הרדיולוג הסקפטי והמדקרת שכולם קוראים לה "הקוסמת"
- היא: מוריה רסקין (30), נטורופתית, מדקרת, הרבליסטית ורפלקסולוגית
- הוא: ד"ר דניאל רסקין (41), רופא בכיר, רדיולוג פולשני בבית החולים שיבא
בפברואר האחרון, כשד"ר דניאל רסקין מצא את עצמו שוכב על הכביש עם רגל מרוסקת לאחר שהאופנוע הכבד החדש שלו נחת עליה, הוא הרגיש שהחיים נגמרו - כמו גם היכולת שלו לעמוד ולצנתר, לעבוד במשרה הבכירה החדשה שבדיוק קיבל ולתפקד כאבא וכבעל. היום, לאחר ניתוחים מורכבים ותהליך שיקום ארוך ומפרך, החיים כפי שהכיר אותם אכן נגמרו במידה מסוימת, אך הם הוחלפו בחיים חדשים ובתובנות רבות. לאשתו מוריה - מדקרת שמדברת על מרידיאנים, אנרגיות, מפות שהיא יכולה לראות על הקרקפת וטיפול לפי "משהו שהיא פשוט מרגישה" - יש חלק גדול בהחלמה שלו. היום הספקנות שהרגיש בעבר כלפי העיסוק של אשתו התחלפה בהערכה וברצון להפיץ את הבשורה גם בקרב הקולגות שלו.
בזמן הריאיון בקליניקה הירוקה והרגועה של מוריה במושב משמר השבעה, דניאל יושב כשסיכות צהובות נעוצות באזור הרקה שלו, ופלסטרים שמתחתם הוטמן פלפל שחור עוטפים חלק מאצבעותיו במסגרת הטיפול של אשתו בו. בעמוד האינסטגרם שלה משובצות גם תמונות עם מטופלים מאושרים שקוראים לה "הקוסמת", ובהם גם ידועניות כמו דניאל גרינברג ומיכל הקטנה.
התאונה של רסקין אירעה יומיים לאחר שבני הזוג צילמו את השלט החדש בבית החולים תל השומר: "ד"ר דניאל רסקין, מנהל המרפאה למלפורמציות וסקולריות" (פגם התפתחותי של כלי דם). "קניתי לעצמי במתנה אופנוע, דבר שחלמתי עליו 20 שנה", הוא מספר. "התאמנתי ועברתי שיעורי רענון, וביום שבו האופנוע הגיע, בתחילת נסיעה ברמזור, הוא נחת לי על הרגל. בהתחלה לא הרגשתי את הכאב, ניסיתי לקום ולא הצלחתי. מצאתי את עצמי שוכב על הכביש, בהכרה, מנהל את האירוע. כשהגעתי לבית החולים וראיתי את ה־CT התחלתי לבכות. היו לי שברים מרוסקים בעצמות השוק, שלושה שברים מורכבים עם פריקה בכף הרגל וקרע של המניסקוס ושל הרצועה הצולבת - אחד המקרים הכי מורכבים שראו בשיבא. קלטתי שמשהו נגמר, שגם אחרי השיקום אני לא אחזור להיות מה שהייתי - מצנתר שעומד עם חלוק עופרת שעות ארוכות, אבא שרץ עם הילדים ומרים אותם".
הגעת לבית החולים כמטופל במקום כרופא. באיזה רגע מוריה השתלבה בטיפול?
"החוויה מאוד קשה. פתאום אני לא מקבל החלטות אלא מחליטים עלי. אחרי הניתוח הייתי תלוי באחרים בהכל, חוויתי את הרפואה מהצד השני, וזה לא היה קל. אתה מגיע למקומות הכי נמוכים. סבלתי מכאבי תופת ולא ישנתי. הייתי חייב לעשות פיזיותרפיה כדי להשתקם אבל זה מגביר את הכאבים. לא רציתי להיות תלוי בתרופות אבל הכאבים נוראיים, אז בלעתי ערימות של כדורים, שעוזרים במידה מוגבלת.
