אם תשאלו את ד"ר ליאת יקיר, גנטיקאית מולקולרית שמתמחה בחקר אהבה ורגשות, מה זאת אהבה, היא תענה לכם שבראש ובראשונה מדובר בצורך אבולוציוני - ושהמוח שלכם מגיב בהתאם. לכבוד הוולנטיינ׳ס דיי, הנה 16 דברים שהיא רוצה שתדעו על דייטינג, משיכה, קרבה ופרידה.
1. אנחנו יוצרים את האהבה
ההתנהגות שלנו גורמת להפרשה של אוקסיטוצין - "הורמון האהבה" - חומר חשוב שבעשורים האחרונים זוכה ליותר ויותר מחקרים. הוא מופרש כשאנחנו מסתכלים זה בזה בעיניים, נוגעים זה בזה, ובעיקר בעת מגע מיני והגעה לאורגזמה. אבל לא רק, האוקסיטוצין מופרש גם כשאנו מביעים אמפתיה, מקשיבים למוזיקה, וגם כשמפרגנים לנו.
10 צפייה בגלריה
המקביל של הורמון האוקסיטוצין בעולם הסמים לדוגמה הוא הסם MDMA, מה שמרמז על כך שהאהבה היא אכן סם
(צילום: shutterstock)
הפרשת האוקסיטוצין גורמת להיקשרות, ובאופן לא מפתיע הכמות הגדולה ביותר של אוקסיטוצין מופרשת מהאם במהלך הלידה, ולאחר מכן בעת כל מגע של הרך הנולד בפטמה. האוקסיטוצין לא מוגבל לבני האדם אלא קיים בכל היונקים. 97% מהנקבות בטבע הן חד־הוריות, ולכן חשבו בעבר שהוא הורמון נקבי. היום אנו יודעים שטעינו לגמרי ושגברים מפרישים אוקסיטוצין ברמות גבוהות, אך לא כמו נשים. המקביל של אוקסיטוצין בעולם הסמים לדוגמה הוא הסם MDMA, מה שמרמז על כך שהאהבה היא אכן סם.
עוד אהבה ויחסים במנטה:
2. כדי לשמור עליה אנחנו צריכים לתחזק אותה
האוקסיטוצין מחזיק בדם כשש דקות בלבד ולכן חשוב לתחזק אותו ולדאוג שהוא יופרש כל הזמן. נכון, אי אפשר לגעת זה בזה כל היום, אבל חשוב להקפיד לדבר במהלך היום וכל יום. דרך התקשורת העדיפה היא כמובן פנים אל פנים, אך הפרשה של אוקסיטוצין מתרחשת גם בעת התכתבות בווטסאפ, בשיחה טלפונית וכמובן בשיחת וידאו. כשאנו לא מתחזקים את הקשר באופן יומיומי, יש ירידה בבונדינג שלנו בכלל, וגם בהפרשת האוקסיטוצין. במילים פשוטות: דעיכה של האוקסיטוצין עלולה להביא לדעיכת האהבה ולהוביל לפרידה.
3. אורגזמות עוזרות לנו להתאהב
באהבה זוגית ישנו רכיב יחסי המין. בזמן פעילות מינית המוח משתולל, וזה חלק מרכיב אבולוציוני שמעודד אותנו להתרבות. בזמן אורגזמה יש פיצוץ של אוקסיטוצין שגורם לכיווץ של הנרתיק ולצינור הזרע, לאחר מכן מופרש דופמין, ובמוח שלנו נוצר הצימוד בין ההנאה מיחסי המין למראה, לטעם ולריח של הפרטנר שלנו. המוח למעשה אומר לנו "האישה או האיש הזה עושים לי טוב".
יש הבדל משמעותי בין בני זוג לפני שנכנסו למיטה ואחרי. לכן חשוב בכל מערכת יחסים גם להקפיד על חיי מין בריאים. עם זאת, נידה היא סטארט־אפ יהודי לשימור היחסים - השתדלו לא להגזים עם הסקס ומדי פעם גם להתגעגע.
