בכל תחילת שנה (עברית ואזרחית) מתעורר מחדש השיח על ההחלטות שלנו לקראת השנה החדשה. גם האביב שמגיע אחרי השתבללות החורף ורגע לפני הקיץ מספק לרבים מאיתנו סיבה לצאת לדרך חדשה עם עצמנו.
לרוב מדובר בשינויים שאנחנו רוצים לעשות בחיים שלנו - שגרת פעילות גופנית חדשה, תזונה בריאה יותר, פרויקט שהחלטנו להוציא לפועל או הרגל חדש שברצוננו לאמץ במטרה להביא שינויים חיוביים וטובים לחיינו. אנחנו מתכוננים לקראת השינוי, מכריזים עליו בפני הקרובים לנו, מעיזים אפילו להעלות פוסט ברשת החברתית, מתמלאים במוטיבציה, ובטוחים שהפעם זה הולך להיות שונה, שזה יחזיק מעמד, שהחיים הולכים להיראות ולהרגיש הרבה יותר טוב.
אלא שאז מגיעים החיים עצמם.
מחקרים מראים שהחלטות לקראת השנה החדשה, טובות ככל שיהיו, מחזיקות מעמד כמה שבועות בלבד, אולי חודש־חודשיים במקרה הטוב. והנתונים ממש לא בעדנו - רק 8% מאיתנו מצליחים ליישם את ההחלטות החדשות שקבענו לעצמנו. הרצון לעשות שינוי (קריירה, התנהגות, הרגלים טובים יותר, דפוסי מחשבה) מעסיק את בני האנוש כבר עשרות שנים. צבאות שלמים של פסיכולוגים וחוקרים בדקו במהלך השנים את המנגנון האנושי שדרכו אנחנו עושים שינויים, ונמצאו עשרות או מאות שיטות ליצירת שינוי: הציעו לנו להגדיר מטרות ״זמינות״, לכתוב תוכנית פעולה, להתחקות אחר הרגלים של חברים, להקפיד על המשכיות השינוי, לבקש עזרה מאחרים ועוד לא מעט שיטות, מתודות וגישות ליצירת שינוי מיטיב ומתמשך.
המחסומים הפנימיים באים בדמות קולות המשכנעים אותנו לשמור על הסטטוס קוו, להישאר באזור הנוחות ולא לעשות שינוי. גם אם מדובר בשינוי שייטיב עם חיינו, הקולות האלה מתנגדים אליו, והם בעלי השפעה עצומה על היכולת שלנו לנוע קדימה
שפע המידע בנושא מעיד על שתי עובדות מרכזיות: האחת - המון אנשים משוועים לעשות שינוי. השנייה - ממש לא פשוט לעשות שינוי משמעותי ומתמשך בחיים.
הכול מוטיבציה?
בסקירת החומרים לקראת הכתבה הזאת נתקלתי בסוגיית המוטיבציה. לא מעט מחקרים ומומחים בנושא מתמקדים במוטיבציה כמפתח מרכזי ליצירת שינוי. לא הצלחתם ״להניע״ את השינוי הנכסף? לא דבקתם בהרגל החדש? זה כנראה בגלל המוטיבציה. אם לא הצלחתם לייצר שינוי, אתם כנראה לא באמת רוצים או חסרי שליטה עצמית או אולי פשוט סתם עצלנים. תודו שאף אחת מהאפשרויות האלה לא באמת מעודדת אותנו להמשיך ולנסות לשנות משהו.
אבל מה אם נבחר להתבונן על הנושא מנקודת מבט רחבה יותר? מה אם הקושי שלנו לא תלוי רק במידת המוטיבציה?
קורט לוין, פסיכולוג יהודי גרמני ואבי תורת השינוי, דיבר על מודל ליצירת שינוי באופן הבא:
כוחות מניעים > התנגדות לכוחות = שינוי
כשרוצים לעשות שינוי, על הכוחות המניעים להיות גדולים יותר מהכוחות המתנגדים. לשיטתו של לוין מה שדוחף אותנו קדימה צריך להיות חזק יותר ממה שעוצר אותנו, ושינוי מתאפשר כשיש יותר מוטיבציה, אבל גם פחות מחסומים.
ככל שמעיזים להתבונן ולהכיר את הקולות בראש, הם מנהלים אותנו פחות ומתאפשרת בחירה חופשית יותר בנוגע לשינוי שאותו אנו מבקשים לעשות
המחסומים יכולים להיות חיצוניים (לוח זמנים צפוף, מזג אוויר, אילוצים בעבודה) או פנימיים (מחשבות, תפיסות או הגבלות שאנו מחילים על עצמנו מבפנים). המחסומים הפנימיים באים בדמות קולות המשכנעים אותנו לשמור על הסטטוס קוו, להישאר באזור הנוחות ולא לעשות שינוי. גם אם מדובר בשינוי שייטיב עם חיינו, הקולות האלה מתנגדים אליו, והם בעלי השפעה עצומה על היכולת שלנו לנוע קדימה.
