לפיטר הולינס, פסיכולוג וחוקר אמריקאי, היה חלום - לבנות למשפחתו קאנו מעץ שישמש אותם לשיט משפחתי מהנה בסופי שבוע. הרעיון היה לבנות קאנו לא גדול מדי, אבל בהחלט היווה אתגר מספיק למי שאין לו ניסיון בעיבוד עץ. כמו שכולנו יודעים, להתחיל זה תמיד קל. ואכן, בשבוע הראשון לבניית הקאנו הולינס היה חדור מוטיבציה. אבל בשבוע השני הידיים התחילו לכאוב לו והיה לו לחץ בעבודה. בשבוע השלישי הוא כבר היה עסוק מדי, וכך חלום הקאנו המשפחתי הלך והתרחק.
אבל הולינס לא היה יכול להתעלם מההבטחה שלו לבניית הקאנו: פעמיים ביום, כשהוא יצא וחזר מהעבודה דרך חניית הבית שלו, הקאנו הלא גמור ניצב מולו. זה נמשך כך כמה שנים שבמהלכן הוא ניסה מדי פעם להמשיך במלאכה ולהתקדם בבנייה. אבל בכל פעם הסיפור חזר על עצמו. התחלה חדורת מוטיבציה להשלים את המשימה, שכעבור יום או יומיים הלכה ודעכה והמשימה נדחתה שוב למועד לא ידוע. רק כעבור שנים הצליח הולינס להשלים את המשימה.
מה גרם לו לסיים אותה בסופו של דבר? תיאוריה חדשה שהוא נתקל בה ונקראת "חבילת הפיתוי" (Temptation Bundling). התיאוריה פשוטה מאוד: "חבילת הפיתוי" היא שילוב של המשימה שאנחנו מתקשים או לא רוצים לבצע עם תגמול מיידי. אפשר גם לכנות זאת "שוחד עצמי". הפרס שהולינס חיבר לגילוף המייגע של הקאנו היה האזנה לאלבומים האהובים עליו - פעולה שהוא עשה לעתים רחוקות בגלל עומס בעבודה. בחיים הפרטיים שלו הוא נטה שלא "לבזבז" זמן על האזנה למוזיקה.
פיטר הולינס: "המקור לבעיה הוא שיש בתוכנו שני רצונות מנוגדים - האחד רוצה לעשות דברים מהנים בהווה ולא חושב על העתיד, והשני חושב על העתיד ולא על ההווה. ברגע שאנחנו מבינים את הקונפליקט בין ההווה לעתיד, קל לנו להבין את עצמנו"
בחלוף השנים הוא הצליח להתמודד עם משימות נוספות שהוא התקשה לבצע. "חבילת הפיתוי" סייעה לו בביצוע מטלות קלות ופשוטות יחסית, אבל מה בנוגע למשימות מורכבות יותר? הולינס השקיע זמן רב במחקרים ובפיתוח שיטות נוספות שעזרו לו לסיים משימות. את כל המסקנות ואת הניסיון הרב שהוא צבר כפסיכולוג הוא איגד בספר Finish What You Start ("סיימו את מה שהתחלתם", בתרגום חופשי), שבו שלל עצות לאחת הבעיות הנפוצות של כולנו - דחיינות וסיום משימות.
סיימו את מה שהתחלתם"המקור לבעיה הוא שיש בתוכנו שני רצונות מנוגדים", מסביר הולינס בספר, "האחד רוצה לעשות דברים מהנים בהווה ולא חושב על העתיד, והשני חושב על העתיד ולא על ההווה. ברגע שאנחנו מבינים את הקונפליקט בין ההווה לעתיד, קל לנו להבין את עצמנו. בהווה נעדיף לנוח או לצפות בטלוויזיה, אבל בעתיד נעדיף לעבוד קשה ולקדם את עצמנו. הרעיון הוא לדעת לשלב בין שני הרצונות ולתת ביטוי לכל אחד מהם במידה המתאימה לנו. אם יש לאדם משימה שהוא מתקשה לבצע, הוא צריך למצוא איזון בין הרצון ליהנות בהווה ובין הרצון להשקיע בעתיד".