במחקר שבו הכניסו נשים וגברים לסריקת MRI ועוררו אותם מינית, ראו כי האונה המצחית, שאחראית על בקרת ההתנהגות וכושר השיפוט, כבתה אצל הגבר ברגע שהתעורר מינית, ואילו אצל האישה היא כבתה רק לאחר האורגזמה
4. סקס בדייט הראשון מחבל בהיקשרות
אז נכון שאמרנו שאורגזמה עוזרת לנו להתאהב, אבל כדי ליצור אהבה צריך צימוד. הרי אנו יכולים להגיע לפורקן עם עצמנו, אך האם נתאהב בעצמנו? לא. כדי להתאהב צריך שתהיה יצירת אוקסיטוצין לפני קיום יחסי המין, ולכן חשוב להכיר זה את זה ולייצר קשר לפני שקופצים למיטה. על ההיכרות הזאת להיות ארוכה מספיק אך לא ארוכה מדי. המוח שלנו צריך לצרוב את המראה, הקול והאישיות של בן או בת הזוג. לכן, אם אתם באמת רוצים להיקשר, חכו קצת עם הסקס. מאחר שהריגוש המיני יורד ככל שהזמן חולף, הריגוש המיני שנחווה בפעם הראשונה ידעך מפעם לפעם ומה שיישמר זו רק ההיקשרות, והיא זו שמאפשרת לנו להמשיך ולאהוב גם לאחר שהעונג הרגעי חולף.
עם זאת, כן חשוב לפעמים לקיים קשרים לא מחייבים כדי להכיר את מה שאנחנו אוהבים מבחינה מינית ולא להרגיש תחושת FOMO (משהו יותר טוב מחכה לי בחוץ). תחושת ה־FOMO עשויה לגרום למוח שלנו להכשיל את מערכת היחסים.
5. אנחנו נמשכים למראה, אבל לא רק
90% מהמשיכה שלנו לבני זוג נעשית על ידי המראה, שמעובד במוח. באהבה הטרוסקסואלית נשים נמשכות לטסטוסטרון, שיתבטא לרוב בשרירים חטובים, וגברים נמשכים לאסטרוגן, שגורם לשומן תת־עורי בגוף הנשי. מראה הוא הסנן הראשון, ומדובר כאן במנגנון אבולוציוני שנועד לעזור לנו להבין מתי הפרטנר הפוטנציאלי שלנו בעצם כשיר וטוב לפריון. תכונות כמו סימטריית פנים, גוף מפותח ועוד מעידות על התפתחות עוברית תקינה, ולכן ככל שהוא או היא מושכים יותר, יותר מתחשק לנו להעמיד איתם צאצאים שבעיני המוח שלנו יהיו בריאים. המוח גם עושה אידיאליזציה למראה טוב ומחפש פחות פגמים. לצערנו, זה עובד הפוך כשמדובר במראה לא טוב - המוח עושה דה אידיאליזציה ומחפש פגמים.
אך האם קרה לכן פעם שנמשכתן לגבר חלומותיכן ולאחר הנשיקה ירד לכן? אתן בסדר. מדובר במנגנון נוסף, וההחלטה הפעם מתבססת על ריח ועל חיידקים. בנשיקה עוברים 50 מיליון חיידקים שנותנים לגוף שלנו הרבה מידע על הבריאות של בן או בת הזוג שלנו. בנוסף, לגוף 400 קולטנים לריח (בהשוואה לשלושה בלבד של ראייה) שמאפשרים לנו לצייר תמונת עולם. זה מנגנון אבולוציוני הישרדותי שמערב גם את מערכת החיסון שלנו. אנחנו למעשה מריחים שישה גנים שאחראיים על מערכת החיסון שלנו, ונשיקה או מגע רומנטי הם בדיוק ההזדמנות שלנו לבדוק את הריח של הפרטנר שלנו. כל תא בגוף יציג לפרטנר שלנו את תעודת הזהות החיסונית שלנו.
10 צפייה בגלריה
נשיקה או מגע רומנטי הם בדיוק ההזדמנות שלנו לבדוק את הריח של הפרטנר שלנו. וויליאם וקייט
(צילום: AP)
במחקר שנערך בשווייץ נמצא שנשים נמשכו לגברים שהריח שלהם היה יחסית רחוק מהריח שלהן עצמן. מדובר פה במנגנון אבולוציוני שנועד להגביר את השונות הגנטית שלנו ובכך ליצור צאצאים חזקים ועמידים יותר וגם למנוע גילוי עריות. על הריח להיות רחוק, אך לא רחוק מדי, ולכן ייתכן שנחווה דחייה מינית מאנשים מגזע אחר משלנו למשל. וכן, הטבע קצת גזען.
