בשנתיים האחרונות מאז פרצה לחיינו מגפת הקורונה, נראה שכמעט שכחנו שניהול הבריאות שלנו אינו כולל רק חיסונים, מסכות ובדיקות, אלא גם שמירה על אורח חיים בריא והתמודדות עם מצבים בריאותיים מאתגרים הדורשים מאיתנו לקבל החלטות רפואיות מורכבות אף על פי שלא דרכנו מימינו בפקולטה לרפואה.
פרופ' טליה מירון־שץ, כיום ראש המכון לחקר קבלת החלטות רפואיות בפקולטה למינהל עסקים בקריה האקדמית אונו, החלה את דרכה המקצועית כפסיכולוגית ארגונית, אבל אחרי שנים שבהן עבדה בתחום היא חיפשה את האתגר הבא והחליטה לחזור לאקדמיה ללימודי דוקטורט. היא התחילה לחקור את תחום קבלת החלטות, ואז קיבלה הצעה מבית הספר למקצועות הרפואה להעביר קורס בקבלת החלטות רפואיות. "כשבניתי את הקורס החלטתי לצפות בייעוץ גנטי כדי להתרשם", היא מספרת. "זו הייתה חוויה מכוננת. לפגישה הגיעו בני זוג כבדי שמיעה עם מתורגמנית ותינוק. כולנו ישבנו בחדר קטן. היועצת הגנטית עשתה כמיטב יכולתה להסביר להורים שבדרך מונחים כמו כרומוזום, גנים, רצסיבי ודומיננטי, והמתורגמנית התאמצה מאוד להעביר את הנאמר. היה שם המון מידע מהימן והמון רצון טוב מצד היועצת, אבל היה ברור ש־90% מהמידע לא מגיע ליעדו. הרגשתי שהתנאים אופטימליים, ועם זאת הם לא מובילים לתוצאה הרצויה. כך הבנתי שזה התחום שאני רוצה לחקור כדי לנסות לשפר את התהליכים האלה".
לכבוד השנה האזרחית החדשה שאלנו אותה מה אנחנו צריכים לעשות כדי לקבל החלטות רפואיות מושכלות יותר בשנה הקרובה. הנה העצות שקיבלנו ממנה:
1. אל תכעסו על עצמכם אם קשה לכם לקבל החלטות רפואיות
קשה לקבל החלטות בכלל - וקשה במיוחד לקבל החלטות רפואיות. אנחנו חיים בעידן של העצמה ומצפים מעצמנו להצליח לעשות הכול. יש למצב הזה יתרונות אבל יש בו גם חסרונות, כי האמת היא שאנחנו לא תמיד יכולים לעשות הכול ולהבין הכול. כשאנחנו במקום של החולה אנחנו יושבים מול אדם שאנחנו לא תמיד מכירים ולא תמיד סומכים עליו. לרופא יש רק כמה דקות לדבר איתנו, ולא תמיד יש לו הכשרה בנוגע לדרך הנכונה להעביר לנו את המידע. במצב הזה אנחנו נחשפים להמון מידע מורכב. זה מבלבל, ולפעמים גם כואב לנו ואנחנו פוחדים. אלה ממש לא תנאים אופטימליים לקבלת החלטות.
7 צפייה בגלריה
כשהבינה שחלק מהותי מניהול הבריאות הוא קבלת החלטות רפואיות מושכלות, החלה לחקור את התחום. פרופ' טליה מירון־שץ
כשראיינתי חולים לספר שכתבתי לאחרונה, Your Life Depends on It, היה לי חשוב לראיין רופאים על החוויות שלהם בתור חולים כדי להדגיש שמדובר במצב שהוא קשה לא רק לחסרי השכלה רפואית. הספר יצא באנגליה לפני חודש, והזמינו אותי לאוניברסיטת קיימברידג' לשיחה על הספר. מנהל המכון, שהוא חוקר סטטיסטיקה של תקשורת סיכונים, סיפר איך ישב מול הרופא שדיווח לו שהוא חולה בסרטן הערמונית ולא הצליח להבין כמעט כלום, ואת מה שהבין - שכח במהירות. גם המערכת לא תמיד יודעת להבהיר לחולה בצורה ברורה איך להתנהל במהלך הטיפול. דף שחרור מבית החולים, למשל, הוא לא מסמך ברור מספיק שמסביר לחולה בצורה בהירה מה עליו לעשות בדיוק. אז אל תכעסו על עצמכם, ועם זאת נסו להכין את עצמכם למצבים כאלה מראש.
