כשבנה השני של פולה בליק (51), יהונתן, נכנס לגן בגיל שלוש, הבחינו הגננות שמשהו אצלו לא תקין. ואכן, בדיקה רפואית מצאה שהוא אינו שומע בשתי אוזניו, אבל כאמא הרגישה בליק שיש שם משהו אחר ושמכשירי השמיעה דווקא מפריעים לילד. ואכן, כשעשו לו בדיקה חוזרת מצאו שבעיית השמיעה היא למעשה דלקת במערות הפנים. "המומחים הסבירו לי שאם הדלקת הייתה מטפסת לו למוח, הוא היה בסכנת חיים ממשית", מספרת בליק, שבאותה תקופה התגוררה במילאנו. באותו הרגע התקבלה בה החלטה משנת חיים עבורה, עבור המשפחה וגם עבור הקריירה שלה - לחזור ארצה. בהמשך, לאחר שהמשפחה שבה לישראל, אובחן יהונתן על הרצף האוטיסטי.
בליק עברה להתגורר במילאנו בעקבות בן זוגה, מוריס, ובה גם גידלו יחד את שלושת ילדיהם. היא חלמה ללמוד שם רפואת שיניים, אבל בעקבות המעבר לארץ והאבחון של יוהנתן היא עשתה תפנית נוספת בתוכנית המקורית, ולאחר התלבטויות בחרה להשקיע בלימודי תחום אחר שמשך וסקרן אותה - נטורופתיה. בהמשך למדה גם רפואה סינית ובסיום הלימודים פתחה קליניקה בחדר קטן בביתה שבתל אביב. בתוך חצי שנה כבר היו לה יותר מ־300 מטופלים. היום, כדי להגיע אליה, צריך לשריין תור לפחות שנה מראש.
כתבות השער של מנטה:
אם אתם לא מזהים את הפנים שלה, שמככבים גם על השער שלנו, כנראה זה משום שלרוב היא זו שעומדת מאחורי הפנים של המפורסמים ולא בקדמת הבמה. הקליניקה שלה היא מוקד שמושך ידוענים רבים ובהם נועה קירל, אופירה אסייג, דנה פרידר, שלומית מלכה, ציפי שביט, שני כהן, איילת זורר, נועה תשבי ועוד. בנוסף לטיפולי היופי במכון, יש לה גם קו מוצרים משלה, שנמכר בדיוטי פרי ובמטוסי אל על.
אבל הדרך להצלחה הייתה רצופה בלא מעט אתגרים עבורה, החל במעבר לארץ חדשה, דרך קשיי הטיפול בצרכים המיוחדים של בנה ועד הקמת העסק בעשר אצבעות. ביקשנו ממנה לחלוק איתנו את שיעורי החיים המשמעותיים שחוותה - אלה שהיא מאמינה שגם מהווים חלק מהותי בהצלחה שלה.
5 צפייה בגלריה
"לא הכרתי את עצמי ואפילו התביישתי לצאת, ולהיראות". פולה בליק
(צילום: שי פרנקו סטיילינג: יולי סגרדה)
כדאי לי לסמוך על עצמי
"כשיהונתן נכנס לגן בגיל שלוש, קלינאית תקשורת שצפתה בו חשדה שיש לו בעיית שמיעה. לקחתי אותו לבית החולים הכי נחשב בתחום במילאנו. עשו לו בדיקת שמיעה, והתוצאה הראתה חד־משמעית שהוא לא שומע בשתי האוזניים. התאימו לו מכשירי שמיעה לשתי האוזניים, אבל כשהוא היה מגיע מהגן, הוא היה מוטרף. הייתי מורידה לו את מכשירי השמיעה והוא היה נרגע ואפילו שמח ורוקד. היו לי על זה ויכוחים רבים עם אבא שלו, שלא הבין איך אני מורידה לו מכשירים שאמורים לעזור לו. אבל משהו בי כאמא אמר: יכול להיות שהמכשירים לא עושים לו טוב. לא יכול להיות שהוא מתקשר איתי יותר כשהוא בלעדיהם. היינו הולכים למעקבים בבית החולים, וכשראו את הגישה שלי הפנו אותי לפסיכיאטר כי חשבו שמשהו לא בסדר אצלי. אבל הלב שלי אמר לי שאני מבינה יותר טוב מהם".
