבדיקת ממוגרפיה שגרתית. הבשורה הייתה לי מאוד קשה. באותו יום הייתה לי הופעה גדולה בים המלח. אני זוכרת ששאלתי את עצמי: איך אני עושה את ההופעה הזאת? כל הדרך בהיתי בנופים בירידות של ים המלח, ואמרתי לעצמי שאני כל כך רוצה לחיות. שהכל יהיה בסדר. הייתה לי שיחה עם הקדוש ברוך הוא.
"יצאתי מהאוטו לכיוון הבמה, והרגליים שלי היו כבדות. הלכתי הליכה איטית, התחלתי לשמוע את רחשי הקהל ואמרתי לעצמי: את הקהל זה לא מעניין. הוא לא יודע מה יש לך ומה אין לך ומה את עוברת. הוא בא עכשיו לשמוח ואת צריכה לשמח אותו. עשית דרך כדי להגיע לנקודה הזאת, עשית מסע. הרי לכל אחד יש כאן בעיות, עניינים ואתגרים. את עכשיו שוכחת את מה שיש לך ומתרכזת באיך את עושה להם שמח. הרגשתי שזה אחד המבחנים הכי גדולים שלי בחיים. אני זוכרת כל רגע בערב הזה. כמה ימים אחרי האבחון כבר נותחתי ועשו לי הקרנה תוך כדי. למזלי, הוציאו לי את הגידול הממאיר במהלך הניתוח וללא כריתה".
4 צפייה בגלריה
"ידעתי שברגע שאשיר - החיוך יחזור. החיוך נכנס לתוך הנשמה ושומר על הבריאות שלך. אני באמת מאמינה בזה"
(צילום: שי יחזקאל, סגנון: ראובן כהן )
גייסתי את השמחה לניהול המחלה
"אין ספק שגם גייסתי את כל התכונות שלי - האופטימיות, ההומור, העשייה והשמחה - לניהול המחלה, וברור שזה עזר מאוד. לאחר הניתוח בקושי זזתי, עוד הייתי מאוד כאובה ולפחות שבועיים הייתי קצת תשושה, אבל אחר כך התחזקתי וחזרתי לעניינים. אם לסכם את תקופת המחלה, החלק הכי קשה היה עצם הגילוי שלה".
הבנתי שהחיוך שומר לי על הבריאות
"זה לא פחות חשוב, הקטע הנפשי, איך את מרגישה. חד־משמעית מההתחלה החלטתי שברגע שאני יכולה, אני ממשיכה להופיע. זה היה הדבר הכי חשוב כי ידעתי שברגע שאשיר - החיוך יחזור. החיוך נכנס לתוך הנשמה ושומר על הבריאות שלך. אני באמת מאמינה בזה".
וגם זה שאני מדברת על הכל
"מיד עם האבחנה כולם ידעו על כך שחליתי. בכלל, כגישה, אני בן אדם שמדבר על הכל עם כולם. אפילו אם אני רבה עם בן הזוג שלי, כולם יודעים הכל. אני אוהבת לספר. זה משחרר כשאתה מבואס, מדוכדך, כשמשהו יושב על הלב. ברגע שאתה מדבר על זה ומתחיל לפרק את זה, כבר יש סוג של הקלה. מישהו הקשיב וזה עבר הלאה".
הפחד מהמחלה תמיד מרחף מעלי
"את אף פעם לא מרגישה שזה מאחורייך. ברגע שיש את זה, זה תמיד מרחף באוויר ולא אגיד שזה לא מפחיד. הרגשתי שאני חיה בתוך אותו ענן שריחף מעלי וחשבתי לעצמי - איך מגרשים אותו? ובוודאי שבעקבות העניין הזה השתניתי. זה חידד עוד יותר את החשיבה שלי - שהתגבשה בזמנו, כשאבא שלי נהרג בתאונת דרכים לפני גיל 50 - שהחיים קצרים, שצריך למצות אותם, שצריך להעריך כל דבר".