ד"ר רסקין: "אני עדיין לא מצליח להבין איך לפני שעה כאבה לי מאוד הרגל, ועכשיו, אחרי שמוריה דקרה אותי, אני מסוגל לעמוד עליה. מה הקשר בין האוזן לרגל? לא מצליח להבין. אני רק יודע שזה עובד, גם אם זה שובר הרבה פרדיגמות"
"כרופא אני מכיר את המגבלות של העולם הזה, אבל פתאום חוויתי את זה. בכל בוקר רק חיכיתי שיגיע הערב, ובכל ערב רציתי שיגיע הבוקר. שעוד יום יעבור. בהתחלה ישבתי על כיסא גלגלים, אחרי כמה חודשים עברתי לקביים, ורק בהמשך יכולתי להתחיל לדרוך. בכל ביקור אצל הרופא המנתח חיכיתי שהוא יבשר לי משהו שאני לא יודע, אבל השיפור מאוד איטי. אחרי כחודשיים ביקשתי ממוריה לעשות לי דיקור לפני טיפולי הפיזיותרפיה וגיליתי עולם חדש. היא דקרה אותי, הפחיתה את הכאב והצלחתי לכופף את הרגל. לאחר תקופה הצלחתי לדרוך עליה ובהמשך הצלחתי לעמוד. למרות שעד היום אני סובל מהשפעות התאונה ולא יכול לחזור לעבוד, כל טיפול שלה איפשר לי להתקדם".
כאן התחברת לעולם של הרפואה המשלימה?
"ממש כך. בעבר בכלל לא התחברתי. זה לא נשמע לי אמין. אנשים שעברו עשרות רופאים ולא מצאו טיפול ופתאום דיקור באוזן עוזר להם? זה נשמע לי שטויות. נכון שהרפואה המשלימה משתלבת בבתי החולים ובקופות החולים יותר ויותר, אבל עדיין הרבה רופאים לא ממש מקבלים אותה. אנחנו צריכים מחקרים והסברים מדעיים. אני לא יכול להבין איך הסיכה הזאת שנעוצה לי בראש עוזרת לי. אין כאן הסבר רפואי. אבל כשבן אדם סובל מכאבים, כמו שקרה לי אחרי התאונה, הוא מנסה כל דבר, ודווקא כאן מתגלה הכוח של השיטות האלה. אני עדיין לא מצליח להבין איך לפני שעה כאבה לי מאוד הרגל, ועכשיו, אחרי שמוריה דקרה אותי, אני מסוגל לעמוד עליה. מה הקשר בין האוזן לרגל? לא מצליח להבין. אני רק יודע שזה עובד, גם אם זה שובר הרבה פרדיגמות".
אולי תלמדי משהו אמיתי?
מוריה מחייכת מהצד. "דניאל התייחס לזה בעבר די בזלזול", היא אומרת. "אני לעומתו נחשפתי לעולם של הרפואה המשלימה לפני כעשר שנים, כשאמא שלי חלתה בסרטן, והתחלתי ללמוד כל מיני שיטות. יום אחד, בעקבות חלום שחלמתי על דיקור באוזן, התחלתי לחפש שיטה כזאת, ומצאתי. אוריקולותרפיה - שיטה בתחום הרפואה המשלימה שפותחה על ידי רופא".
4 צפייה בגלריה
"הוא לא לקח את מה שאני עושה ברצינות. זה הפריע לי מאוד". מוריה ודניאל רסקין
(צילום: יונתן בלום )
היא למדה את השיטה ובהמשך גם פיתחה בעצמה שיטת טיפול שמתמקדת בדיקור בראש, בידיים ובאוזניים כדי לטפל בעיקר במיגרנה, ורטיגו וכאב.
ואיך דניאל התייחס לשיטה שפיתחת?
"כל אחד מאיתנו חי בעולם המקצועי שלו ולא היה שילוב. הוא לא לקח את מה שאני עושה ברצינות. זה הפריע לי מאוד. ניסיתי לשתף אותו, הראיתי לו צילומים ופידבקים, אבל או שהוא היה עסוק או שהוא היה ציני".
היה לך קשה?
"הייתי רגילה לכך שלא מאמינים בי. גם ההורים שלי לא התייחסו מאוד ברצינות לעיסוק שלי, וכל הזמן רצו שאלמד משהו 'אמיתי'. היום הם כבר מאמינים מאוד. אמא שלי היא התומכת מספר אחת שלי, ואבא שלי קורא לי בכל פעם שיש לו בעיה. וזה לא רק במשפחה. אחרי שדניאל חווה את הטיפול בעצמו הוא חיבר ביני ובין מכון כאב שיחקור את השיטה שלי. האדוות של האירוע הזה ממשיכות לנוע".
שניכם בעצם מטפלים באמצעות דקירות.
