הרגע שבו התחילה הקריירה הספורטיבית של עידית בודה (47), נשואה ואם לארבעה מגבעת שמואל, הוא בדיוק הרגע שבו היא הרגישה הכי רחוקה מהתחום. בשנה שבה חגגה 40 היא הייתה אדריכלית שעובדת סביב השעון, מגונדרת ומפונפנת, כזו שמתאימה את הנעליים לשמלה ולתיק. היא גם זכתה באותה תקופה לשיאים בקריירה כשמשרדה נבחר כאחד מעשרת משרדי האדריכלים המבטיחים בישראל.
אבל החיים כנראה עשו התאמות משלהם, במסלול קצת אחר. "באותה שנה בתי הבכורה נועה סיימה את לימודי התיכון ולקחה מאוד ברצינות את הבגרות בחינוך גופני", היא נזכרת בחיוך. "כל השנים תחזקתי מינויים בחדרי כושר אבל לא ממש התמדתי בספורט, למרות שזה היה מאוד חשוב לי. כמו הרבה נשים הזנחתי את העניין ונשאבתי לחיים עצמם - ארבעה ילדים קטנים, קריירה, לימודים ובעל (עורך דין) שעובד סביב השעון ולא נמצא הרבה בבית".
עוד ריצה וכושר:
לכן, לפני שבע שנים, כשנועה ביקשה שתצטרף אליה לריצה, היא פשוט סירבה. "אמרתי לה שמבחינתי זה בסדר שאסע איתה לפארק, היא תרוץ ואני אלך הליכה מהירה ובסוף ניפגש ליד האוטו", היא מספרת. "לא הייתי מסוגלת להתגייס לזה. אמרתי לה שאני זקנה מדי וכבדה מדי. הייתי בטוחה שאין לי את זה. הייתי עייפה וללא מסוגלוּת נפשית. היא ניסתה לשכנע אותי שבכל זאת ארוץ והפצירה בי לפחות לרוץ מעמוד לעמוד, אבל פשוט לא הייתי בעניין להתאמץ".
יום אחד עניין הריצה המשותפת עורר ויכוח ביניהן באמצע הפארק. הבת פנתה ימינה והתחילה לרוץ, והאם התחילה ללכת - ופתאום איבדה אותה. "הגעתי לאוטו אחרי שעה של אימון, ונועה לא הגיעה וגם לא ענתה לטלפון", היא נזכרת. "כבר היה לילה, והתחלתי להילחץ. חזרתי לפארק, מצאתי כמה חבר'ה אחרי צבא וביקשתי את עזרתם. תוך שנייה הם יצרו צוותים, מיפינו את הפארק, ואחד מהם ביקש שאצטרף אליו לקצה אחר של הפארק. מפה לשם, במהלך החיפושים, אני מוצאת את עצמי רצה דקות ארוכות. תוך כדי גם הזעקנו את המשטרה כי כבר עברו לי סרטים מפחידים בראש. בסופו של דבר נועה הגיעה לאוטו ולא הבינה על מה המהומה. אני תמיד צוחקת ואומרת: זה מה שקורה כשרצים ונהנים. היא איבדה את תפיסת הזמן, הטלפון היה על רטט, והיא לא אהבה בכלל את הבלגן שנוצר שם. נפרדנו מכל המתנדבים והתפרקתי בבכי. כשהתקרבנו הביתה התחלתי שוב לבכות ואמרתי לה: 'נועה, את לא מאמינה, אני יכולה לרוץ!'".
לשבור את תקרת הזכוכית
כל זה היה ביום ראשון בערב. ביום שני בודה כבר נרשמה לקבוצת ריצה שמצאה באקראי בפייסבוק. "זה קרה כל כך מהר, כי באותו ערב לא הצלחתי להירדם מהמחשבה שאמרתי לבת שלי שאני לא יכולה לעשות משהו כשבעצם גיליתי שאני כן יכולה לעשות אותו", היא משחזרת את מה שהוביל לנקודת המפנה. "איך לא האמנתי בעצמי ובגוף שלי, באותה יכולת לעשות משהו מאוד פשוט כמו לרוץ מעמוד לעמוד? ולחשוב שעוד רבתי איתה על זה. זה טלטל אותי כי ההתנהלות שלי מול הילדים חשובה מאוד, וזה ממש הפריע ולא הניח לי".
זו לא הפעם הראשונה שבודה מתחה את הגבולות של עצמה. "תמיד אני מביאה את עצמי לקצה, לדד־ליין מטורף, להפקה שקשה להרים, בכל תחום שבעולם", היא מעידה על עצמה, ועם הגישה הזאת היא הגיעה גם לתחום הספורט בלי לעצור. "לאימון הריצה הראשון של אותה מאמנת שמצאתי הגעתי לנקודת המפגש עם מה שהיה לי בבית - חולצה ומכנסיים שמצאתי. אפילו היה על המכנסיים כתם של אקונומיקה. זה הגיע אלי פתאום".
