"לא להישאר עם הדחיינות לבד", כך ממליץ בחום זוהר איילון, מנהל קבוצת הפייסבוק "דחיינים אנונימיים - ניהול זמן ביחד" לחברי הקבוצה בפוסט שכתב לאחרונה. הקבוצה מציעה לחברים בה פלטפורמה שבה הם יכולים להתייעץ, לשתף, לקבל טיפים, לזכות לתמיכה, וכך להצליח להתמודד טוב יותר עם משימות חיים משמימות או מאיימות שכולנו מנסים להימלט מהן. הפוסטים בקבוצה מעלים שאלות מעניינות בנושא ניהול זמן ודחיינות שנוגעות בכל תחומי החיים, כמו למשל אנשים שכבר לא מאמינים להבטחות של עצמם ("מחר אתחיל דיאטה" או "בסוף השבוע אני מסיימת את העבודה"), והקשר בין ניהול זמן למטרות הגדולות שאנחנו מציבים לעצמנו בחיים. הנה סיפורם של שלושה מחברי הקבוצה שניהלו מאבק עם הזמן והצליחו לנהל טוב יותר את משימות החיים בזכות הפלטפורמה הקבוצתית.
שיפי פרידמן: "סיימתי את התואר באיחור של כמה שנים"
מאמנת אישית, מתמחה בהפרעות קשב וריכוז, בת 26, נשואה ואם לארבעה (בני חצי שנה עד 5.5), מושב שתולה
4 צפייה בגלריה
" לא הצלחתי להתנהל, לעמוד במשימות, דחיתי ושכחתי מטלות, לא הייתי קמה בזמן". שיפי פרידמן
(צילום: אודליה שדה)
אני נאבקת עם הזמן מאז: מתמיד. למדתי בכיתת מחוננים וסיימתי תיכון בגיל 16 (התחלתי לימודים אקדמיים במקביל לכיתה י"ב, בגיל 15), ותמיד התמודדתי עם הפער הזה. מצד אחד קיבלתי ציונים טובים והייתי מצטיינת, מצד שני, בדברים הפשוטים, כמו לקום בזמן לשיעורים ולמבחנים, לא הצלחתי.
הדבר הכי חמור שקרה לי בגלל דחיינות: סיימתי את התואר באיחור של כמה שנים בגלל חובות קטנים שדחיתי ודחיתי, ובעקבות זאת הפסדתי כמה הצעות עבודה שרציתי.
מתי החלטתי לשים לדחיינות סוף: בזמן לימודי התואר הראשון מצאתי את עצמי חיה בבלגן. פשוט תוהו ובוהו. לא הצלחתי להתנהל, לעמוד במשימות, דחיתי ושכחתי מטלות, לא הייתי קמה בזמן. אז הבנתי שאני חייבת למצוא דרכים להתמודדות.
"הרעיון הוא לקבוע זמן קבוע למשימות קבועות. כל יום בשעה אחת אני מכינה אוכל, לא משנה מה אני עושה. בעסק יש לי יום ושעה קבועים בחודש שבהם אני מטפלת בטפסים לרואה החשבון
הטריק ששינה לי את החיים: אני מגדירה את השיטה שלי "הוראות קבע". הרבה מהמשימות שלנו בחיים חוזרות על עצמן - טיפוח, סידור הבית, הכנת אוכל, תשלומים. אלה משימות שאנחנו רודפים אחריהן, הן מצטברות וכבר לא יודעים ממה להתחיל. הרעיון הוא לקבוע זמן קבוע למשימות קבועות. כך אני יודעת בדיוק מתי אני מטפלת בהן ולא מתעסקת איתן בשאר הזמן. אני יודעת למשל שחשוב לי שיהיה בבית אוכל טוב כדי שלא אחטוף סתם דברים. לכן כל יום בשעה אחת אני מכינה אוכל, לא משנה מה אני עושה. אני גם לא אקבע כלום לשעה הזאת. בעסק שלי יש לי יום ושעה קבועים בכל חודש שבהם אני מטפלת בטפסים לרואה החשבון. אני דבקה בזמן הזה. אין "לא בא לי" או "אני אעשה את זה מחר". זה בסלע. הכלי הזה עזר לי מאוד, העמיד אותי על הרגליים.
לירון דורי: "הבנתי שאני צריכה להיות קמצנית בזמן ולא בדברים אחרים"
רואת חשבון, יזמית נדל"ן, מרצה ומנטורית להצלחה אישית ועסקית, בת 38, גרושה ואם לשניים (11, 7), נתניה
4 צפייה בגלריה
"הפסדתי 100 אלף שקל כי הייתי צריכה לסגור עסקה והחלטתי לקחת יום־יומיים כדי לחשוב עליה". לירון דורי
(צילום: עמירן עידו )
אני נאבקת עם הזמן מאז: לא נאבקתי עם הזמן, לא דחיתי דברים, עשיתי מה שצריך, אבל הרגשתי חנוקה ועמוסה ולא הצלחתי להגשים את כל מה שרציתי.
הדבר הכי חמור שקרה לי בעקבות דחיינות: הפסדתי 100 אלף שקל כי הייתי צריכה לסגור עסקה והחלטתי לקחת יום־יומיים כדי לחשוב עליה. כשהחלטתי זה כבר לא היה רלוונטי. מאז אני לא דוחה החלטות. אם יש לי את כל הנתונים - אני מחליטה מיד.