4 צפייה בגלריה
"מאז שהחלמתי אני עוד יותר אוהבת להעמיס על עצמי משימות ותוכניות"
(צילום: שי יחזקאל, סגנון: ראובן כהן )
מאז למדתי להעריך כל רגע
"אני מסתכלת על החיים הרבה פעמים דרך אנשים שעשיתי להם הופעות בימי הולדת. יש אנשים ונשים שליוויתי אותם כמה עשורים, למשל יום הולדת 40, 50, 60. לכל עשור יש את הקסם שלו, וזו לא קלישאה. מבחינת הגישה לעניין הגיל, כל עוד עברתי את הגיל הזה ואני חיה וקיימת - איזה יופי. כל שנה היא מתנה. כל עונה היא מתנה. ותודה על כל רגע".
"אני חושבת שזה מקסים שאפשר לגרום לאישה לחייך באמצעים כל כך נגישים. יש אפשרות היום להזריק חומר לפנים ולגרום לעצמך להיות יותר צעירה - אז למה לא? אני רוצה להיראות יותר צעירה"
אני מרגישה שאני חייבת להספיק לחוות הכל
"מאז שהחלמתי אני עוד יותר אוהבת להעמיס על עצמי משימות ותוכניות. יום אצלי לא מסתיים מוקדם. אני עובדת, מסתובבת, יוצרת, נפגשת עם הבנות והנכדים, משקיעה בזוגיות, מופיעה, לא רוצה להרגיש שמסתיים לו יום ולא עשיתי מספיק. אני אוהבת את ההספקים האלה. אני רעבה לחיים. אני רוצה לראות אנשים, לחוות, לנסוע".
אני רוצה להיראות צעירה יותר - ולא מתביישת בזה
"אנחנו חיות בתקופה שבה הכי קל לשמור על המראה שלנו. יש אמצעים, אז למה לא? החתן שלי, אלון גת, הוא מנכ"ל חברה שמייבאת בוטוקוס והוא מייעץ לי מה לעשות. עד עכשיו זה מה שעשיתי והתחלתי עוד לפני גיל 50, בקמטי ההבעה. אני חושבת שבעתיד אעשה יותר, ואני ממש לא נבהלת מזה. אני חושבת שזה מקסים שאפשר לגרום לאישה לחייך באמצעים כל כך נגישים. לתקופה שלנו יש חיסרון - כולם ממהרים כל הזמן, יש לחץ מטורף ומתחים. מצד שני יש קידמה - יש אפשרות היום להזריק חומר לפנים ולגרום לעצמך להיות יותר צעירה, אז למה לא? אני רוצה להיראות יותר צעירה. אני גם עושה ספורט פעמיים בשבוע וחשוב לי להיראות טוב".
אני אוהבת לגוון באימונים
"המאמנת שלי, יפעת לוין (שרוף מתאמנת ברשת אמריקאית לאימון פונקציונלי בשם Orangetheory Fitness), מאתגרת אותי כל פעם מחדש. בזמן האימון חצי שעה אני הולכת או רצה וחצי שעה אני עובדת קשה עם משקלים ורצועות TRX. אחרי האימון הדופק בשמים וההרגשה מדהימה. אני מאושרת שמצאתי משהו שאני אוהבת כי זה הסוד בספורט - למצוא את הדרך לעשות אותו בכיף".
וגם לעשות "ספורט בציבור"
"אנחנו עובדים גם בקבוצה וזה כמו שירה בציבור. ספורט בציבור. כולם כל כך שונים זה מזה, ומה שמשותף זה הרצון לעשות מאמץ. בנוסף לכך, בכל פעם שיש לי קצת זמן אני יוצאת להליכה. אני הולכת הרבה ועכשיו אני הולכת לסטודיו שלי ברגל, שזו חתיכת דרך מהבית. אני שמחה שאני במקום הזה של הכושר וההתמדה. אני מוקפת בחברות שכן עושות כושר וזה מה שהשפיע עליי. אני מאוד אוהבת אנשים ואני חושבת שהכל מתחיל באנשים".
