אל תיתנו לכתבות השער העולמיות להטעות אתכם. ניבר מדר היא הבחורה הכי פשוטה, במובן הטוב של המילה. לריאיון היא מגיעה עם קוקו אסוף, פנים נטולות איפור, וסווטשירט ענק מבית המותג של בן זוגה זה כמה חודשים - תומר טליאס. מדר (26), דוגמנית בינלאומית, מהמצליחות ביותר בשנים האחרונות, נולדה בעמק חפר וגדלה בכפר ורדים שבצפון. את עולם הדוגמנות היא פגשה לקראת גיל 17. תמיד אמרו לה שהיא יפה, ואבא שלה, יובל, מנהל מכירות, החליט שכדאי לעשות עם זה משהו.
"הייתי בסוף כיתה י"ב, זו הייתה תקופה שבה עשיתי עבודה עם עצמי וקיבלתי קצת ביטחון אחרי הרבה שנים לא פשוטות", היא מספרת איך הכל התחיל. "עברתי בחיי הרבה מאוד חרמות ותקופות לא קלות, מה גם שעברתי את הכל עם בעיות קשב וריכוז. בכיתה י"ב העזתי לראשונה לשים עדשות מגע אחרי שנים של משקפיים עם מספר גבוה. אבא שלי שמע הרבה תגובות על זה שאני יפה והחליט ששווה לבדוק את הכיוון בסיום התיכון. הוא בדק היטב והגיע לסוכנות יולי ועירב אותי רק אחרי שקיבל מהם תשובה חיובית. הוא לא רצה שאחווה אכזבה או צער".
קראו עוד:
לא רציתי לקום מהמיטה
מדר פיתחה קריירה מצליחה בארץ ובהמשך גם בחו"ל, והשתתפה בקמפיינים למותגים בינלאומיים מובילים. העבודה הראשונה שלה הייתה ל"רנואר", שאותה ייצגה גם כפרזנטורית במשך שנים. בהמשך הקריירה הבינלאומית שלה תפסה תאוצה, והיא הצטלמה בין השאר למגזינים "ווג", "אל", "ל’אופיסייל", "מארי קלייר". כיום היא מובילה בעולם את קמפיין רשת בלומינגדיילס האמריקאית ובארץ את הקמפיין של חברת התכשיטים פדני.
4 צפייה בגלריה
"החלטתי לדבר על זה כדי שאנשים יידעו לזהות את הנורות האדומות"
(צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
לכאורה היא ניהלה חיים מושלמים, אבל לפני כמה חודשים החליטה לחשוף בתקשורת את העובדה כי היא סובלת שנים מדיכאון כרוני. "כבר בילדות הייתי בדיכאונות, ואף פעם לא דיברתי על זה, לא עם ההורים ולא עם אף אחד", היא אומרת.
את חושבת שלחרמות שעברת יש חלק בזה?
"שאלה טובה. מכיוון שלא אובחנתי מוקדם ולא הייתה מודעות לעניין בזמני, השאלה הזאת לא נשאלה. אני יכולה להגיד בדיעבד שלאחרונה, כשטופלתי, הייתי צריכה לשים את האצבע על הזמן שבו זה התחיל, וזה סיפור שהתחיל בילדות. ישנו גם עניין ה־ADHD, שגם הוא משפיע מאוד על מצבי הרוח".
במה זה בא לידי ביטוי כשהיית ילדה ונערה?
"עצבות. לא רציתי לקום מהמיטה. חשבתי לא מעט על מה אני יכולה לעשות כדי לא לקום בכלל. לא רציתי לצאת מהבית. החרמות תרמו לכך, כינויי הגנאי, וגם המורות שהשפילו אותי בפני כל הכיתה והאשימו לא מעט כשלא הייתי מצליחה לבצע פעולות פשוטות. לא הייתי בסיטואציה של לשתף את ההורים. נתפסתי בעיני החברה כמוזרה ועצלנית, לא כדיכאונית. הייתה אז אפס מודעות לעניין הזה, וגם להורים שלי החיים שלי נראו תותים. אני מבינה את זה לגמרי. מי חשב שעובר עלי משהו? היום אני מדברת על זה המון כי זה יכול להציל הרבה אנשים. אפשר לאבד בשנייה ילד, נער או מבוגר, כי בקלות הוא יכול להידרדר למחשבות אובדניות. והיו לי המון כאלה. לא ניסיתי לעשות משהו כי פחדתי מעצם הביצוע, אבל בדקתי איזה כדורים צריך לקחת כדי למות ושזה באמת יצליח. בהמשך, בזמן הקורונה, הייתה לי מחשבה להכאיב לעצמי, לחתוך ורידים ולראות דם, שזה הדבר שאני הכי מפחדת ממנו בעולם. החלטתי לדבר על זה כדי שאנשים יידעו לזהות את הנורות האדומות".