אז איך נוכל לגרום לעצמנו לבצע ולסיים משימות חשובות לנו גם בלי דד־ליין מעל ראשנו? לפניכם שמונה צעדים בונים מתוך הספר שיעזרו גם לכם לסיים את בניית הקאנו שלכם.
צעד #1:
נתחו את הסיבה לדחיית המשימה
רוב האנשים שלא מצליחים לסיים משימות גדולות, להתקדם בחיים ולהגשים את החלומות שלהם סובלים מפחד משיפוט, דחייה וכישלון. כדי להדגים זאת הולינס מביא את הדוגמה של לורה, שעובדת בארגון מקומי לחינוך ילדים עם מוגבלויות. ללורה יש רעיון לקמפיין גיוס כספים שיגדיל את אפשרות הארגון לתמוך בילדים. היא אישה חרוצה עם כוונות טובות ועם תשוקה אמיתית לעבודה שהיא עושה. היא מתכננת את מה שהיא צריכה לעשות ומבררת עם מי היא צריכה לדבר כדי לגרום לדברים לקרות. אבל עוד לפני שהיא מבצעת את השיחה הראשונה כדי להתחיל לגלגל את הכדור, מחשבות מגבילות מציפות אותה. היא מהססת וחושבת: "מה אם אני אארגן את הקמפיין הזה אבל אף אחד לא יירשם אליו?", "מה אם כל הרעיון שלי יהיה פלופ?", "מה אם בסופו של דבר נוציא יותר כסף ממה שהרווחנו בפועל?".
אף פעם לא תגיעו ל־100%, והרצון ל־100% הוא רק סוג של דחיינות. לכן כאשר חקרתם ובדקתם והגעתם ל־70%, זה מספיק כדי לבצע את המהלך שאתם רוצים
הפחד מכישלון גורם לה לדחות את הרעיון, אך לא לוותר עליו. הדחייה גורמת לה להירגע קצת ולהרגיש טוב יותר. לורה לא עצלנית. זה לא שהיא לא תכננה כמו שצריך או שהיא מתמהמהת. מה שעוצר את לורה מלהתקדם הוא הפחד שלה משיפוטיות, דחייה וכישלון. בעיניה, אי עשייה הייתה מעשה של שימור עצמי, דרך להציל את עצמה מכאב הכישלון. מכיוון שהיא מעולם לא ביקשה לגייס כספים, היא מעולם לא נדחתה. מכיוון שהיא מעולם לא ניסתה להגשים את הרעיונות שלה, אף אחד לא יכול לומר שהיא נכשלה בו.
לטענת הולינס, הפחד משיפוטיות, דחייה וכישלון משתק את רובנו. כך קורה שאנחנו חושבים שעל ידי הימנעות מפעולה אנו מצילים את עצמנו. אם לא ניתן להעריך או לשפוט אותנו, גם לא ניתן לדחות אותנו.
איך עושים את זה: נסו להיות כנים עם עצמכם ונתחו את הסיבה לדחיינות שלכם - האם החשש מכישלון הוא הסיבה לכך שאתם נמנעים מלפעול? אם התשובה חיובית, הרי שמדובר בעיכוב משולל היגיון. קיפאון ואי הגשמת חלומות הם הכישלון הכי גדול. כשאנחנו נמנעים מפעולה בגלל הפחד מכישלון כבר שפטנו ודחינו את עצמנו עוד לפני שהתחלנו - ונכשלנו. אם ננסה ולא נצליח, נוכל תמיד ללמוד ולנסות שוב. הולינס מציע להתמודד עם הבעיה באמצעות "שיחות" עם עצמנו, לספר לעצמנו שאנחנו צריכים להביא בחשבון את העובדה שניכשל, אבל זו אפשרות טובה יותר מלא לנסות כלל. מכל כישלון אנחנו לומדים משהו ומתקדמים לעבר עתיד של הגשמה עצמית.
