בעידן של חוסר ודאות מתמשך, המציאות מצליחה לאתגר מדי יום את תחושת השְׁלוֹמוּת, ה-Well Being שלנו (הבריאות הפיזית, הנפשית והמנטלית): פוליטיקה קיצונית, אלימות בדרכים ועוד חדשות שמחזקות את התחושה שכולנו על הקצה, שהחיים שלנו שבריריים מאוד ובכל רגע הכול יכול להשתנות.
עוד בפסיכולוגיה חיובית:
הפסיכולוגיה החיובית, להבנתי, מתייחסת למה שקורה בחיים שלנו כאן ועכשיו, גם אם הם מבולבלים, כאוטיים ומלחיצים. ולמרות שיכולתנו לשלוט במתרחש מחוצה לנו היא מזערית, יכולת ההשפעה שלנו על ההתרחשות הפנימית היא עצומה: ככל שנתמקד ונחזק את המרכז הפנימי שלנו, כך תתחזק יכולתנו להתמודד אל מול המציאות הכאוטית.
אם נגדיר פעילויות מיטיבות, נחזור על טקסים והרגלים שמעלים תחושת חיוניות, נשקיע במערכות יחסים, נישאר קרובים לאחרים משמעותיים, נשמור על תנועה ועל תזונה - נשפר את חוויית השְׁלוֹמוּת שלנו, נבנה את המרכז הפנימי ונוכל להישען עליו כשקשה לנו, עד שנהיה מסוגלים להתיישר ולהמשיך הלאה בחיינו.
איך עושים את זה? הנה שגרת השְׁלוֹמוּת שלי. חלק מהפעילויות מבוססות על מחקרים וחלקם על ניסיון אישי. אתם מוזמנים לקרוא, להעמיק ולאמץ לעצמכם את מה שמרגיש מתאים.
האל"ף-בי"ת של שגרת השְׁלוֹמוּת שלי
א. ארוחות משפחתיות. אנחנו מקפידים על ארוחות שישי משפחתיות, ולעיתים גם במהלך השבוע. במהלך הארוחה אנחנו מדברים, צוחקים, מתווכחים וחולקים זמן איכות, קשר עין, הקשבה ומזון. מחקרים מראים שארוחות משפחתיות תורמות להרגלי אכילה טובים יותר, להישגים לימודיים גבוהים, להפחתת דיכאון בקרב מתבגרים ולחיזוק הקשרים בין בני המשפחה.
8 צפייה בגלריה
להישגים לימודיים גבוהים, להפחתת דיכאון בקרב מתבגרים ולחיזוק הקשרים בין בני המשפחה
(צילום: shutterstock)
ב. בועה אנרגטית. המורה הרוחני הראשון שלי לימד אותי את טכניקת הבועה אנרגטית: זוהי בועה שאותה אני מדמיינת (בדמיון מודרך) ו״מלבישה״ על עצמי או שולחת לאדם קרוב. הבועה עשויה מנוזל נעים ורך בגוון חלבי וחשופה לאנרגיות טובות, אנשים מחייכים ורגעים טובים. היא חסינה לחלוטין לאנשים, אנרגיות ורגעים שליליים. כשהבועה עליי, היא שומרת על שלומי ומחזקת את היכולת להתמודד עם מצבים מאתגרים.
ג. גבולות. אני מקפידה לשמור על הגבולות שלי במערכות יחסים, אם כי לא תמיד בהצלחה. אני משתדלת לוודא שהדברים ״יושבים לי טוב״: שהם עולים בקנה אחד עם מה שמרגיש לי נכון בבטן, משתלבים עם הלו״ז שלי ומתאימים למשפחה שלי. לפעמים נדרשות לי כמה דקות עם עצמי כדי לבדוק מה הגבול שלי במצבים מסוימים, ואני דואגת לתת לעצמי את הזמן הזה.
ד. דמיון. כילדה עם דמיון פורה ומפותח, ביליתי שעות רבות בלדמיין איך ייראו וירגישו רגעים מסוימים בחיי. היום אני בעיקר מדמיינת איך ייראו דברים בסיום התהליך: איך תישמע הרצאה חדשה שכתבתי, איך ייראה המטבח אחרי השיפוץ, ומרשה לעצמי לנוע ולהתענג על התחושות הטובות שמעורר הדמיון. המחקר מעודד אותנו לדמיין כי נמצא שדמיון מעודד יצירתיות ומגביר תקווה.
ה. הכרת תודה. אני מתחילה כל בוקר בתפילת ״מודה אני״. התפילה עוזרת לי להתחיל את היום בתשומת לב למה שיש, ברגש חיובי, ומעניקה תחושת עוגן. אני אדם חילוני מאמין, והתפילה נכונה לי. מי שפחות מתחבר לתפילות יכול לאמץ אמירה או משפט להתחיל איתם את הבוקר. במחקרים נמצא שתרגול הכרת תודה משנה חיווטים במוח באופן שמשפיע על תפיסת המציאות שלנו לטובה.