לא פחדת שהחשיפה הזאת תפגע בתדמית שלך או בקריירה?
"בהתחלה פחדתי מאוד. אבל ככל שעובר הזמן אני מבינה כמה שזה חשוב ושזה מציל חיים. אנשים לא צריכים להתבייש שיש להם דיכאון. יש פתרונות, ואפשר לנהל חיים שלמים ויפים כשמטפלים בזה".
על השער של הארפרס בזאר
יש אישור למה שאני מרגישה
כאמור, את הצעד המשמעותי לקראת אבחון וטיפול בעצמה החלה מדר בזמן הקורונה. "ידוע שאנשים בעולם הדוגמנות נמצאים תחת לחצים גדולים. קשה להיות בתחום ולהישאר באיזון. בשנים האחרונות אפשר לשמוע יותר ויותר מפורסמים שמספרים שהם לוקחים ציפרלקס למשל. כל מה ששמעתי וחוויתי, גם במעגלים שהכי קרובים לי, חלחל, והבנתי פתאום שזה הסיפור שלי. גם ראו עלי בימי צילומים איך אני נלחמת. לא סמכתי על אנשים, היו לי התקפי חרדה, ביטלתי דברים. בזכות העובדה שהייתי בקורונה בארץ היה לי זמן להתפנות לזה, להתקשר לפסיכולוגית ולהתחיל תהליך".
"אני עדיין לא יודעת מי אני. אבל סוף־סוף, אחרי הרבה מאוד שנים, יש לי לגיטימציה לרגשות ולמאוויים שלי. אני כבר לא מתייחסת לקולות כמו 'לא תצליחי' או 'את לא מסוגלת'. כיום אני עובדת על זה שאני יודעת שהכל אפשרי”
איך האבחנה השפיעה עלייך?
"אצל הפסיכולוגית נכנסנו לעומק הדברים, ואז הבנתי שאני צריכה עזרה מעבר לשיחות. פחדתי מעצמי. הגעתי לפסיכיאטר והוא זה שאבחן את מה שקורה אצלי כדיכאון כרוני. זה הקל עלי בטירוף. הנה, סוף־סוף אישור לכל מה שאני מרגישה, אני לא דפוקה. יש אבחנה. יש לזה שם".
ואחרי שהיה לזה שם, מה הטיפול שקיבלת?
"בגלל שדוגמנות טומנת בחובה גם הערות על המשקל הייתה לי בנוסף לכל גם בעיה של אכילה רגשית. זה התבטא בבולמוסים של אכילה. הייתי יכולה לבוא הביתה ולרדת על המקרר. דיברתי על זה עם הפסיכיאטר, והתחלתי במינון מסוים של פריזמה, תרופה לטיפול בדיכאון שמתאימה גם להפרעות אכילה. בהמשך המינון עלה, ובנוסף קיבלתי עוד תרופה נוגדת חרדה – לוריוון".
יצא לך לנסות גם חלופות שאינן תרופות?
"הייתה תקופה שבה חשבתי שאני מאוזנת, שיש לי את הכלים ושהכל בשליטה. זה קרה אחרי 8־9 חודשים. עזבתי את התרופות והמשכתי לחיות כרגיל. לפעמים רק לקחתי את הלוריוון בשעת חירום. אבל הרגשתי שאני חוזרת לאותו מצב שהיה וחזרתי לקחת את התרופות. הבנתי שאם אני צריכה עזרה, אז למה לא לקבל אותה. היום אני מטופלת ושמחה שכך".