צעד #2:
אמצו את עיקרון ה־70%
פרפקציוניזם נובע פעמים רבות מחוסר ביטחון. כדי להדגים את זה הולינס מביא את סיפורו של פול, שמתכנן להגיש בקשה לקידום כבר כמה שנים. הוא השקיע מאמץ לשדרג את הידע ואת הכישורים המקצועיים שלו, השתתף בסמינרים, ניגש לבחינות הסמכה ונרשם לשיעורים שלאחר התואר. הוא רוצה שהרזומה שלו יהיה מושלם כדי שכאשר הוא יגיש בקשה לקידום, הוא יוכל להיות בטוח שהוא יקבל אותו. עבור פול זה או שלמות או כלום. עברו עוד כמה שנים, והוא עדיין לא הגיש מועמדות לתפקיד גבוה יותר. האישורים שלו לא היו טובים מספיק בעיניו. הפרפקציוניזם שלו, שנובע מהפחד שהוא לא מספיק טוב, היה מה שמנע ממנו להמשיך.
הבעיה עם גישה של "הכל או כלום" היא שלעתים קרובות אנשים נופלים בצד של "כלום" אם לא מובטח להם ה"הכל", מסביר הולינס בספר. המצב הזה גרוע מאוד, כי עדיף לנו תמיד להתחיל, גם במחיר של כמה טעויות בדרך. במקום לנקוט פעולה שתקדם אותו, פול מיקד את האנרגיה שלו בתכנון יתר ובחתירה לשלמות, מה שהוביל בסופו של דבר לקיפאון.
פחד משיפוטיות, דחייה וכישלון משתק את רוב האנשים. כך קורה שאנחנו חושבים שעל ידי הימנעות מפעולה אנו מצילים את עצמנו, כי אם לא ניתן להעריך או לשפוט אותנו, גם לא ניתן לדחות אותנו
לאנשים רבים יש חלומות שהם לא מגשימים. לפעמים זה רעיון לפתיחת עסק חדש, כתיבת ספר או התחלת לימודים. לא משנה מה הרעיון שלכם, אנשים רבים מוצאים את עצמם "מתכננים" את ביצוע החלום רק לאחר שהם יצברו מספיק ידע. השנים חולפות, הידע נצבר, אבל בפועל אין התקדמות משמעותית. לבעיה הזאת קוראים פרפקציוניזם, ובניגוד למקובל לחשוב היא לא מקדמת אתכם לשום מקום אלא מכשילה ומעכבת.
איך עושים את זה: צאו לדרך עם 70% ביד. כלל ה־70% ממליץ לכם לבצע את המהלך שאתם רוצים בו לאחר שיש לכם בידיים 70% מהידע. אף פעם לא תגיעו ל־100%, והרצון ל־100% הוא רק סוג של דחיינות. לכן כאשר חקרתם ובדקתם והגעתם ל־70%, זה מספיק כדי לבצע את המהלך שאתם רוצים בו. את השאר תלמדו בדרך בכל מקרה.
צעד #3:
נסחו לעצמכם מטרות ישימות ובנות השגה
תכנון יתר אינו דבר רצוי, ועדיין צריך שתהיה לנו תוכנית עם מטרה הגיונית. הצבת מטרות בלתי הגיוניות ולא מפורטות היא מתכון מובטח לכישלון. תוכנית מפורטת חשובה מאוד להצלחה ולהגשמה. התוכנית צריכה להיות ריאלית ולהתאים לאורח החיים שלכם. נסו שהתוכנית תהיה מפורטת ככל האפשר. הצבת מטרות לא ריאליות דומה ליציאה לטיול עם מפה שגויה שלא תוביל אתכם למקום שאתם רוצים להגיע אליו. הבלבול הזה גורם לנו בסופו של דבר לאבד את הסבלנות ואת הרצון להמשיך במסע שלנו, ולכן לעתים קרובות אנו נוטשים אותו באמצע.
איך עושים את זה: כשאתם מנסחים את המטרות שלכם, הקדישו זמן לכתיבתן. פרטו מה המטרות שלכם: מה אתם רוצים? למה אתם רוצים את מה שאתם רוצים? איך תרגישו אחרי שתשיגו זאת? גם אם אתם יודעים את התשובות לשאלות האלה, כתיבת משפטים כמו "אני רוצה", "אני אעשה" תעודד אתכם. שאלו את עצמכם שאלות כמו: "איך אני רואה את העתיד שלי?", "האם אני אוהב את מי שאני עכשיו?".