ו .״וואו״. מילה שמביעה פליאה, התפעמות והתלהבות. אני מביעה פליאה במהלך היום על רעיונות, רגעים, מראות ותחושות: הגשם שיורד בחוץ, ארוחה טעימה שאכלתי וכל חוויה, אפילו קטנה, ששווה מילה טובה. מחקרים מצאו קשר אמיץ בין פליאה והתפעמות - או בקיצור ״וואו״ - לבין התפתחות אישית ותחושת משמעות לחיים.
8 צפייה בגלריה
מחקרים מצאו קשר אמיץ בין פליאה והתפעמות - או בקיצור ״וואו״ - לבין התפתחות אישית ותחושת משמעות לחיים
(צילום: Shutterstock)
ז. זמן לעצמי. עם לוח זמנים מלא בפעילויות ובעיסוקים, אני משתדלת לקחת זמן לעצמי, אפילו אם מדובר רק בכמה דקות, כדי לנשום, להתארגן מחדש על המחשבות, להתאוורר או להירגע ממשהו או ממישהו שעיצבנו אותי. תבדקו אם אתם מאלה שזקוקים לאחרים על מנת להיטען, או כמוני, דווקא הרגע לבד הוא שמעגן אתכם.
ח. חברות. כשהייתי צעירה עדר החברות (עינב, אדוה, אורית, הדס, ורד והדר) היה העוגן המרכזי שלי. בכל בעיה, אתגר או סוגיית זוגיות היינו מתכנסות לדיון עד למציאת פתרון הולם. בחיי הנוכחיים יש מעט מקום לחברות, לצערי, לכן את מעט הזמן אני מנצלת בקפידה. יש לי מעט חברות טובות, אבל מפגש עם חברה קרובה הוא מבחינתי בגדר חובה.
ט. טיפול. אנשים העוסקים במקצועות טיפוליים זקוקים, לא פחות, לטיפול בעצמם. מאחוריי עשרות רבות של שנים שבהן ישבתי על ספת המטופל וחפרתי את עצמי לדעת. דיברתי את עצמי, את חיי ואת כאבי. לא כולם מתחברים לרעיון הטיפול, ולא כולם מאמינים בפסיכולוגיה, אבל אם אתם קוראים אותי, אני מניחה שהרעיון יותר מדבר אליכם. כדאי לזהות איזה טיפול נכון לנו, ולהקפיד לחזור אליו בעת הצורך.
י. יציאה מהשגרה. אם זאת נסיעה לחו״ל או אפילו חצי יום בתל אביב - אני אוהבת לצאת מהשגרה היומית שלי. במהלך השנים למדתי שכל יציאה מהשגרה, מביאה איתה פרספקטיבה חדשה, מחשבות רחבות ויצירתיות, ומציידת אותי בסבלנות גדולה יותר לשגרה.
כ. כנות. כנות היא לא בהכרח היכולת להגיד את שעל ליבנו לצד השני מבלי לחשוב. כנות, בעיניי, היא לומר את שעל ליבי באופן שמכבד אותי ואת בן שיחי, מתוך מטרה ליצור שיח חיובי שיוביל למקום טוב יותר. היא מאפשרת קרבה, מביאה הקלה, ומעניקה תחושה של חופש. המטרה הזו לא תתקיים כשאנחנו זורקים לחלל האוויר את הכנות שלנו.
ל. לשיר. אני אוהבת לשיר למרות שאלה ששומעים אותי שרה - קצת פחות נלהבים מהרעיון. כשאני נוסעת באוטו בדרך להרצאות, אני אוהבת להקשיב למוזיקה (בעדיפות לשירי אהבה דביקים משנות ה-80) ולשיר במלוא גרון! זוהי דרך מופלאה לחמם את הקול לקראת הרצאות ולאפשר למוח לשחרר אנדורפינים מפחיתי לחץ ומשפרי מצב-רוח.
מ. מילים ניטרליות. פעם נהגתי לתאר את חוויית העצמי ביומיום שלי כך: "אני מופצצת, גמורה מעייפות״. עם הזמן התחלתי להרגיש שההגדרות העצמיות האלה מעלות את מפלס הלחץ ושואבות ממני אנרגיה. התחלתי להשתמש במילים ניטרליות יותר כדי לתאר את העומס: אני עסוקה מאוד, הלו״ז שלי מלא וגדוש. שימוש במילות תואר בעלות פחות מטען רגשי עוזר לנו למנן את תחושות העומס.
נ. נעים לי/לא נעים לי. אני משתדלת לשהות במקומות שנעימים לי, עם אנשים שמאפשרים הרגשה טובה ונוכחות רגועה. אני עוצרת במהלך היום כמה פעמים לשאול את עצמי האם נעים לי? זאת שאלת עוגן שמאפשרת לי לבדוק אם הסיטואציה שבה אני נמצאת היא לרוחי. ״נעים לי״ הוא שם קוד ל-מקובל עליי, נוח לי, מסתדר לי, מתאים לי. אני ממליצה לכל אחד לנסח את ה״נעים לי״ שמתאים לו.