דניאל: "התאהבתי בתחום הזה כי באמצעות דקירה קטנה אפשר לטייל בכל הגוף, גם לאבחן וגם לטפל".
מוריה: "כל הגוף משתקף ביד, באוזן ובראש, ודקירות במקומות מסוימים פותרות בעיות שאנשים נאבקים בהן שנים".
מוריה רסקין: "טיפלתי באחיינית שלי שבתוך טיפול אחד קמה והלכה אחרי ימים שלא יכלה לזוז. כשחזרנו הביתה דניאל אמר לי, "’עכשיו את לא צריכה יותר להוכיח שום דבר לאף אחד’. אני מרגישה שסוף־סוף קיבלתי את ההכרה שרציתי בה"
איך הכרתם?
דניאל: "אחותה של מוריה נשואה גם היא לרדיולוג פולשני. כשחזרתי מלימודי הרפואה בפולין כבר ידעתי שזה התחום שאני רוצה להתמחות בו, אז הלכתי לדבר איתו. מהר מאוד הוא התחיל להציק לי שאכיר את מוריה, אבל לא הסכמתי. רציתי להתמקד בלימודים ובעבודה. בסופו של דבר הוא פשוט הזמין אותי ואת מוריה לארוחה בלי שידענו שזו ארוחה למטרת שידוך. בתוך שלושה שבועות כבר גרנו ביחד, לאחר כחצי שנה התחתנו, והיום יש לנו שני ילדים. בן שלוש ובן ארבע".
ידעתם תמיד שתרצו לעסוק בטיפול?
דניאל: "אמא שלי רופאת משפחה, ואבא שלי נוירולוג. הגענו לארץ מרוסיה בשנות ה־90 ישר לתל השומר. אני רציתי להיות רופא מגיל צעיר, ודווקא ההורים שלי לא התלהבו. הם מכירים את הקשיים בתחום הזה. בהתחלה באמת למדתי מדעי ההתנהגות, אבל אחרי שסיימתי את התואר הבנתי שהחיידק לא עזב אותי ואני צריך ללמוד רפואה".
מוריה: "גם אני חשבתי ללמוד רפואה. עליתי מאוקראינה בגיל שנה ותכננתי לנסוע ללמוד בליטא. אבל לפני עשר שנים אמא שלי חלתה בסרטן, והיה לי ברור שאני צריכה לטפל בה, כך שהתוכניות שלי השתנו. ידעתי שאני רוצה לעסוק במשהו רפואי והתחלתי לעבוד כמדריכה של שימוש בציוד רפואי בתחום שדניאל עוסק בו. היום אני מתמקדת בטיפולים ויודעת שזה המקום שלי. לפני כמה שבועות היה יום שבו ממש סגרתי מעגל. טיפלתי באחיינית שלי, בשותפה של גיסי שבתוך טיפול אחד קמה והלכה אחרי ימים שלא יכלה לזוז ובעוד קרוב משפחה. כשחזרנו הביתה דניאל אמר לי, "’עכשיו את לא צריכה יותר להוכיח שום דבר לאף אחד’. אני מרגישה שסוף־סוף קיבלתי את ההכרה שרציתי בה".
המנתח הפלסטי והרפלקסולוגית שרואה הכל
- הוא: ד"ר אלכס לבנברג (65), מנתח פלסטי
- היא: מזל לוי (60), אחות לשעבר, רפלקסולוגית וקוסמטיקאית
כשד"ר אלכס לבנברג, מנתח פלסטי, הכיר את בת זוגו מזל לוי, המכנה המשותף ביניהם היה העיסוק באסתטיקה. לבנברג מטפל בעזרת הסכין והמזרק, ולוי הייתה אז קוסמטיקאית. כיום, לאחר שהיא למדה רפלקסולוגיה, נקודות ההשקה בין השניים גדלו.
בני הזוג, שגרים בתל אביב, הכירו לפני כ־16 שנה, כשלוי באה לבקר את חברתה המזכירה בקליניקה שלו. אלכס ראה אותה ואמר למזכירה: "אני רואה כאן אישה יפהפייה אבל עם עיניים עצובות". במרוצת הזמן השניים התיידדו. שניהם היו אז בתהליכי גירושים, ובאותה תקופה הוא סעד את הוריו שהיו חולים באלצהיימר, תחילה אביו ולאחר מכן אמו. "זו הייתה תקופה איומה שבה גם עבדתי וגם טיפלתי בהם. מזל עזרה לי מאוד", הוא מספר. "אני בן יחיד, וסוף־סוף היה בן אדם ששמע אותי. זה היה המקום היחיד שבו הרשיתי לעצמי לבכות".