2. פתחו אוריינות רפואית (או: שימו את הבושה בצד)
לא כולנו רופאים - וזה בסדר גמור. לא כולנו בעלי השכלה - וגם זה בסדר גמור. אבל לכולנו מגיע להיות בריאים ולקבל את הטיפול הטוב ביותר. לכן, כשאנחנו מגיעים למפגש עם הרופא, אנחנו חייבים להשאיר את הבושה בבית. הרבה פעמים במפגש עם הרופא אנחנו מתביישים לשאול, וזה טיפשי. הרי לא למדנו רפואה, אין סיבה שנבין, וזו האחריות שלנו לומר, "לא הבנתי, אפשר לחזור על זה?" או "אתה יכול לכתוב לי את המונח?". ממש ככה.
7 צפייה בגלריה
כשאנחנו מגיעים למפגש עם הרופא, אנחנו חייבים להשאיר את הבושה בבית, ולשאול
(צילום: Shutterstock)
את אחת הרופאות שראיינתי לספר שלי פגשתי כשהיא חיכתה לבת שלה שהשתתפה בשיעור שחייה. הייתה לנו שעה, וישבנו ליד הבריכה. הזמן היה מוגבל והמקום לא היה אידיאלי. לא שמעתי אותה טוב ולא הכרתי את כל המונחים שהיא השתמשה בהם. ואני, שאני פרופסורית ועוסקת בנושאי בריאות, התביישתי לשאול. כתבתי איכשהו את מה שהיא אמרה, אבל עם שגיאות. גם אני נפלתי בגלל אי־הנוחות הזאת הכרוכה בחשש שאולי אשמע טיפשה. כשהגעתי הביתה הצלחתי לאתר את המונחים הנכונים באמצעות כל מיני חיפושים שהתבססו על מה שכתבתי בשגיאות תוך כדי הפגישה, אבל ברור שהדבר הנכון לעשות היה לעצור אותה ולבקש שתאיית לי את המילה או תכתוב לי אותה. זו החובה והזכות שלנו.
3. דאגו לפנות לרופאים ולמקורות מידע שאתם סומכים עליהם
חשוב מאוד לבחור נכון את הרופא, ולא רק מבחינה מקצועית. האמון הוא נושא קריטי בקבלת החלטות רפואיות, וראינו את זה בצורה חזקה בהתנהלות בקורונה. כשאני מקבלת המלצות מרופא/ה, אני צריכה להרגיש משהו, לחוש שיש אינטראקציה אנושית, שיסתכלו עלי ולא רק על המסך. משפט קטן כמו "איך אפשר לעזור לך?" יכול ליצור סוג של אמון, נותן תחושה שאפשר לסמוך על הרופא/ה. אנשים שמרגישים שלרופא שלהם אכפת מהם מתמידים יותר בנטילת תרופות. לכן, אם לא נוצרו יחסי אמון מינימליים ביניכם ובין הרופא שלכם, מצאו רופא אחר. זו מערכת יחסים חשובה מאוד שמשפיעה על הבריאות שלכם.
"חשוב מאוד לבחור נכון את הרופא, ולא רק מבחינה מקצועית. האמון הוא נושא קריטי בקבלת החלטות רפואיות, וראינו את זה בצורה חזקה בהתנהלות בקורונה. לכן, אם לא נוצרו יחסי אמון מינימליים ביניכם ובין הרופא שלכם, מצאו רופא אחר"
במחקר שערכתי על ניתוח קיסרי בחירום, שאלתי נשים אם נעשה כל מאמץ כדי לכלול אותן בתהליך קבלת ההחלטות ואם נעשה מאמץ לתמוך בהן מבחינה רגשית. התברר שאם לפני הניתוח אמרו לאישה משפט קצר כמו: "אין ברירה, חייבים ללכת לחדר ניתוח. זה בסדר?", אם היה קשר עין, אם הרופאים אמרו, "אעשה בשבילך את הכי טוב שאפשר", ההבדל היה עצום. הדבר הזה חשוב לא רק כי התנהלות כזאת הגדילה את שביעות הרצון של הנשים, אלא גם כי היא הפחיתה את הסיכון לפוסט טראומה. כשמדובר בטיפול מתמשך, כמו סוכרת למשל, פעולות מינימליות מהסוג הזה מגבירות את ההיענות לטיפול. אנחנו חיים באילוצים, ולרופאים אין זמן, אבל אין צורך בשיחות נפש. לפעמים כל מה שצריך זה איזה יחס אישי מינימלי. זה לא הרבה, אבל זה קריטי.