צעד #4:
הכירו את הכלי למימוש: "תוכנית ארבעת השלבים"
אחרי שכתבתם את המטרות הגיע הזמן לפרט איך בדיוק תבצעו את הרעיון שלכם. תוכנית הביצוע אמורה לעודד אתכם ברגעי משבר, ולכן כדאי לכתוב אותה באופן שתוכלו לשאוב ממנה עידוד ברגעי משבר.
איך עושים את זה: תוכנית ארבעת השלבים מורכבת מארבעה חלקים: מיקוד, משמעת עצמית, פעולה והתמדה, וכולם חשובים באותה מידה.
- המיקוד הוא ה"ראש" שלנו - הצבת יעדים ממוקדים.
- המשמעת העצמית היא "עמוד השדרה" שלנו - שומרת עלינו זקופים ועובדים בחריצות על המטרות האלה.
- הפעולה הופכת את המטרות למציאות קונקרטית.
- ההתמדה היא היכולת לבצע את התוכנית שלנו באומץ, במסירות ובתשוקה.
בתוכנית עצמה נסו לפרט את השלבים לביצוע: איך אתם מתכוונים לבצע כל שלב? היו מפורטים ביותר והשקיעו זמן בפירוט הבעיות שעלולות להתעורר ואיך תפתרו אותן. לדוגמה: איך תמצאו זמן לביצוע המשימות? באילו ימים ושעות ביום? היערכו לכך מבחינה מנטלית, וזכרו ששינוי בחיים תמיד כרוך בתחושה מסוימת של אי נוחות. זה טבעי וצפוי. אם תביאו בחשבון מראש שהשינוי כרוך באי נוחות, יהיה לכם קל לעודד את עצמכם להמשיך ולדבוק במטרה שלכם.
צעד #5:
הסירו מחייכם את מסיחי הדעת
כיום קל לנו מאוד להיות מוסחים - צפצוף שמבשר על הודעה חדשה בנייד, סטורי באינסטגרם, התראת חדשות, חלון קופץ במחשב שמבשר על אימייל חדש. הסחות הדעת האלה מפריעות לנו להתרכז והופכות את תופעת הדחיינות ללגיטימית. לכן הפחיתו את הסחות הדעת למינימום כדי לאפשר לעצמכם ריכוז במה שאתם רוצים לעשות.
5 צפייה בגלריה
כדאי להשתמש באפליקציה ייעודית שתמנע מכם להיכנס לאתרי חדשות או לאתרים שאתם אוהבים בשעות שבהן אתם אמורים להתמקד בעניינים אחרים
(Shutterstock)
איך עושים את זה: בטלו את כל צפצופי ההתראות בנייד ובמחשב. אל תהיו בלחץ. אם מישהו יצטרך אתכם בדחיפות, הוא יכול תמיד להתקשר אליכם. אתם יכולים להחליט על כמה הפסקות במהלך היום שבהן אתם מתעדכנים באימיילים שהגיעו או בהודעות. נסו לא לענות לכולם באופן מיידי, אלא להחליט על פעם־פעמיים במהלך היום שבהן אתם עונים להודעות.
ועוד טיפ לדרך: רבים מאיתנו מבזבזים זמן יקר בגלישה באתרי חדשות באינטרנט. כדי להימנע מכך כדאי להשתמש באפליקציה ייעודית שתמנע מכם להיכנס לאתרי חדשות או לאתרים שאתם אוהבים בשעות שבהן אתם אמורים להתמקד בעניינים אחרים. אם למשל השעות שבהן אתם רוצים להיות מרוכזים הן 08:00־16:00, השתמשו באפליקציה ובדרך זו תמנעו מעצמכם לבזבז את הזמן שלכם.
צעד #6:
השתמשו ב"חבילת הפיתוי"
קשה מאוד להתגבר על דחיינות, והסיכוי שתעלימו את התופעה מחייכם באופן מוחלט קטן מאוד. אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודדות עם דחיינות היא באמצעות "חבילת הפיתוי". כשאתם רוצים לבצע משימה כלשהי שאינה מהנה, חברו אותה למשהו מהנה.
כדאי להתחיל קל וקטן. דחיינות משגשגת בקיבעון, כשאנחנו לא מתקדמים לשום מקום. לכן הדרך להתגבר עליה היא בהפיכת הקיבעון לתנועה באמצעות עשייה קלה ככל האפשר. רק לאחר שנכנסנו לפעולה אפשר לצבור תאוצה.