"החיים הם כמו פיצה. יש בהם סלייסים של עבודה, ילדים, משפחה מורחבת, חברים. הכנסתי לחיי את הסלייס של זמן האיכות שלי עם עצמי, דברים שמשמחים אותי ומטעינים אותי"
אני צריכה להקשיב יותר לאינטואיציות שלי
"כשהגעתי לביקור בארץ הרגשתי שאני חייבת לבדוק את האבחנה הזאת שוב והתקשרתי למומחים לליקויי שמיעה. בדקו אותו שוב, והתברר שתקופה ארוכה הוא הסתובב עם מכשירי שמיעה מיותרים וזה רק הטריף אותו, כי בסופו של דבר הוא אובחן עם אוטיזם ופשוט הייתה לו דלקת במערות הפנים. מה שהציל אותו זה ההתעקשות שלי על האינטואיציות שלי. מומחים הסבירו לי שאם הדלקת הייתה מטפסת לו למוח, הוא היה בסכנת חיים ממשית. באותו הרגע התקשרתי למוריס ואמרתי לו שאני לא חוזרת למילאנו, שכאן בארץ נמצאות התשובות, ולזה קוראים מבחינתי אינטואיציה אימהית. היא הכי חשובה בעולם. כשאמרו לי בארץ: קחי את מכשירי השמיעה ותזרקי אותם לפח, רק הצטערתי שלא עשיתי את זה עוד קודם".
אין דבר כזה "לא" בהורות
"יהונתן גדל, הגיע לגיל שש ועדיין לא דיבר. פניתי לכמה וכמה נוירולוגים. רציתי להבין ולשמוע הכול. חקרתי אצל המומחים הגדולים בתחום, וכולם הסכימו שמדובר באוטיזם. אבל עד שהגעתי אליהם עבדתי קשה: אף אחד לא רצה לקבל אותי מרוב עומס בתורים. אז פשוט הלכתי ודפקתי על הדלתות בלי לחשבן או לחשוש ממשהו או ממישהו. אמרתי לעצמי: כשאני רוצה משהו - אין דבר כזה 'לא'. וכך הגעתי לאחת המומחיות והיא המליצה לי לקרוא את הספר 'ילדים עם צרכים מיוחדים' של ד"ר סטנלי גרינספן וד"ר שרינה ווידר. רצתי לקנות אותו וקראתי אותו כל הלילה עד אור הבוקר. בכיתי כל כך והבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני בוכה בגלל זה, כי מעכשיו אני עושה משהו כדי להתקדם ולקדם את הילד שלי.
"כבר באותו בוקר קיבלתי שם של קלינאית נוספת. גם לה לא היה תור עבורי, אבל התייצבתי והצבתי לה עובדה. לגישתי, אמהות צריכות להילחם למען ילדיהן ולא לוותר. כשצריך לעשות משהו ולהגיע למטרה כלשהי - הכול אפשרי. מאז, אגב, יהונתן השיג הישגים מעבר לכל התחזיות. בגן המיוחד דיברו על כך שהוא יתקשר דרך תמונות. אמרתי לצוות שאם כך רוצים לתקשר עם הילד שלי, עדיף לי שהוא יהיה בבית ודרשתי שפשוט ידברו איתו. וזה מה שעשו. כך הוא התחיל להגיד מילים, משפטים, לדבר, ואף השתלב בכיתה קטנה בבתי ספר רגילים. היום הוא בן 21, מסיים שלוש שנים במגמת תקשוב מחשבים, דובר כמה שפות ובעיקר מאושר".
דווקא התפנית בחיים הובילה אותי לייעוד שלי
"היה יכול להיות קל מאוד להתאכזב ולהיות כל חיי מתוסכלת מכך שוויתרתי על החלום ללמוד רפואת שיניים. כבר הייתי שם ממש והכול התנפץ לנגד עיניי. אבל הנה, החיים הובילו אותי לייעוד שלי, והגשמתי עוד כל כך הרבה חלומות אחרים בתחום שכן למדתי - הנטורופתיה. הגוף והנפש, הפנימיות והחיצוניות, זה הרי כל כך אני, ובוודאי שאני הרבה יותר מחוברת לתחום מאשר לרפואת שיניים. האם כרופאת שיניים הייתי סיפור הצלחה גדול יותר? אני לא חושבת. אין דבר כזה מקצוע יותר חשוב או נחשב, יש מקצוע שבו אתה נמצא בשליחות שלך. אני הכי מביאה את עצמי במה שאני עושה היום. אני מטפלת. הבאתי משהו שונה, שהוא שלי, שבו נמצא הייעוד שלי, וזה הסוד הכי בסיסי לקריירה מצליחה".