4. כשמציעים לכם ודאות - תחשדו
אין ודאות, אין 100%, ולא כל טיפול מצליח - אלה החיים. מאחר שקשה לנו לעבד דברים מורכבים, פעמים רבות אנחנו מעדיפים לפשט, רוצים שיציגו לנו את המציאות בצורה פשוטה גם אם היא לא מדויקת. לכן, כשנגלה עדות שסותרת את הוודאות, שמראה לנו שאולי התמונה שהוצגה לנו לא נכונה לגמרי, יש סיכוי שנעדיף להתעלם ממנה ולומר שהיא לא בת תוקף. הבעיה היא שדווקא המקום השרלטני והמתלהם הוא מקום של ודאות ושל סימני קריאה. זה משרת את הצורך שלנו, אבל זה לא באמת נותן ודאות. כשהציגו את החיסונים לקורונה, אף אחד לא אמר שיש בהם 100% הגנה, מהטעם הפשוט שאין כזה דבר. אף אחד לא הציע ודאות וטען שמי שיתחסן לעולם לא יחלה - כי זו אינה האמת. זו המורכבות של החיים, ולכן אם מבטיחים לכם 100% הצלחה, בדקו טוב את ההצעה ושקלו היטב באיזו דרך לבחור.
"כשהציגו את החיסונים לקורונה, אף אחד לא אמר שיש בהם 100% הגנה, מהטעם הפשוט שאין כזה דבר. אף אחד לא הציע ודאות וטען שמי שיתחסן לעולם לא יחלה - כי זו אינה האמת. זו המורכבות של החיים, ולכן אם מבטיחים לכם 100% הצלחה בטיפול, בדקו טוב את ההצעה ושקלו היטב באיזו דרך לבחור"
5. השתמשו בסט שאלות שימושי (והוא טוב גם למוסך)
סט השאלות הבא עוזר לנו בכל מצב, גם מול רופא וגם במוסך:
- מה התועלת?
- מה הסיכון?
- מה האלטרנטיבה?
לפני שאנחנו מתאהבים בתועלת שמוצעת לנו, בואו נתעניין בסיכון שכרוך בה. אנחנו מחונכים לתת כבוד לרופא, וזה חשוב. אבל אם מדובר בגוף שלי ובחיים שלי, כדאי שאבין את כל התמונה, וזו לא תהיה חוצפה להתעקש על כך. לאחר שרופא המליץ על ניתוח, אפשר לפעמים לגלות שהאלטרנטיבה היא פשוט להיות במעקב חצי שנה. אולי זה מוצא חן בעיניכם יותר? אנחנו חייבים לאמן את עצמנו לשאול את השאלות.
7 צפייה בגלריה
לפני שאנחנו מתאהבים בתועלת שמוצעת לנו, בואו נתעניין בסיכון שכרוך בה
(צילום: shutterstock)
איך זה עזר לי במוסך? לפני שנתיים גיליתי שכפתור אחד התחיל להבהב. הלכתי למוסך, והמוסכניק אמר לי שזה כפתור שמראה את צריכת הדלק לקילומטר ולתקן אותו יעלה 1,200 שקל. השתמשתי בסט השאלות, והבנתי שאם לא אתקן, לא אדע את צריכת הדלק לקילומטר, שזה משהו שאני יכולה לחיות איתו - זה היה ה"סיכון". האלטרנטיבה הייתה לנתק את הכפתור בעלות של 400 שקל. זה התאים לי. אולי למישהו שמשוגע על מכוניות זה חיווי חשוב, אבל לי אין צורך בו.
הרופא שהציע לחברה שלי ניתוח בברך, שכרוך בשישה שבועות של החלמה, חשב שזה הפתרון המתאים. רוב האנשים מעדיפים ניתוח על פני פיזיותרפיה ממושכת ומאמצת, ואולי שישה שבועות של חופש דווקא מתאימים להם. אבל לחברה שלי זה ממש לא התאים. היא בדקה מה האלטרנטיבה ובחרה בפיזיותרפיה. יש לה משמעת ברזל, היא התמידה בטיפול ונמנעה מניתוח. לכל אחד מתאימה גישה אחרת. בררו היטב אילו גישות נוספות קיימות בשוק ובחרו את זו שמתאימה לכם.