"כשאת עוסקת בספורט, את מוצאת את המרכז האמיתי שלך, האנטנות שלך נפתחות לטוב, לשינויים, את מאמינה יותר בעצמך, וזה עושה לך טוב. התחלתי להאמין בעצמי כמו שלא האמנתי מעולם. יש משהו בביטחון העצמי שלך שממגנט. אנשים רוצים יותר בקרבתך"
בדיוק שנה לאחר מכן היא התחילה לאמן קבוצות מאותה נקודה שבה יצאה עם בתה באותו פארק שכונתי. מאז הדברים קרו אצלה בקצב לא רגיל, אחרי לימודים בווינגייט, תוך שהיא עדיין מתחזקת קריירה תובענית כאדריכלית. "באותם ימים הבנתי שאני חשובה. הצלחתי להעלות את עצמי לראש סדר העדיפויות שלי. התחלתי לזהות את ההשלכות שיש לריצה ולספורט על ההתפתחות האישית שלנו, והחלטתי לחקור את זה. למדתי קורסים שונים, בין השאר מתחום האימון האישי, שעזרו לי להבין מה קורה לבן אדם כשהוא רוצה לצמוח ולעבור תהליך עם עצמו, ושהוא משתמש גם בגוף למטרותיו. משם נולדו השיטה שלי וכל מה שאני עושה כיום".
אחד האתגרים שמולם היא עמדה הוא הניתוק ההדרגתי, ולבסוף המוחלט, ממקצועה הקודם. בהתחלה היא הייתה מאמנת בבוקר ובערב, בקצוות של היום, ובהמשך היא סגרה את משרד האדריכלות לחלוטין והתחילה להעביר עבודות לקולגות. "בבית שבו ההשכלה והסטטוס חשובים, זה לא החליק כל כך מהר בגרון", היא מודה. "אני זוכרת את עצמי עומדת מאחורי הדלת של ההורים שלי עם טייץ, נעלי ספורט וקוקו גבוה, אחרי אימון קבוצה, ואמא שלי בכלל לא מזהה אותי. אני אומרת לה: 'אמא , זו עידית, תפתחי לי!'. היא הייתה רגילה לראות אותי בלוק מושלם מהז'ורנל. לקח לי הרבה זמן לשכנע את כולם, כולל את הלקוחות הנאמנים, שרצו אותי לעוד ועוד פרויקט, שזה הייעוד שלי ושזה מה שאני באמת רוצה לעשות. נכון שהיה לי מקצוע מתגמל ומצליח, אבל את יכולה להצליח בכל תחום שבעולם ולשבור את תקרת הזכוכית של עצמך, מה שהוכח די מהר".
לרוץ להצלחה
במשך הזמן היא איגדה סביבה מאות אנשים שהתעניינו בריצה ורצו דווקא את האימון שלה, וכך נוצרה לה רשימת תפוצה ארוכה ואיכותית. היא אמנם מנהלת חיים דתיים לכל דבר ועניין, אבל הצליחה למגנט אליה לקוחות מגוונים, ללא הבדלי דת, גזע ומין. המיזם החדש שלה נבנה על אותו לילה שבו חיפשה את בתה והבינה שיש לריצה משמעות מנטלית. "כאדם שאפתן ותחרותי הבנתי בן רגע כמה דברים אני מפספסת בחיים כי המוח שלי מגביל אותי. כלומר, ההישג לא היה רק ספורטיבי, דרך הספורט יש פריצות דרך. אדם יכול להגיע לשינויים מדהימים דרך הגוף.
"במשך השנים, תוך כדי שאימנתי בקבוצות וגם בארגונים גדולים, גיליתי שיש בי יכולות שלא ידעתי עליהן. כבר מהרגע שבו התחלתי לאמן ולהעביר אנשים תהליכים, התחילו לקרות אצלי דברים מופלאים, ולא רק בתחום הספורט. הרגשתי שהכל מצליח לי. הגיעו אלי פרויקטים של אדריכלות שלפני כן רק הייתי חולמת עליהם. אנשים שתמיד חלמתי לפגוש התחילו להזמין אותי להרצות בתחום שלי, קיבלתי פניות מהתקשורת - דברים שבעבר גם אם הייתי הופכת עולמות לא הייתי משיגה. כשאת עוסקת בספורט, את מוצאת את המרכז האמיתי שלך, האנטנות שלך נפתחות לטוב, לשינויים, את מאמינה יותר בעצמך, וזה עושה לך טוב. התחלתי להאמין בעצמי כמו שלא האמנתי מעולם. יש משהו בביטחון העצמי שלך שממגנט. אנשים רוצים יותר בקרבתך".
