ממש לפני שנה הגיעו יעל לוריא גלברג והילה אורן, מרפאות בעיסוק, לשדה העצום של אלעד בן יצחק בכרם מהר"ל ומיד נשבו בקסמו. האוויר הצח, המרחבים והדממה התאימו בדיוק למה שהן חיפשו - שטח חקלאי רחב ידיים שאפשר לנצל לטובת שיקום נפשי. לטפל בנפש כמו בצמח: לעשב ולעקור עשבים שוטים, לדשן ולטפח את הצמחייה, להצמיח תוצרים שרוצים לגדל ולהסתגל לעונות, לשינויים ולתנאים מתחלפים. אחרי כמעט שנה של עבודה יש כיום בשדה מתחם ובו שולחן עץ מרווח עם ספסלים, גג במבוק שמצל על פינות הישיבה, מטבח קטן, מין זולה עם מחצלת ועשרות ערוגות ירוקות שצומחים בהן שלל ירקות, כמו עגבניות, מלפפונים, חסות, כרוב, תירס, פטרוזיליה וקישואים. בשביל המוביל אל המתחם אפשר להלך ולנשנש, בהתאם לעונה, תותי בר, פטל ופסיפלורה.
עוד בנושא:
לוריא גלברג ואורן מכירות כבר שנים. הן בנות 50 פלוס, חובבות מסעות וטיולים בטבע, ולכל אחת מהן ארבעה ילדים בוגרים. שתיהן עבדו לאורך השנים עם מגוון אוכלוסיות, בהן ילדים עם קשיים רגשיים, מתמודדי נפש, קבוצות ומשפחות שזקוקות להכוונה ואנשים במשברי חיים. בתקופת הקורונה הן נהגו להיפגש אחת לשבוע בחוף הים בנחשולים. שם הבשיל במוחן הרעיון ליצור מרחב שיקומי בטבע שיתבסס על עבודה חקלאית. "שתינו עובדות שנים במוסדות רפואיים והרגשנו צורך לעשות גם משהו אחר, מחוץ לקליניקה", אומרת אורן. "לא ידענו בדיוק מה זה יהיה, אבל שתינו מחוברות מאוד לטבע והיה לנו ברור שזה יהיה משהו בכיוון. התחלנו לחפש באזור חוף הכרמל שטח שיתאים לפעילות שיקומית בטבע. כך הגענו אל עמיעד לפידות, פעיל חברתי סביבתי ומומחה לפארם קאלצ'ר, ואל בעלי החווה, אלעד בן יצחק, שהתחבר לרעיון למנף את השטח לטובת פרויקט חברתי עם ערך מוסף לקהילה. כך נוצר החיבור, ומאז שהגענו לכאן והתיישבנו על הספסל - לא זזנו מפה".
4 צפייה בגלריה
"הכוח הגדול של הפרויקט שלנו הוא האפשרות להיכנס לשגרה" מרחב חקלאי שיקומי למתמודדי נפש צעירים
(צילום: יעל לוריא גלברג והילה אורן, באדיבות עבודת אדמה)
מהחווה לחיים
כך נולד גם שם המיזם שלהן - "עבודת אדמה". במסגרת הפרויקט מתמודדי נפש צעירים מגיל 18, שמצויים במשבר נפשי או בסיומו, מגיעים לחווה פעמיים בשבוע מ־8:00 עד 13:00 ומתנסים בעבודה חקלאית. "אלה צעירים במשבר נפשי שלא מצליחים להתמודד עם אתגרי החיים", אומרת אורן. החווה ממוקמת בתוך היישוב ומגיעים אליה דרך כבישים פנימיים קטנים, והיום מתחיל כשלוריא גלברג ואורן אוספות את הצעירים מתחנת הרכבת. כשכולם מגיעים הם מתיישבים לשיחת בוקר. במפגש הבוקר כל אחד מספר על עצמו ועל מה שקרה לו מאז המפגש האחרון, עם איזו כוונה הוא בא לחווה היום, איך הוא רוצה לצאת מהיום הזה ואיך עבר הלילה. "לילה רגוע זה לא דבר ברור מאליו בשבילם", אומרת אורן.
