מדי פעם חולפות בי תהיות על דברים שלא ממש מובנים לי בגוף האדם. לכן החלטתי לנקוט את שיטת "מוח כוורת" (או נכון יותר: חוכמת ההמונים) וביקשתי מהעוקבים שלי באינסטגרם לשלוח לי את השאלות שהכי מסקרנות אותם על הגוף שלהם. לאחר שאספתי עשרות שאלות, בחרתי את המעניינות ביותר לדעתי ויצאתי לסבב בין המומחים השונים. לפניכם התשובות המרתקות, ולא אחת - גם המפתיעות:
1. למה ליטוף או מגע משככים כאב?
המומחה: גוני מירון, פיזיותרפיסט שיקומי ומנהל מערך הפיזיותרפיה בכללית, מחוז ירושלים
חיבוק, ליטוף ומגע נעים (כשהם רצויים) גורמים למוח להגביר את ההפרשה של הורמון בשם אוקסיטוצין ובעקבותיו מופרשים גם דופמין וסרוטונין (הידועים כמשככי כאב טבעיים). בעקבות השינוי ההורמונלי אנחנו מרגישים שמחים, תקשורתיים וחברותיים יותר. במקביל להגברת ההורמונים הטובים חלה ירידה בהפרשה של הורמוני דחק כמו קורטיזול ונוראפינפרין. מחקרים מראים כי מגע עשוי אפילו להפחית שכיחות של דיכאון וחרדה ונוסף על ההשפעה הרגשית אנחנו מרוויחים גם תועלת גופנית כי מתרחשת ירידה בלחץ הדם ובדופק, ותפקוד מערכת החיסון משתפר. מעבר לכל אלה, מגע משנה את צורת עיבוד המידע התחושתי בחוט השדרה ובמוח ועשוי להביא לכך שנחוש פחות כאב.
2. למה נשיפה כנגד אף סגור עוזרת לשחרר לחץ באוזניים?
המומחה: ד"ר יוני שופן, רופא מתמחה במחלות אף־אוזן־גרון וניתוחי ראש־צוואר, המרכז הרפואי רבין (בילינסון)
האוזן התיכונה והאף מחוברים ביניהם על ידי תעלה בשם "חצוצרת השמע". תפקיד תעלה זו, בין היתר, הוא לנקז נוזלים, למנוע זיהומים וגם לאפשר השוואת לחצים בין האף לאוזן. כשתפקוד התעלה נפגע (למשל מדלקת באף) נוצרת בעיה באיזון הלחצים באוזן התיכונה שבתורו מוביל לכאב ולאי נוחות. בעת נשיפה כנגד אף סתום אנחנו למעשה גורמים לפתיחה מכנית של חצוצרת השמע ובעקבות זאת לאיזון הלחצים. פעולה זו מבוצעת על ידי צוללנים כדי להשוות לחץ באוזן בזמן צלילה, ופעולות אחרות כמותה, כמו לעיסת מסטיק או פיהוק, מאפשרות השוואת לחצים בטיסות. בכל מקרה, אם אתם חשים לחץ באוזן, תחושת אטימות וכאב ממושכים, מומלץ לגשת לרופא אף־אוזן־גרון.
3. למה תחושת הרעב חולפת אחרי זמן מסוים למרות שלא אכלתי?
המומחית: ד"ר חן זינגר, מומחית ברפואה פנימית ומשפחה של הכללית במחוז שרון־שומרון ומתמחה בגסטרואנטרולוגיה בבית החולים מאיר
9 צפייה בגלריה
במצבים של רעב ממושך רמות הסוכר בגוף נמוכות, והגוף מייצר את הסוכר על ידי פירוק רקמות שומן
(צילום: shutterstock)
במצב של צום ממושך או דיאטה קיצונית יכול להתרחש תהליך שנקרא ״גלוקונאוגנזיס״ שבו הגוף מייצר הורמון שנקרא גלוקגון. ההורמון הזה מעלה את רמות הסוכר בדם ומפחית את הפרשת האינסולין. מאחר שבמצבים של רעב ממושך רמות הסוכר בגוף נמוכות, הגוף מייצר את הסוכר על ידי פירוק רקמות שומן. בנוסף, הוא מרגיש איתותים של מצב ״מצוקה״, וכדי לשמר את רמות האנרגיה מאט את המטבוליזם של המזון. במצבי קיצון כאלה נחוש שובע במקום רעב. מצב זה לרוב יקרה אחרי 24־72 שעות של רעב קיצוני.
