כשתדאוס קוסטרובלה, פסיכיאטר אמריקאי, לקה בלבו בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, יעצו לו לעבור שיקום באמצעות ריצה. בעודו רץ לצורך שיקום לבו הבין קוסטרובלה, שבמהלך הקריירה שלו שימש בין השאר כמנהל מרכז בריאות הנפש של שיקגו והקים את המרכז למניעת התאבדויות בעיר, שהשילוב של ריצה עם טיפול נפשי עשוי להועיל למטופליו יותר מאשר הפסיכיאטריה לבדה. הוא סבר שכשמטופל ומטפל נעים יחד, חרדות ומחשבות חסומות נפתחות וכך מובילות לשיפור יכולת הקבלה ומאפשרות מקום לפרספקטיבה אחרת שמסייעת בהתמודדות טובה יותר עם כעסים, צער או טראומה.
קוסטרובלה נהג בעצמו לרוץ עם מטופליו, ובשנת 1977 הקים את האגודה הבינלאומית למטפלי ריצה. שנה קודם לכן הוא פרסם את ספרו The Joy of Running, שהפך לרב מכר וכולל מחקרים ואנקדוטות של מטופלים במה שהוא כינה "ריצת תרפיה".
עוד בנושא:
מאז הוכשרו ברחבי העולם מטפלים רבים, ובשנת 2000 פתחו במכון וינגייט מסלול לימודים חדש למטפלים: "ריצה טיפולית". מגי לוי, שכבר הוכשרה עד אז ב־NLP, באימון אישי (קואוצ'ינג) ובריצה, הייתה בין הנרשמים הראשונים. בתום הכשרה שנמשכה כשנה היא החלה לטפל רגשית בנשים באמצעות ריצה טיפולית. אז אם גם אתם מוכנים לשקול להמיר את הכורסה או הספה ביציאה לריצה, לוי מסבירה מה תפגשו שם.
מגי לוי: "המטרה היא לאפשר לעבד קשיים נפשיים דרך הגוף כשאנחנו נתמכים ביתרונות שיש לריצה על הנפש, כמו הפחתת דיכאון וחרדה, שיפור התפקוד הקוגניטיבי, עלייה ברמת האנרגיה, פיתוח חוסן נפשי"
איך הטיפול מתבצע?
"אנחנו נפגשות במסלול הליכה בטבע שנקבע מראש ומתחילות ללכת בקצב שמתאים למאומנת תוך שאנחנו מנהלות שיחה על מה שמעסיק אותה, כמו רצון להתגבר על פחד או על כאב, גמילה, דיכאון, תקיעות, חוסר ויסות רגשי ועוד. כעבור כמה דקות, כשהגוף מתחיל להתחמם, אנחנו מגבירות את קצב ההליכה עד לשלב שבו אנחנו עוברות לריצה (בזמן ריצה אנחנו בדרך כלל לא משוחחות). הכושר נבנה בהדרגה. במפגשים הראשונים רוב האימון נעשה בהליכה בקצב משתנה, כשמעת לעת אנחנו עוברות לריצה קצרה, החל מדקה. עם הזמן משך הריצה מתארך. במפגשים מתקדמים יותר היחס בין הריצה להליכה משתנה: יותר ריצה, פחות הליכה. לקראת סיום הפגישה אני מעלה שאלות כמו: איך הרגשת במהלך המפגש? עם אילו תובנות את יוצאת מכאן? בתחילת סדרת המפגשים אנחנו מציבות מטרה טיפולית ומתכווננות להשגתה ממפגש למפגש".
מה קורה אם המאומנת מעדיפה הליכה בלי ריצה?
"אם היא מעדיפה שהמפגש יוקדש להליכה, כך נעשה. אבל בדרך כלל אני אעודד אותה לשלב ריצה. הריצה ממקסמת את התוצאות ומאיצה את קצב ההתקדמות של הטיפול".
למי הריצה הטיפולית מתאימה?
"כמעט לכל אדם מגיל 12 שאין לו מגבלה בריאותית. הטיפול מתאים גם לאנשים עם אפס מוטיבציה לפעילות גופנית. די בכך שיש להם רצון לבצע שינוי בחייהם כדי שיתאימו למסע הטיפולי המרתק הזה. אנשים עם עודף משקל גבוה (BMI מעל 30) לא יתאימו לטיפול בריצה כי כובד המשקל יוצר עומס על המפרקים והנזק רב על התועלת, אבל אפשר למקד את הטיפול בהליכה, בקצבים משתנים. אנשים עם מחלות רקע צריכים להיוועץ עם הרופא המטפל ולהביא אישור ממנו".
הריצה בפני עצמה מספקת יתרונות פסיכותרפויטיים רבים. למה צריך גם לשלב שיחה?