יעל לוריא גלברג: "המשתתפים בונים ערוגות, מתחזקים את הקומפוסט, נותנים אוכל ומים ל־60 התרנגולות. במהלך העבודה באים לידי ביטוי אלמנטים שאפשר לקחת אותם לחיים עצמם, כמו התמודדות עם שינויי מזג האוויר, סבלנות, אחריות, עבודת צוות, השקעה וקבלת תוצאה"
בזמן העבודה הם מפרקים משטחי עץ, בונים ערוגות מהקרשים שפירקו, ממלאים אותן באדמה ועובדים בהן: מתחזקים את הקומפוסט, נותנים אוכל ומים ל־60 התרנגולות שמסתובבות באופן חופשי בחצר שלהן ואוספים ביצים. לאחר כשעתיים של עבודה כולם מכינים יחד ארוחת בוקר ולאחר הארוחה מסדרים ושוטפים כלים. בהמשך המשתתפים עובדים עוד קצת ומסיימים את היום בשיחת סיכום של כשעה, ישובים על המחצלת, ומדברים על היום שהיה, על האתגרים בבית ועל התוכניות לעתיד. "במהלך העבודה באים לידי ביטוי אלמנטים רבים שאפשר לקחת אותם לחיים עצמם", אומרת לוריא גלברג, "כמו התמודדות עם מזג האוויר, סבלנות, אחריות, עבודת צוות, השקעה וקבלת תוצאה, וכל שלב ביום שלנו כאן עונה על צורך כלשהו ומציף זווית אחרת של שיקום.
"בבוקר אנחנו מקבלים מעמיעד לפידות, שמרכז את הפן המקצועי בפרויקט, את המשימות לאותו היום, וכל אחד בוחר מה בא לו לעשות. כלומר יש מסגרת ובתוכה יש חופש בחירה. כל אחד מחליט אם בא לו לעבוד לבד או בצוות, לבנות, לדשן, לעשב".
עם הירק בא התיאבון
גם הכנת הארוחה במקום היא פרויקט. "קודם כול מחליטים מה מכינים היום, אילו ירקות שמים בחביתה. מישהו מכין טחינה, מישהו חותך סלט. תהליך האכילה, שמתחיל בבחירת הירקות, בקטיפתם, בחיתוך ובהגשה שלהם, הוא תהליך שמערב את כל החושים ומחזיר את החשק והעניין", מסבירה אורן. "זה נשמע טריוויאלי, אבל עבור מתמודדי נפש זה ממש לא ברור מאליו. בזמן משבר רמת התפקוד היומיומית יורדת. מתמודדים הם אנשים שלא תמיד יש להם כוחות נפש למטלות הפשוטות של היומיום ושל הדאגה לעצמם. הכול נהיה מאוד מינימלי ובסיסי, מפחיד ומאיים. למי שעובר או עבר משבר, היכולת להניע מחדש את התפקודים האלה נראית בלתי אפשרית, כמו טיפוס על הר גבוה.
4 צפייה בגלריה
"רובם בודדים ומתקשים לפתח מערכות יחסים". יעל לוריא גלברג
(צילום: יעל לוריא גלברג והילה אורן, באדיבות עבודת אדמה)
"תחום האכילה הוא תחום משמעותי מאוד בחיים שרובנו עושים מכוח האינרציה. מתמודדי נפש, לעומת זאת, חיים לרוב בצורה מאוד מינימלית, והכנת ארוחות היא משימה מורכבת עבורם. שום דבר לא פשוט להם - לא הכנת האוכל, לא קניית המצרכים - והרבה פעמים אין להם בכלל חשק לאכול. כאן בחווה קורה מה שלא תמיד קורה בבית - הם אוכלים. אפילו צעירה עם הפרעות אכילה תמיד אוכלת ומשתתפת בהכנות. פעם אחת היא לקחה הביתה קישוא ענק. אמנם לקח שבוע וחצי עד שהוא הגיע לתנור, אבל בסוף זה קרה. הם גם שולחים בקבוצה מתכונים ותמונות של מה שהכינו. בבית לא תמיד יש להם עם מי לאכול, חלק מהם חיים לבד ובודדים מאוד. כאן יש ארוחה משפחתית ודיבורים. לפעמים מצטרפים אלינו עובדים ומתנדבים או אנשים שבאים לטייל כאן ולקנות ירקות. כל מפגש כזה הוא התנסות חברתית".
מה מאפיין את האנשים שמגיעים לפה?
