אנחנו אוהבים לראות את הילדים שלנו מאמצים הרגלים בריאים, כמו לצחצח שיניים לפני השינה ולשטוף ידיים עם סבון לפני הארוחה. אבל בחיים לא הכל ורוד, וכמו אצל מבוגרים, גם אצל ילדים יש נטייה לאמץ גם הרגלים מזיקים, שאם לא נסייע להם לגדוע אותם בזמן, הם עלולים להסב נזק לבריאותם ולרווחתם הנפשית. לפניכם חמישה הרגלים מזיקים שילדים נוטים לאמץ - והדרכים שיעזרו להם להיפרד מהם.
עוד ילדים במנטה:
1. הם מאבדים שליטה כשהם ללא מרוצים
ילדים קטנים שפיתחו הרגל להגיב בזעם בכל פעם שהם לא מקבלים את מבוקשם אפשר לזהות מרחוק. הם יכולים לפרוץ בבכי, לצעוק ולהשתטח כשהם לא מקבלים צעצוע מסוים או כשהנדנדה לא התפנתה עבורם בגינת המשחקים. ילדים שלא ישנו את ההרגל ההתנהגותי הזה עלולים להפוך עם הזמן למתבגרים שלא יודעים להכיל תסכול ולא מתמודדים עם מצבים חברתיים שונים. היכולת של הילדים להכיל מצבים של חוסר שביעות רצון מחזקת את החוסן הנפשי שלהם ומאפשרת להם לפתח מיומנויות ודרכים להתנהלות מקדמת עבורם.
מה עושים:
- תנו שם לרגש שמציף אותם ברגעים אלה (למשל: כעס, אכזבה, תסכול).
- אל תישאבו לדרמה שהם מייצרים כשהם לא מקבלים את מבוקשם. הישארו לידם כשהם פורצים בבכי או בצעקות, אך שמרו על רוגע ושליטה. כך הם יקבלו הזדמנות ללמוד מכם מהי התנהגות מאופקת ומכילה.
- הזמינו אותם לחשיבה משותפת במטרה למצוא דרכים להתגבר על האכזבה והתסכול. תוכלו לשתף אותם מתוך הניסיון שלכם.
2. מסמסים בזמן הארוחה
הסמארטפון דבוק להם ליד. הם לא נפרדים ממנו אפילו בשירותים ובארוחות המשפחתיות. עזבו לרגע את חוסר הנימוס, הבעיה כבדה יותר. כך לדוגמה, בסקירת מחקרים רחבה שפורסמה ב־2017 בכתב העת היוקרתי לרפואת ילדים Pediatrics ובה השתתפו יותר מ־61 אלף ילדים ומתבגרים בני שנה עד 18, נמצא קשר ישיר בין שימוש במסכים בזמן האכילה ובין עלייה במשקל והשמנה בקרב ילדים ומתבגרים.
מה עושים:
- קבעו כלל אצבע: בזמן הארוחה הסמארטפונים - של כל בני הבית, כולל של ההורים - נותרים מחוץ למרחב הארוחה ותוך השתקת ההתראות.
- יכול להיות שבימים הראשונים ישרור מתח שלילי סביב השולחן, ואולי הילדים יאכלו במהירות כדי לחזור לסמארטפון, אבל אל תישברו. עם הזמן ובהדרגה כולכם תפנימו את ההרגל החדש ואף תמצאו שהוא מהנה ומשתלם.
- הטילו עליהם משימות הקשורות לארוחה: להכין סלט, לחמם את האוכל, לערוך את השולחן, לפנות כלי אוכל. ככל שהם יהיו עסוקים יותר, כך הם יוטרדו פחות מהיעדרו של הנייד.
3. מחוברים לאוזניות במשך שעות ארוכות
ההרגל הזה שכיח, בעיקר בקרב ילדים מגיל שמונה. שימוש ממושך באוזניות עלול לגרום לפגיעה בכושר השמיעה או לפתח תסמינים מטרידים כמו צלצולים באוזניים, רגישות וכאבים. הנזק עלול להיגרם הן בשל עוצמת המוזיקה והן בשל החשיפה הממושכת לרעש (גם בווליום נמוך). ככל שהצליל חזק יותר, כך הנזק מהיר וחמור יותר ואף עלול להוביל עד למצב של אובדן שמיעה. האוזניות גם מפריעות לשעווה להתפנות מהאוזן באופן טבעי, מה שעלול לגרום להצטברותן בתעלת השמע החיצונית ומכאן לפקקת אוזניים.
בנוסף, האוזניות מבודדות את הילדים מהעולם ומסכנות אותם בזמן הליכה במדרכה ובכביש.
מה עושים:
- הציעו לילדים להשתמש באוזניות עם מנגנון ביטול רעשים. יתרונן בהחלשת רעשי הרקע, מה שמאפשר לילדם לשמוע טוב ללא צורך בהגברת עוצמת הקול.