6. החליטו איך אתם בוחרים להחליט
שפע המידע שמציף אותנו הוא לכאורה טוב. יש מידע, ואנחנו מוזמנים ללמוד אותו ואז להחליט החלטה מושכלת. הבעיה היא שזה לא ממש כך. המידע אמנם קיים, אבל פעמים רבות אין לנו כלים מתאימים להבין אותו או לדעת אם יש מידע נוסף שלא הגענו אליו. איך בוחרים במצב כזה? נושא ההסתברות, למשל, מציב לפנינו אתגר. מכרה שלי עברה כריתת שד לאחר גילוי סרטן. רשמו לה טיפול תרופתי, והיא הלכה הביתה. הבעיה שהטיפול גרם לה להרגיש נורא. כל האישיות שלה השתנתה והיא נכנסה לדיכאון. ואז היא נכנסה למאגר מידע שהקימו בקיימברידג' לנשים במצבה. הנשים יכולות להכניס את הנתונים שלהן ושל הטיפול שלהן ולקבל את סיכויי ההחלמה שהטיפול מעניק להן. אותה אישה הזינה את הנתונים שלה למאגר וגילתה שמתוך 100 נשים, הטיפול עשוי להאריך את חייהן של ארבע (זו אגב דרך הצגה שכיחותית, שקל יותר להבין אותה מהצגה באחוזים, וכך כדאי לבקש מהרופא להציג לנו את המידע). לאחר שהאישה ראתה את הנתון הזה, היא בחרה שלא להמשיך בטיפול. הסיכוי הקטן שהטיפול יעזור לה לא היה שקול לסבל שהיא חווה.
כולנו זקוקים למידה מסוימת של עזרה והבניה, וכל אחד צריך להחליט עד כמה. יש חולים שמעדיפים להפקיד את גורלם בידי הרופא, לשבת במושב האחורי ולהתמקד בהחלמה. אחרים רוצים ללמוד כל מה שאפשר על מצבם הרפואי. הכל לגיטימי, אבל האחריות על ההחלטה איך להחליט היא שלנו.
כשאנחנו נמצאים בשלב הזה, אנחנו צריכים לבחור גם למי אנחנו מאמינים, וראינו את זה בעוצמה בענייני הקורונה. כולנו צריכים להחליט החלטות על סמך מקורות מידע מהימנים. לפני כמה חודשים הבחורה שחפפה לי את השיער במספרה שהגעתי אליה הסבירה לי ש"סרטן שונא לימון והרופאים לא רוצים לגלות את זה לחולים בשל אינטרסים". יש אנשים שמאמינים לרעיונות כאלה, שמגיעים מאנשים חסרי השכלה רפואית, וזו בעיה. לא כל אחד יכול להבין מחקרים או לקרוא מה כתוב באתר ה־FDA. אבל גם עיתון רציני או משרד הבריאות הם מקורות מידע טובים. בסופו של דבר אנחנו לא יכולים לחקור בעצמנו אלא חייבים לסמוך על מישהו, ועדיף שזה יהיה מקור מידע מהימן.
7. הבינו שגם הימנעות מפעולה אקטיבית היא בחירה
יש לנו נטייה לחשוב שאם אנחנו עושים פעולה, אנחנו אקטיבים, ואם אנחנו לא עושים כלום, אנחנו לא אחראים לתוצאה. זה לא נכון. אם אני לא חוסכת, למשל, לא יהיו לי חסכונות. אם אני לא מתחסנת, תהיה לכך תוצאה. אנשים רבים פוחדים מפעולה אקטיבית כמו התחסנות, בעיקר בנוגע לילדים שלהם, כי הם חושדים בחיסון, חוששים שיקרה משהו ואז הם יהיו אחראים לו. הם שוכחים שמטרת החיסון היא למנוע תחלואה. נכון, אין ודאות, ואי אפשר לדעת אם החיסון ימנע את המחלה לחלוטין, אבל אם התוצאה תהיה הידבקות במחלה - ובמקרה של הקורונה יש גם השפעות לטווח רחוק - גם זו אחריות. יכולתם לעשות משהו ונמנעתם ממנו.