"הגיל עושה את שלו ויש כל מיני מדדים שצריך לחשוב עליהם כמו סוכר. אני לא טיפוס שמכין קינואה וכוסמת, אבל גם לא מכינה דברים מטוגנים ולא בריאים"
הכושר אצלי הוא בשביל מצב הרוח ולא שריפת קלוריות
דווקא מבחינת המשקל זה לא מה שעשה לי את המוטיבציה כי בסך הכל הצלחתי לשמור עליו. זה יותר האנרגיה. הרגשתי עייפה והייתי זקוקה לזה מבחינת מצב הרוח. הרגשתי שחסר לי משהו שירים אותי. אני הרי יודעת להרים אחרים - ומה איתי? וזה בהחלט מה שעושה את ההבדל. כמובן שגם בהופעות אני שורפת הרבה קלוריות כי אני קופצת המון. בזכות הספורט אני ישנה טוב יותר וגם מתעוררת טוב יותר. את הכושר אני עושה בבוקר. ככה אני אוהבת להתחיל את היום שלי".
הגיל גרם לי להרגיע עם השווארמה בלילות
"במשך 20 שנה לא התייחסתי לתזונה ברצינות. הנוהל היה כזה שחוזרים מהופעה ועוברים באיזושהי שווארמה, ואנחנו מדברים על אכילה של אחרי חצות בלילה. ואז הגעתי לגיל ולתובנות שלא קשה להגיע אליהן - הבטן כבדה, קשה להירדם, לא טוב לי, לא נוח. אין ספק שהגיל מאותת ברמזורים גדולים וחייבים להתייחס אליהם. הבנתי על בשרי שכדאי לסיים לאכול מוקדם ונגמר הקטע הזה של 'לתקוע' אוכל כבד בלילות או אכילה חברתית. אגב, תמיר בן זוגי מאוד אוהב מסעדות שוות. הוא הכיר לי את המקומות הכי מפורסמים, וגם דרכו גיליתי עולם קולינרי. אבל גם זה השתנה בארבע השנים האחרונות. הגיל עושה את שלו ויש כל מיני מדדים שצריך לחשוב עליהם כמו סוכר. אני לא טיפוס שמכין קינואה וכוסמת, אבל גם לא מכינה דברים מטוגנים ולא בריאים".
4 צפייה בגלריה
"אני חושבת שבעתיד אעשה יותר, ואני ממש לא נבהלת מזה"
(צילום: שי יחזקאל, סגנון: ראובן כהן )
לפני הופעה אני אוכלת כמו ספורטאית
"לאחרונה אני ממש מכריחה את עצמי לאכול ארוחת בוקר מזינה ומלאה: חביתה, סלט, גבינה, טוסט. זה מחזיק אותי עד 15:00־16:00. אני אוכלת הרבה דגים. אם אני אוכלת בחוץ, זה דג עם סלט, אבל אני יותר אוהבת להעמיד סיר בצהריים ולא לאכול בחוץ, וזה יהיה בדרך כלל חלבון. במהלך היום אם אני רעבה אני אוכלת משהו - תפוח, תפוז, לא עושה מזה עניין. אוכלת לפי תחושת הרעב. אם יש לי הופעה בערב, לפני כן אני אוכלת כמו ספורטאית: סלט, פסטה, משהו כזה, ולא אוכלת אחרי ההופעה. אני מאוד אוהבת קפה. יש לי פח של שמונה קילו קפה. מים אני לא שותה מספיק, לצערי, אבל עובדת על זה".