5 צפייה בגלריה
שומרות אמונים לבליק. שני כהן, ציפי שביט, אופירה אסייג ואיילת זורר
(צילום: יונתן בלום, דביר כחלון, חיים זיו וענת מוסברג)
איזון הוא בריאות
"הייתה תקופה שבה הייתי מאוד אינטנסיבית בטיפול בילדים ובמקביל הייתי בלימודים. זה גרם לי להשמין. לפני חמש שנים הבטתי בעצמי במראה וקלטתי שאני לא במצב טוב. חשבתי לעצמי: הרי למדתי כל כך הרבה על תזונה ועל המשמעות שלה, אז מה קרה איתי בעצם? לא הכרתי את עצמי ואפילו התביישתי לצאת, להתלבש, להיראות. הבנתי שזה קרה כי הייתי כל כך עסוקה ולא הצלחתי לעצור את המרוץ ולשאול את עצמי את השאלות הנכונות. הרבה פעמים כשאנחנו עוסקים בתחום כלשהו ונשאבים אליו באופן מקצועי, דווקא כשזה מגיע אלינו, אנחנו לא שם, וחשוב לשים לב לזה.
"אני חרדתית לגבי הכול. אנחנו חיים במציאות כזאת. קמים בבוקר, קוראים חדשות ונכנסים לחרדה. כדי לא להיות בחרדה מתמדת אני מטפלת בעצמי. עושה מדיטציות, לוקחת עזרה רגשית, והייתה גם תקופה שבה קיבלתי ציפרלקס"
"לקח לי שנתיים לסגל לעצמי שוב הרגלי בריאות טובים - לאכול נכון, לשתות יותר מים, לשים לב לשעות האכילה (למשל להפסיק לאכול משעות הערב), לעשות ספורט, ובעיקר לבדוק את עצמי ולא להמשיך בטרפת של החיים בלי לשים לב למה שקורה איתי. עשיתי לי סדר גם בעבודה. פתאום קלטתי שאני עובדת עד 23:00 בלילה. היום נדיר שאשאר מעבר לשעה 19:00, וזה בסדר אם יחכו גם תקופה ממושכת לתור. אני משתדלת גם לא לאכול אחרי השעה הזאת. גם כל הבית אוכל בריא יותר וזה משפיע לטובה על כולנו".
איך היא אוכלת: תפריט יומי לדוגמה
- בוקר: מתחילה את היום עם ביצה וסלט.
- צהריים: סלט עוף או דג וירקות, או כל וריאציה שמשלבת חלבון וירקות. אני משלבת גם פחמימה אבל בכמויות קטנות מאוד - אם כן, אז רק רבע מהצלחת וזה יכול להיות אורז, פסטה, פרוסה קטנה של לחם.
- ערב: ארוחה קלה המורכבת מחלבון וסלט - ומסיימת לאכול עד 19:00.
- בין הארוחות: אני יכולה לאכול גם שוקולד, ובמשך היום אני לא יושבת לדקה. אני פעילה, רצה בין החדרים, ובהחלט מרשה את זה לעצמי.
אמא שמטפלת בעצמה מסוגלת לטפל טוב יותר בילדיה
"החיים הם כמו פיצה. יש בהם סלייסים של עבודה, ילדים, משפחה, חברים, וגם שלי עצמי. בעבר לא הבנתי את זה ולא ידעתי לארגן את הזמן שלי. במשך הזמן, בגלל אילוצי החיים, הבנתי שרק אם אנצל כל דקה בחיים ואעבוד בסדר יום מדויק, אספיק הכול, אהיה שמחה בכך ולא אוותר על עצמי. בזכות ההקפדה הזאת הכנסתי לחיי את הסלייס של זמן האיכות שלי עם עצמי, עם חברות, דברים שמשמחים אותי ומטעינים אותי. אני טסה לחו"ל בממוצע בכל חודש וחצי, ובכל פעם שאני מרגישה צורך אני מזמינה מישהי שעושה לי עיסוי בבית. לדעתי, כל אמא חייבת שיהיה לה טוב כדי שהיא תוכל לתת ולהעניק לילדיה את כל צורכיהם".