4 צפייה בגלריה
"אני רופא וכירורג, אבל אין לי ספק שיש משהו רוחני מעבר שאנחנו לא יודעים להסביר". ד"ר אלכס לבנברג ומזל לוי
(צילום: יונתן בלום )
למזל יש שני נכדים ושלושה ילדים (בת 40, בן 35 ובת 22) ולאלכס שני ילדים (בן 35 ובת 33). מזל, שבאה מבית חרדי, למדה בסמינר להוראה של ויז'ניץ, התחתנה בגיל 17 וחצי ויצאה בשאלה עם בעלה לשעבר עוד כשהייתה נשואה. "בעולם החרדי אישה צריכה לדעת דברים מסוימים רק כדי לכלכל את הבית", היא מסבירה, "ואני הבנתי שלא מתאים לי לא להתפתח ולגדל המון ילדים". היא גידלה שלושה ילדים אבל במקביל גם למדה סיעוד בתל השומר. בהמשך החליטה ללמוד קוסמטיקה, ולעולם הרפלקסולוגיה הגיעה כשכבר הייתה בזוגיות עם אלכס. "עברתי הרבה תהפוכות", היא אומרת. "היום אני קוטפת את הפירות. כיף לי לעזור לאנשים בדרך שלי".
איך משתלבים עולם הרפואה המדעי ועולם הרפואה המשלימה בחיים שלכם? הרי כל אחד מכם בא מעולם אחר.
אלכס: "איש באמונתו יחיה. אני באמת חי בעולם הכירורגי, אבל ברור לי שיש עוד דרכים. אני זוכר שעוד לפני שהכרתי את מזל התיידדתי עם רפלקסולוג שעבד פה בבניין. יום אחד הוא נגע בי והודיע לי שאני סובל מיובש בעיניים. והוא צדק. איך הוא ידע? לא הבנתי את זה. היום, כשאני רואה את מזל, אני עדיין לא מבין, אבל אני מכבד את זה עוד יותר. אני גם ליוויתי אותה בתקופת הלימודים ואני מעריך את הרצינות שלה. היא למדה שנים. ברגע שאני מעריך אותה, אני מעריך את מה שהיא מאמינה בו, אני רואה את ההתלהבות שלה. ברור לי שכנראה יש שם משהו טוב, כי זה משמעותי בעיניה".
מכשפה, מה את רואה עכשיו?
מזל חושבת שיש עוד מרכיב שתורם לאמון שלו במה שהיא עושה. "כשאני מספרת לו על מקרים שבהם טיפלתי זה מוביל לאמון. יש לי מטופלת, פרופ' לביולוגיה, שבאה אלי פעם בחודש, וכל פעם היא אומרת, 'מכשפה, מה את רואה עכשיו?', ואני רואה. השבוע למשל שאלתי אותה מה קורה עם המחזור? מתחיל לשחק? והיא משתגעת, 'איך את רואה את זה?'. אז כן, אני רואה את זה. הכל כתוב בגוף שלנו, ואלכס מבין שלא הכל זה סכין או תרופות. מעבר לזה אני גדלתי בבית חרדי שלא דחף להישגיות, ואלכס גדל בבית שואתי עם הורים שלא ידעו לכתוב ולקרוא בעברית. שנינו דחפנו את עצמנו באמצעות כוח הרצון. זה מחבר".
אלכס: "אני נולדתי במעברה. אבא שלי היה פועל בניין. מגיל צעיר ידעתי שאני רוצה להיות רופא, זה משהו שתפס אותי, אבל לא האמינו בי. המורה שלי בתיכון ממש אמרה לי, 'אתה בחיים לא תהיה רופא'. אמא שלי תמיד אמרה לי שיש לי שתי ידיים שמאליות. אם זה לא מספיק, גם הייתי ילד מגמגם. אז שנינו לא באנו מבית שכיוון אותנו לאן שהגענו. שנינו באנו מהזבל".
ד"ר לבנברג: "יש דברים יותר חזקים מאיתנו, יש דברים שאנחנו לא מבינים. עם השנים, ככל שאני יודע יותר, אני מבין כמה אני לא יודע. זה כל היופי"
לוי: "שנינו התקדמנו כנגד כל הסיכויים. החיבור בינינו, הבסיס, מוביל לכבוד הדדי. אנחנו קוראים זה את זו, ומכאן בא גם כבוד לעיסוק אחד של השנייה".
