לפני כשנה וחצי פנתה אלי קרובת משפחה אהובה בסוף ארוחת ערב ושאלה על הזריקות לירידה במשקל. היא בת 74, בריאה לחלוטין, עם השמנה ניכרת הגורמת לה לכאבי גב וברכיים, ולמעשה הופכת אותה לנכה. נראה לך הגיוני לשלם 1,500 שקלים בחודש על זריקות יומיות להורדת התיאבון?! עניתי בסלידה. מה אתה מתערב לי בחשבון הבנק, ולמה אתה לא מוכן לעזור לי לרדת במשקל? שאלה אותי. רק בכתיבת טור זה קיבלתי רמז לתשובה.
חלפה לה שנה, ואותה זריקה יומית, שפותחה במקור לטיפול בסוכרת, ונמצאה כיעילה לירידה במשקל, נכנסה לסל התרופות בישראל כטיפול להשמנה, בלי קשר לרמות הסוכר של המטופל. התחלתי לרשום אותה לעוד ועוד מטופלים עם הצלחות יפות, כמעט ללא תופעת לוואי, תוך שאני מופתע מהשינוי בעמדות שלי לגבי אותו טיפול. שינוי שנוצר על ידי יצרנית התרופה ועל ידי המטופלים. טיפול תרופתי שלפני שנה וחצי התנגדתי לו וכעת אני רושם אותו על בסיס כמעט יומי.
קראו עוד:
בחודשים האחרונים נכנסה לשוק שחקנית חדשה. גם היא, כמו חברתה היומית, מדמה חלבון בשם GLP 1, המעכב את התרוקנות הקיבה ומשפיע על המשחק העדין בין ספיגת מזון מהמעי והפרשת אינסולין וגלוקגון מהלבלב. השחקנית החדשה מוזרקת רק פעם בשבוע מה שהופך אותה לאטרקטיבית יותר. היא משווקת בצורה מחוכמת ויעילה, ולאחרונה מטופלים רבים הסובלים מהשמנה שואלים על "הזריקה השבועית", שבארצות הברית אושרה לטיפול בהשמנה, ללא קשר לסוכרת. בסל התרופות בישראל היא מאושרת רק לטיפול בסוכרת, אך לאור הדרישה הגדולה מהשטח, נמצאה דרך לתת אותה למטופלים עם אישור מיוחד.
2 צפייה בגלריה
אמשיך עם ההמלצות הכפייתיות שלי לגבי הצורך לבצע פעילות גופנית ולהקפיד על דיאטה מאוזנת
(צילום: shutterstock)
מטופלים שביקשו ממני את הזריקה השבועית, קיבלו הסבר על שוק תרופות הסוכרת, שוק המגלגל מיליוני דולרים בשנה, ואיך אותה רפואה קפיטליסטית הצליחה לשנות את העמדה שלי לגבי טיפולים להשמנה. רק בשולי אותה הרצאה, שהיא בכלל שיחת תוכחה, אני מציין שמדובר בטיפול מצוין עם מעט תופעות לוואי. בשיחה שקיימתי לפני שבועיים עם כמה חברים, רופאי משפחה, בארוחת ערב, עלה נושא הטיפול התרופתי בהשמנה, וגיליתי שגם הם מרגישים אי נוחות מכניסת השחקניות החדשות לארסנל התרופות שלנו ועל הצורך באישורים מיוחדים ובאלתורים כדי לתת אותן.
אני, ד"ר עמוסי, שמנופוב סמוי
לאחר אותו מפגש עם חברים החלטתי לכתוב על תפקיד חברות התרופות בעולם הרפואה. על צרכנות וקפיטליזם המניעים את גלגלי העולם הזה. תוך כדי איסוף חומרים ומחשבות הגעתי לקשיים ולחסמים שלי בטיפול בהשמנה. לצערי, גיליתי שאני שמנופוב. שמנופוב סמוי. גילוי עצמי לא פשוט.
למרות התפיסה שלי את עצמי כקשוב לעמדת המטופל ומכיל את רגשותיו, כשזה מגיע לתרופה להשמנה אני נעשה הססן וביקורתי
מעולם לא דחיתי מישהו בשל ממדי גופו, ואני מקווה שלא נתתי תחושה לא טובה למטופל שמן. אני רופא משפחה מעודכן, המלמד מתמחים וסטודנטים, ויודע לצטט נתונים על מגפת ההשמנה בעולם, על זה שהשמנה מוגדרת כמחלה ועל קשר לא לגמרי ברור בין השמנה, פעילות גופנית, תחלואה ותמותה. עדיין, למרות התפיסה שלי את עצמי כקשוב לעמדת המטופל ומכיל את רגשותיו, כשזה מגיע לתרופה להשמנה אני נעשה הססן וביקורתי. לא זכורה לי כזו תגובה לתרופות אחרות שהוכנסו לשימוש לאורך השנים בהן אני עובד. תרופות ביולוגיות למחלות מעי, טיפולים חדשניים ליתר כולסטרול, נוגדי דיכאון, נוגדי כאב ועוד.
מה יש בהשמנה שכל כך מסובך לי? במה טיפול בהשמנה שונה מטיפול ביתר לחץ דם, דלקות מפרקים או מחלות גידוליות? כשאני נותן את אותן התרופות בדיוק לחולי סוכרת, המזרק היומי או המזרק השבועי, אני לא פוצח בנאום על הקפיטליזם החזירי של חברות התרופות. במה ההזרקות האלה נוגעות אצלי? אני יודע, ומכריז כבר שנים, בשיחותי עם מטופלים הסובלים מהשמנה, שכאדם רזה, אתקשה להבין עד הסוף את מצבם, כמו שאיני מבין עד תום חולה עם תסמונת גיל המעבר, חולה אונקולוגי או חולה הנוטה למות, רק שאצל האחרונים אני פחות מעורב רגשית ברישום התרופות.
מה אני יכול לעשות עם הגילוי הזה על עצמי? האם לעשות הטיה נגדית ולעודד עוד ועוד לקבל את הטיפול? נראה לי שלא, אבל בהחלט אפסיק עם נאומי התוכחה שלא עושים טוב לאיש. אמשיך עם ההמלצות הכפייתיות שלי לגבי הצורך לבצע פעילות גופנית ולהקפיד על דיאטה מאוזנת, ואמשיך להתבונן על העולם, על המטופלים ועל עצמי.