לצלוח את הקילומטר הראשון
לאחרונה החליטה בודה לקחת את העשייה שלה צעד קדימה, גם כי לא ניתן לשכפל את עצמה ואת הזמן שלה, וגם מתוך הקשבה לקִדמה הטכנולוגית בעולם. דרך אפליקציה מתוחכמת, שמגובה גם בצוות של מאמני ריצה אישיים, קואוצ'רים ותזונאים שהכשירה, היא מעניקה מעטפת שנכונה לכל מי שרוצה לעסוק בספורט לפי המסלולים המותאמים לו - בין אם הוא רוצה לצלוח את הקילומטר הראשון שלו ובין אם הוא ספורטאי מיומן שרוצה לקחת את עצמו לשלב הבא.
4 צפייה בגלריה
תוכנית הריצה שלה, שנקראת "מרוצים", טומנת בשמה את ההתייחסות לריצה יחד עם הצורך בשביעות רצון מהחיים
(צילום: אילן ספירא)
התוכנית "מרוצים", שטומנת בשמה את ההתייחסות לריצה יחד עם הצורך בשביעות רצון מהחיים, הביאה לארץ את טרנד האודיו קואוצ'ינג. בפועל, המתאמנים לא צריכים להיות תלויים בשעה ובמקום, בקבוצה או במסגרת כלשהי. כל אחד יוצא לאימון עם אוזניות בזמנים שנוחים לו, במסלול שמותאם לשאיפות ולרצונות שלו. החומר הוקלט באולפנים מקצועיים, בקולה של בודה ובליווי של מוזיקה קצבית וסוחפת. "אודיו קואוצ'ינג הוא דבר מופלא שהעולם כבר לומד ומאמץ אותו. זהו למעשה קובץ שמע שמרגיש כמו אימון ריצה אישי לכל דבר ועניין. צריך רק להקשיב להוראות וליהנות", היא מסבירה.
לדבריה, המסרים נשמעים למתאמן דרך האוזניות בצורה שמפרקת התנגדויות, והאימון הפיזי שמשולב באימון המנטלי הוא השילוב האידיאלי והאפקטיבי ביותר לאנשים ששואפים, ורוצים, להצליח. "זו משוואה מנצחת של גוף ומיינד", היא אומרת. "השיטה להעביר אדם תהליך הוליסטי, שכולל תזונה, ספורט, ריצה ואימון מנטלי, מאפשרת לי להגיע למקומות במוח ולהשפיע כדי ליצור שינוי. אני תמיד אומרת: 'תחשבו על עוד מטרות שתרצו להשיג עכשיו - בקריירה, במערכות היחסים, בהורות, בכל דבר - ותדעו שהשינויים האלה יתרחשו בו זמנית. המוח נפתח ומאפשר להגשים עוד ועוד מטרות".
כמו בהרבה תחומים, גם במיזם הזה יש לתקופת הקורונה חלק. "דקה לפני הקורונה הייתה אמורה להיפתח אצלי סדנה של מאה איש, אבל אז התחילו הסגרים. החזרתי לכולם את הכסף אחרי תקופה מסיבית של שיווק ומכירות. הייתי יכולה לקחת את זה קשה, אבל החלטתי שזו מתנה ושאלתי את עצמי כיצד אני יכולה לגרום לכך שאנשים יחוו תהליכים משמעותיים מאוד בחיים גם בתנאים האלה".
אחרי הרבה מאמץ וחשיבה היא אכן הצליחה לפצח את זה. "חשבתי איך אני אומרת למתאמנים שלי - הנה אני משחררת אתכם. אני לא אומרת לכם לבוא לכאן או בשעה זו וזו. תנעלו נעלי ספורט, שימו אוזניות ושחררו. הכל עלי. אתם לא צריכים לדעת כל דבר, לא מתחייבים לקבוצה, שזה בדיוק כל מה שאנשים עסוקים רוצים וצריכים לשמוע". לתוכנית שלה מגיעים כיום אנשים דוברי עברית מכל העולם, והכל מנוקז לאפליקציה ייעודית עם חוויית משתמש מתקדמת. מובן שיש גם מפגשים ומיזמים פרונטליים למי שמעוניין ולייב אחת לשבוע. "יש סרטונים מטורפים, אימוני כוח וקורסים מדהימים", אומרת בודה בהתלהבות. "כל אחד מקבל את מה שהוא צריך. אני מאמינה שכשאדם חווה הצלחות ונוח לו - הוא מתמיד".
