שום דבר לא הכין את מיכל כהן חי לאותו אירוע ששינה את חייה לפני תשע שנים. הם היו זוג מאושר עם ארבעה ילדים, הקטנה שבהם בת שנה, כשיום בהיר אחד בעלה כרמי לקה בדום לב פתאומי ונפטר בביתם בשובו מיום עבודה.
כהן חי (52), סופרת, יועצת ומטפלת רגשית ומחברת רבי המכר – "תפילילה" (עם מאיה חנוך), "לולק" ו"זמן שמיים", לא חשבה אז בכלל על זוגיות חדשה. במשך תקופה ארוכה לא הייתה לה פניות לכך. היא הייתה עסוקה בהישרדות ובעיקר אספה את השברים. כיום, לאחר שלוש שנות נישואים עם בעלה השני, היא עוסקת במיוחד בנושא הרגיש של זוגיות פרק ב' ומעבירה סדנאות לנשים בשם "בוחרות סיפור חדש לקראת פרק ב'", וגם סדנאות לנשים שכבר נמצאות שם - "פרק ב' וטוב". זאת אחרי שנות ייעוץ רבות בקליניקה וליווי נשים וזוגות.
עוד ביחסים:
כהן חי מספרת כי לאחר כמה שנים כאלמנה היא התחילה להרגיש חוסר "ממקום עמוק של לא להיות חצי. להיות שלם. בהתחלה לא העזתי לבטא את החוסר הזה אפילו בפני עצמי כי זה היה נראה לי כל כך מורכב. עצם מציאת זוגיות, במיוחד במקרה שלי, כמי שהייתה חילונית וחזרה בתשובה בגיל 38, היה נראה לי כמו משהו שקשה להשגה".
"במציאות של זוגיות פרק ב' אי אפשר לחשוב בתבניות כי הן לא קיימות. אף משפחה לא דומה לאף משפחה אחרת, אין כללים, וצריך להיות פתוחים למציאות אחרת ודינמית. מי שיודע שיש לו נטייה לחשיבה מקובעת - חייב לעבוד על זה"
כשהכירה את ישי, בעלה הנוכחי, והתחתנה איתו, היא גילתה את האושר מחדש וחוותה שוב אהבה גדולה, ועם זאת נחשפה לאתגרי הזוגיות השנייה. "כל אחד מגיע לזוגיות כזאת עם סיפור משלו, עם טראומות משלו, משא משלו, ילדים משלו", היא אומרת. "אנשים עברו גירושים, אובדן. זו טראומה. זוגיות ממילא מאתגרת, אבל בפרק ב' יש סוגיות מיוחדות שמגבירות את הווליום. למשל, אם בזוגיות רגילה לא קל עם העובדה ששני בני הזוג שונים זה מזה, הרי שכאן יש לנו בני זוג שבאים עם מטען מהעבר, וההתמודדות מן הסתם מורכבת יותר. יש המון דברים שצריך לעבוד עליהם בזוגיות כזאת, וכל דבר הכי קטן עלול לפרק הכול. לכן נדרש שיתוף פעולה עדין, וזה לא פשוט כי עכשיו יש הרבה גורמים במערכה. כמי שחוותה זאת על בשרה, אני זוכרת איך הייתי צריכה בעצמי עזרה ועצות טובות ולא מצאתי מענה שהתאים לי, במיוחד כאישה דתייה. עם זאת, למרות המורכבות, חשוב לומר שפרק ב' זו הזדמנות נפלאה ומתנה גדולה לריפוי ולצמיחה משותפת מתוך ראייה בוגרת ומפוכחת, ומתוך הבנה עמוקה שנישואים וקשר משמעותי הם לגמרי לא מובנים מאליהם".
אז מה צריך לעשות כדי לצלוח את הקשיים ולהיכנס לזוגיות פרק ב' בצורה נכונה? לפניכם 12 כלים שלפי כהן חי יעזרו לכם למצוא דרך חדשה בצומת המורכב הזה:
1. לבוא בטוב
לכל זוגיות, ובפרט לזוגיות פרק ב', חשוב לבוא ב־Well Being. למצב שבו אנחנו מגיעים לקשר יש השפעה ישירה וקריטית באשר להמשך הקשר, לכשיגיע.