4. למה אני מגהק?
המומחה: ד"ר אייל הירש, רופא בכיר ביחידה למחלות מעי דלקתיות במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (בית החולים איכילוב)
9 צפייה בגלריה
גיהוק מהקיבה הוא תהליך פיזיולוגי, לא מכוון, שקורה כ־30 פעמים ביום
(צילום: shutterstock)
גיהוק או גרעפס (Burping or Belching) הוא תהליך של שחרור אוויר מהוושט או מהקיבה דרך הלוע המלווה בהשמעת קול אופייני. התהליך לעתים רצוני ולעתים לא רצוני (לרוב לאחר ארוחה לשם שחרור אוויר שנבלע לקיבה).
חשוב להבדיל מהו מוצא הגיהוק. גיהוק מהוושט הוא לרוב רצוני - האוויר מוכנס באופן מכוון מהלוע לוושט על ידי כיווץ בו זמני של שרירי הלוע, החֵך והלשון, ומשוחרר מהוושט חזרה ללוע לפני שהוא מגיע לקיבה על ידי הרפיה של סוגר הוושט העליון.
לעומת זאת, גיהוק מהקיבה הוא תהליך פיזיולוגי, לא מכוון, שקורה כ־30 פעמים ביום, שבו אוויר נבלע יחד עם מזון או שתייה (שכיח יותר עם שתייה מוגזת, שתייה דרך קש או לעיסת מסטיק). האוויר עובר מהוושט לתוך הקיבה עקב הרפיה של הסוגר בין הוושט לקיבה. ההרפיה קורית באופן פיזיולוגי ומתגברת עם מזונות כמו מאכלים שומניים, מטוגנים ושוקולד למשל.
חשוב לדעת: גיהוק אינו מחלה והוא מהווה בעיה רק כשהוא קורה באופן לא רצוני לעתים קרובות מדי ופוגע באיכות החיים.
5. למה הגירוד נעים לי?
המומחית: נילי מרחבי, מרפאה בעיסוק ומנהלת תחום ריפוי בעיסוק בכללית, מחוז ירושלים
גירוד לא תמיד נעים. אם אין סיבה אובייקטיבית לגרד, כמו עקיצת יתוש או תגובה אלרגית כלשהי על העור, ואתם בכל זאת נהנים להתגרד, ייתכן שזה נובע מתת־רגישות תחושתית. לא לדאוג, לא מדובר בבעיה שבהכרח מצריכה טיפול, אך טוב להכיר את התופעה ולהיות מודעים אליה. הסביבה מספקת לנו גירויים חושיים מכל מיני סוגים - מגע, ריח, קולות ורעשים, טעמים. כל אחד מאיתנו זקוק לגירויים אלה בעוצמות שונות. יש כאלה שרעש מפריע להם מאוד וגורם להם אי שקט, בעוד שאחרים זקוקים למוזיקה באוזניות כדי להירגע ואפילו כדי להתרכז בלימודים. גם בתחום המגע יש תגובות שונות. יש מי שכל מגע אקראי מקפיץ אותו, ויש מי שחיבוק חם וחזק נעים לו ומרגיע אותו. בשפה המקצועית אנחנו מכנים זאת כרגישות יתר למגע לעומת תת־רגישות. כלומר, אם אני רגיש למגע, אני אמנע ממנו, ואם אני בתת־רגישות, אני אחפש את המגע ואהנה ממנו.