8. ושגם לבחירות קטנות ויומיומיות יש משמעות גדולה
כל יום בחיים שלנו עמוס בבחירות על נושאים שאין לנו ודאות בנוגע אליהם, וקל מאוד להתפתות לבחור את הדבר הנוח ולא את הדבר הנכון. אנחנו מחליטים אם לאכול שוקולד או לא, לאכול שתי קוביות או את כל החבילה, ללכת ברגל או לנסוע באוטו, לעשות ספורט או לא. הקושי בהחלטות הקטנות האלה הוא שהתוצאות שלהן רחוקות. אני יכולה לא להשתמש בחוט דנטלי ובקיסמים שהשיננית שלי ממליצה עליהם, ולא יקרה כלום בזמן הקרוב. התוצאות יגיעו בעתיד הרחוק. אם היו אומרים לנו שאם לא נמלא אחר ההמלצות של השיננית, השיניים שלנו ייפלו בעוד שנה, סביר להניח שהיינו ממלאים אחריהן באדיקות.
כשהתוצאות רחוקות ולא ודאיות, קל להתעלם מהן, וכך אנשים מוצאים את עצמם בגיל מבוגר עם בעיות כמו סוכרת ומחלות לב. כשהבעיה כבר קיימת קשה יותר לטפל בה, וזו המשמעות של רפואה מונעת. שמירה על אורח חיים בריא היא החלטה מתמשכת. אני למשל שוחה ועושה פילאטיס, אבל גם מרשה לעצמי מדי פעם לדלג על זה, כי זה אנושי וצריך להרפות לפעמים.
9. היצמדו לכללים פשוטים כדי לשמור על אורח חיים בריא
החלטות בריאותיות כלליות הן לפעמים בעיה. לפעמים נוח יותר להחליט על כלל ספציפי שאפשר להתמיד בו, לפשט את ההחלטה. למשל, להרגיל את הילדים למשהו מתוק אחד ביום. אני זוכרת שחברה סיפרה לי שהבן שלי היה אצלה כשהיה קטן והיא הציעה לו כיבוד. הוא ענה לה בשיא הפשטות, "אני לא יכול כי כבר אכלתי משהו מתוק היום". לא הייתה לו דילמה. זה היה ברור וטבעי לו.
7 צפייה בגלריה
לפעמים נוח יותר להחליט על כלל ספציפי שאפשר להתמיד בו, לפשט את ההחלטה
(צילום: shuttrtstock)
אני קבעתי לי כלל שלפיו אני לא אוכלת אחרי עשר בלילה. זה קרה לאחר שהרגשתי שאני גולשת במדרון חלקלק ומתקתק וצריכה מסגרת. אני מרשה לעצמי ליהנות אבל בתוך גבולות. ארגנתי לעצמי איזון. אחרי עשר בלילה "אני לא יכולה", כמו שהבן שלי אמר, כי יש כלל. כך גם נותנים דוגמה אישית לדור הבא. החלטה על אורח חיים בריא זו אחת המתנות הגדולות ביותר שאנחנו יכולים לתת לעצמנו ולילדים שלנו. ואנשים בריאים מתמודדים טוב יותר עם הכול, גם עם קורונה.
10. היעזרו בתגמול הפסיכולוגי של האמצעים הדיגיטליים
כולנו בעצם ילדים, וכמו ילדים, אנחנו זקוקים לעידוד ולפידבק חיובי כדי לדבוק בהחלטות הבריאותיות שלנו. מאחר שאף אחד לא ייתן לנו מדליה אם עשינו פעילות גופנית או אכלנו בריא, מומלץ להיעזר באמצעים טכנולוגיים. שעונים ואפליקציות בטלפון לא רק מזכירים לנו מה אנחנו צריכים לעשות, הם גם מתגמלים אותנו כשאנחנו מבצעים את זה וכך משמרים את המוטיבציה. הרי כשמישהו מחליט לרדת במשקל הוא לא יראה תוצאות ביום הראשון או בשבוע הראשון, וכשאדם לוקח את התרופות נגד לחץ דם, למשל, הוא לא ירגיש כלום בגוף. הרובד הפסיכולוגי של הכוכבים או מחיאות הכפיים באפליקציה הם תגמול פסיכולוגי משמעותי מאוד.