אמנות זו המדיטציה שלי
"יש לי ספר אמנות עב כרס שמונח דרך קבע על השולחן בסלון וזה הדבר שהכי מרגיע אותי בעולם. אני מדפדפת בו וזו המדיטציה שלי. אבל הכי הכי מרגיע אותי זה לשיר. כשאני לבד אני שרה. כשאני עולה במעלית אני שרה. נוסעת באוטו - שרה. המוזיקה מלווה אותי כל יום כל היום. בחמש השנים האחרונות אני גם עושה אמנות, וזה כל כך התפתח שהחלטתי לפתוח סטודיו מדהים ברחוב בן יהודה בתל אביב. אני כמובן ממשיכה להופיע והיומן שלי מלא בכל טוב. אדם שנמצא על הבמה הוא חשוף, וזה מתכתב עם אמנות ויצירה. לא הפתעתי את עצמי או את מישהו. זה טבעי לי מאוד".
וגם הסבתאות מרגיעה אותי
"זה הפתיע גם אותי כמה אני אוהבת את זה. כל מה שאומרים על סבתאות - נכון. זה עוטף אותך, מרגיע אותך, את לא חושבת על כלום. זה הדבר הכי כיפי בעולם".
לקראת גיל 60 יש לי עוד כמה חלומות
"במקור אני ממושב חצב ויש בי את העניין של החקלאות. לאחרונה צפיתי בסדרה שגרמה לי להתאהב בקטע של חוות וסוסים. אמרתי לעצמי שזה משהו שעדיין לא עשיתי והייתי רוצה שזה יקרה לפני גיל 60, להיות חודש ימים בחוות סוסים ולטפל שם בכל, ואני לגמרי על זה. תבדקו אותי. היום גם פגשתי מישהו שנוסע על אופנוע גדול. הבעתי התפעלות והוא אמר לי: 'בגילך כבר אסור לך'. הוא טען שאופנוע, סקי וכדומה זו מיומנות שאת רוכשת בגיל צעיר וזה שלך. יש משהו בדבריו. הייתי רוצה לרכוב על אופנוע כבד והוא צודק - מאוחר מדי. אבל אני כן מרגישה צעירה".
ועוד 3 קטנות
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"שבאצבע צרֵדה אחת קלילה אהפוך מישהו עצוב לשמח".
מה אנחנו לא יודעים עלייך?
"שאני מפחדת לישון לבד במיטה. לא במלון ובשום מקום. נסעתי לאחרונה אל חברתי יפעת שגרה בפנמה - בעלה ישן בסלון, ואני ישנתי איתה במיטה".
מה היית לוקחת לאי בודד?
"בגלל החור בעור התוף הייתי לוקחת אטמים מיוחדים לאוזניים כדי שאוכל לפחות ליהנות מהמים מסביב".
לא חופפת לבד: שגרת הטיפוח של עינת
אני לא חופפת את השיער בעצמי. בגלל שיש לי חור בעור התוף באוזן, יש לי את אילן מרגלית שעושה הכל - הוא אמון על השיער שלי, ואכן השיער שלי בריא וטוב. הוא יודע איך ומתי לצבוע לי את השיער והכל.
אני מתאפרת בעיקר בהופעות. כשאני מופיעה אני מתאפרת ממש מושקע ובאותו בוקר נותנת לעור לנוח ולא מתאפרת בכלל.
פעם בחודש־חודשיים אני הולכת למכון יופי. אני עושה טיפול פנים בפאם קליניק בקניון אביב ושם גם קונה את הקרמים לפי ייעוץ שלהן. אני בסך הכל בת מושב פשוטה ולא אובססיבית בנושא, אבל כן - אני אוהבת טיפוח וחשוב לי להיראות טוב.
אני משקיעה בחומרי טיפוח. קרם פנים, קרם עיניים בלילה.
איפור: קארין דקל /// שיער: אור אוחנה /// ע. צלם: בן יצחקי /// ע. סגנון: דפנה נחום /// ז'קט: גולברי /// טופ: אדידס /// מכנסיים: זארה /// ז'קט: זארה /// קומבינזון: ג'ק קובה שמלה: קרולינה הררה