ס. סידור המיטה. ״כשהמיטה מסודרת הלב מסודר״. כאחת שהלב שלה היה מבולגן רוב חייה, המשפט הזה, ששמעתי לפני שנים רבות, העניק לי תחושת ביטחון. גם היום אני מקפידה לסדר את המיטה כמעט כל בוקר מתוך תחושה שאם המיטה שלי מסודרת והמצעים ישרים, זה עושה לי סדר גם בראש ובלב.
ע. עצירה. במהלך שיחה אני מקפידה לעצור לשנייה לפני שאני מעבירה מסר משמעותי. העצירה מאפשרת לי לדייק את האופן שבו אני רוצה להעביר את המסר.
פ. פנימה. העבודה האישית שלי, ושל האנשים שאותם אני מלווה בשיחות ייעוץ, תמיד מכוונת פנימה. מתוך הבנה שהחוזק, העוגן וה-center שלנו נמצא בפנים - ומשם בא כוחנו. כשיש התרחשות בחוץ, אני תמיד מתבוננת פנימה על מנת למצוא איזון. אני בודקת מה מתרחש בתוכי, ולמה אני זקוקה באותו רגע. העבודה היא תמיד בכיוון פנימה - שם נמצאות התשובות לשאלות שלנו.
צ. צחוק. מי שקרוב אליי אומר שאם לא הייתי מטפלת, הייתי סטנדאפיסטית. אני אוהבת מאוד לצחוק, מעריכה הומור ציני ומשובח, ויש לי נטייה לצחוק בהיסטריה מהבדיחות שאני מספרת עוד לפני הפאנץ׳. אני משתדלת לצחוק, ולעיתים שוכחת עד כמה זה חשוב ומשפיע על השְׁלוֹמוּת שלי.
ק. קרבה. עם חיים מלאים, עבודה אינטנסיבית זוגיות משפחה ו-2.5 ילדים מתבגרים (שניים בשיאו של גיל ההתבגרות ואחד ממש בדרכו לשם), קרבה היא אחד הדברים שעוזרים לי להכיל ולהחזיק את כל אלה. פעם ביום אני משתדלת להתקרב לכל אחד מהילדים לחיבוק וקשר עין קרוב, אפילו אם זה רק לשתי דקות. קשר עין הוא תקשורת בלתי מילולית שמחזקת מערכות יחסים, מתרגלת כישורים חברתיים, ותורמת לתחושת הביטחון שלי ושל הילדים שלי.
ר. ריענון. אני אוהבת לרענן את הסביבה הקרובה אליי - המשרד, הבית, חדר השינה - ומקפידה ליצור שינויים קטנים. המחקר אומר שכאשר אנחנו מזיזים חפצים מהמקום הקבוע שלהם, אנחנו תורמים לגמישות מחשבתית וליצירתיות.
ש. שקט. יש כאלה ששקט גורם להם לאי שקט פנימי. אני מאוד אוהבת להיות בתוך רגעים של שקט מוחלט. זה מאפשר לי להקשיב לקולות רקע, להירגע ולהתחבר לעצמי מחדש. שקט מאפשר לי התבוננות, חשיבה, תשומת לב ופניות לעצמי.
ת. תנועה. היכולת להיות בתנועה מתמדת, היא אחד המרכיבים המשמעותיים בחווית השְׁלוֹמוּת שלי. אף פעם לא הייתי אדם שאוהב מסגרות ברורות ונוקשות, ולמרות זאת אני מנהלת חיים מלאי מסגרות ברורות. ההבנה שיש לי יכולת לנוע בתוך המסגרות הקיימות, מעניקה תחושה של חופשיות שאני זקוקה לה: בין אם מדובר בתנועה פיזית, ספורט, ריקוד או צעידות בחוץ, או בתנועה פנימית - לשנות את דעתי, לחשוב אחרת ולהתחבר למקור מידע חדש. זוהי יכולת התנועה שלי. מעניין לבדוק איפה בחיים שלכם אתם יכולים להיות בתנועה, פיזית או מנטלית. תנועה מעניקה חוויה של שינוי, היא מרעננת ומביאה חדש ומרגש אל תוך המוכר והקיים.
מאחלת לכם ששנת 2023 תהיה שופעת רגעים של שְׁלוֹמוּת לכולנו.
נעמה קמינר־מבורך היא בעלת MA בפסיכולוגיה חיובית, מטפלת בתחום ומרצה בארגונים ובחברות ציבוריות בנושאים של חוסן אישי, קבלת החלטות, מיינדסט, מערכות יחסים חיוביות וגישת החוזקות