לפיכך אם נכיר את כוחות ההתנגדות (הקולות הפנימיים), נוכל להפחית אותם, והתנועה קדימה לקראת שינוי (מוטיבציה) תגדל.
הקול בראש
אותם קולות פנימיים נשמעים בשלל צורות בתוך הראש שלנו. הם נוטים להיות יצירתיים, בוטים ואפקטיביים ביכולת שלהם להניא אותנו מלהניע לקראת שינוי. סטיב שלפמן, מאמן מנהלים ליצירת תהליכי שינוי, זיהה 16 קולות פנימיים נפוצים שמהדהדים לנו בראש בניסיון לחבל לנו ביכולת להשתנות. הקולות נכתבו בלשון נקבה, אך רלוונטיים לכולנו, והם כתובים כאן כפי שהם עשויים להישמע בשיח הפנימי של כל אחד ואחת מאיתנו:
1. הקול המבקר
כדאי לך לוותר, את פשוט לא מסוגלת לעשות את זה. אין לך יכולת, כישורים ומסוגלות. את לא מספיק כישרונית, טובה, חכמה, ראויה. חבל על הזמן, את פשוט לא.
2. הקול הדחיין
יותר מדי דברים קורים כרגע... זה יכול לחכות, אולי למחר. בעצם, גם מחר ממש עמוס לי ואני לא אספיק, שוב. אולי פשוט אדחה לשבוע הבא, עד אז יהיה לי פחות עומס.
3. הקול המורד
אני לא עושה את זה עכשיו!!! נקודה. לא סובלת שאומרים לי מה לעשות, איך לנהוג ומתי. לא מתאים לי שמנהלים אותי ויורדים לרזולוציות כל כך ספציפיות. אני מתנהלת בקצב שלי, ולא לפי חוקים, ציפיות או שינויים חיצוניים. פשוט לא!
4. הקול המערער
וואו, זה לא הולך להסתדר... יש אפס אחוז סיכוי שזה הולך לקרות. חבל על הניסיון כי אין לך את זה וחבל לטרוח בכלל. אין טעם לנסות ליצור שינוי, חבל שאת משלה את עצמך.
5. הקול השתלטן
בואי נהיה על זה, ננהל את זה ממש מקרוב. רגע, רגע, מה את עושה?! הרגע הבטחת שלא תעשי את זה יותר, לא? הנה זה שוב קורה לך, את לא על זה. איבדת שליטה.
6. קול ההסתמכות העצמית
זה עליי, הכול עליי! אם אני מרימה את הפרויקט הזה, כולו באחריות בלעדית שלי. אין ממי לבקש שייתן יד, ואף אחד לא יעזור, חבל על הזמן! זה הולך להיות קשה, ומתיש, האמת שזה כבר מרגיש ככה, והכול רק על הכתפיים שלי.
7. הקול הטיפש (או לפחות מרגיש כזה)
אין לי מה לנסות לעשות את זה, אני גם ככה לא מבינה בזה, בחיים לא הבנתי, ואין שום סיבה שהפעם זה הולך להיות אחרת. זה גדול עליי, לא בליגה שלי, מיועד לאנשים מבינים וחכמים ממני.
8. הקול המאשים
תגידי, מה עובר עלייך?! את אומרת שאת באמת רוצה את זה אבל לא באמת עושה עם זה משהו. לא התקדמת אפילו בסנטימטר לכיוון, מה את חושבת לעצמך?! מה לעזאזל קורה איתך?!
9. הקול הפרפקציוניסט
את לא מספיק טובה. זה לא מספיק טוב. יותר מדי טעויות, ניסיונות לא מוצלחים. יותר מדי פדיחות, זה פשוט לא מספיק טוב. את קולטת? אם את רוצה שזה יקרה את חייבת לדגם את מה שאת עושה, ואת לא בדיוק בכיוון וברמה.
10. הקול המכחיש
את יודעת מה? במחשבה שנייה את ממש לא חייבת. המצב בסדר גמור גם ככה. המצב בסדר גמור, אפשר להמשיך ככה עם הדברים. מה את צריכה את כאב הראש הזה עכשיו?
