עם יד על הלב - אתם לא נמצאים עכישו לפני אחרי או תוך כדי כמה רכישות חדשות לארון הבגדים או לבית? כי עם כל הכבוד לניקוי הגוף או למירוק הנפש, התחדשות אביבית מגיעה עם רשימת קניות שאנחנו פשוט חיייבים. האומנם? יש בינינו אנשים שמוכיחים שלא כל הנוצץ חדש ויגרמו לכם לחשוב פעמיים לפני שאתם זורקים משהו לפח.
עוד מיחזור וקיימות:
כשהילה ברודי רקדה בלהקת הבלט הישראלי במשך ארבע שנים וחצי היא תמיד נמשכה למחלקת התלבושות - שם התרשמה לראשונה מעולם האופנה. "כל פעם מצאתי את עצמי שם, מתעניינת בתלבושות, שואלת המון שאלות", היא מספרת. "אחת התופרות זרקה לי את הרעיון ללמוד עיצוב אופנה ונדלקתי על זה. התקבלתי לשנקר ופשוט התאהבתי. הריקוד הוא חלק ממני, והתנועה והיצירתיות באים לידי ביטוי בעבודה שלי ב־Har. אחרי שהתמחיתי בארץ ובחו"ל בחברות גדולות כמו H&M ,Tiger of Sweden וטומי הילפיגר, הבנתי שחשוב לי שהעבודה שלי תהיה פה. ישראל הייתה פעם מעצמת טקסטיל, וזה נעלם. אני משתמשת בבדים מכאן, בתופרות מקומיות, זה חלק חשוב מהרוח של המותג".
איך התחיל העניין שלך בעבודה עם בגדים ובדים ישנים?
"הכל התחיל ממפות ישנות שאמא שלי רצתה למסור. ראיתי את המפות האלה והיה לי קשה. איך אפשר לזרוק דבר כזה? טקסטיל שעשוי מחומרים משובחים באיכות מדהימה של עבודת יד ואוצר בתוכו רגש וזיכרון. מצד שני, אין לו שימוש והוא סתם מונח בארון. לקחתי את הבד והחלטתי לתת לו פרשנות חדשה ועכשווית, לקחת משהו קיים ולא לייצר מאפס".
זה היה רגע ה"אאוריקה" שלך?
"ממש. התחלתי לאסוף חולצות ישנות, שמיכות, סדינים, מפות, וילונות, וליצור מהם משהו אחר. מאוד נהניתי מהיצירה, מהמגע עם החומרים, ולאט־לאט הבנתי שטמונות בחומרי הגלם האלה אינסוף אפשרויות. יצרתי חולצות עם מפיות תחרה סרוגות, מעילים משמיכות. שמיכה היא דבר מכסה ועוטף, ומשהו מאלמנט ההגנה הזה עובר למעיל, שגם הוא דבר עוטף".
הידעת? המונח העברי "למחדש" או "מיחדוש" מגיע מהמקור הלועזי Upcycling שמשמעו תהליך יצירתי של הפיכת תוצרי לוואי, חומרי פסולת ומוצרים חסרי תועלת או לא רצויים למוצרים חדשים ושימושיים
יש משמעות לעובדה שחומר הגלם ישן?
"כשחזרתי לארץ היה לי חשוב לייצר מחומרים שיש סביבי, והשימוש במפות ושמיכות ישנות התחבר לי גם לזווית הזאת. חומרי הגלם האלה איכותיים מאוד, עם סיבים טבעיים כמו כותנה, צמר, משי ופשתן, ומתחברים לתרבות שלי. יש היבט איכותי גם בעובדה שכל דגם הוא חד־פעמי, אין עוד כמוהו. אני מנסה ליצור משהו שהוא מעבר לטרנד. משהו ייחודי ואיכותי שיכול להישאר רלוונטי לאורך שנים. כשאני עובדת עם בדים ישנים אני נוגעת בהם וזה חשוב לי. בעולם האופנה הרבה מהעבודה במחשב ואני זקוקה לעבודה בידיים. אני ממש בקשר עם הבד עצמו, גוזרת אותו".
את כאילו מחיה משהו.
"נכון, וזה מוסיף רגש מיוחד. לפעמים אנשים מביאים לי פריטים של סבתא שיש בהם נוסטלגיה וזיכרון. פתאום עולה סיפור. בבד הישן טמון המון. לא הייתי יכולה לייצר את מה שהבגד הישן מכיל בתוכו, עם האפקט של הזמן שעבר עליו, הכביסות. יש בזה משהו אותנטי שקשה לשחזר. הבגד הישן, או השמיכה הישנה, הם לא רק חומר גלם, אלא ממש מכתיבים את היצירה החדשה. אני בעצם מקימה משהו לתחייה. יש במקום הזה המון יצירתיות. אני מתאימה את העיצוב לחומר הגלם ומגלה מה הבד הזה רוצה להיות".
יש לך גם מניע ירוק?
"ברור שיש כאן גם אלמנט ירוק. במקום לזרוק ולקנות חדש אני ממחדשת. הפרויקט הבא שלי, למשל, הוא ג'ינסים ישנים שיהפכו לתיקים. אני מנסה לייצר כמה שפחות פסולת. המטרה שלי היא להרחיב את מה שאני עושה וליצור לייף סטייל מיחדושי. לקחת דברים ולהחיות אותם, גם ברהיטים, במקום לזרוק ולבזבז. להציג את נושא המיחדוש ממקום חדש ורענן, אופנתי ועכשווי, ולא ממקום של עולם ישן ווינטג'".
"לפעמים אנשים מביאים לי פריטים של סבתא שיש בהם נוסטלגיה וזיכרון. פתאום עולה סיפור. הבגד הישן, או השמיכה הישנה, הם לא רק חומר גלם, אלא ממש מכתיבים את היצירה החדשה. אני בעצם מקימה משהו לתחייה"
זו ממש אנטיתזה לעולם האופנה שבו את פועלת, שדוגל בקנייה של משהו חדש.
"זה נכון ולא נכון, כי גם עולם האופנה משתנה. הייתי מעצבת בארץ ובחו"ל, וראיתי שגם חברות גדולות עושות הרבה בשביל הסביבה. גם שם מבינים שחייב להיות שינוי. נכון שכשיש צורך וביקוש הן מייצרות כמויות, אבל הכמויות לא גדולות כמו פעם, לא מייצרים כל כך הרבה פריטים. נראה לי שהיום גם החברות וגם הקונים מודעים יותר להיבט האקולוגי, יש הצטלבות. אני חושבת שהקורונה חיזקה את המגמה הזאת. אנשים התחילו להבין שלא צריך כל כך הרבה בגדים וחפצים".
הראייה הירוקה משפיעה עלייך גם בתחומים אחרים בחיים?
"חשוב לי למחזר כי אי אפשר להיות עיוור למה שקורה בעולם. אני מחוברת לטבע. גם השם שבחרתי לי, "הר" מסמל בשבילי משהו יציב וחזק, מקום של טיפוס, וגם חיבור לטבע".