- הורידו לסלולר שלהם אפליקציה המנמיכה באופן אוטומטי את עוצמת הקול באוזניות כשזו חורגת מרמת הדציבלים שהוגדרה (לרוב 75 דציבלים, כמו רעש של שואב אבק קטן).
- אחת לשלוש שנים קחו אותם לבדיקת שמיעה וגלו ערנות לתלונות כמו כאב או רגישות באוזניים, או לבקשות כמו להגביר את הווליום בטלוויזיה או להגביר את קולכם כשאתם מדברים איתם.
4. כשכולם בתוך המים, הם בחוץ, מתחת לשמשייה
יש סיבות רבות שבגינן ילדים, ובעיקר מתבגרים, נמנעים מכניסה לבריכה או לים, למשל דימוי גוף נמוך, חוסר רצון במעורבות חברתית, פחד ממים. הימנעות מחשיפת הגוף אינה מזיקה לבריאות הגופנית, אך היא עלולה להעיב על מצב הרוח, לפגום בחוויית הילדות ולהחמיר דימוי נמוך. בנוסף, היא עלולה למנוע פעילות ספורטיבית מהנה ולמידת שחייה שהיא מיומנות שעשויה להציל חיים.
מה עושים:
- לפני הכל, נסו לברר מה הסיבה להימנעות ממים. כבר במעמד הבירור יכול להתבהר הכיוון לפתרון. למשל: חוסר ביטחון בשל עודף משקל (שילוב של תזונה וספורט), פצעונים על העור (משחה או תרופה הניתנות על ידי רופא עור). לפעמים הסיבות מורכבות יותר כמו פחד ממים או חוסר נוחות עם הגוף (כתם לידה בולט, בעיות של מגדר). במקרים אלה כדאי להיוועץ עם הרופא המטפל באשר לטיפול המומלץ.
- נהלו מדי פעם שיח פתוח עם הילדים על היופי שבחוסר השלמות. גם כאן עליכם לזכור את תפקידכם כמודלינג. היכנסו עם הילדים לבריכה גם אם אינכם חשים בנוח עם גופכם. זו הדרך הטובה ביותר להדגים לילדים קבלה עצמית.
5. כוססים ציפורניים
ילדים רבים כוססים ציפורניים כשהם חשים חוסר ביטחון, חרדה, מתח או שעמום. הכסיסה נעשית לרוב ללא מודעות ולעתים היא הופכת להרגל שקשה להשתחרר ממנו. בכסיסת ציפורניים נוצר מעבר ישיר של חיידקים מהציפורניים לפה וההפך. המצב הזה עלול לגרום להרס העור מסביב לציפורן ולהוביל לדלקת ולזיהום ולפגיעה בציפורן. כמו כן החיידקים המצויים מתחת לציפורניים עלולים לעבור לפה ולגרום לזיהומים בחניכיים ובגרון. כסיסת ציפורניים יכולה להוביל גם לחריקת שיניים ולסתות, התנהגויות שעלולות לגרום לכאבי ראש כרוניים, לשיניים שבורות ולתסמונת מפרק הלסת - הפרעה שלעתים קרובות גורמת לכאב בשרירים השולטים בלסת, בצוואר ובכתף.
מה עושים:
- אל תהפכו את כסיסת הציפורניים לעניין גדול. באופן לא מודע הילד עלול לשמר את כסיסת הציפורניים כאמצעי לקבל יותר תשומת לב מכם.
- חסכו מהילדים הערות מביכות ליד אנשים. זה עלול להחריף את התופעה או לגרום להם לכסוס ציפורניים בהיחבא.
- בכל פעם שאתם מבחינים בילדים כוססים ציפורניים בקשו מהם לנפנף בידיים במשך 20 שניות. המליצו להם להשתמש בטקטיקה הזאת גם כשאין עדים להתנהגות הזאת.
- נסו לברר איתם למה הם כוססים ציפורניים, הסבירו להם על הנזקים שההרגל הזה עלול לגרום ונסו לחשוב יחד על דרך להיגמל מכך. למשל, כשהילדים נועצים את הסיבה לכסיסת ציפורניים במתח נפשי, בקשו מהם להניח ידיים על הברכיים, מיד כשמתעורר אצלם הרצון לכסוס ציפורניים, ואז לבצע 10 נשימות או לשיר שיר בלב.
- הקפידו לגזור לילדים ציפורניים ולנקות אותן באופן קבוע.
ייעוץ מקצועי: ד"ר אבנר ברקוביץ, מנהל מחלקת אא"ג במרכז לרפואה יועצת זבולון של מחוז חיפה וגליל מערבי בכללית; ד"ר סח מוחמד, מומחה לרופאת עור ומין במחוז הצפון של מכבי שירותי בריאות; יעל חן רביע, דיאטנית בכירה לילדים ונוער בשירותי בריאות כללית; יהודית אוליבר, מדריכת הורים מטעם מכון אדלר