6. האונה המצחית כובלת את ההתנהגות המינית שלנו
אנחנו אוהבים את ההורים, את האחים, את בני הדודים ואת החברים הכי טובים שלנו ולפעמים מרגישים רגש ממש חזק של אהבה. ההורמון הוא אותו הורמון – אוקסיטוצין. אז מה מונע מאיתנו לקיים עמם יחסי מין וקשר רומנטי? אף על פי שהמוח חווה עוררות מינית וקיימת משיכה, יש מנגנון שמכבה אותן. המנגנון הזה מופעל על ידי טאבו חברתי שמוצא לפועל על ידי האונה המצחית שלנו, שאחראית על בקרת ההתנהגות וכושר השיפוט.
המנגנון הזה הופך את האוקסיטוצין להורמון תלוי הקשר, ומאותת לנו שלמרות שאנו נמשכים למשל לחבר הכי טוב שלנו, זה יהיה לא תקין אם ניגע בו. הסוד הוא שבעולם שבו היינו מוצאים את עצמנו על אי בודד, ככל הנראה היינו טועמים זה את זה, ואם הריח היה טוב - גם היינו ממשיכים להימשך. אגב, במקומות שבהם המנגנון הזה לא עובד, יש פעולה לא מספקת של האונה הפרונטלית.
7. נשים צריכות יותר סיגנלים מגברים כדי להימשך
מחקרים שנערכו גילו שנשים צריכות סיגנלים חזקים יותר של משיכה כדי להימשך, לעומת הגברים, שצורכים את המינימום הנדרש. מהבחינה הזאת המוח הגברי והמוח הנשי שונים. במחקר שבו הכניסו נשים וגברים לסריקת MRI ועוררו אותם מינית ראו כי האונה המצחית, שאחראית כאמור על בקרת ההתנהגות וכושר השיפוט, כבתה אצל הגבר ברגע שהתעורר מינית, ואילו אצל האישה היא כבתה רק לאחר האורגזמה. כלומר בעת קיום יחסי מין הגבר שוכח מכל הדאגות על הנטל האפשרי, ואילו אצל האישה זה קורה רק בעת ההגעה לפורקן.
10 צפייה בגלריה
בעת קיום יחסי מין הגבר שוכח מכל הדאגות על הנטל האפשרי, ואילו אצל האישה זה קורה רק בעת ההגעה לפורקן
(צילום: Shutterstock)
למה? שוב, מדובר במנגנון אבולוציוני שבו מטרתו של הזכר היא להעביר את הזרע שלו לכמה שיותר נשים. אם האזור הזה יפעל ויגרום לו לחשוב על ההשלכות, הוא יהיה זהיר יותר. לעומת זאת, האישה עלולה להתמודד עם ההשלכות בתשעת החודשים הבאים ולאחר מכן במשך חיים שלמים. זהו מנגנון של ברירה ובחירה קפדנית של בן הזוג שייתכן שיהיה ההורה העתידי.
בניסוי אחד, שנערך בעכברות, ראו שאם כופים עליהן להזדווג עם זכר שלא הן בחרו, הן יוותרו על הטיפול בצאצאים ועל הנטל הכרוך בו. זו, אגב, אחת הסיבות המרכזיות שמקשות על נשים להגיע לאורגזמה, ובכלל לאינטימיות מינית.
8. אהבה מרגיעה את מערכת העצבים שלנו
קרה לכן שהלכתן לספר והרגשתן תחושה של רוגע ועונג כשחפפו לכן את השיער? הכל בסדר, אתן לא מאוהבות בחופף שלכן. זה בסך הכל אומר שעצב הוואגוס שלכן מתפקד. לעצב הוואגוס תפקיד חשוב בהפעלת מערכת ההרגעה (ה־Rest & Digest). גם כשמישהו מחייך, למשל, מופרש אוקסיטוצין ומפעיל את עצב הוואגוס, וכך החיוך משרה עלינו תחושת רוגע וביטחון. כך למעשה אהבה עובדת - היא משרה עלינו רוגע וביטחון בידיעה שהצד השני דואג לנו ואוהב אותנו. או אם תרצו: מערכת העצבים שלנו זקוקה למערכת עצבים אחרת שתרגיע אותנו.
9. אין דבר כזה אהבה ממבט ראשון
מבחינה ביולוגית זה פשוט לא הגיוני. המוח שלנו מגבש את הרושם הראשוני ב־30 השניות הראשונות לדייט או למפגש, אך הזמן הזה לא מספיק ליצירת הכמויות המספקות של האוקסיטוצין. יצאתם לדייט ראשון וזיהיתם פוטנציאל אבל זה לא מספיק? תנו צ'אנס לעוד כמה דייטים. האוקסיטוצין יעשה את שלו ויבנה תחושת אופוריה שתלך ותתגבר ובסוף תגרום להתאהבות.