הכלי: ללמוד את עצמי ואת הצרכים שלי, לבטא אותם ולדאוג לספק בעצמי לפחות את חלקם. לא לבוא אל זוגיות כדי שמישהו יספק לי משהו או ממקום מוחלש או מפחד, אלא מהסיבות הטובות של שותפות ואהבה. קודם כל ולפני הכול – שיהיה לי טוב. לכן חשוב לעבוד על טוב - לעשות דברים שמשמחים אותי, להתמלא, להטעין את עצמי, לבדוק מה מעלה את התדר שלי.
2. לנהל את הטראומה ולא לתת לה לנהל אותי
אל פרק ב' מגיעים עם טראומה ממה שקרה, אם זה גירושים או פטירה של בן הזוג, והשאלה היא מי מנהל את מי - הטראומה אותי או אני אותה.
הכלי: קודם כל להכיר בה, להודות שיש כאן טראומה. להכיר את המאפיינים של איך היא מתנהגת אצלי. לדוגמה: אם מדובר בפרידה בעקבות בגידה של בן הזוג, האישה צריכה להכיר את המקום של החשדנות שבה, את חוסר האמון. היא תצטרך להפנים שהתחושות שלה קשורות בה ובטראומה שבה וכי לגבר החדש שתפגוש אין קשר לזה, אחרת הטראומה תנהל אותה גם בפרק החדש. במקרה של אובדן פתאומי יש תמיד חרדה שזה יקרה שוב וששוב הכול יתמוטט ברגע. אין ספק שהייתה כאן טראומה, אבל חשוב שהיא לא תנהל את בן או בת הזוג שחוו את האובדן ותכניס אותם לחרדה מתמדת, ללופ שלא נגמר. חשוב לתחזק ולנהל את זה כל הזמן. להיות כל הזמן בגישה שהדברים בשליטה שלי ולא שולטים עלי.
איך מנהלים את זה? מזהים את הרגע שבו אותה מחשבה חודרת ומתחילה לחלחל, ומיד מגיבים נכון - נושמים עמוק, כותבים משהו טוב על דף, חושבים מחשבה אחרת ומחזקת.
3. להפסיק להאשים ולקחת אחריות
הרבה פעמים צריך לסלוח - לאנשים שפגעו (במקרה של גירושים), לעצמנו, לקדוש ברוך הוא, למציאות, לנסיבות. לא לחפש כל הזמן נאשמים. כשאדם עסוק בלהאשים הוא לא מפנה מקום למשהו חדש ואז הסיכוי למצוא זוגיות בריאה וחדשה פוחת.
הכלי: לקחת אחריות על הסיפור שלי. אי אפשר לפתוח סיפור חדש בלי שהסיפור הקודם נסלח. לא להתעסק בהאשמות עצמיות כי זה כמו תפוח אדמה לוהט, ובוודאי שלא עוזר בכלום. אפשר לעצור לרגע ולחשוב, ועוד יותר טוב - לקחת מחברת ולכתוב שהכול מדויק ובא לטובתי. ברגע שמספרים את הסיפור לעצמנו באופן אחר, אפשר לקחת את האחריות, כי גם אם טעיתי וגם אם זה קשור בי, אני מכירה בזה, לוקחת על זה אחריות. והנה, עכשיו אפשר להסתכל על משהו חדש במבט נקי.
4. לאמץ פגיעות ואומץ
בדרך כלל נשים מפתחות איזשהו שריון ללב כדי שלא יצטרכו לחשוף את החולשות שלהן. הרבה פעמים זה חוסם אותן מהדבר החדש שמחכה להן מעבר לפינה. אבל דווקא במקום שבו את מרשה לעצמך להיראות פגיעה, ולא ממקום של קורבנות, את יכולה למצוא את הטוב.
