אם אתם עוקבים אחר המדור הזה, ודאי שמתם לב שאני כותבת לא מעט על מערכות יחסים. ולא בכדי. מחקרים רבים מצביעים על כך שאנשים שמנהלים מערכות יחסים קרובות וחיוביות לאורך חייהם, נוטים לחיות חיים בריאים, מאושרים וארוכים יותר, לעומת אלה שלא הצליחו לכונן מערכות יחסים קרובות ומשמעותיות.
עוד פסיכולוגיה חיובית:
במהלך חיי הצעירים והבוגרים ניסיתי לייצר מערכות יחסים טובות וחיוביות, ולצערי לא חוויתי הצלחות גדולות בתחום. השינויים האישיים והאתגרים שהגיעו איתם הביאו אותי אל לימודי הפסיכולוגיה החיובית עם שאלות עמוקות על מערכות היחסים שלנו: האם אפשר ליצור מערכות יחסים חיוביות? האם אפשר לשפר את הקיימות? מהו המרכיב המרכזי לשינוי מערכת יחסים? האם תמיד צריך שניים לטנגו?
את השאלות האלה אני חוקרת לעומק כבר 15 שנה בחיי האישיים והמקצועיים. בדרך נתקלתי לא אחת בתפיסות שמתייחסות למערכות היחסים שלנו כאל נתון סטטי שלא משתנה הרבה במהלך הדרך. משהו בסגנון של "ככה זה. זה אף פעם לא מושלם וצריך לקבל את זה, ללמוד להתפשר, לדעת לוותר".
"האופן שבו אנחנו מגיבים ופועלים במערכות היחסים הוא סך ההרגלים שצברנו במהלך חיינו, הרגלים של מערכת היחסים המדוברת - והרגלים אפשר לשנות"
אני מוצאת שהגישה הזאת פסיבית, מבאסת ומתייחסת ליכולות שלנו כמוגבלות. לכן הפעם אני מזמינה אתכם לצלול יחד איתי לתוך כמה מיתוסים רווחים בנושא מערכות יחסים זוגיות. אולי הגיע הזמן לעצור ולבדוק אם אכן יש בהם אמת.
מיתוס 1: אנשים לא משתנים. נקודה
ממש לא נכון. אני מאמינה גדולה ביכולתם של אנשים להשתנות. זה תלוי ברצון ובבשלות שלהם. האופן שבו אנחנו מתנהלים, מגיבים ופועלים במערכות היחסים הוא סך ההרגלים שצברנו במהלך חיינו, הרגלים של מערכת היחסים המדוברת - והרגלים אפשר לשנות. ברגע שנסכים להגיב או לפעול בצורה שונה ממה שהורגלנו עד היום, אנחנו "משתנים".
האדם המבוגר ביותר שהגיע אלי לשיחות ייעוץ אישיות היה באמצע שנות ה־70 לחייו. במהלך העבודה המשותפת שלנו הוא בחר לשנות הרגלים ודפוסי מחשבה שהיה מורגל בהם שנים אך לא שירתו אותו יותר. האם הוא השתנה באופן טוטאלי? לא, הוא נשאר אותו אדם, אבל הוא שינה את האופן שבו הוא מגיב לבת זוגו. הוא הצליח לייצר שינוי באווירה של מערכת היחסים ביניהם, שנעשתה יותר מפויסת ופחות רוטנת.
אם נשים בצד את המיתוסים הגדולים ונשתמש במושגים של שינוי הרגלים ותגובות, נצליח לשנות את מערכות היחסים שלנו ולשפר אותן.
מיתוס 2: אסור ללכת לישון כועסים
לא מזמן פגשתי אדם שהתגאה בעובדה שבכל שנות נישואיו הוא וזוגתו לא הלכו לישון כועסים אפילו לילה אחד! זאת עובדה שיכולה הייתה להרשים את סבתא שלי, כי גם ממנה יצא לי לשמוע את העצה הזאת. אבל בואו ניקח דוגמה מהחיים: שעות הערב, שניכם אחרי יום עבודה, ילדים ושאר ג׳ינגולים. פתאום עולה מחלוקת חדשה ומתחיל ויכוח שהולך ומטפס באוקטבות בכל דקה שעוברת. השעה כבר 22:30, אתם גמורים מעייפות. הדבר האחרון שבא לכם זה לפתור את זה עכשיו רק כדי "לא ללכת לישון כועסים".
זה מובן לגמרי. במקרה כזה אולי עדיף ללכת לישון כועסים מהסיבות הבאות: בסוף היום המשאבים שלנו מידלדלים והיכולת שלנו ״לעקוף״ או להתגבר על כעס/ מתח/ עייפות הולכת ופוחתת. כשאנחנו עייפים היכולות הרגשיות והקוגניטיביות שלנו הולכות ונחלשות (פתרון אי הסכמות, קבלת החלטות טובות, חשיבה יצירתית) באופן שפוגע ביכולת שלנו לסיים ויכוח באופן ממוקד ואפקטיבי. לכן לעתים כדאי לחכות לבוקר, שבו לרוב אנחנו צלולים ומפוקסים יותר.
מיתוס 3: בגידות הן הגורם העיקרי לגירושים
בעידן שבו אחוזי הגירושים מרקיעים שחקים, המיתוס הזה נשמע הגיוני לחלוטין. תרבות האינסטנט, הרשתות החברתיות וקדושת רעיון ה״אושר האישי קודם לכל״ מעצימות את האווירה שכולם זמינים וזוממים. ולמרות כל אלה, עולם המחקר דווקא מפריך את המיתוס הזה. כך לדוגמה, במחקר שנערך בקליפורניה נמצא כי 80% מהגברים והנשים הגרושים דיווחו שהסיבה לגירושים הייתה ריחוק ואובדן תחושת קרבה לבני הזוג. רק 20% דיווחו שהתגרשו בגלל רומן מחוץ לנישואים.