"לרוב אלה צעירים שלא מצליחים להתגייס, להתנדב לשירות לאומי או לצאת לעבוד באופן רציף, לעתים הם מסוגרים בבית ונתמכים על ידי המשפחה או ביטוח לאומי. רובם בודדים ומתקשים לפתח מערכות יחסים, לא רק רומנטיות. הם זקוקים לקביים. יש כאן למשל בחור שלא התגייס בגלל קושי נפשי. כל הצעירים בני גילו בצבא, והוא גם מבודד וגם נתקל בשאלות כמו: 'למה לא התגייסת?', 'מה אתה מתכנן?'. הוא לא יוצא מהבית, אפילו לא הולך למכולת. צריך המון כוחות כדי להסביר מצב כזה לסביבה וכדי למצוא את המקום שלך בעולם. ואם אתה במצב נפשי שברירי גם ככה, הסיטואציה קשה עוד יותר. במצב כזה קל מאוד להשתבלל ולאבד ביטחון וזה לופ. אותו צעיר מוצא את עצמו מתקשר יותר ויותר במהלך העבודה, יוזם ופעיל, משתף בקשיים במפגשים המשותפים ומתחיל להתאמן על תקשורת בינאישית".
במהלך היום הנושאים האלה עולים? הצעירים משתפים?
"הנושאים עולים וכל אחד משתף לפי רצונו. יש כאלה שהם יותר פתוחים, יש כאלה שבכל מפגש חושפים עוד משהו. במפגש סיכום היום, שתמיד מונחה על ידי אחת מאיתנו או על ידי שתינו, אנחנו מדברים על תכנים שיקומיים: איך אני קובע מטרות לעצמי, איך אני עובר לשלב היישום, מה קורה איתי ברמה התעסוקתית, איך אני רואה את עצמי בהמשך".
קבוצת צמיחה
לוריא גלברג ואורן שואפות לתת למשתתפים כלים לצאת מהקונכייה כבר במהלך הקורס, "אפילו בדברים קטנים כמו איך היום אני יוצא למכולת, קונה משהו ומדבר עם המוכר או עם קונים אחרים", מסבירה אורן. "כי המפגשים הבלתי פורמליים האלה עשויים לייצר דברים שאי אפשר לחזות אותם גם במישור החברתי, גם במישור התעסוקתי וגם במציאת דירה. בכל תחום. אנחנו מביאות הרבה תכנים קונקרטיים שאמורים להכין אותם לשלב הבא.
"לא הבאנו אותם לפה כדי להשתקע, אלא רק כדי לתת להם מסדרון ביניים להמשך. בזמן שהם מבלים פה הם יכולים לגלות אם סוג העבודה הזה מתאים להם, אולי הם רוצים לעבוד במשתלה או ללמוד חקלאות. עם הידע שהם מקבלים הם גם יכולים להחליט שהם בונים גינה בבית וכך להכניס עוד תוכן לחיי היומיום. בראייה רחבה יותר תוך כדי הפעילות הם יכולים ללמוד על עצמם אם הם מעדיפים עבודת צוות או עבודה עצמאית יותר. לאורך היום כולו הנושאים האלה עולים. מה אני עושה, למשל, אם אני רוצה לעשות משהו אבל מתבייש לשאול או לבקש. כאן הם לומדים להתגבר על החרדה החברתית כדי לממש את הרצונות שלהם, גם אם מדובר במשהו קטן כמו לגשת למנהל העבודה ולשאול אותו איך עושים הדליה או איך נכון לשתול. מתוך התנסות כזאת הם יכולים לקבל אומץ לעשות דברים כאלה גם מחוץ לחווה".
הקבוצה מורכבת רק מצעירים?
"כרגע כן, אבל ייתכן שישתלבו גם מבוגרים. אנחנו החלטנו על מספר של שמונה אנשים בקבוצה, וזה עשוי להיות הטרוגני בהמשך. יכולה להיות הפריה הדדית בן צעירים למבוגרים".
יש משמעות לכוח של הקבוצה?
"מאוד. קודם כול, יש כאן מין מסגרת משפחתית ועוטפת. שנית, יש כאן אפשרות לאינטראקציה עם אנשים בחיים עצמם ולא על ספת הטיפולים. אחת הצעירות אמרה לי היום שקשה לה עם סמול טוק. עבודה בקבוצה כזאת יוצרת הרבה הזדמנויות לסמול טוק. תמיד יש פה על מה לדבר. העבודה בקבוצה מאפשרת גם הזדמנות לעבודת צוות, לקבלת החלטות משותפת, לתקשורת סביב משימה - כל המאפיינים של מקום עבודה".
תרפיית טבע
אלמנט משמעותי בפרויקט הוא הפלטפורמה - עבודת האדמה עצמה, לא רק ככלי ליצור סביבו שיח ופעילות וגילוי עצמי אלא גם כאלמנט בעל משמעות בפני עצמו, משום שלעצם הקִרבה לאדמה והשהות בטבע יש ערך מיטיב. מחקרים רבים מצאו שחשיפה לטבע ושהייה במרחבים פתוחים הן בעלות השפעה מיטיבה על הנפש. הן תומכות ומחברות את האדם לכוחות הפנימיים, ולפעילות ולשהייה בטבע יש השפעה על הפחתת הלחץ והמתח, שיפור מצב הרוח, חיזוק כישורי הזיכרון, הריכוז ורמת הקשב, סיוע להחלמה לאחר ניתוחים וטיפולים רפואיים, חיזוק מערכת החיסון, תרומה להורדת לחץ הדם ומניעת מחלות לב וכלי דם.