הכלי: לא לחפש להיות החזקה והגיבורה ולא לפחד להצטייר כחלשה. מותר לך לכתוב ברשתות החברתיות שאת מחפשת זוגיות, מותר לך לספר לחברות שאת כבר במקום של לפגוש מישהו חדש או להגיד שקשה לך לבד. דרוש לשם כך אומץ, אבל דווקא מתוך הרצון והשאיפה לאזור אומץ, ייעשו כאן מהלכים משמעותיים שעשויים לגרום לפריצת הדרך, למציאת זוגיות חדשה.
5. להבין שלצד ה"בור" שלי יכול להתקיים גם "בור" אחר
מהמקום הזה, של העבר הלא פשוט וה"בור" שאנחנו נושאים, הרבה פעמים יש ציפייה שלפחות לצד השני לא יהיו בעיות, שלא ניכנס לסיפור מורכב חדש והעניינים יסתבכו.
הכלי: להכיר בזה שכמו שאנחנו מביאים איתנו את המורכבות שלנו, גם לצד השני יש מורכבות משלו. זו המציאות הרווחת ואי אפשר לצפות שזה יהיה אחרת. צריך להבין ולהכיל שגם הצד השני מגיע עם כאב, עם חסך, עם אתגרים משלו. הראש צריך לקלוט את העובדה ששני ה"בורות" יכולים להיות שם זה לצד זה.
6. להוריד הגנות ומסכות
לבוא אל זוגיות חדשה עם לב פתוח. כמו שנאמר בשיר "מחכה" של עידן רייכל: "והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל/ זה יבוא כמו שהטבע רגיל". לגיטימי שהלב שכבר עבר משהו ישמור על עצמו יותר. הקליפה וההגנה הזאת שלא להיפגע ושזה יקרה שוב חוסמות את ההתקדמות לקשר חדש, לקשר בריא.
הכלי: לתרגל בחיים את הנוכחות וליצור חיבור רגשי לעצמי. למשל: אם עולה בי עצב או כאב, באופן הרגיל לא ארצה להרגיש את זה ולכן אעטה סוג של מסכה. אבל חשוב לפגוש את הרגש החשוף. לכאוב אותו. לחוות אותו. לא לפחד ממנו. לבכות. להתפרק. הסוציולוגית האמריקאית ד"ר ברנה בראון טוענת שבגלל הפגיעה, הבושה והכאב שאנחנו חווים בחיים קשה לנו לפגוש רגשות כמו שנאה, קנאה, עצב - אז אנחנו סוגרים את הברז. אבל מאותו ברז בדיוק מגיעים גם רגשות חיוביים: שמחה, אהבה, סקרנות, יצירתיות. אם נסגור את הברז הזה, הוא לא יביא גם את הטוב. לכן חשוב לפתוח את הברזים ולאפשר לעצמנו לחוות מנעד רגשות. להיות עם לב פתוח כמו ילדים. אינטימיות בהגדרתה זה להראות משהו למישהו ולהישאר. לא לברוח. ומותר שבן הזוג יראה אותנו בחלקים הפחות טובים שלנו - הם קיימים, זה אנושי.
7. לאזור סבלנות
למרות הרצון הטוב, בהרבה מהמקרים החיפוש והבנייה של הזוגיות החדשה ייקחו זמן, ולעתים גם הרבה יותר זמן ממה שחשבנו. כמו שיודעים שאי אפשר לטפס את האוורסט בשעה, צריך להבין שבנייה טובה של זוגיות ומשפחתיות חדשות היא לא דבר שיגיע מהר. סבלנות זה מלשון "סבלות" - אנחנו צריכים לסחוב את הדבר הזה, והרבה פעמים זה קשה במיוחד כי בפנטזיה שלנו רוצים שזה יקרה כאן ועכשיו. הנה, אנחנו בטוב ובשמחה, וזה לא קורה.
הכלי: להכיר בזה שתהליכים אורכים זמן ובינתיים לחיות את החיים ולא לחיות בהמתנה. ללמוד לחיות את החיים בשלמות גם כשהזוגיות עדיין לא מגיעה, וגם כשהיא כבר כאן - אנחנו עדיין עסוקים בבנייה שלה ושל המשפחה החדשה.