מתי החלטתי לשים לדחיינות סוף: בשנים האחרונות. החלטתי שכדי להתקדם אני צריכה לפנות לעצמי זמן.
הטריק ששינה לי את החיים: הבנתי שאני צריכה להיות קמצנית בזמן ולא בדברים אחרים. רוב האנשים קמצנים בכסף ואולי ברגשות. כסף אפשר לייצר, אבל זמן לא. זמן הוא קצוב. אם אני קמצנית בזמן, יש לי יכולת לייצר כסף. איך אני עושה את זה? בהרבה מיקור חוץ. אני למשל לא לוקחת את האוטו לטיפול אלא משלמת למישהו אחר שיעשה את זה. את הזמן הזה אני מקדישה למשהו פרודוקטיבי בשבילי, בין אם זה לייצר כסף בעבודה ובין אם זה מנוחה או ספורט או כל פעילות אחרת.
"הבנתי שאני צריכה להיות קמצנית בזמן ולא בדברים אחרים. כסף אפשר לייצר, אבל זמן לא. זמן הוא קצוב. אם אני קמצנית בזמן, יש לי יכולת לייצר כסף. איך אני עושה את זה? בהרבה מיקור חוץ"
היום יש לי שלושה עסקים, אני גם נהנית מהחיים וגם מוצאת זמן לילדים. בעבר היה לי חשוב לעשות הכול בעצמי. היום אני משלמת הרבה כסף לעובדים ולקבלני משנה, גם בבית - אני לא מנקה, לא מכבסת, לא מבשלת. אני עושה את העבודה שלי שאני טובה בה ומשלמת לאנשים שיעשו את הדברים בבית. זה שינוי תפיסתי: אני לא רואה בכספים האלה הוצאה אלא השקעה, כי אם אעשה הכול בעצמי אני לא אבזבז כסף אבל אפסיד זמן. כל דבר שאני נדרשת לעשות אני שואלת את עצמי אם מישהו אחר יכול לעשות את זה במקומי. אם כן - אני מעבירה את זה הלאה ומפנה לעצמי זמן.
גונן כהן: "זה גדל למפלצת, ואז אתה מלקה את עצמך על מה שלא עשית"
מנהל צוות תמיכה בחברת הייטק, בן 54, נשוי ואב לשלוש בנות (25, 20, 10), מושב עין יעקב
אני נאבק עם הזמן מאז: מאז ומתמיד דחיתי משימות, אבל בשנים האחרונות פיתחתי מודעות והתחלתי לחפש דרכים להתמודד עם הבעיה.
הדבר הכי חמור שקרה לי בגלל דחיינות: לא עשיתי טסט וטיפול לרכב בזמן, לא שילמתי דו"חות ושילמתי קנסות. הבת הקטנה שלי רצתה ללכת איתי לסופרלנד במשך המון זמן, ולא הצלחתי להתפנות לזה.
מתי החלטתי לשים לדחיינות סוף: לפני שנה בערך התחלתי להרגיש שאני לא מספיק דברים. דחיתי ודחיתי ולא הגעתי למשימות או לדברים שרציתי להגיע אליהם, בעיקר בחיים האישיים. מאוד קל לדחות עניינים אישיים לעומת העבודה, החל בארגון דברים בבית וכלה במפגשים עם הבנות שלי. תמיד יש תירוצים למה לוותר כשחוזרים עייפים בערב. דחיינות זו מכה. בהרבה מקרים יש לנו זמן, אבל אין לנו משאבים נפשיים. זה גדל למפלצת, ואז אתה מלקה את עצמך על מה שלא עשית.
"שכשקובעים משימות גדולות, המוח מתנגד ויש רתיעה כי הפרויקט נראה גדול. לכן צריך לחלק אותו לפעולות קטנות יומיומיות ולהתחייב להן"
הטריק ששינה לי את החיים: שמעתי על שיטה יפנית שנקראת קייזן. זו שיטת ניהול שמתמקדת בביצוע שינויים קטנים לאורך זמן. הרעיון הוא שכשקובעים משימות גדולות, המוח מתנגד ויש רתיעה כי הפרויקט נראה גדול. לכן צריך לחלק אותו לפעולות קטנות יומיומיות ולהתחייב להן. אני למשל תכננתי במשך הרבה זמן לסדר את המחסן. זה פרויקט גדול, משימה של כמה ימים אם עושים את זה ברצף. בעקבות הקייזן החלטתי לא לחפש את הימים האלה אלא להתחייב לרבע שעה בכל יום.
בכל בוקר, בדרך לאוטו, פיניתי כמה דברים בכניסה למחסן, וכך הגעתי למצב שאפשר לפתוח את הדלת שלו. זה מעט, אבל זה מצטבר. מה שיפה זה שאתה רואה שאתה מתקדם ומקבל מוטיבציה להמשיך. במחסן עצמו עשיתי את אותו דבר - בכל יום מטר אחד. באותה דרך אני מתנהל עם כיסוח הדשא. במקום לחכות עד שיהיה לי זמן לכסח את כל הדשא, מה שלא קורה, אני מכסח בכל יום חמש דקות. המשימה הבאה שלי היא לבנות בריכה בחצר.