איך עושים את זה: אם החלטתם למשל שאתם רוצים להתחיל להתאמן, אבל בכל יום אתם מוצאים דרך להתחמק, נסו לפתות את עצמכם עם צ'ופר מיידי מיד בסיום האימון. הבטיחו לעצמכם שתקבלו אותו רק אחרי ביצוע הפעילות. כדאי להתחיל בקטן, אימון למשך זמן קצר מאוד, ורק אחרי שההרגל הושג — להגביר את הקצב ואת התדירות.
אם יש לכם משימה לסיים בעבודה ואתם מתקשים להתרכז, הבטיחו לעצמכם שאם תסיימו את המשימה עד שעה מסוימת, תצפו בסדרה שאתם אוהבים או תעשו משהו מהנה אחר. בדרך הזאת תחברו בין ההווה לעתיד ותניעו את עצמכם לפעולה רצויה.
צעד #7:
תתחילו לנהל את הזמן שלכם ביעילות
ניהול זמן לקוי הוא אחד מהטקטיקות הנפוצות לדחיינות, שמונעת מכם להגשים את החלומות שלכם ולהשלים את המשימות שמחכות לכם. כשאתם מנהלים את הזמן שלכם באופן לקוי, אתם מבזבזים הרבה זמן במהלך היום על פעולות מיותרות ולא מקדמות. ניהול זמן נכון מחייב אתכם לתוכנית עבודה שבועית ויומית.
איך עושים את זה: הקדישו לכך זמן בכל תחילת שבוע ובכל תחילת יום. עשו זאת לפני שאתם קוראים אימיילים ולפני כל פעולה אחרת ביום. שאלו את עצמכם: מה אני מצפה מעצמי להשיג היום? הציבו מטרות ריאליות וחלקו את היום לחלקים.
- בזמן שאתם מכינים את רשימת המטלות היומיות שלכם, נסו להיות ריאליים ולא "להציף" את עצמכם באינספור משימות שאין סיכוי שתצליחו לבצע. כדאי למקד את עצמכם בשלוש משימות עיקריות ביום לכל היותר, כך שלא תמצאו את עצמכם מתוסכלים מכך שאתם "נכשלים" בכל יום בביצוע המטלות ואז נוטשים את ניהול הזמן.
- הבדילו בין משימות חשובות למשימות דחופות, ופעלו לפי סדר עדיפות שיקדם אתכם למטרה שלכם.
- חלוקה טובה של היום מביאה בחשבון גם את שעות הריכוז והשפל שלכם. רוב האנשים נמצאים בשיא הריכוז שלהם בבוקר, ובשעות אחר הצהריים הריכוז יורד. קבעו לעצמכם לבצע את המשימות הקשות שדורשות ריכוז מקסימלי בתחילת היום, ואת המטלות שדורשות פחות ריכוז, כמו מענה לאימיילים וכו', בסוף היום.
- החליטו גם בתחילת היום מתי אתם לוקחים הפסקה לאוכל, למענה לאימיילים ולהודעות. סידור היום והשבוע יחסוך לכם זמן יקר ויגרום לכם לנצל את הזמן שלכם באופן יעיל יותר.
צעד #8:
הימנעו ממלכודת ההתלבטויות האינסופיות וחשיבת יתר
התלבטויות אינסופיות וחשיבה יתרה הן תופעות ערמומיות ומכשילות. אנחנו מרגישים כאילו אנחנו מתאמצים ויעילים, אבל בפועל אנחנו לא מתקדמים לשום מקום. "חשיבת יתר" היא מצב שבו אנחנו מתקבעים ולא מצליחים לעשות את הצעד הראשון לקראת פעולה. אתם מתלבטים בין אפשרויות שונות ומתקשים להחליט פעמים רבות בפעולות שאינן גורליות ובפועל לא ישנו הרבה. בינתיים, בזמן הזה, שום דבר לא מתקדם.
איך עושים את זה: החליטו מראש עד כמה אתם מאפשרים לעצמכם להתלבט והעדיפו פעולה - גם אם היא תתגלה בהמשך כטעות - על פני התלבטויות אינסופיות. אף אחד לא חסין מטעויות, ועדיף תמיד לעשות זאת תוך כדי פעולה והתקדמות.