4 צפייה בגלריה
אחת הבנות אמרה לנו: 'כאן זה גן עדן'. זה אומר הכול". הילה אורן
(צילום: יעל לוריא גלברג והילה אורן, באדיבות עבודת אדמה)
כך לדוגמה, במחקר של חוקרים מאוניברסיטת חיפה, שפורסם בכתב העת Journal of Enviroment Psycology ב־2021 וכלל 776 משתתפים, נמצא כי בזמן הסגר הראשון במגפת הקורונה שבו הוגבלה התנועה מחוץ לבית למרחק של 100 מטר, חשיפה לטבע - או אפילו לנוף של טבע שנשקף מחלון או לתמונות של טבע - תרמה לשיפור באיכות החיים ולרמות גבוהות יותר של חשיבה חיובית. גם מחקרים מיפן, שבה מקובל לצאת ל"אמבטיות יער" ("שינרין יוקו" ביפנית), מדגימים כי לשהייה ביער המוריק יש השפעה חיובית על מצב הרוח והפחתה בתחושות של דיכאון. "באחד המפגשים שאלנו את המשתתפים מהו גן עדן בשבילם, ואחת הבנות אמרה לנו: 'כאן זה גן עדן'. זה אומר הכול", אומרת אורן.
הילה אורן: "תהליך האכילה, שמתחיל בבחירת הירקות וקטיפתם, מחזיר את החשק והעניין. זה נשמע טריוויאלי, אבל עבור מתמודדי נפש שום דבר לא פשוט - לא הכנת האוכל, לא קניית המצרכים והרבה פעמים אין להם בכלל חשק לאכול. כאן בחווה קורה מה שלא תמיד קורה בבית - הם אוכלים"
השתיים מדגישות שהפרויקט הוא שיקומי ולא טיפולי ושכל מי שמגיע אליו מלווה על ידי פסיכולוג ופסיכיאטר. "הכוח הגדול של הפרויקט שלנו הוא האפשרות להיכנס לשגרה. המטרה שלנו היא להיות מענה ביניים מסיום הטיפול, האשפוז או המגורים בבית מאזן (בית בקהילה שבו מתמודדי נפש גרים ומקבלים מענה טיפולי) ועד לחזרה לחיים רגילים", הן מסבירות. "בתקופה הזאת לעתים אנשים כאלה נכנסים למין ואקום וזקוקים לשלב נוסף שייתן להם מקפצה ויעזור להיכנס לשגרה בחיים הרגילים. הפלטפורמה שלנו מציעה להם מסגרת אוורירית של פעמיים בשבוע, ומי שרוצה יכול להגיע גם ליום נוסף, לקורס פארמקלצ'ר, ולהתחבר אולי גם לאנשים נוספים. הכוונה היא שהמשתתפים בקורס שלנו יהיו איתנו 3־4 חודשים ויקבלו אומץ, קביים וכלים להמשיך הלאה להצלחה במקום הבא. אנחנו גם זמינות ומסייעות, אם יש צורך, מחוץ לשעות הפעילות. לצעירים האלה קשה עם מעברים וקשה להם ליזום. אז אם מישהו צריך עזרה בחיפוש דירה או עזרה כדי להגיע לים, אנחנו שם בשבילו".
לדבריהן, כשהן התחילו בפרויקט הן לא ידעו בדיוק איך תיראה התוצאה הסופית. "גם היום אנחנו עוד בתהליך של בדיקה", אומרת אורן. "מה שברור לנו הוא ההקבלה בין תהליך הגידול והצמיחה של הירקות לתהליך של התפתחות אישית. זה כמו היריון ולידה. המהות של התהליך היא שיקום הנפש, ואפשר למצוא סמליות לחיים למשל בכך שהמשתתפים בקורס לומדים איך לשקם קרקע, איך לתחום גידולים, איך להשקות ולצפות לצמיחה. כפי שהם מוצאים טעם חדש בסלט הצבעוני שעשוי מירקות שהם גידלו וחתכו וגם מגלים חשק לאכול אותו, כך הם גם עשויים לגלות כאן מחדש את הטעם ואת התשוקה לחיים".
