כשילד נופל ופוצע את הברך, אנחנו מיד רצים אליו ודואגים לעודד אותו "הכול בסדר, הנה, זה לא כואב, אין מה לבכות". גם כשהילדים שלנו גדלים ומשתפים אותנו באירועים מצערים כמו "הוא לא שיחק איתי היום בהפסקה", אנחנו ממשיכים להתנהל באותה הגישה כשאנחנו עונים, "אז מה? יש לך עוד המון חברים אחרים לשחק איתם". גם כשהם מתבגרים ונשבר להם הלב, אנחנו דואגים לעטוף אותם באהבה ומבטיחים להם ש"הצד השני עוד יצטער על כך, בטוח!". הסיבה לכך שכל כך חשוב לנו להגן על עצמנו ועל הקרובים לנו מפני כאב וסבל היא שזהו מנגנון הגנה טבעי - והוא חלק ממנגנון הישרדות בריא.
עוד תובנות וכלים בראי הפסיכולוגיה החיובית:
באותו האופן, גם אחרי שבגרנו ועזבנו את מגרש החול ואחרי ששברו לנו את הלב, אנחנו ממשיכים לחיות בתרבות המערבית המודרנית שמעודדת אותנו להימנע מכאב בכל דרך אפשרית. כאב ראש פותרים בעזרת אקמול, וכאב לב או נפש פותרים בעזרת תרופות נוגדות דיכאון. תרבות ה"תיקון המהיר כאן ועכשיו" מחזקת את המסר שכל קושי יכול (ומתוך כך גם צריך) פתרון מהיר ועכשווי.
אנחנו מחווטים לחוש כאב והנאה, לעתים במקביל, ושניהם מנגנונים שתפקידם להסב את תשומת לבנו לצרכים שלנו, או להימנע מנזק או מסכנה
לכך מצטרפת הרשת החברתית, מפזרת האשליות היומיומית, שמציגה את חיינו המושלמים לתפארת. ולמרות שכולנו יודעים שהתוכן מפולטר - החשיפה הקבועה והמתמשכת הופכת אותו למציאות בעינינו. כל אלה הביאו למצב שבו הימנעות מכאב הפכה להיות עבורנו מעין טבע שני, מטרה שיש לשאוף אליה וסמן לחיים טובים ומאושרים.
מה הקשר בין כאב להנאה
זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל הידע המחקרי על מרכזי ההנאה במוח האנושי מקורו דווקא במחקרים בנושא כאב. הסיבה לכך היא שנתיבי העונג והכאב במוח האנושי קשורים קשר הדוק וחופפים בתחומים רבים, והם חלק ממנגנון ההישרדות שלנו. מבחינה ביולוגית מרכז התגמול של המוח, זה המופעל על ידי חוויות מהנות, קשור קשר הדוק למרכז ויסות הכאב של המוח. שני המרכזים - הנאה וכאב - משתמשים במעבירים ובמסלולים עצביים דומים. לדוגמה, דופמין (הורמון ומוליך עצבי במוח) נכנס לפעולה גם כשאנחנו חווים הנאה וגם כשאנו חווים הפחתה בכאב. החפיפה הזאת מסבירה איך פעילות גופנית או מדיטציה יכולות להפחית כאב ובמקביל להגביר את תחושת ההנאה. בקיצור, אנחנו מחווטים לחוש כאב והנאה, לעתים במקביל, ושניהם מנגנונים שתפקידם להסב את תשומת לבנו לצרכים שלנו, או להימנע מנזק או מסכנה.
למה שווה לנו לסבול כאב
המסוגלות שלנו להכיל רגשות שליליים, חוסר נוחות וכאב מחזקת את היכולת לקבל ולהכיר בקיומם בלי לנסות להדחיק אותם או להימנע מהם. כשאנחנו לא נמנעים מרגשות שליליים, אנחנו יכולים להבין אותם יותר, לעבד אותם ולחזק את יכולת הוויסות הרגשי שלנו. ככל שהוויסות הרגשי שלנו חזק יותר, כך עולה שביעות הרצון שלנו מהחיים. כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להרגיש ולעבד רגשות שליליים, אנחנו לומדים על עצמנו ועל הצרכים שלנו. היכולת לפתח גישה ישירה לכל קשת הרגשות היא זו שמאפשרת לנו גם לחוש הערכה לרגשות החיוביים שלנו, וגם מובילה לתחושה כללית של רווחה אישית (Well Being) ולשביעות רצון.
איך ללמוד לכאוב (וליהנות)
אם זיהיתם שאתם עסוקים בלרדוף אחרי תחושות עונג, ובלהדוף חוסר נוחות וכאב פיזי או רגשי, תוכלו להיעזר בכלים הבאים כדי לחזק את היכולת לשאת חוסר נוחות זה או אחר.