הכול נמצא בתת־מודע שלנו
"זה הוכיח את עצמו בהקשר של ההשמנה שלי והחזרה לעצמי, אבל אני באמת מאמינה שזה עובד כך בכל תחום בחיים. צריך להיות שם וצריך שהלב שלך יהיה מונח במקום הנכון. אפשר להתפלל, אפשר לעשות מדיטציה, אפשר להודות, וגם הדלקת נרות היא דרך. כשאת מאמינה, מכוונת למשהו ומתכווננת לשם - הכול אפשרי. אני זוכרת שכשהתחלתי ללמוד נטורופתיה הייתי יותר מבוגרת מהאחרים. הגעתי עם אוטו, נראיתי להם כמו מי שמייצגת את החיים הטובים, והם היו צוחקים, 'פולה, את בטח באת בשביל הכיף'. עניתי להם שממש לא ושבאתי כדי להצליח - ובגדול. עד היום הם לא שוכחים לי את זה. חלק מהם לא עוסקים בתחום בכלל, ודווקא אני עמדתי במילה שלי".
חשוב לטפל בחרדות
"אני חרדתית לגבי הכול - הילדים, העסק, המצב. אני גם לא מאמינה שיש עצמאי שלא חרד. זה הדור וזה היומיום שלנו היום. אנחנו חיים במציאות כזאת. קמים בבוקר, קוראים חדשות ונכנסים לחרדה. כדי לא להיות בחרדה מתמדת, אני מטפלת בעצמי. אני עושה מדיטציות וגם לוקחת עזרה רגשית כשאני מרגישה צורך בכך. אני כבר יודעת לזהות בעצמי זמנים כאלה ולא מחכה עם זה. אני מאוד ערנית במה שקשור לעצמי, ואני חושבת שכל אחד צריך את זה - שיחות, שחרור. הייתה גם תקופה שבה קיבלתי ציפרלקס. סבלתי יותר מדי ממתחים. העובדה שהיום אני יותר מאורגנת ושהתזונה שלי בריאה יותר משפיעה מאוד וזה מפחית סטרס. ככה זה עובד: כשמאזנים במקום אחד, גם מקום אחר מתאזן".
אסתטיקה היא שאלה של מינון
"ממש לאחרונה הכנסתי לקליניקה מחלקה אסתטית של הזרקות. בהתחלה היה אפשר לקבל אצלי רק מענה טבעי, אחר כך הוספתי קוסמטיקה פעילה כי מתפתחים עם הזמן לפי הצורך והשעה. אני חושבת שכל עוד מדובר במינון הנכון, זה דבר נפלא. לתפיסתי, הקצב הוא הסוד. כשאישה מתחילה להזריק ושוכחת את הנקודה שממנה התחילה - היא מתחילה לעשות טעויות, היא רוצה עוד וחבל. מובן שגם אני עושה טיפולי אסתטיקה. אחת לשמונה חודשים אני מזריקה מעט בוטוקס. גם הזרקתי חומר בשם אסטפיל שמאפשר עיבוי של העור, משפר את המרקם שלו, עוזר למיצוק ומטפל בקמטים על ידי ייצור קולגן מוגבר. אני מרוצה מאוד".
מתכון רב־תכליתי של פולה: תערובת להרגעת העור והנפש
מה צריך: 1 כפית ג'ינג'ר מגורר, 1 כפית שמן זית ו-1 גביע יוגורט ביו.
מה עושים: מערבבים היטב את כל החומרים. אפשר לאכול (בתוספת ירק כמו מלפפון) או למרוח בתור מסכה על פנים נקיות (להרחיק מאזור העיניים), להמתין כ־10 דקות ולשטוף.
איפור: גלית ורטהיים /// שיער: סתיו נטף /// ע' צלם: גל בומנדיל /// הפקה: לבנת סולימני /// לוק חולצת פסים כחול-לבן: חולצה: OtherStories&; חצאית: זארה /// לוק בגד גוף וג'ינס לבן: בגד גוף: OtherStories&; ג'ינס: M&H /// לוק חולצה מכופתרת: חולצה: M&H; ג'ינס: COS