ייתכן שכשאתם מגרדים אזור בגוף ללא סיבה רפואית נראית לעין זה מסב לכם הנאה ורגיעה. כל עוד הצורך בגרייה תחושתית אינו פוגע בתפקוד שלכם ואינו מפריע לכם ביומיום, הרי שאין בכך בעיה. אבל אם אתם מוצאים שאתם נמנעים מהשתתפות בפעילויות שחשובות לכם, כדאי לבדוק יותר לעומק את הפרופיל התחושתי שלכם.
6. למה לגברים יש פטמות?
המומחה: ד"ר תם אקסלרוד, מומחה ברפואת משפחה בכללית, מחוז ירושלים, ומרצה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, רופא המשפחה של קיבוץ צובה ובמרפאת המושבים כללית ביג שמשון בבית שמש
לכל האנשים יש פטמות: גברים, נשים, סיסג'נדר, טרנסג'נדר — אבל לא כולם משתמשים בהן באותו האופן. הגיוני לחשוב שיש לפטמות תפקיד אצל נקבות — הנקה. אז למה לזכרים יש פטמות אם הם לא מיניקים? התשובה פשוטה: כי בתחילת החיים, בשלב ההתפתחות העוברית, הכרומוזומים הקובעים את מין העובר הם כרומוזומי המין X ו־Y (לרוב XX נקבה ו־XY זכר, ויש עוד כמה וריאציות נדירות), אך צורת הגוף שלנו נקבעת על ידי 22 זוגות הכרומוזומים האחרים שאינם כרומוזומי מין (נקראים "כרומוזומים אוטוזומליים"). צורת הגוף כוללת עיניים, אף, שיער, ידיים, רגליים, וגם פטמות, בלי קשר למין העובר. כך לנקבות ולזכרים יש זוג עיניים, זוג ידיים, וגם זוג שדיים וזוג פטמות.
גם לזכר יש רקמת שד, אבל היא פחות מפותחת מרקמת השד של הנקבה. גם לזכר יש צינוריות חלב בפטמות, אבל הן מנוונות ולא מפיקות חלב. למה? כי מה שקובע את התפקוד של השד והפטמה, כלומר יצירת חלב, הם ההורמונים, שכמותם נקבעת על ידי כרומוזומי המין X ו־Y. לנקבות יש XX ולכן יותר אסטרוגן ופרוגסטרון שמעוררים את יצירת החלב.
אם ניתן לזכרים אסטרוגן ופרוגסטרון, האם הם ייצרו חלב? לפעמים כן (!) אם צינוריות החלב שלהם לא התנוונו לגמרי. כ־5% מהתינוקות שנולדים מפרישים חלב מהפטמות שלהם כתוצאה מהשפעת ההורמונים של האם, ללא קשר למין היילוד. זה נקרא "חלב מכשפות" כי האגדה מספרת שמכשפות היו ניזונות מחלב זה.
7. למה העפעף שלי רוטט ורועד?
המומחית: ד"ר עינת קליין, מנהלת היחידה לנוירואופתלמולוגיה במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (בית החולים איכילוב)
9 צפייה בגלריה
התופעה לרוב חולפת מעצמה כעבור כמה שבועות עד חודשים ואיננה דורשת טיפול או בירור
(צילום: shutterstock)
יש סיבות רבות היכולות להוביל לריצוד של העפעף, אך אל דאגה - רובן שפירות ולא מסוכנות.
אבל ראשית חשוב להבין אם באמת מדובר בריצוד של העפעף, כלומר התכווצות לא רצונית של שרירי העפעפיים העליונים או התחתונים. כשהכיווץ הוא סגמנטרי, כלומר מוגבל לקבוצת סיבים קטנה שמתכווצת ולכן רק חלק קטן של העפעף "קופץ", אפשר להירגע ולהניח שמדובר בתופעה שפירה הנקראת Beigne Eyelid Twitch. מדובר בריצוד קל של עפעף אחד, עליון או תחתון, החוזר על עצמו בכל כמה שניות במשך כ־5־30 דקות, ואז נפסק לכמה שעות וחוזר חלילה. תופעה זו לרוב חולפת מעצמה כעבור כמה שבועות עד חודשים ואיננה דורשת טיפול או בירור מאחר שככל הנראה היא אינה מרמזת על בעיה נוירולוגית כלשהי.