8. לפתח חוסן רגשי, אישי, זוגי ומשפחתי
אני מגדירה חוסן כמציאת נקודת המרכז שלי במציאות משתנה ומאתגרת. אם יש לי נטייה להתפרק מטריגר קטן ולאבד את הכוחות, חשוב לעבוד על האפשרות לפתח נקודת מרכז שתמיד אפשר לחזור אליה, להתאפס מהר, לא להישבר מכל דבר. נקודת המרכז הזאת צריכה להיות תלויה בי ולא בעזרה חיצונית.
הכלי: אפשר להיעזר בכתיבה אינטואיטיבית (כמו למשל, דפי בוקר שבהם "שופכים" על הנייר כל מה שעל הלב ואחר כך משליכים). גם מדיטציה עשויה לעזור, אפילו כזאת שמוצאים ברשת. זו צריכה להיות עבודה יומיומית, בעיקר אצל מי שזו הנטייה שלו. על ידי כלים כמו מדיטציה מתכנסים פנימה ולומדים ליצור שקט פנימי, ולא מגיבים כל הזמן.
שילוב של כתיבה עם מדיטציה עשוי להיות מופלא לפיתוח חוסן. כשנכנסים למערכת של פרק ב', או כשרוצים לעשות זאת, מביאים בחשבון שיהיו שם הרבה טריגרים והזדמנויות להישבר, ולכן החוסן כל כך משמעותי במקרים האלה.
כשכבר יש זוגיות, חשוב לפתח ביחד את החוסן הזוגי. להשקיע זמן ביחד, לדבר ולפתח את התקשורת הזוגית, לגייס המון הקשבה, להימנע מהתכנסות בתוך עצמך, ממרחק ומשתיקות, כי אז נוצרים משקעים.
גם החוסן המשפחתי חשוב ביותר כי יש כאן משפחה שמתהווה. זו לא משפחה בבילד אין שלה. היא רק נוצרת ונבנית. צריך לדעת מראש שיהיו עניינים, יכול להיות שיהיו דרמות סביב השולחן, אולי הילדים לא יסתדרו ביניהם. זה יקרה - וזה לא יפרק את הכול. צריך לסגל יכולת לחזור לשגרה ולחיים גם אחרי שקורה משהו. היה פיצוץ בשבת? בסדר, אבל איך להמשיך ביום ראשון את החיים? לא לתת לזה להפיל הכול או לנהל אותנו.
9. ליצור חזון עתידי
בחיים בכלל, ובפרק ב' בפרט, יש תסכול גדול מהפער שבין הפנטזיה למציאות. כבר קרה הנס, החלום מתגשם, נוצרה זוגיות (שהיא לא דבר מובן מאליו במציאות של אחרי פרק א'), ופתאום יש כל כך הרבה קשיים: הילדים עם המורכבויות שלהם, ההחלטה על מקום מגורים, הפערים בין המשפחות, ההורים לא מקבלים את בן הזוג החדש וכדומה. זה מכאיב יותר מכל, וכשחיים את הפער הזה יש כל הזמן תחושה של ייאוש.
הכלי: לעורר בנו תקווה. תקווה היא אסטרטגיית חשיבה. זה לא משהו שנולדים איתו אלא משהו שמסגלים ויוצרים, ואחת הדרכים המצוינות לעשות זאת היא ליצור חזון עתידי. זה טוב לרמה האישית, הזוגית והמשפחתית. אפשר לקחת תמונות וכותרות ממגזינים ולהדביק על בריסטול את תמונת ה"איך אנחנו רואים את עצמנו בעוד כך וכך שנים". גם אם אין פרטנרים ומשתפי פעולה, אפשר לעשות את זה לבד. זה מאפשר יצירת חיבור בין הפנטזיה למציאות כי יש שלבים בדרך וזה לא קורה ברגע. דברים נבנים, ואנחנו עובדים עם מה שיש והולכים בדרך, אבל הנה - יש לנו את התמונה הגדולה ואנחנו לא מאבדים את זה בדרך.
10. לגלות גמישות ויצירתיות
אנשים חושבים בתבניות. במציאות של זוגיות פרק ב' אי אפשר לחשוב בתבניות כי הן לא קיימות. אף משפחה לא דומה לאף משפחה אחרת, אין כללים, וצריך להיות פתוחים למציאות אחרת ודינמית.
הכלי: מי שיודע שיש לו נטייה לחשיבה מקובעת חייב לעבוד על זה. לאתגר את עצמו בעבודה, עם הילדים, במצבי החיים השונים, לחשוב על יצירתיות ועל פעולה אחרת שהיא לא בהכרח ה"אובייס". לדוגמה: שני אנשים גרושים התחתנו, ולכל אחד מהם יש ילדים בוגרים משלו. נולד להם תינוק ובינתיים הם נוכחו לראות שמה שלא יהיה – הילדים לא מסתדרים ביניהם. אולי היה מצופה שיתעקשו על זה, אבל הם השכילו להחליט שלא להפגיש בין הילדים בשגרה, להתנהל באופן שישמור על הסטטוס הרגוע ולבנות את הקשרים במשפחה בהדרגה. כל אחד יפעיל את השיקולים ויחליט על קצב שמתאים. אולי במשפחה אחרת יתאים לעשות גיבושון. בתוך מערכת כזאת צריך להיות גמישים מחשבתית ולתת מענה לכל הילדים במשפחה.
11. להתייחס למשפחה כאל מערכת
חשוב לתת מענה לילדים במשפחה. הרבה פעמים הקונפליקטים הם סביב "הילדים שלי והילדים שלך". ויכוחים על חינוך, האם מותר להגיד משהו לילדים של בן/בת הזוג וכדומה. צריך להתחשב בילדים ולהבין שהם לא בחרו את המערכת הזאת, הם נקלעו לתוכה. גם הם עוברים שלבים של מעברים, של הסתגלות ואפילו של ניפוץ פנטזיה. למשל, במקרה של גירושים, כשיש להם תקווה שההורים יתחתנו שוב, יש קונפליקטים של נאמנויות. ההורים התגרשו, האמא עדיין לבד ולאבא יש בת זוג אחרת, והם מרגישים לא בסדר להיקשר אליה. צריך להיות רגישים ולתת מענה לכל ילד וילד.
הכלי: לבדוק היטב איזה מענה רגשי ניתן לתת בעת הצורך בהתאם למצב, לגיל וכדומה, אם זה טיפול, תרפיה, שיחות, הקשבה, סביבה תומכת. חשוב לזכור לא להילחץ מהתגובות של הילדים, בעיקר כשמדובר במתבגרים - להכיל, לנהל את הסיטואציה בלי להיגרר לתוכה רגשית ולא לתת לזה לנהל את החיים.
12. להתייעץ עם בעל מקצוע כשצריך
כשמדובר באנשים שכבר ראו משהו בחייהם, הרבה פעמים הם חושבים שהם בעלי ניסיון ויודעים מה לעשות. במציאות זה בדרך כלל מורכב יותר דווקא בגלל כל אותם קונפליקטים שמאפיינים את השלב הבא בחייהם, בפרק השני. במיוחד מכיוון שהם כבר חוו מציאות מורכבת במקרה של גירושים, וגם של אובדן, כדאי לדעת איך לעשות את הדברים אחרת. יש הרבה משתנים ומרכיבים, ולא קל להיות לבד בתוך זה.
הכלי: לקחת ליווי, להשתתף בסדנאות, לקבל ייעוץ של מומחה שמכיר את המערכת הזאת ויכול להוביל את התהליך. 70% מהנישואים בפרק ב' מסתיימים בגירושים, בעיקר בגלל המורכבות וחוסר ידע והבנה מספיקים ומקצועיים להתמודדות עם המצב הרגיש. אפשר, וצריך, לשנות את הסטטיסטיקה הזאת.