11. הקול הנוגס
הו, את מתחילה לחפף מותק... קדימה, קדימה, תרימי קצב ותתחילי להזיז דברים כי ככה לא מתקדמים גברת. יש עוד המון מה לעשות ואת לא בקצב, ולא תזוזי קדימה אם לא תקבלי בראש, אז יאללה!!!
12. הקול חסר הסבלנות
כבר כמה שבועות אני בתוך הדבר הזה ולא רואה/מרגישה שום שינוי. אני בדיוק באותו מקום כמו שהייתי קודם. כאילו אני רצה במקום, פול גז על ניוטרל, אין שום התקדמות קדימה. חבל על הזמן שלי, זה לא עובד, לא התקדמתי מטר קדימה. עדיף לשחרר ולעבור הלאה, למשהו אחר.
13. הקול הקונפורמיסטי
רגע, מה עושים אנשים אחרים במצבך? ככה בדיוק את צריכה לעשות. תניחי בצד את מה שבא לך, מה שאת רוצה, פשוט תסתכלי איך אחרים פועלים - חברים, משפחה, עמיתים - ותעשי כמותם. הם בטח יודעים מה הם עושים וזה בטח מה שנכון לך.
14. הקול ההרסני
למה את טורחת בכלל?! את לא מסוגלת, לא ראויה, ואין לך מה שצריך בשביל להצליח בזה. חבל על הזמן והאנרגיה להשקיע במשהו שאין לך שום כישורים להצליח בו. תוותרי על הרעיון, את פשוט לא מספיק טובה. נקודה.
15. הקול העוקף
די, עזבי אותך עכשיו מהתמודדויות ושינויים. בואי נצא לעשות שופינג, יותר כיף!!! למי יש כוח וחשק לאתגרים, עכשיו זה הזמן ליהנות ולהתפנק, לעוף על החיים, יאללה בואי נעשה את זה. עזבי אותך, בואי!
16. הקול המתכנן
אני עדיין לא מוכנה, אבל יום אחד בטח אהיה. לפני שעושים שינוי צריך לתכנן, לדאוג שכל המרכיבים נמצאים במקום, שאני מוכנה ומזומנה, שכולם בעניין, ורק אז יוצאים לדרך. בינתיים אני רק בשלב התכנון. ייקח לי עוד זמן להגיע לשלב הביצוע.
שלב ההבנות
אם קולות מסוימים נשמעים לכם מוכרים יותר מאחרים, קרובים יותר לאלה הנשמעים אצלכם בראש, זה לא מפתיע. רובנו מדלגים בין הקול המכחיש, למבקר, להרסני ולמאשים וחוזר חלילה. הקולות משתנים ומתעדכנים במהלך חיינו, מתאימים את עצמם לנסיבות, לתנאים המשתנים ומשפיעים באופן מובהק על היכולת להניע שינויים.
ייתכן שהרשימה הזאת יוצרת אצלכם דה מוטיבציה באשר לשינויים כי היא מהדהדת לכם מחדש את כוחות ההתנגדות שבתוככם. אך ברוח ההתחדשות מומלץ להסתכל על הקולות האלה כעל אפשרות ללמידה. כשמאפשרים לעצמנו להכיר לעומק את מה שעוצר אותנו או מפחיד אותנו, ההשפעה שלו עלינו נחלשת. הניסיון להימנע מרגשות, מקולות או ממחשבות מסוימות רק מגביר את עוצמתם. לפיכך ככל שמעיזים להתבונן ולהכיר את הקולות בראש, הם מנהלים אותנו פחות ומתאפשרת בחירה חופשית יותר בנוגע לשינוי שאנו מבקשים לעשות.
בין אם מדובר בהחלטות לאביב החדש ובין אם מדובר בכל שינוי אחר שאתם מבקשים לעשות כדי להיטיב עם חייכם, כדאי שתיקחו איתכם לדרך שתי הבנות מרכזיות בנוגע לשינוי:
1. שינוי (התנהגותי, מחשבתי, תפיסתי) זמין לנו כמעט בכל עת. הוא מאפשר לנו ״לברוא״ את עצמנו מחדש ומעניק תחושה של חופש להתנהל אחרת ממה שהיינו רגילים עד היום. התנהלות שונה מביאה תגובתיות שונה של הצד השני, ובכך מאפשרת שינויים חיוביים בחיים.
2. בבואנו לייצר שינוי עלינו לפעול בשני מישורים: האחד - חיזוק המוטיבציה, והשני - החלשת הקולות המתנגדים לשינוי.
מקווה שהקשבתם ומאחלת לכם שינוי מבורך.
הכותבת היא בעלת MA בפסיכולוגיה חיובית, יועצת בתחום ומרצה בארגונים ובחברות בנושאים של חוסן אישי, קבלת החלטות וגישת החוזקות