10 צפייה בגלריה
יצאתם לדייט ראשון וזיהיתם פוטנציאל אבל זה לא מספיק? תנו צ'אנס לעוד כמה דייטים
(צילום: shutterstock)
10. המוח שלנו מושך אותנו לשונה, אבל אנחנו צריכים להישאר עם הדומה
המשיכה לשונה הגיונית מבחינה אבולוציונית והצורך בגיוון גנטי, אך מחקרים הראו שמערכות יחסים ששרדו יותר הן דווקא אלה שבהן היו הפרטנרים דומים - הן מבחינת אופי והן מבחינת המראה. החיים הם מסע של משברים וצמתים, והיכולת לשרוד אותם חזקה יותר דווקא כשדומים, בניגוד לאינסטינקט הבסיסי של המוח להימשך אל השונה.
11. המוח הוא גם זה שגורם לנו להימשך לקשים להשגה
חלקנו לפעמים עדיין נזכרים באקס או באקסית ומתענגים על זיכרונות קטנים. הכל בסדר איתנו, זה המוח שלנו שמתעתע בנו. הוא בנוי בצורה היררכית ועובד באופן שבו ככל שמשהו יותר קשה לנו להשגה, אנו רוצים אותו יותר. תחושת הדחייה מגבירה אצלנו את המוח ההיררכי וגורמת לנו לרצות דווקא את מה שלא שלנו.
10 צפייה בגלריה
דחייה על ידי מישהו מתייגת אותו בליגה עליונה מאיתנו וגורמת לנו לשאוף להגיע אליה
(צילום: shutterstock)
המוח שלנו בונה למעשה מעין תבנית ליגות ומשייך אותנו לליגה. דחייה על ידי מישהו מתייגת אותו בליגה עליונה מאיתנו וגורמת לנו לשאוף להגיע אליה. זו למעשה האבולוציה – כל בעלי החיים חיים בהיררכיה ומסתדרים במעמדות, וכך גם המוח שלנו מנסה לסדר את החשיבה שלו.
אפשר לחלק את זה לשני חוקים בעולם הרומנטי: הראשון הוא "חוק המדרג החברתי". ככל שאתם קשים יותר להשגה, זה עשוי ליצור יותר עניין בצד השני. החוק השני הוא "חוק הנדנדה" – ככל שנראה מאמץ רב יותר, הצד השני יתרחק. כלומר, ההתנהגות שלנו תשתנה בהתאם להתנהגות הצד השני. זו האבולוציה שלנו, לא בחרנו בזה.
לאפליקציות ההיכרויות אין שום אינטרס שתמצאו אהבה ותעזבו אותן. מבחינה ביולוגית האפליקציות האלה מכוונות למנגנון ביולוגי שאינו מבוסס על אהבה אלא על דופמין – התמכרות (אליהן)
12. לא כולנו מונוגמיים (ויש לזה בסיס גנטי)
תהיתם אם לפוליאמוריה יש בסיס גנטי? התשובה היא כן. להורמונים יש קולטנים שמאפשרים להם להפעיל מסלולים בגוף האדם. בכ־20% מהאוכלוסייה נמצא כי הקולטן לדופמין שונה, כך שהוא צריך יותר דופמין כדי להפעיל מסלולים בתא. האנשים האלה לרוב יאהבו יותר סיכונים שיבואו בצורת ספורט אקסטרימי למשל והם ייטו להחליף יותר עבודות. בפן הרומנטי לאנשים האלה קשה מאוד לנהל מערכת יחסים מונוגמית. הסיכוי שלהם לבגוד בבן או בבת הזוג שלהם גבוה פי שניים, ויש להם זיקה חזקה יותר למערכות יחסים קצרות ושטחיות. במובן מסוים העידן הנוכחי גוזר עליהם תסכול בשל צורת החיים שהחברה מכתיבה להם.
13. לאפליקציות היכרויות אין אינטרס שתמצאו אהבה
בבסיסן כל אפליקציות ההיכרויות מכוונות למעשה ל־Time on Device, כלומר כמה זמן המשתמש יבלה באפליקציה. אם נחשוב על זה בצורה עסקית, לאפליקציות ההיכרויות אין שום אינטרס שתמצאו אהבה ותעזבו אותן. מבחינה ביולוגית האפליקציות מכוונות למנגנון ביולוגי שאינו מבוסס על אהבה אלא על דופמין - התמכרות. ככל שיותר אנשים החליקו אותנו ימינה, רמות הדופמין שלנו יעלו ונחוש את הצורך להיות באפליקציה. אין לזה קשר לאהבה אלא לתפיסת העצמי ולביטחון העצמי שלנו.
