1. מיזופוניה היא הפרעה נוירופיזיולוגית
הסובלים ממנה חווים רגשות שליליים כמו סלידה, עצבנות וזעם כשהם נחשפים לצלילים מסוימים כמו טפטופי מים, תקתוק שעון או רעשי לעיסה. מקור המילה ביוונית עתיקה ופירושה: שנאת צליל. ההפרעה מוכרת גם כתסמונת רגישות קולית סלקטיבית.
את המושג טבע לראשונה הנוירופיזיולוג פאוול וג'סטרובוף בשנת 2001 במאמר שכתב תיאר את התסמינים האופייניים למצב של ירידה בסובלנות לצליל. מכאן שמדובר בתופעה חדשה יחסית שנעשו עליה מעט מאוד עבודות מדעיות. ההפרעה אינה מוכרת רשמית בגרסה העדכנית של המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-5), אך כיום נשמעים יותר ויותר קולות מצד אנשי מקצוע הממליצים לכלול אותה במהדורות עתידיות תחת הקטגוריה של הפרעות אובססיביות כפייתיות (OCD) והפרעות נלוות.
עוד עובדות על בריאות ואיכות חיים:
2. רשימת הצלילים המהווים טריגר למיזופוניה אצל הסובלים מכך היא כמעט בלתי נגמרת
תיאורטית כל צליל יכול להוות טריגר להפרעה. עם זאת במחקרים נמצא שהטריגרים הנפוצים ביותר הם הרעשים האוראליים - נשימות עמוקות, כחכוח גרון, לעיסה, בליעה, רעש המופק בזמן לגימת מרק, פיצוח גרעינים. רעשים פופולריים נוספים שמהווים טריגר כוללים: פריכת אצבעות ("קנאקים"), רחרוח, הקשה על מקלדת, חריקת גיר על הלוח, מזלג חורק על צלחת, שיוף או גזירת ציפורניים, וגם ציוץ ציפורים, קרקור צפרדעים ובכי של תינוק.
3. לא רק צלילים יכולים לגרום לאנשים עם מיזופוניה "לאבד את זה"
לפי ה־IMRN (רשת מחקר בינלאומית למיזופוניה) יש גם טריגרים חזותיים חזרתיים, כמו רגל עצבנית, מישוש השיער ותנועת מגבים במכונית, שמעוררים את אותן התגובות. אנשים עם מיזופוניה מתרגמים את התנועה החזרתית כאיום שיש להתגונן מפניו ובעקבות זאת מופעל אצלם מנגנון "הילחם או ברח", המתבטא בתסמינים של עוררות פיזיולוגית (הזעה, עלייה בדופק ובקצב הנשימה) לצד תחושת אימה ורצון להימלט מהמקום.
אדם עם מיזופוניה לרעשי לעיסה יעדיף פעמים רבות לוותר על חברה בזמן הארוחה ואף להימנע מבילוי במסעדות. במקרים קיצוניים רעשים מסוימים יכולים לגרום לאנשים עם מיזופוניה לעבור דירה, להיפרד מבני זוג או לשנות מקום עבודה
4. עדיין לא ברור מהם הגורמים להפרעה
אך ההנחה היא שמדובר בשילוב של גורמים כמו הבדלים במבנה המוח, היסטוריה משפחתית או גנטיקה, או חוויה מוקדמת של צליל המקושרת עם הצפה של רגש שלילי.
5. ישנן דרגות חומרה שונות להפרעה המובילות למנעד רחב של תגובות
החל באי נוחות ורוגז קל ועד להתקף חרדה, התקף זעם ואפילו אגרסיביות ואלימות. ככל שדרגת החומרה גבוהה יותר, כך הסיכון שאיכות חייו ורווחתו הנפשית של הסובל מכך ייפגעו. כך למשל, אדם עם מיזופוניה לרעשי לעיסה יעדיף פעמים רבות לוותר על חברה בזמן הארוחה ואף להימנע מבילוי במסעדות. במקרים קיצוניים רעשים מסוימים יכולים לגרום לאנשים עם מיזופוניה לעבור דירה, להיפרד מבני זוג או לשנות מקום עבודה.