"המטרות הן שונות. באימוני ריצה רגילים הדגש הוא על הצד הפיזיולוגי: מתמקדים ביעדים כמו קצב, דופק ומרחק. בריצה טיפולית אין תחרותיות (גם לא שלך מול עצמך). המטרה היא לאפשר לך לעבד קשיים נפשיים דרך הגוף כשאת נתמכת ביתרונות שיש לריצה על הנפש, כמו הפחתת דיכאון וחרדה, שיפור התפקוד הקוגניטיבי, עלייה ברמת האנרגיה, פיתוח חוסן נפשי. ובהיבט הגופני: שיפור בפעולת הלב וזרימת הדם, איזון לחץ הדם, הכולסטרול והסוכר, שיפור באיכות השינה, ירידה במשקל. בנוסף, יש אנשים שזקוקים לדחיפה כדי לבצע שינוי או כדי לצאת מהתקיעות, והשילוב בין ריצה לטיפול מצליח להביא אותם לפריצת דרך".
מה יש בטיפול הזה שהוא מביא אנשים לשינוי?
"משהו באווירה, במרחבים העצומים, בריצה עצמה, מעלה את האנרגיה ומעצים את תחושת המסוגלות. למשל, הגיעה אלי מישהי שבזמן נהיגה פגעה בעובר אורח. היא סבלה מדיכאון ומחרדה והתקשתה לחזור לנהוג. בשלב הראשון היא הייתה צריכה לנהוג עד לנקודת המפגש, ולאט־לאט, במקביל להתקדמות שלה בריצה, הביטחון העצמי שלה עלה והיא הצליחה להשיב את האמון שלה בעצמה ולהתגבר על החרדה".
מה ההבדל בין פסיכולוגים קליניים או מטפלים ב־CBT שרצים עם מטופלים למטפלים בריצה טיפולית?
"ההבדל הוא בהכשרה ובכלים. בארץ יש פסיכולוגים ספורים שעוסקים בכך. הרוב הם מאמני ריצה שעברו הכשרה בריצה טיפולית והכשרה טיפולית נוספת (למשל, עובדת סוציאלית קלינית, קואוצ'רית, מאמן CBT). כעיקרון, אם אתם מחליטים לפנות לריצה טיפולית, ודאו שלמטפל יש שלוש הסמכות: מאמן ריצה, הסמכה בריצה טיפולית והסמכה בטיפול".
איך מודדים הצלחה בריצה טיפולית?
"ההצלחה מדידה, ואנחנו בודקים אותה בשני צירים מקבילים: הפיזי והרגשי. אם מגיעה אישה שמעולם לא התאמנה בריצה, במפגש הראשון היא תרוץ דקה ברצף וברביעי כבר 10 דקות ברצף, אפשר לראות את ההתקדמות. בציר הרגשי אני משתמשת ב'ציון', כלי שלקוח מה־NLP. אם המטרה שלה היא להרגיש טוב יותר עם עצמה בתחילת התהליך, אשאל אותה: איך את מרגישה בסרגל מ־1 עד 10? ואחר כך נערוך מעקב ובסוף כל מפגש השאלה הזאת תחזור על עצמה".
3 צפייה בגלריה
קיים טיפול בריצה לנפגעות עבירות מין או לאנשים עם חרדה חברתית או לכאלה המעוניינים בגמילה מהתמכרויות
(צילום: shutterstock)
ובכל זאת, כדי לראות הצלחה מה נדרש מהמאומנות?
"שתי פעולות יבטיחו הצלחה: התמדה בהגעה למפגשים והכנת שיעורי בית. סדרת המפגשים ממוקדת במטרה, והמפגש מתקיים פעם בשבוע. כדי שהוא יוביל לתוצאות הרצויות, המאומנת מתבקשת לבצע עצמאית ובהנחייתי 1־2 אימונים בשבוע".
באיזה שלב המאומנת ממשיכה לבד, בלי ליווי מקצועי?
"המפגשים נמשכים בין שלושה חודשים לחצי שנה. לאחר מכן יש לה מספיק כלים כדי לצאת לריצה טיפולית בעצמה ולהרוויח את היתרונות הגלומים בה".
אם חברות רוצות להתאמן יחד או זוג רוצה, האם יש אפשרות כזאת?
"לא ידוע לי על טיפול בריצה שנעשה לזוגות. יש אפשרות לבצע טיפולי ריצה בקבוצה, אלא שכאן נדרשת הבניה של קבוצה סביב תוכן מסוים כך שיתאים לכל המשתתפים. למשל, קיים טיפול בריצה לנפגעות עבירות מין או לאנשים עם חרדה חברתית או לכאלה המעוניינים בגמילה מהתמכרויות".