הרוב בראש: שלוש דרכים של עידית לחישול מנטלי
1. עבדו דרך הגוף וצרו דרכו את האתגר המנטלי
למשל, כשנכנסים לתקופה עמוסה בעבודה, כדאי לנסות לקחת במקביל גם אתגר גופני מתקיל. כך דרך הגוף אפשר ליצור חוסן מנטלי שמסייע לעמוד בשאר היעדים. באותו האופן, אם החלטתם שאתם הולכים על אתגר תזונתי מסוים ואתם רוצים להתחשל במוח, הצמידו לעצמכם מטרה גופנית במקביל, כמו למשל חצי מרתון, מרתון או איזושהי פריצת גבול גופני.
2. הצמידו מטרה שיש לכם בעסק, בזוגיות או בחיים האישיים למטרה גופנית
למשל, כשאתם רוצים לשפר את היחסים עם בן הזוג, לקבל קידום בעבודה, לרדת במשקל וכדומה, השתדלו שהתהליך הזה יהיה במקביל לאיזושהי מטרה גופנית וששתי המטרות ייתחמו לזמן מסוים. זה עשוי להביא לפריצות דרך משמעותיות.
3. קחו החלטה אחת מחייבת, ועמדו בה - בעיקר דבר שאתם יודעים שהמשמעת העצמית שלכם חלשה בו ושאתם מתקשים לעמוד בו
למשל, החלטתם שמהיום אתם שותים כך וכך כוסות מים, נכנסים לדיאטה, לא פותחים את הבוקר בגלישה בפייסבוק, ולא עמדתם בזה, דבר שגרם לכם לאכזבה מעצמכם. במקום זאת נסו לבחור משימה אחת שאתם רוצים לעמוד בה וחשבו איזו פעולה ספציפית תאפשר את זה. אם אתם רוצים לרדת במשקל, התחילו מהחלטה קטנה אחת - לא לגעת במתוקים או לא לגעת בדיאט קולה - משימה אחת ברורה, תחומה בזמן, שאתם חייבים לעמוד בה מתוך הבנה שמשמעת עצמית היא הדבר הכי חשוב להצלחה.
5 טיפים לרצים מתחילים
1. אל תעשו את זה לבד
חברו למישהו שכבר עשה זאת - מאמן, חבר, בלוגר מהתחום. קבלו הדרכה ממי שכבר התנסה בזה. כמו בכל דבר בחיים, ההשתפשפות של מישהו תמיד מקצרת את הדרך. יש הרבה דרכים לטעות כשמתחילים לרוץ, וחבל לעשות את הדרך בלי לקבל טיפים ממישהו מנוסה.
2. כשאתם מתחילים לרוץ, הכי חשוב לעשות את זה באופן איטי
יש נטייה להתלהב בהתחלה ולהשתדל לרוץ מהר יותר, אבל זו טעות כי זו הדרך להתייאש ולהיפצע מהר. התחילו בריצה איטית, התרגלו, ותנו לגוף להבין איך זה עובד.
3. אל תקנו ציוד על ההתחלה
כשמתחילים לרוץ יש זמן ויש דרך לעבור. חשוב להתחיל עם מה שיש. אל תמהרו להשתדרג, אל תשקיעו במותגי בגדים, בשעונים, במזון אנרגיה וכדומה. קודם כל תרוצו עם מה שיש. אחרי כמה ריצות תבינו שהנעליים לא נוחות? בסדר, אפשר לקנות, אבל חכו רגע לפני שמשקיעים.
4. השתדלו לרוץ בבוקר
אם מתאפשר לכם טכנית, העדיפו את שעות הבוקר, כי יש לכך השלכות פיזיולוגיות ומנטליות. בסוף היום קשה יותר לצאת, ויש יותר תירוצים לדחות את הריצה. מובן שאם יש אילוצים, ועובד לכם טוב בערב, אל תתעקשו על זה. מה שעובד, זה מה שקובע. שימו לב גם לטמפרטורות - אם אתם רצים בקיץ, בשעה 8:00 בבוקר כבר מתחיל להיות חם ומתיש ומחליש. שיקול הדעת שלכם חייב להתחשב בשעות היום ובעונות.
5. אל תעשו עניין מהתזונה סביב האימון
בתחילת הדרך אל תחשבו על הכנות מיוחדות של העמסת אנרגיה על הגוף לפני הריצה ועל תזונה מיוחדת אחרי הריצה. אם אתם רצים מתחילים, אתם לא צריכים לשנות שום דבר בסדר היום הרגיל שלכם. אבל אם אתם יודעים שתרגישו חלשים בריצה על הבוקר, אכלו משהו קטן כמו למשל שני תמרים לפני.
