שיחות בגן עדן
שיחות עם מלאך המוות
47:20
מאז ומעולם היה המוות אחד הסודות הכמוסים והמפחידים ביותר שעימם נאלצו להתמודד בני האדם. אלפי חוקרים ניסו להתחקות אחר החיים שלאחר המוות, לנסות להבין מה קורה לתודעה. לעומתם, לאנשי רוח, פילוסופים ומקובלים, ברור מאז ומתמיד שהמוות הוא בסך הכול שלב נוסף בהתפתחות הרוחנית של האדם.
"למות זו ההנאה הגדולה ביותר שמחכה לכם"
לרבים מאיתנו המוות מייצג תעלומה מפחידה ומסתורית, כזו שאנחנו מעדיפים בדרך כלל לא לחשוב עליה. אבל מבחינתנו מוות הוא בכלל תענוג, שלוות עולמים. "למות זו ההנאה הגדולה ביותר שמחכה לכם", אמרה אליזבת קובלר רוס, הפסיכיאטרית הראשונה שחקרה את נושא המוות לעומקו. קובלר רוס (2004-1926) פסיכיאטרית שווייצרית-אמריקנית, ליוותה אלפי אנשים אל מותם, ביניהם גם ילדים רבים. היא מתעדת את המחקרים שלה בספריה ומתארת שם איך לולא המוות, לא היה לנו ערך לחיים. המוות הוא חיוני עבור החיים שלנו. הוא המסגרת. התיחום שלמעשה מגדיר את החיים.
לפני 13 שנים פגשתי את המוות חזיתית. היה זה כאשר חיים, אחי הקטן בן ה-14, נפרד מהחיים, לאחר שנים קשוחות של התמודדות עם סרטן אלים. המוות של חיים הפגיש אותי לראשונה עם המוות, ועם עולם התודעה שמהר מאד הפך את חיי על פיהם. (סקרנים לשמוע עוד? לחצו כאן להורדת הפרק הראשון בספר "גן עדן זה כאן").
אנחנו מבזבזים כל כך הרבה אנרגיה על פחד והימנעות מהמוות, ואולי הגיע הזמן שנשנה את השיח ונדאג לחיות טוב. ואז גם למות טוב
החיים הם כמו שעון חול. מרגע שאנחנו נולדים הזמן מתקתק לאחור. בניגוד לתפיסה לפיה המוות אינו אלא אמצעי ענישה שבעזרתו מכה אלוהים בבני האנוש, אנחנו מבינים כי המוות הוא חלק אינהרנטי מגלגל החיים. המוות הוא לא רע או מעיד על משהו רע. הוא משהו טבעי שקורה לכולנו. בדיוק כשם שאנחנו הופכים מתינוקות לפעוטות, מילדים לנערים, ומבוגרים לזקנים.
אנחנו לא באמת מתים, אנחנו רק משנים צורה. קחו את זחל הפרפר. הוא נולד לתוך מציאות שבה הוא משוכנע כי הוא תולעת, עד שיום אחד הוא הופך לגולם. האם זהו מוות? מבחינת כל הסובבים אותו, זהו בהחלט מוות. התולעת הססגונית שאכלה עלים ללא הרף, כבר לא אתנו. רק מי שמכיר את סדר ההתפתחות של הפרפר, מתחילתו ועד סופו, יכול להבין שהגולם הוא רק שלב נוסף בדרך להתפתחות האמיתית של הפרפר. ושביום מן הימים, הפרפר יבקיע את עטיפת הגולם וייצא לחיים חדשים.
2 צפייה בגלריה
אנחנו לא באמת מתים, אנחנו רק משנים צורה. פריידי מרגלית ואלימור הניג
(צילום: עוז מועלם)
גם לנו, כבני אדם, יש סדר בהתפתחות הרוחנית. אנו חיים כתולעים. אוכלים, שותים, שואפים להגיע לענף העליון ביותר, לעלים המתוקים ביותר שעל העץ, עד שיום אחד אנחנו הופכים לגלמים. מתים. לפעמים זה קורה באופן טבעי, ולפעמים באופן מעט יותר טראגי. כך או כך, המוות מכניס אותנו למצב הדומה למצב שבו מצוי הגולם. אנחנו טמונים, פיזית, באדמה, ולכאורה, נדמה שנעלמנו, שאנו לא קיימים עוד. אבל כשם שהפרפר מתפתח ממצב של גולם, כך המוות מפתח את התודעה, פושט את הגוף החומרי ועובר לממד אחר.
ככל שאנחנו עוסקים במודעות ומצליחים לשלב רוחניות בחיינו הארציים, אנחנו בהכרח מבינים כי החומר הוא רק אמצעי שאמור לסייע לרוחנו להתפתח, לתקן, לממש ולשוב אל המקור שממנו הגיעה.
"אם אתם חיים נכון, אתם לא מפחדים למות"
ההשלמה עם המוות היא העקרון המאפשר לנו לחיות ללא עכבות. בגמרא (מסכת תמיד) מסופר על אלכסנדר מוקדון ששאל את חכמי הנגב: מה יעשה אדם ויחיה? "אמרו לו: ימית עצמו". החיים והמוות כרוכים יחדיו והניסיונות להדחיק או להימנע מהמוות בכל מחיר, פוגעים בחיים עצמם. אנחנו מבזבזים כל כך הרבה אנרגיה על פחד והימנעות מהמוות, ואולי הגיע הזמן שנשנה את השיח ונדאג לחיות טוב. ואז גם למות טוב.
פריידי מרגלית מייסדת שיטת המטאיזם ועומדת בראשה של קהילת מרחב מודעות. לחצו כאן לאירוע היכרות "לצאת מהמטריקס".
