"כשאני נוהגת, אין עלה בדרך שאני לא רואה. מבחינתי העלים הם כמו שקלים בבנק. לא כל העלים האלה שלי, אבל אם אצטרך - הם תמיד שם", אומרת ענת אזנקוט מקיבוץ להבות הבשן שמלמדת קליעה מצמחים. את תודעת השפע הזאת היא מנסה להעביר למשתתפות בקורס "מכשפות הגליל" יחד עם שתי חברותיה, לילך מוצפי הראל מקיבוץ עמיעד ויערה הר שגיא מקיבוץ הגושרים. שלוש המכשפות, לפי הגדרתן, שעוסקות כל אחת בנפרד בתחומים הקשורים להעצמה נשית, לטבע ולהרבה ירוק, יצרו קורס שנתי שעוסק בליקוט צמחים למאכל, לרפואה, לטיפוח ולקליעה. מעבר לידע האקולוגי הקונקרטי ולחיבור לטבע, הן אומרות, הקורס מעניק למשתתפות כלים לחיזוק הנשיות והשמחה ויכולת היצירה והריפוי. שני קורסים כאלה התקיימו בשנתיים האחרונות, ולאחרונה נפתח הקורס השלישי.
ענת אזנקוט: "מכשפות תמיד עסקו בצמחים ורקחו מחומרי גלם שקיימים בטבע, יצירה של איזו אלכימיה, שינוי שמביא תועלת. אלא שבמשך מאות שנים דבק בשם הזה דימוי שלילי. מאיפה הגיע השם הרע לנשים שיודעות, יוצרות ומרפאות?"
"מכשפות תמיד עסקו בצמחים ורקחו חומרים", מסבירה אזנקוט בריאיון על גדות נחל קורן, אחד האתרים שבהם מתקיימים מפגשי הקורס, כשהרגליים שלה משכשכות במים הקרירים. "זו בעצם מהות הכישוף - היצירה מחומרי גלם שקיימים בטבע, יצירה של איזו אלכימיה, שינוי שמביא תועלת, שמיטיב. זה מעניין כי השם 'מכשפות' יצר אצל חלק מהנשים שהתעניינו בקורס רתיעה. שאלו אותנו 'למה בחרתן בשם שלילי? למה לא קראתן לעצמכן פיות?', וזה בדיוק העניין. זה לא שלילי. העיסוק הוא ניטרלי, אלא שבמשך מאות שנים דבק בו דימוי שלילי. הרבה מהשיח במפגשים שלנו עוסק בנקודה הזאת: מאיפה הגיע השם הרע לנשים שיודעות, יוצרות ומרפאות? הרי בעבר העלו על מוקד נשים כאלה שידעו להשתמש בטבע ולרקוח שיקויים. נראה לי שהמקור לדימוי השלילי הוא הרתיעה מנשים עם עוצמות, כוח וידע. לשמחתי, היום אנחנו בעידן שבו לנשים יש יכולת לממש את עצמן ולבטא את היצירתיות והכוח שבהן".
4 צפייה בגלריה
"מזמינות את הנשים לפקוח את העיניים ולראות איך השפע נמצא בכל מקום". מכשפות הגליל
(צילומים: לילך מוצפי הראל)
להתראות קניון, שלום טבע
מימוש הידע הקדום רלוונטי לדבריהן בכל תחום, גם בתחום החזרה לטבע ושימוש בחומרי הגלם שהוא מציע. "תקופת הקורונה מוסיפה ללחץ של כולנו, ובמפגשים שלנו יש גם את הביחד, שמחזק אצל כל אחת את העוצמה שלה, גם את החיבוק של אמא אדמה וגם את הידע והביטחון שאנחנו לא תלויות בחנות ובקניון", מסבירה אזנקוט. "בכל מקום, גם בעיר, אנחנו תמיד נמצאות קרוב לצמחים, וההבנה של הפוטנציאל שיש סביבנו מחזקת תחושה של שפע ועוצמה. אנחנו יכולות לרקוח תרופות, להשיג מזון ולייצר חפצים לבד, בלי תלות במישהו או במשהו חיצוני".