ובכל זאת, אלכס, כרופא שמסתמך על מדע וצילומים ומחקרים, איך אתה מסביר לעצמך את הרפלקסולוגיה?
"לא הכל אפשר להסביר. אני רופא וכירורג, אבל אין לי ספק שיש משהו רוחני מעבר שאנחנו לא יודעים להסביר. כשהייתי מתמחה, הגיע מטופל בן 50 עם גרורות בכל הבטן. אני זוכר שהרופא הבכיר אמר לי, 'אין מה לעשות, הבן אדם גמור'. הזמנו אותו לביקורת אחרי שלושה חודשים ולא באמת האמנו שהוא יגיע. אבל הוא הגיע, והמשיך להגיע. הוא החלים. הרופא הבכיר אמר לי אז: 'זה הכוח של הטבע'. יש דברים יותר חזקים מאיתנו, יש דברים שאנחנו לא מבינים. עם השנים, ככל שאני יודע יותר, אני מבין כמה אני לא יודע. זה כל היופי".
מזל: "גם אני הגעתי מעולם הרפואה. נכון שלא הכל מוסבר, אבל אני פשוט רואה תוצאות. אני זוכרת שהתנדבתי במשך שנה במחלקה השיקומית בווינגיט, והיו שם מקרים קשים. ממש ראיתי מול העיניים כמה המטופלים מצפים לטיפולים וכמה הם נעזרים בהם. זו ההוכחה בשבילי. מה שברור לי הוא איפה עובר הגבול. אני לא יכולה למתוח למישהי את הפנים או לשנות לה את החזה. זה התחום של אלכס. הוא השיפוצניק. אני יכולה לעזור בהתמודדות עם כאבים ועם חרדות, לעודד חולים לרצות להבריא, לחזק להם את האמונה, כי לאמונה ולכוח הרצון יש עוצמה גדולה. אבל אני לא אומר לנערה שאני מטפלת בה, שחיה עם סוכרת נעורים, לזרוק את האינסולין. הטיפול שלי תומך ומאזן, והשילוב בין שני העולמות הוא הדבר הנכון".
לוי: "אני לא יכולה למתוח למישהי את הפנים או לשנות לה את החזה. זה התחום של אלכס. הוא השיפוצניק. אני יכולה לעזור בהתמודדות עם כאבים ועם חרדות, לעודד חולים לרצות להבריא, לחזק להם את האמונה, כי לאמונה ולכוח הרצון יש עוצמה גדולה"
אלכס: "יש המון קווים משיקים בין התחומים. הרופאים המרובעים והנוקשים הבינו שנפש בריאה בגוף בריא, וצריך לטפל לא רק בסכין. לא תמיד אני יכול לעזור בדברים שמסביב, והרפואה המשלימה כן. הבעיה היא שהתחום פרוץ, ואנשים לומדים אינסטנט, בחודש. גם בתחומים האלה צריך ללמוד שנים. כמו ברפואה הקונבנציונלית, גם הרפואה המשלימה היא מקצוע של שוליות. כמו סנדלרות. לאט־לאט לומדים ומתקדמים. זה לוקח זמן".
אתם מטפלים זה בזה?
אלכס: "ברור. אני סובל מכאבי ראש, וכשמזל מטפלת בי זה עוזר. אני גם אומר לה לפעמים שאני לא מרגיש טוב והיא מטפלת".
מזל: "הרבה פעמים זה קורה מעצמו. בלי שהוא מבקש".
אלכס: "אני שוכב מול הטלוויזיה והיא תופסת לי את הרגל ומתחילה ללחוץ, לומר דברים שהיא מרגישה ולטפל בהם".
מזל: "גם אלכס מאוד שימושי. הוא מזריק לי מדי פעם. הרבה פעמים אומרים לי, 'איזה כיף לך. יש לך פלסטיקאי צמוד, הוא בטח כל היום מזריק לך'. אבל זה ממש לא ככה. אני לא משתגעת. אנחנו גם מאוד עסוקים ולא תמיד מוצאים את הזמן. אבל יש לו ידע רחב מאוד, וכל בני המשפחה נעזרים בו. כשיש בעיה רפואית קשה או שצריך לאבחן, זה המקום שלו. לא שלי".
איפור ושיער: אלמוג גבזו