מיזופוניה - אנשים שרגישים לרעשים | צפו
(צילום: ירון ברנר, אסף מגל, עריכה: תמר אברם)
6. ההפרעה מתפתחת בדרך כלל בהתבגרות המוקדמת, בין גיל 9 ל־12
ונשים נוטות לסבול מכך יותר ואף לדווח על תסמינים חמורים יותר. הטריגר הראשוני מגיע לרוב מהורה או מבן משפחה, אך טריגרים חדשים יכולים להתפתח עם הזמן.
7. לפי מחקר חדש, לא מעט מהבריטים סובלים ממיזופוניה הגורמת לפגיעה באיכות החיים
במחקר, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת PloS One, נמצא כי 18% מהם סובלים מרגישות לצלילים הגורמת לפגיעה משמעותית באיכות חייהם. החוקרים, מקינגס קולג' בלונדון ומאוניברסיטת אוקספורד, השתמשו בשאלון שנועד להעריך את החומרה ואת המורכבות של המיזופוניה בתוך מדגם של 772 אנשים המייצגים את האוכלוסייה הכללית בבריטניה.
8. אצל אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות ונוירולוגיות שונות נמצאה שכיחות גבוהה יותר של מיזופוניה
ביניהן: OCD, הפרעת חרדה, תסמונת טורט, טנטון, פוסט טראומה, ויש אף שהציעו קשר פוטנציאלי בין מיזופוניה להפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD). ההסבר לקשרים אלה עדיין אינו ידוע.
9. אדם עם מיזופוניה לא יגיב לצליל המהווה טריגר להפרעה כשהוא מופק מתוכו
יתרה מכך, הוא אף עשוי לגלות שיש בכך קצת כדי להקל על מצוקתו. למשל, אדם שנתקף עצבנות מרעש של לעיסת מסטיק, עשוי לגלות שכאשר הוא עצמו לועס מסטיק הצליל דווקא מרגיע אותו.
10. קרובת משפחה של המיזופוניה היא ההיפראקוזיס (רגישות יתר לרעשים)
קווי הדמיון בין השתיים: רגישות לרעשים שגרתיים והצפה ברגשות שליליים. אולם ההיפראקוזיס מתפתחת בדרך כלל אחרי גיל 40 ולרוב בבירור הרפואי יבחנו כיוונים כמו הפרעה במערכת הנשימה או בשיווי המשקל. היפראקוזיס יכולה להיות מלווה גם בכאבי אוזניים עזים ובהפרעות נלוות כמו טנטון, פנופוביה (פחד מרעשים חזקים) ואפילו מיזופוניה.
11. המיזופוניה קשורה לחלקי המוח האחראים לרגשות
כך נמצא במחקר משנת 2019 שפורסם בכתב העת היוקרתי Nature. החוקרים שיערו שההפרעה מופעלת על ידי רמזים שמיעתיים שהמוח מעבד יתר על המידה. באופן ספציפי נמצא כי הופעלו חלקי המוח האחראים על זיכרונות ארוכי טווח, פחד ורגשות אחרים. לדברי החוקרים, תגובות המשתתפים לרעשים המהווים עבורם טריגר מוכיחות שחלקים אלה במוח אחראיים להופעת המיזופוניה.
12. כיום עדיין אין טיפול רשמי בהפרעה אך אפשר להיעזר בטכניקות ובאסטרטגיות שונות להקלה על התסמינים
וכך לאפשר לסובלים מהתופעה לנהל את תגובותיהם טוב יותר בזמן טריגר. בין האסטרטגיות: שימוש באטמי אוזניים, מיסוך רעשים באמצעות מוזיקה, תרפיה קולית, טיפול פסיכולוגי ממוקד (CBT), ובמקרים מסוימים (בהתאם לתסמינים) אפשר להיעזר גם בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה.
13. וגם בקבוצת הפייסבוק "מיזופוניה ישראל"
אם גם אתם נמנים עם אלה שקופץ להם הפיוז בכל פעם שהם שומעים מישהו מצונן שמושך את האף או לועס מסטיק, ודאי תשמחו לגלות שקיימת קהילה פעילה בפייסבוק הנקראת "מיזופוניה ישראל". היא כוללת כ־9,000 משתמשים ומספקת במה מצוינת לשתף ולהתייעץ בסוגיות שונות הקשורות לנושא.
ייעוץ מקצועי: ד"ר אורן טנא, פסיכיאטר מומחה ומנהל מכון מנטליקס לבריאות נפשית