לילך מוצפי הראל: בעידן שלנו הכל נפרד ומקביל. אנחנו עושים את השופינג במקום אחד, את הטיפוח במקום שני ואת הבישולים במקום שלישי. בעבר זה לא התנהל כך, ויש בנו איזה געגוע לקהילה ולפשטות"
"תמיד רצינו לעשות משהו ביחד, כי אנחנו חברות וכולנו עוסקות בנושאים של מכשפות – הקשר בין צמחים לנשיות", אומרת מוצפי הראל, בעלת תואר ראשון במדעי הסביבה ותואר שני בבנייה אקלימית ועוסקת בליקוט צמחי מאכל. "איכשהו זה נשאר בגדר רצון, אבל בתחילת תקופת הקורונה הרגשנו שהגיע הזמן והחלטנו לאחד כוחות ולהעביר יחד קורס שנתי שכל אחת מאיתנו תביא אליו את הייחוד שלה. יחד עם המשתתפות אנחנו מכינות את הסלים, לומדות אילו צמחים יכולים להיכנס אליהם ומה אפשר להכין מהם לריפוי, טיפוח ומאכל".
מטרת הקורס היא ליצור קבוצה שנפגשת לפי עונות השנה והוא מאפשר לנשים להכיר את הטבע לעומק ולעבור יחד תהליכים. "בעידן שלנו הכל נפרד ומקביל", מסבירה מוצפי הראל. "אנחנו עושים את השופינג במקום אחד, את הטיפוח במקום שני ואת הבישולים במקום שלישי. בעבר זה לא התנהל כך, ויש בנו איזה געגוע לקהילה ולפשטות. נראה לנו מתבקש להחיות את העבר הזה דווקא פה בגליל, עם כל פינות החמד שיש בו".
בעצם, הידע הזה של הצמחים רלוונטי גם למי שלא גרה בגליל?
"לגמרי. הרבה מהצמחים שאנחנו מלמדות עליהם צומחים בכל הארץ, ואם לא, אפשר לקנות אותם. העניין הוא שאנחנו מלמדות מה אפשר להכין מהם".
"אחד המפגשים שלנו התמקד למשל בלבנדר", מוסיפה הר שגיא, שמתמחה ברוקחות טבעית וארומתרפיה, "וביקשנו מהמשתתפות להביא איתן לבנדר. אחת המשתתפות, מתל אביב, אמרה שהיא לא מוצאת לבנדר בשום מקום. אמרנו לה שאנחנו נכין לה את מה שצריך, ואז, יומיים לפני המפגש, היא התקשרה ואמרה שהיא גילתה לבנדר על גג הבניין שלה. הסיפור הזה ממחיש חלק מהעניין. אנחנו מזמינות את הנשים לפקוח את העיניים ולראות איך השפע נמצא בכל מקום. רק צריך לדעת מה לחפש".
עבודה עם הלב
הנשים שבאו לקורס כדי לפקוח את העיניים, בנות 19 עד 70 פלוס, הגיעו מכל הארץ. ביניהן חוקרת מוח, אחות, מורה, גננת ועורכת דין. חלקן באו בזוגות. אמא ובת או חברות ותיקות. "אחת המשתתפות, אמא בחינוך ביתי, אמרה שהיום הזה הוא יום החופש שלה", מספרת אזנקוט. "שתי חברות שהגיעו מירושלים ראו ביום הזה את יום החברות שלהן. כנשים הרבה פעמים אנחנו גוררות את המשפחות לים או לפיקניק. אבל שם אנחנו בתפקיד. אנחנו מארגנות, מכינות אוכל, דואגות. לרובנו אין שהות אמיתית בטבע, זמן לעצמנו. בשילוב של טבע ועבודה עם הידיים יש משהו מדיטטיבי. כשאנחנו הולכות ומלקטות אנחנו רק בנוכחות, בשקט עם עצמנו. לפעמים כמובן מתפתחות שיחות ואנחנו חולקות את החיים אחת עם השנייה, אבל הזרימה אחרת. השילוב הזה נותן טעימה קטנה של החיים של פעם, בלי הקשיים שהיו בהם. זה מקצב אחר".
לא קצת מוזר להתאמץ כל כך כשהיום כולנו יכולות לקנות סל וצמחים ולעבור למשימה הבאה?
הר שגיא: "שלושתנו חיות בעולם המודרני והולכות לקניות בסופר. אבל כאן נוצר קשר אחר, אלה תהליכים שקורים כשמתקרבים לטבע. כשאת מלקטת, את בוחרת את חומר הגלם ויוצרת. כשאת קוטפת את הצמחים לרוקחות, זו רפואה ללב. החיבור הוא אחר. כשאת קולעת סל, כובע, סנדלים או קישוט לבית, את מתבוננת בחומר כל כך הרבה זמן, שכשאת מסיימת את מסתכלת עליו אחרת. יש פה עבודה עם הלב, כוונה והתמקדות".