2 צפייה בגלריה
במחקר שנערך בקליפורניה נמצא כי 80% מהגברים והנשים הגרושים דיווחו שהסיבה לגירושים הייתה ריחוק ואובדן תחושת קרבה לבני הזוג. רק 20% דיווחו שהתגרשו בגלל רומן מחוץ לנישואים
(צילום: Shutterstock)
אגב, רובנו לא מחפשים בהכרח לבגוד, אלא מגיעים לכך בעקבות אינטראקציות שמתרחשות כשאנחנו מחפשים קרבה, תשומת לב, כבוד ואכפתיות שאין לנו לתחושתנו בקשר הקיים.
מיתוס 4: מערכת יחסים טובה זורמת בקלות
תרבות האינסטנט (מהמיתוס קודם) מחבלת ביכולת שלנו להמתין בסבלנות. אנחנו רוצים הכל כאן ועכשיו, ועדיף רגע אחד קודם! טווח הזמן בין החשק (הזמנת משלוח אוכל, קניות אונליין) ועד לקבלת המוצר הסופי מצטמצם למינימום, ובהתאמה אנחנו מתקשים להישאר עם מה שלא זורם, עם מה שאינו אינסטנט!
דרך התרבות הזאת חלחל המיתוס שאומר שמערכות יחסים טובות הן אלה שזורמות בקלות, בסבבה ובכיף, ולכן אם הן לא כאלה, אנחנו נוטים לשחרר - ומהר. אבל מערכות היחסים המשמעותיות ביותר מצריכות השקעה, ראש פתוח, אותנטיות, סבלנות, גמישות מחשבתית, הקשבה, קבלה ועוד שלל איכויות עמוקות וחשובות שמצריכות זמן ואין שום דרך לזרז אותן. הדרך להגיע לאיכויות האלה לא תמיד זורמת בקלות, אבל אם מגדלים את שריר הסבלנות (עם הפרטנר הנכון), יכולים לחיות בזוגיות טובה, עמוקה ומשמעותית.
מיתוס 5: הבאת ילד משותף תתקן את הקשר, תקרב אותנו
ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה, ילדים זה מלא עבודה :-) מלאכת גידול הילדים מעולם לא נתפסה כקלה, ובעידן של חוסר ודאות מתמשך המורכבות גדולה הרבה יותר. לגדל ילדים זה אתגר רגשי, זוגי, כלכלי ולוגיסטי.
למרות כל אלה, אני עדיין נתקלת לא פעם במיתוס המאמין שהבאת ילד תתקן קשר שבור, תחבר זוגיות גוועת ותחזיר לחיקנו בן זוג שסרח. זה הזמן להבהיר, או להזכיר, שילד מביא איתו שמחה וברכה, אבל גם אתגר שעלול להכביד על הקשר ולסבך אותו ולאו דווקא לתקן אותו. בנוסף יש לא מעט מחקרים שמצאו כי אושר ושביעות רצון נמצאים במגמת ירידה כשנולדים לנו ילדים. אם חשוב לכם לתקן, לשנות או לשפר את הקשר, תתמקדו בתרגול איכויות של תקשורת כנה, פתיחות והקשבה, הן אלה שעשויות לקרב ולחבר זוגיות שהתרופפה.
מיתוס 6: כדי שמערכת היחסים תצליח - הצד השני חייב להשתנות!
משחקי האשמה הדדיים יכולים להפוך לדינמיקה מרכזית בתוך מערכות היחסים שלנו: הם ממלאים אותנו תחושת צדק, נותנים לנו בוסט של אנרגיה, מחדדים לנו את הפוקוס, אבל הם משאירים אותנו צודקים - ובודדים (ממליצה לקרוא את המשפט הזה פעמיים לפחות). לכן את המיתוס הזה הייתי מנסחת מחדש לאמירה הבאה: "כדי שמערכת יחסים תצליח אני רוצה לשנות הרגלים, תגובות ותפיסה".
התבוננות פנימה, לקיחת אחריות אישית (ולא אשמה) ובדיקה עמוקה של ההתנהלות שלי בתוך מערכת היחסים הן אלה שעשויות להביא שינוי משמעותי. שם יש לי יכולת השפעה והתקדמות גדולה הרבה יותר מאשר אם אשאר לשחק במשחקי ההאשמה הבלתי נגמרים. גם כאן מדובר בתהליך המצריך זמן והתבוננות כנה על עצמי, אבל דרכו אנחנו יכולים לראות את עצמנו דרך עיניים פקוחות יותר ולהביא איכויות אחרות אל מערכת היחסים שלנו.
השורה התחתונה: אם נסכים להרחיב את זווית ההתבוננות על מערכות היחסים הזוגיות שלנו ולא ניתן למיתוסים עתיקי יומין לנהל אותן, ייפתח לפנינו חלון ליצירת שינוי שאפשרי גם במערכות יחסים ותיקות, מניסיון. אשמח לשמוע את המחשבות שלכם בנושא.
נעמה קמינר־מבורך היא בעלת MA בפסיכולוגיה חיובית, מטפלת בתחום ומרצה בארגונים ובחברות ציבוריות בנושאים של חוסן אישי, קבלת החלטות, מיינדסט, מערכות יחסים חיוביות וגישת החוזקות