בנוסף, האפליקציה מספקת לנו אינספור גירויים שמביאים אותנו למצב שבו אנו לא יכולים לבחור, ולבסוף מגיעים לעומס קוגניטיבי שגורם לייאוש, לדכדוך ולהטיה שלילית - חיפוש אחר מה שלא מתאים לנו והתעלמות מהתכונות הטובות. הידיעה שמחכות לנו 20 הודעות מגברים או מנשים מושכים באינבוקס נותנת למוח הרגשי להשתלט על המוח החושב ולא מאפשרת לנו להתמקד היטב בהיכרות אחת. כך האפליקציות עובדות - הן מעמיסות אותנו במידע שטחי שאין לנו יכולת באמת לעבד אותו.
14. המוח שלנו לא בנוי לאפליקציות היכרויות
עברנו על 100 פרופילים באפליקציה, התאמנו ל־20 מהם, התחלנו לדבר עם חמישה מהם, ולבסוף נשארנו עם בחור אחד שרמנטי ונאה. עברנו לווטסאפ והייתה כימיה. עברנו לטלפון, והקול שלו היה פשוט וואו. עכשיו המוח שלנו מפריש דופמין ומתחיל לייצר את הציפייה. אנחנו מתארגנות לדייט המיוחל ומדמיינות אותו. נרגשות אנו מגיעות למפגש, ואז בום! המוח שלנו מפיל אותנו בפח, והדייט שלנו לא מצליח לעמוד בציפיות שהמוח שלנו בנה. נוסיף לזה את העובדה שלשקר זו תכונה אבולוציונית (גברים ישקרו יותר בנוגע לגובה ולטייטלים, ונשים ישקרו בעניין הגיל), והנה אנחנו חוות אכזבה שאי אפשר לתאר. האם המוח שלנו יכול לעמוד בכל החוויה הזאת מההתחלה? התשובה היא לא. המוח שלנו לא מסתדר עם אפליקציות היכרויות, הוא פשוט לא בנוי לזה.
15. היכרות דרך חברים משותפים מגדילה את הסיכוי למצוא אהבה
מאחר שבחרנו בחברים שלנו להיות חלק מחיינו, הבחירות שלהם בחברים אחרים עשויות להיות דומות לשלנו. לכן העדיפו תמיד להכיר באמצעות שידוך של חבר או חברה שמכיר אתכם. במחקר אחד שנערך על כ־8,000 זוגות ש־4,000 מהם הכירו אונליין ו־4,000 בחיים האמיתיים, נמצא כי בקרב הזוגות שהכירו אונליין הסיכוי לפרידה היה גבוה פי שלושה. והסיבה? דרך האונליין אין מעגל חברתי מקשר.
המוח שלנו מחפש תמיד את המכנה המשותף. היכרות אונליין למעשה קוראת תיגר עליו, בעוד היכרות דרך חברים עוברת בדיוק בנתיב שהוא מנסה לשרטט. אגב, היכרות אונליין מחריפה כשמדובר בפרק ב', כי במקרה הזה אין כמעט יכולת להתחרות במטענים שאנו נושאים.
16. אבל אולי גם אפליקציות היכרויות מבוססות מדע יובילו אותנו לאהבה
בימים אלה מתפתח שדה בשם LoveTech או Algotech שעשוי לשנות את אפליקציות ההיכרויות המוכרות. מדובר באפליקציות שישדכו בינינו על בסיס ביולוגי וגנטי. נוכל לבקש מהאפליקציה לחפש לנו בטווח של 20 הקילומטרים הקרובים את בן או בת הזוג שעל פי המדע הכי מתאימים לנו בהתאם לקריטריונים שונים. האפליקציה תאסוף את כל המידע, תעבד אותו, ובאמצעות אלגוריתם מתוחכם תמצא לנו את ההתאמה. אולי בעתיד האפליקציות האלה, שמשלבות בין אדם לבינה מלאכותית, יוכלו באמת לסייע לנו במציאת הנסיך או הנסיכה על הסוס הלבן.
הכותב הינו בוגר תואר (B.Sc) בביולוגיה מאוניברסיטת תל אביב וסטודנט לתואר שני בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב
