טרור זה אלימות, יריות ופיגועים, אבל לא פחות מכך – טרור הוא פסיכולוגי. המטרה שלו היא לזרוע פחד ולעורר תחושות של חרדה, חוסר אונים, ייאוש וכניעה, והם גם המדד להצלחה שלו. לכן המלחמה שלנו בטרור היא לא רק מלחמה בטילים וברובים - היא מלחמה על התודעה שלנו.
סרטוני הזוועות שנמצאים כרגע ברשתות הם טרור. זה טרור אם אנחנו צופים בהם ולא ישנים בלילה. זה טרור כשהתמונות לא יוצאות לנו מהראש. התחושה שזה יכול לקרות לכל אחד בכל רגע היא טרור, וזוהי בדיוק המטרה שלהם. שלא נרצה לצאת מהבתים, שנרצה לברוח, שנרגיש בודדים וחסרי אונים, שנאשים זה את זה ושניחלש יותר.
לצמצם את "אשמת הניצולים"
קל לנו מאוד להישאב לתוך המקום הזה. למה זה קורה? כי יש לנו רצון לסולידריות. כי אנחנו רוצים להיות חלק ממשהו. כי אנחנו לא רוצים להשאיר אנשים שחוו דבר כל כך נורא לבד.
לדבר הזה קוראים גם "אשמת ניצולים". פגשנו את המושג הזה גם אחרי השואה. ד"ר ויקטור פרנקל ("האדם מחפש משמעות") דיבר על כך – "למה אני שרדתי כשכל המשפחה שלי נרצחה?", "לא מגיע לי לחיות, אסור לי להיות שמח", אסור לי לישון יותר לעולם, זה לא הוגן שאני כאן והם לא".
אנחנו פוגשים את האשמה הזו עכשיו בעורף. מחשבות כמו: "איך אני מעז רק לפחד מאזעקות כשיש אנשים שחטופים עכשיו?" או "איך אני מעזה להתבאס מהטראומה שהילדים שלי חווים בזמן שלילדים אחרים אין אמא?" הן מחשבות שכיחות מאוד בימים אלה.
"סרטוני הזוועות שנמצאים כרגע ברשתות הם טרור. זה טרור אם אנחנו צופים בהם ולא ישנים בלילה. התחושה שזה יכול לקרות לכל אחד בכל רגע היא טרור, וזוהי בדיוק המטרה שלהם - שלא נרצה לצאת מהבתים"
אנחנו חושבים שאם אנחנו לא יכולים לעשות כלום, אז לפחות נהיה חלק מזה, שנדע מה קורה. כל המחשבות האלה הן טבעיות וכל תגובה שלנו במצב לא טבעי היא טבעית. הבעיה היא שזה יכול להעצים יותר את הסבל שלנו. אנחנו מסתכנים בעצמנו בטראומה שלא תציל אף אחד, שלא תעזור לאף אחד לשרוד ולא תעזור לאף אחד מהפצועים להחלים. היא גם לא תפיג את הבדידות הנוראית ואת תחושת הביטחון והמוגנות שנשמטה מאיתנו. להפך - המחשבות האלה דווקא מחלישות אותנו, "אוכלות אותנו מבפנים", ובסופו של דבר, ואולי הכי חשוב, מפחיתות מהיכולות שלנו לתת עזרה, שזו המטרה שבגללה רצינו סולידריות מלכתחילה. רצינו להושיט יד.
לחזק את התקווה
מה אנחנו כן יכולים לעשות כדי להימנע מזה? קודם כל, אנחנו חייבים לשאול את השאלות האלה:
- מה מחליש אותנו ומה מרים אותנו?
- מה נותן לנו תקווה ומה מגדיל את הייאוש?
- מה יסכן אותנו, לא רק בטראומה, אלא גם בהפרעה פוסט טראומטית?
- לידיים של מי אנחנו משחקים כשאנחנו רואים סרטים כאלה נוראיים?
בנוסף, יש גם כמה צעדים שכדאי ליישם כדי להימנע מטרור על התודעה:
1. לצמצם את צריכת החדשות
מובן שזה לא ריאלי להתנתק לחלוטין כרגע, ואנחנו כנראה גם לא רוצים להתנתק כרגע, אבל במקום להיות צמודים לחדשות 24/7, אפשר להתעדכן בחדשות פעמיים, שלוש ואפילו חמש פעמים ביום בלבד. זה עדיין משאיר אתכם מאוד מעודכנים.
2. להתרחק מהרשתות החברתיות
כמו למשל, טיקטוק, טלגרם, אינסטגרם. או לפחות בכל כניסה לרשת החברתית להתייחס אליה כאילו נכנסנו למרחב רעיל שצריך להיזהר בו.
3. לצרוך חדשות טובות
למשל דרך קהילת אנשי החדשות הטובות, שרעות בנימין מנהלת בפייסבוק. תמצאו בעמוד הזה חדשות טובות ושווה להתעדכן גם שם כדי לאסוף מעט אופטימיות.
4. להשתדל להיות בעשייה
אתם יכולים למשל, לברר מה כן חסר כרגע, איפה כן צריך עוד משאבים. אגב, עשייה לא חייבת להיות התנדבות. זה יכול להיות גם פעולות יומיומיות עבור עצמכם, כמו לסדר את המיטה, להתאפר, לעבוד או לסדר את הבית. כל דבר. שגרה היא כמו אי של ביטחון והיא מחזירה לנו את תחושת השליטה בימים כאלה. כשאנחנו מתרכזים בפעולות שהן בשליטתנו, אנחנו מחזירים לעצמנו את תחושת השליטה.
בתוך כל הזוועה של התקופה הזו, אחד הדברים היפים שיש זו העזרה והנתינה. כשאנחנו דואגים למישהו אחר זו דרך מוכחת להפחתה של סטרס. אנחנו משחררים אוקסיטוצין, הורמון שאחראי על קשר וחיבור ואהבה, ואחד המווסתים של קורטיזול – הורמון הסטרס. מכאן שכדאי לנו מאוד להשקיע את האנרגיה שלנו - אם נותרה לנו כזו – בחיבור, בהקשבה, בנתינה ובעזרה. יש כל כך הרבה מה לעשות כרגע. זה באמת אולי הדבר הכי יפה שקורה פה אחרי ימים של פילוג והסתה. עשייה מפחיתה את המתח ואת המחשבות הקשות.
"קל לנו מאוד להישאב לתוך המקום הזה. למה זה קורה? כי יש לנו רצון לסולידריות. כי אנחנו רוצים להיות חלק ממשהו. כי אנחנו לא רוצים להשאיר אנשים שחוו דבר כל כך נורא לבד"
לפתח חוסן אישי
מעבר להתייחסות לטרור הפסיכולוגי שאנחנו חווים כרגע, כדאי לשים לב שישנם גם מרכיבים שבונים את החוסן האישי שלנו. הנה שישה מהם:
- מערכות יחסים: חשוב לזכור שאנחנו לא עוברים את המלחמה הזו לבד, שאנחנו ביחד בתוך הסיפור הזה. לכן השתדלו מאוד לא להשאיר אנשים שאתם מכירים לבד עכשיו.
- משמעות: כדאי למצוא משהו גדול יותר להיאחז בו. למשל, התחושה שיש משהו גדול יותר – כמו המשפחה שלנו, המדינה שלנו, האחדות, הקהילה או העתיד והתקווה שהחטופים יחזרו אלינו כמה שיותר מהר.
- מסוגלות עצמית: התחושה שיש דברים שהם בידיים שלנו, שבהם אנחנו יכולים כרגע למקד את השליטה.
- גמישות מחשבתית: איזה סיפור אנחנו מספרים לעצמנו על מה שקורה? האם אנחנו יכולים לראות עוד סיפור או עוד גרסאות?
- מיינדפולנס ונוכחות ברגע הזה: האם אנחנו עוברים את הדבר הזה רגע אחרי רגע? לא צריך עכשיו את כל התשובות, אנחנו לא יודעים. אנחנו בתוך אירוע שעדיין קורה. בואו נעבור את זה יום אחרי יום, רגע אחרי רגע.
- והדבר האחרון - אופטימיות ורגשות חיוביים: האם אנחנו יכולים למצוא בתוך הקושי גם את מה שטוב? את הרגעים הקטנטנים שתומכים בנו? את הדבר הטעים שאכלנו, את הטלפון שעשינו עם מי שאנחנו אוהבים? את זה שקמנו בריאים ושלמים בבוקר? משהו אחד קטן שעושה לנו טוב.
הכותבת היא מנחת הפודקאסט המושמע "חושבים טוב" (שבין היתר אפשר למצוא בו הרבה תכנים שקשורים לימים אלה) ומחברת הספר "חושבים טוב - להעז לחיות את החיים המתאימים לך"
פורסם לראשונה: 15:27, 26.10.23