אבל לפני הכול, חשוב לציין כלי הווייתי משמעותי: ההבנה הבסיסית שכאב, חוסר נוחות ורגשות שליליים הם חלק בלתי נפרד מההוויה האנושית. כולנו חווים כאב, כולנו מתמודדים עם קושי, אתגר או שונות, כולנו חשים חסרי ביטחון בנוגע למשהו בחיינו, כמעט בכל גיל. כל אדם שבו אתם נתקלים, או גוללים, מהמם ומוצלח ככל שייראה, נושא איתו קושי, לעתים דומה לקושי שלנו. אז איך ללמוד לשאת כאב?
1. תרגלו מיינדפולנס
זו טכניקה המאפשרת תרגול נוכחות ברגע דרך תשומת לב למחשבות ולתחושות הגוף. המיינדפולנס מחדד את היכולת לזהות מה קורה אצלנו בגוף ברגע נתון, מה שמאפשר זיהוי של אותן תחושות ויכולת טובה יותר לשאת אותן גם אם הן לא הכי כיפיות לנו. ככל שנתרגל יותר, נוכל לשאת ביתר קלות כאב, חוסר נוחות ורגשות שליליים.
2. זהו את הרגשות והתחושות
יש משפט באנגלית שאומר If you can name it - you can tame it, ובתרגום חופשי: אם אתם יכולים לקרוא לדבר בשם, אתם יכולים לאלף אותו. הכוונה היא ליכולת לזהות את הרגשות והתחושות שלנו, כי ברגע שנדע לזהות אותם, נוכל גם להתמודד איתם בצורה מיטיבה ולווסת אותם באופן שיעזור לנו במקום להשתלט עלינו.
3. הקפידו לזוז ולנוע
מחקרים מוכיחים שתנועה רציפה ומתמשכת עוזרת להפחית מתח ומשפרת את מצב הרוח. אני בוחרת בביטוי "לזוז ולנוע" על פני צמד המילים "פעילות גופנית" כדי להבהיר שלכל אחד מאיתנו יש את התנועה המיטיבה והנכונה לו, וכל עוד נשמור על תנועתיות שמתאימה ונכונה לנו, נתחזק אל מול תחושות קשות וחוסר נוחות ונשפר את מצב הרוח באופן ניכר.
4. דאגו לרווחה האישית
שינה מספיקה, אכילה טובה, עשייה מעניינת ופעילויות שמביאות הנאה מספקות עוגן פנימי להתמודדות עמידה וטובה יותר עם רגשות שליליים ועם חוסר נוחות. ככל שהעוגן הפנימי חזק יותר, תתחזק ההבנה שיש לכם "בית פנימי" לחזור אליו גם בחוויות של קושי ואתגרים.
5. שתפו מכר במה שעובר עליכם
אחד המאפיינים המרכזיים של קושי הוא תחושת הבדידות שמגיעה איתו. כשאנחנו חווים קושי, תמיד נראה לנו שאנחנו היחידים בתוך החוויה ולכן מעדיפים להתמודד לבד ולהסתיר אותו מפני העולם. מצאו אדם קרוב או מכר רחוק (לעתים החשיפה קלה יותר ככה) וספרו לו מה עובר עליכם. שיחה כנה ופתוחה משחררת מתח, "מנרמלת" את הקושי, ולרוב מספקת מענה אנושי תומך ומאפשרת לנו לשאת חוסר נוחות וכאב בלי לברוח מהם.
* * *
אין בנכתב כאן לעודד אתכם לצאת ולחפש לעצמכם חוויות כואבות, חוסר נוחות ורגש שלילי, חלילה, אלא לחלוק את הבנתי האישית והמקצועית לגבי חוויית הכאב שכתרבות אנחנו מנסים להימנע ממנה. כל הרגשות שלנו החיוביים (שמחה, אהדה, קלילות, כנות) והשליליים (מבוכה, קנאה, פחד, מועקה) יוצאים מאותו צינור. ניסיון לחסום את הרגשות השליליים יתבטא בחסימה גם של הרגשות החיוביים. נסו לצאת ולחיות את החיים שלכם כפי שהם. במקום לנסות לברוח רחוק מדברים שאתם מנסים להתעלם מהם, עצרו שנייה ופנו בדיוק לעברם. הקושי הנקודתי בשינוי הזה קטן ביחס לאפשרויות החופש וההנאה שמחכות לכם אחריו.
נעמה קמינר־מבורך היא בעלת MA בפסיכולוגיה חיובית, יועצת בתחום ומרצה בארגונים ובחברות ציבוריות בנושאים של חוסן אישי, קבלת החלטות, מיינדסט, מערכות יחסים חיוביות וגישת החוזקות
