לכבוד השנה האזרחית החדשה יצאנו לפגוש שלושה מדענים צעירים שוויתרו על מסלול תעשיית ההייטק הנוצצת ובחרו להתמסר להצלת האנושות במעבדות האוניברסיטה. כיום הם עומדים מאחורי פיתוחים פורצי דרך שעשויים לשנות את חיינו.
עוד מחקר ופיתוחים רפואיים:
איתי קציר, 29, אוניברסיטת תל אביב
מי אתה: ”מתחיל את השנה השנייה שלי לדוקטורט במעבדה של ד״ר אילה למפל מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב".
מה הביא אותך למדע: "מאז ומתמיד לא לקחתי שום דבר כמובן מאליו. לפעמים אנשים חיים את החיים שלהם ולא מתעכבים לשאול שאלות, ואני תמיד שאלתי 'למה?', 'מה מניע את החיים שלנו?'. יכולתי ללמוד פיזיקה ומדעי המחשב, אבל תחום הביולוגיה, וביוטכנולוגיה בפרט, משכו אותי יותר. בביוטכנולוגיה אנחנו מסתכלים על מערכות שקיימות בטבע ורותמים אותן לשיפור של איכות החיים שלנו".
"פריצת הדרך כאן היא היכולת לשלוט בשחרור של תוכן ביולוגי בזמן ובמרחב באמצעות סיגנל חיצוני כמו אור, וכך לשחרר חומרים במיקום ספציפי"
על המחקר: איתי פרסם לאחרונה את המחקר שלו בכתב העת היוקרתי Advanced Materials וזכה לשבחים רבים. "בטבע יש תופעה פיזיקלית שבתוך נוזל נוצרים אזורים דחוסים המופרדים מהסביבה, מה שנקרא הפרדת פאזות", הוא מסביר. "אצלנו במעבדה אנחנו חוקרים תופעה דומה שנקראת קואסרבציה (Coacervation). במקרה כזה מאקרו־מולקות כמו חלבונים, RNA ו־DNA יוצרים את הפאזה הנפרדת בצורה של טיפות דחוסות. אני מתעניין מאוד בווירוסים ובמערכות שלהם וסיכמתי עם ד"ר למפל, המנחה שלי, שאחקור את הנושא.
"ואכן, במחקר שלי שאבתי השראה ממערכות של וירוסים. חלק מהווירוסים יוצרים מעין טיפות נוזל דחוסות בתוך התא שאותו הם מדביקים. הטיפות האלה נוצרות מהחלבונים ומחומצות הגרעין של הווירוס והן משמשות כמפעל לשכפול ולייצור של וירוסים חדשים. טיפות הנוזל הדחוסות שהווירוס יוצר מופרדות משאר סביבת התא הפנימית והן דוגמה להפרדת פאזות (Coacervation). בהשראת המערכת הזאת יצרתי מערכת מינימליסטית שהצלחתי לאגור בה מולקולות וחלבונים כמו אנזימים וחומצות גרעין. בשלב הבא, באמצעות מניפולציה כימית שביצעתי על המערכת, הצלחתי לגרום לה באמצעות אות חיצוני, קרן אור UV, לשחרר את התוכן שלה".
2 צפייה בגלריה
"המערכת שיצרנו פשוטה בהרבה, נוזלית, ובדרך מאוד אלגנטית אפשר לגרום לה לשחרר את תוכנה"
(צילום: shutterstock)
פריצת הדרך: "היום מערכות לשחרור תרופות מתבססות על מבנים סגורים ומוצקים וקשה להגיע לשליטה בזמן שחרור התרופה ובמיקומה בגוף. המערכת שיצרנו פשוטה בהרבה, נוזלית, ובדרך מאוד אלגנטית אפשר לגרום לה לשחרר את תוכנה. כרגע המחקר נערך רק במבחנה ויש עוד הרבה דרך לעשות, אבל אנחנו מתכננים לשפר את המערכת ולהעבירה למודלים חיים.
"פריצת הדרך כאן היא היכולת לשלוט בשחרור של תוכן ביולוגי בזמן ובמרחב באמצעות סיגנל חיצוני כמו אור, וכך לשחרר חומרים במיקום ספציפי. בעתיד אנחנו מקווים שבאמצעות המערכת נוכל לטפל באיברים ספציפיים, כאשר נכניס לגוף תרופה שמאוחסנת במערכת הזאת, ובאמצעות סיגנל חיצוני וספציפי על איבר המטרה נגרום לשחרור התרופה".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?
"הייתי רוצה להיות שותף לעשייה שתיתן אימפקט חיובי משמעותי לאנושות ולעתידנו בכדור הארץ, לדוגמה בתחום האנרגיה. הנפט הולך ונגמר בעולם, ולכן נצטרך למצוא פתרונות חדשים ויעילים יותר להפקת אנרגיה".
בכתבות הנוספות בסדרה: שתי חוקרות צעירות עם צ'יפ המסייע לקבוע איזה טיפול כימותרפי יתאים למטופל ספציפי, וספוגים מיוחדים המסייעים לספיחת חומרים שמשתחררים במחלות מטבוליות
- הכותב הינו בוגר תואר (Sc.B) בביולוגיה מאונ' ת"א וסטודנט לתואר שני בפקולטה לרפואה באונ' ת"א