יערה הר שגיא: "כשאת מלקטת, את בוחרת את חומר הגלם ויוצרת. כשאת קוטפת את הצמחים לרוקחות, זו רפואה ללב. יש פה עבודה עם הלב, כוונה והתמקדות"
אזנקוט: "אני חושבת שאף סלט לא יזין אותך כמו הנבטים והצמחים שבחרת אחד־אחד. האוכל הוא לא רק התוצאה, יש הרבה משמעות לתהליך. כשאת זו שמלקטת, את יוצרת משהו עמוק בנפש. זו אמנות החיבורים המיטיבים. מה שאנחנו עושות הוא שפה גם במובן של יצירה. אני יצרתי סל, אני רקחתי. זה מבטא משהו ממני, לפעמים משהו שאי אפשר לבטא במילים. אמא אדמה מחזיקה לי את היד ואני חלק ממשהו יותר גדול ממני. זה מאפשר לי להבין את עצמי ביחס לעולם. יש כאן ריפוי מאוד עמוק, דרך למצוא את עצמך במקום מאוד מוגן, מין מעבדה של החיים. זו שפת השפע. אני יודעת שאם אצטרך, חומרי הגלם שלי תמיד שם ואני בטוחה. אם אצטרך אוכל או תרופה, אוכל להשיג אותם. בתחילת תקופת הקורונה כולם חששו ממחסור, אבל כשאת מכשפה, התודעה שונה. החוויה הקיומית שונה".
החוש הנשי
את הפלא הזה אפשר לחוות גם לאורך מסלול ההליכה בנחל קורן, בסמוך ליער המאכל קורן. עלי דפנה, שומר בר, תותי בר, נענע הנחלים, חרדל ושלל צמחים נוספים שבטיול רגיל ייראו אולי כמו חלק לא מוכר מהנוף הכללי, הופכים פתאום לממתקים ולמאכלים מהטבע לצד שלושתן. "לכל צמח יש אפיונים מיוחדים, והאבחנות האלה הן חלק מהקורס", מסבירה הר שגיא. "ההתבוננות עוזרת לנו להיות קשובים ולהתחבר לצמח באמת, להכיר אותו באופן אישי". "נוצרת מין אינטימיות", מוסיפה אזנקוט. "זה לא סתם 'הנה בננה', 'הנה זית', כי בכל מקום הצמח קצת שונה, בכל עונה הוא קצת אחר. ההיכרות הזאת פותחת פתח להיכרות מחודשת גם עם עצמנו, ללמוד לשים לב לפרטים. התהליך בקורס מלמד אותנו גם סבלנות - לבחון צמחים, לבדוק איזה חלק בצמח מתאים לי. גם עבודת הקליעה דורשת סבלנות רבה".
ברצון לחבר אנשים לחושים ולטבע יש גם אמירה פוליטית. "אנחנו מנוכרים לטבע, ולנשים יש כוח לחבר אותנו אליו", מסבירה אנזקוט. "אחרי שלמדת להכיר את מה שטמון בטבע, את מסתכלת על הרחוב אחרת, כי יש כל כך הרבה צמחים שאפשר ללקט למאכל או לקליעה. אנחנו די מנוכרים לטבע ביומיום. החינוך שלנו לא לקטוף צמחי בר די הרחיק אנשים מהמחשבה שאפשר לקטוף וליצור. אנחנו רוצות לחבר את האנשים בחזרה לטבע, והרבה פעמים נשים יכולות להוביל תהליכים כאלה. זה חלק מהמסורת של המלאכות הקדומות בארץ".
"זה בעצם הכישוף", אומרת מוצפי הראל, "היכולת לברוא מציאות. אני אדם מאוד פרקטי בחיים, אבל אני בוראת מציאות כל הזמן. כולנו עושים את זה, אבל אני עושה את זה בצורה מודעת, בנוכחות, בתשומת לב. יש לנשים המון הזדמנויות היום. יש עוד הרבה בעיות, אבל אנחנו בעידן שבו אנחנו יכולות לעשות הכל. אני רואה בלימוד בקורס חלק מהחזרה לכוח שלנו כנשים, מהיכולת שלנו להיות נוכחות ובעלות ידע. יש כנראה צמא למה שאנחנו מציעות, בייחוד בתקופת הקורונה. אולי דווקא מכשפות כמונו יכולות לעזור בחזרה לשפיות".
הסל המכושף: ארבעה צמחים שימושיים במיוחד
1. סרפד
צמח ידוע לשמצה שלרוב עוקרים אותו כדי להימנע מצריבה, אבל מדובר בצמח מופלא, מזין ומיוחד. הוא עשיר בברזל, מכיל כמויות גבוהות של ויטמינים C, A ו־K וכלורופיל שמחזק את הדם, משתן וטוב לניקוי רעלים, מחזק את שורשי השיער ומעניק לו ברק. אפשר לצרוך אותו מבושל, חי או מיובש, במרקים, לביבות, שייקים ירוקים או חליטה.
מתכון לפסטו סרפד: מלקטים בזהירות בעזרת כפפות ומספריים עלים צעירים של סרפד (בחורף אפשר גם נבטים). טוחנים בבלנדר עם שמן זית, חופן אגוזים ושן שום. מתבלים במיץ מחצי לימון ומלח. לתיבול נוסף: אפשר ללקט עלי חרציות או בזיליקום ולהוסיף.
4. הדס
דוחה מזיקים וטפילים ואף מרחיק נחשים. שטיפת השיער בחליטת הדס מסייעת לחיזוק שורשי השיער, שתיית החליטה (כמות של שתי כפיות עלי הדס ביום) מסייעת לטיפול בעצירות, באולקוס ובדלקות מעיים והוא מסייע גם להקלה על מערכת הנשימה.
מתכון להקלה על הנשימה: קוטפים כמה ענפי הדס, מרתיחים אותם בסיר, מסירים מהאש ושואפים את האדים. להעצמת הפעולה אפשר לכסות את הראש ואת הסיר במגבת.
3. לבנדר
ניתן לייבש את פרחי הלבנדר וליצור מהם תוספת מרעננת לעוגות ולעוגיות ולהכין מהם שקיקי ריח לארון שמרחיקים מזיקים.
מתכון לפילינג לבנדר: מערבבים חופן פרחי לבנדר מיובשים עם 2 כפות שמן זית (אפשר שמן שקדים או קוקוס) ומעסים את העור במקלחת.
2. זית
מעבר לשימוש בפרי כשמן, ענפי העץ משובחים לקליעת סלים. יש לחפש עץ זית "פראי", כזה שטרם נגזם ומצמיח ענפים דקים מבסיס העץ, ולחפש ענף דקיק, ישר וארוך. גוזמים את הענף ומסירים את העלים. מעסים את הענף, מגמישים אותו ומלפפים אותו סביב עצמו כמה פעמים עד שתיווצר טבעת. מהטבעות אפשר ליצור לוכד חלומות, טבעות לתליית וילון, בסיס לסירים חמים וסלים.
ירוק טבעי: יער המאכל קורן
יער המאכל קורן קשור לסיפור המשפחתי של יערה הר שגיא. אביה, שמעון רייס, היה איש טבע ופעיל בשמירה על הטבע. במלחמת לבנון השנייה ב־2006 נשרפו אזורים נרחבים סמוך לנחל בגלל הקטיושות, ולאחר המלחמה החליט רייס, יחד עם חבר, לנטוע עצים שיגנו על הצמחייה של הנחל. הוא השיג תרומות של עצים בוגרים וטפטפות, גייס חברים מהקיבוץ, נטע חורשה ליד הנחל וטיפל בה באדיקות. ב־2015, לאחר שמת ממחלה, החליטה המשפחה להמשיך לטפל בבייבי שלו. שנה לאחר מכן אימצה את השטח עמותת "יערות מאכל בגליל", שלילך מוצפי הראל הייתה חלק מהמקימים שלה, וכיום האזור הוא מרכז חינוכי קהילתי. יער מאכל הוא שטח שמגדלים בו מזון בצורה מקיימת. המטרה היא ליצור מערכת אקולוגית הוליסטית המקיימת את עצמה, כפי שיער וחורש טבעי לא זקוקים להשקיה, דישון וגיזום. היער מכיל תצורות צומח שונות ומגוונות ומספק מזון אורגני, מזין וחופשי לכל.