4 צפייה בגלריה
"האבחנה בדיכאון כרוני הקלה עלי בטירוף. הנה, סוף־סוף אישור לכל מה שאני מרגישה, אני לא דפוקה"
(צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
חיפשתי דמות שתחזיק אותי
בעקבות האיזון התרופתי מדר מתארת שינוי לטובה בחייה בכל האפיקים. "פתאום התאזנתי. הדברים כבר לא באקסטרים, העולם לא יוצא נגדי, ואני כן ראויה לטוב. כיום אני פנויה רגשית לדברים שאיימו עלי לפני כן. אני מסוגלת להתקשר לאמא שלי ולהגיד: 'היי אמא, מה נשמע?', לקום מהמיטה ולפגוש חברות, להתפתח בתחומים שלפני זה פחדתי לעשות, כמו שיעורי משחק".
"חיפשתי יציבות באחרים כי לא הייתה לי כזאת. היום אני לא מחפשת עמוד שדרה בבן זוגי אלא בעצמי בלבד. נכון שיש בי ביטחון מתוך מערכת היחסים, אבל יש לי את הביטחון בעצמי - וזה הרבה יותר משמעותי לי. אני בתקופה מאוד טובה”
המצב הנפשי השפיע גם על מערכות היחסים?
"בהחלט. לא הייתה בי יציבות נפשית, וזה בא לידי ביטוי במערכות היחסים שלי. עם תומר (בן 22 והאקס הטרי של הדוגמנית סופיה מצ'טנר - מ"ב) אני ארבעה חודשים. למערכת הזאת נכנסתי מפוכחת ואחרת. בדיעבד אני יכולה להגיד שבעבר חיפשתי יציבות באנשים אחרים כי לא הייתה לי כזאת. זאת אחת הסיבות לכך שיצאתי עם גברים בני 40 ומעלה כשהייתי בת 20־21. חיפשתי דמות שתחזיק אותי, מישהו שהוא כבר יציב בחשיבה שלו ויודע מה הוא עושה בחיים. הפרידה מבראן (בן זוגה הקודם, איש עסקים טורקי בן 43 – מ"ב) קרתה בלי קשר, אבל אין ספק שהבחירה בו הייתה כי לא היה לי באותה תקופה את עמוד השדרה שנזקקתי לו".
עם בן הזוג תומר טליאס. "למערכת הזאת נכנסתי מפוכחת ואחרת"
זה השפיע על מי שאת בוחרת לאהוב כרגע?
"ברור שהזוגיות עם תומר, שהוא צעיר ממני, היא אחרת. אבל השוני כאן הוא לא בגלל הגיל אלא בגלל הבדלי התרבויות. מדובר בבחור ישראלי, וזה עולם אחר. זה מרגיש לי בית. מרגיש לי נכון. מרגיש שיש קרקע. היום אני לא מחפשת עמוד שדרה בבן זוגי אלא בעצמי בלבד. נכון שיש בי ביטחון מתוך מערכת היחסים, אבל יש לי את הביטחון בעצמי, וזה הרבה יותר משמעותי לי. אני בתקופה מאוד טובה".
מה למדת על עצמך במהלך התקופה שבה את מטופלת נגד דיכאון?
"אני עדיין לא יודעת מי אני. אני עוד בתהליכים לחקור את עצמי, אבל אני מאמינה בעצמי יותר ופחות נותנת לרעשי הרקע להשתיק את החלומות שלי. סוף־סוף, אחרי הרבה מאוד שנים, יש לי לגיטימציה לרגשות ולמאוויים שלי, וזה המון עבורי. אני כבר לא מתייחסת לקולות כמו 'לא תצליחי' או 'את לא מסוגלת'. היום אני עובדת על זה שהכל אפשרי".
יש לי אנטי לסלט
היחסים של מדר עם תזונה וכושר ידעו לא מעט עליות ומורדות, בלשון המעטה. כשהיא נשאלת על הקשר ביניהם למצב הנפשי שלה, יש לה בטן מלאה. "עוד לפני העניין התזונתי אמרו לי שאני צריכה לעשות פעילות גופנית בגלל המצב הרגשי", היא מספרת, "ואני אומרת - הרי כל השנים רקדתי כל יום, מגיל חמש. במה זה עזר לי? תמיד הייתי בדיכאון. מגיל 17 כל מה שאכלתי התחיל להשפיע על הגוף כי לא שרפתי אנרגיה ולא התאמנתי בעקביות, ואז התחילו השינויים בגוף. כשעברתי מגוף של נערה לגוף של אישה, שם התחילו ההערות על מידות גוף, היקפים, הקפדה על כל סנטימטר".
"להשקפתי, למרות כל המחקרים, אני צריכה לאכול מה שאני חושבת שעושה לי טוב. טוב לי עם פסטה ופחמימות. אני לא מתחברת לסלט. יש לי אנטי אליו בגלל עולם הדוגמנות. גם אם אעשה דיאטה, סלט זה מחוץ לתחום"
ואיך הגבת לזה אז?
"באותם ימים חוויתי תסכול אדיר כי לא הייתי שמחה שם. התעייפתי מהאובססיה הזאת שנמשכה שנים. הייתי אצל כל סוגי התזונאים ומאמני הכושר, אבל דבר לא החזיק לאורך זמן בגלל בולמוסי האכילה הרגשית, והיה לי קשה לאזן. באותו זמן סבלתי מבדידות ומדיכאון, וגם כשכבר הגעתי ליעד והייתי רזה ובהיקפים טובים, לא הייתי מספיק רזה בשבילם. בנקודה הזאת ממש איבדתי את המוטיבציה, ולכן עד היום אין לי את הקטע של שגרת אוכל בריא או כושר אובססיבי".
אז את בעצם לא מוכנה להתחייב על אכילה בריאה, אפילו שמחקרים מראים שתזונה נכונה תורמת לאיזון הנפשי באופן ניכר.
"אני אוכלת יותר בריא כי אני יודעת מה בריא, אבל להשקפתי, למרות כל המחקרים, אני צריכה לאכול מה שאני חושבת שעושה לי טוב. אני נותנת לנפש שלי להכתיב לגוף. אני נותנת לעצמי לאכול פסטה, כי מניסיוני הבולמוסים מגיעים כי אני אוכלת מה שאני לא רוצה. אני חושבת שאני נראית הכי טוב מאי פעם ומרגישה מצוין. בריאות הנפש היא מעל הכל".
מה עושה לך טוב?
"אני חייבת להודות שטוב לי עם פסטה, ושפחמימות עושות לי טוב באופן כללי. גם שוקולד נחוץ במהלך היום. אני לא מתחברת לסלט, יש לי אנטי אליו בגלל עולם הדוגמנות. גם אם אעשה דיאטה, סלט זה מחוץ לתחום. כל התזונאים שעברתי ידעו שאין מצב שזה יהיה בתפריט, כי אם אני אוכלת סלט, אני נכנסת לדיכאון. אני צריכה משהו מתוק - אורז, לחם".
ומה עם כושר? מחקרים מראים שפעילות גופנית יכולה להיטיב מאוד עם מצבי דיכאון?
"כילדה רקדתי הרבה. היום אין לי אהבה מיוחדת לספורט. באופן כללי אני מתחברת יותר ליוגה, לפילאטיס ולריקוד, אבל לא מתרגלת באופן עקבי".
איך את שומרת על איזון?
"אני מקפידה שבכל יום יהיו לי שתי תוכניות לפחות: יציאה עם חברה, פגישת עבודה, ריאיון, משהו מוגדר. זה מכניס אותי למסגרת ולמחויבות. במקביל למדתי גם לא להעמיס על עצמי. כך אני נשארת באיזון".
בסינגל החדש של עומר אדם, "לבד על המיטה"
ומה את חושבת על הקשר בין קריירת הדוגמנות להתפתחות של דיכאון?
"אני חושבת שדיכאון לא בוחר קריירה. הוא לא פוסל או מעודד קריירה מסוימת. יש טריגרים של החיים. עם דיכאון אפשר לעשות כל דבר ובלי גבולות, אפשר לחיות לצדו. הכל בר השגה, ולא עוזבים או בוחרים קריירה בגלל דיכאון. הוא לא מכתיב מה לבחור אלא רק את".
איפור: מורן מילקי סטויצקי /// שיער: שי הללי זיו במוצרי אמיקה /// ע. צלם: רונן חריסטופורוב /// ע. סגנון: דפנה נחום /// ע. איפור: ירדן אפלמן /// מעיל: Disel /// מכנסיים וחולצה: Roya /// מעיל וחולצה: American Vintage /// מעיל: Factory54 /// חצאית, גופייה ועליונית: Roya /// תכשיטים: פדני