לרוב הסיבה לריצוד אינה ידועה, אך לפעמים היא נגרמת מגירוי של שטח פני העין (יובש, דלקת אלרגית בעפעף). במקרים אלה ייתכן ששימוש בתחליפי דמעות יביא להקלה, לפחות חלקית. גורמים שונים יכולים להחמיר את התופעה - קפאין, ניקוטין, אלכוהול, סטרס, עייפות וגם גירוי חיצוני כמו רוח או זיהום אוויר. לכן אם ידועה לכם חשיפה גבוהה לחומרים או למצבים האלה, כדאי לנסות להפחיתם.
עם זאת, אם התופעה מופיעה עם סימנים אחרים כמו הפרעות תחושה, בעיות בשרירים אחרים של הפנים, הפרעת שמיעה או כפל ראייה, יש לגשת לבדיקה עם הופעתם כדי להרחיב את הבירור.
כמו כן כשההתכווצות הלא רצונית כוללת קבוצת סיבים גדולה בכל העפעף העליון והתחתון ביחד - מה שמוביל לסגירה לא רצונית של העין - כבר מדובר לרוב בתופעה אחרת הקרויה בלפרוספזם (Essential Blepharospasm). זו אמנם תופעה שפירה גם כן, אך היא עלולה להעיד על מצבים נוירולוגיים כמו חולשת עצב הפנים, דיסטוניות, פרקינסון, טרשת נפוצה ואחרים. מצבים אלה דורשים בירור על ידי מומחה לצורך קבלת הטיפול המתאים.
8. למה יש לי עור ברווז?
המומחית: ד"ר אתי שגיא, מומחית ברפואת עור של הכללית במחוז שרון־שומרון ובית החולים מאיר
עור ברווז נוצר כששרירים זעירים הנקראים "ארקטור פיליי" וממוקמים בבסיס כל זקיק שערה מתכווצים וגורמים לשיער להזדקף ולסמור. מדובר ברפלקס הנוצר על ידי מערכת העצבים הסימפתטית האחראית על תגובת ״הילחם או ברח״ כמו למשל בתנאי פחד, התרגשות, עוררות מינית או תנאי קור. לעתים זה קורה גם ללא טריגר ספציפי ומופעל אקראית ומדובר בתופעה פיזיולוגית נורמלית.
9. למה יש לנו שיני בינה?
המומחה: ד"ר חגי סלוצקי, רופא שיניים ראשי, כללית סמייל
9 צפייה בגלריה
חוקרי האבולוציה סוברים כי בעתיד לא יצמחו הטוחנות השלישיות כלל ומספר השיניים הכולל של האדם יירד
(צילום: shutterstock)
שיני בינה נקראות כך כי הן בוקעות לעולם בסוף שנות הנערות ותחילת שנות הבגרות בגילים 18 עד 25. לכאורה גילים שבהם הנער או הנערה מקבלים קצת "בינה", אך בפועל מדובר בטוחנות השלישיות בקבוצת הטוחנות בפה.
בהתפתחות של האדם מהאדם הקדמון הלסת קטנה, אך מספר השיניים או גודלן לא השתנה, ולכן לעתים אין לשיני הבינה מקום בלסת ובקיעתן לחלל הפה יוצרת דלקות.
חוקרי האבולוציה סוברים כי בעתיד לא יצמחו הטוחנות השלישיות כלל ומספר השיניים הכולל של האדם יירד. עד אז חשוב לצחצח היטב את כל השיניים, כולל שיני הבינה, כדי למנוע עששת ודלקות חניכים בשיניים אלה. במקרים שבהם שיני הבינה לא מצליחות לבקוע לחלל הפה מחוסר מקום ובנוסף גורמות לדלקות חוזרות, ההמלצה לעתים יכולה להיות לעקור אותן כדי למנוע נזק לטוחנת השנייה שנמצאת בסמוך, ולמנוע המשך התפרצויות של דלקת וכאבים הנובעים מצבר חיידקים ושאריות מזון שלא הצלחנו להסיר בצחצוח.
