במרחק של מאה מטרים מהים, סמוך לקיבוץ שדות ים, תומר בן דוד (46) גר עם אשתו ושלושת ילדיו, מגשים את החלומות שלו ומוצא זמן גם לעבוד בהתנדבות עם המטופלים של כפר איזון – בית טיפולי לצעירים שחווים אירוע משברי חריף, לרוב על רקע שימוש בסמים. בן דוד, מורה לקונג פו, שמנהל את מרכז פגודה לתנועה, גוף ונפש ובעל חאן בערבה וחברת הפקות לאירועי נופש וטיולים בארץ ובעולם, מלמד את המטופלים בכפר איזון קונג פו כבר שני עשורים.
עוד אנשים שרתמו את הספורט למען הקהילה:
המיקום של האתר, ליד הים, הוא חלק מקסם הטיפול. "הרומן שלי עם כפר איזון התחיל כשחזרתי לארץ מהלימודים בסין ב־2001. גיליתי את כפר הנופש הנטוש בקיבוץ והתאהבתי ברעיון לגור כאן על הים", הוא מספר. "מתחילת הדרך הצעתי לעומרי פריש, מנהל כפר איזון, לעבוד עם המטופלים בקונג פו, ואני עושה את זה מאז בשביל הנשמה".
3 צפייה בגלריה
"אם תרגלנו משהו מהיר עם עצימות גבוהה, נעבור אחר כך לתרגול עם רכות. המעבר בין שני הקצוות מלמד אותי להתמודד עם מעברים כאלה גם בחיים". תומר בן דוד
(צילום: גדי בר)
איך הקונג פו עוזר לנשמה של המטופלים?
"המיומנות הזאת עוזרת לרכוש כלים להרגיע את הנפש, לשלוט בנשימה, לחזק את הביטחון העצמי ושלל יכולות באמצעות חיזוק הקואורדינציה והכושר, דרך אלמנטים של חיקוי בעלי חיים. זו מיומנות שמחברת את האדם לקרקע. חיזוק החיבור לאלמנט האדמה חשוב במצבים של משבר. יש באימונים שפע של יסודות שקשורים למצב הנפשי. קודם כל יש את הסֵטינג - אנחנו מחליפים בגדים, קדים קידה, נכנסים למוד של משמעת וחיבור עצמי. התרגולים מאתגרים את הקואורדינציה והיציבות, כלים שקצת התאלחשו בעקבות הבלבול, הפסיכוזה או הסמים, ותוך כדי זה מנקים את הראש ממחשבות ומחזקים את המודעות.
"התרגולים מאתגרים את הקואורדינציה והיציבות, כלים שקצת התאלחשו בעקבות הבלבול, הפסיכוזה או הסמים, ותוך כדי זה מנקים את הראש ממחשבות ומחזקים את המודעות"
"התרגול הוא גם אישי, גם זוגי וגם קבוצתי. בעצם העובדה שאני נמצא בקבוצה או מול מישהו ומסתכלים עלי, אני לומד להתמודד עם מבוכה. כשאני מתרגל בקבוצה אני מפתח ומחזק גם רגישות, הקשבה, ערנות לזולת ולסביבה ויכולת לתקשר. כשאני עובד עם בן זוג אני לומד לקרוא את שפת הגוף שלו ולחדד את החושים שלי. בנוסף, יש כאן עבודה פיזית מאומצת שנותנת מקום לאגרסיות. לכולנו יש אגרסיות, וכאן אפשר לפרוק אותן בלי לשחרר אלימות ותוקפנות. התהליך מבוקר. אם תרגלנו משהו מהיר עם עצימות גבוהה, נעבור אחר כך לתרגול עם רכות. המעבר בין שני הקצוות מלמד אותי להתמודד עם מעברים כאלה גם בחיים".
איך בעצם התרגול משליך על התמודדות עם מצבים בחיים?
"הקונג פו עוסק בהפכים - רך וקשה, מהיר ואיטי. אם למשל אדם סובל מחרדה. אני מקרב את עצמי למצב של דופק מהיר ומתח במקום בטוח ועוטף, ולומד איך להשתלט על הסיטואציה - איך לנשום עמוק, להחזיר את השליטה. כשחוזרים על התרגול בעקביות ובמחזוריות, לומדים ליישם את זה בחיים, בזוגיות, בעבודה, בכל מקום. זו חוויה של מצב פיזי שעוזרת להשתלט על מצבים נפשיים".
עד כמה ההתמדה משמעותית בתהליך הזה?
"מאוד. אם מתמידים, אחרי חודשיים־שלושה קולטים שיש שינוי. העניין הוא שאין כאן הוקוס פוקוס. אין כפתור שלוחצים עליו בזמן בעיה. הסוד הוא שחייבים להתמיד ולתרגל. זו התובנה שלי. אם אני רוצה להמשיך להיות בריא, שמח ורגוע, לא משנה כמה למדתי וכמה ידע יש לי, אני חייב להתמיד, להשקיע באימון יומיומי בתחום אחד.
"זה נכון בעיקר בתרבות האינסטנט שלנו. אנחנו רוצים גם וגם וגם, ומכל דבר קצת. הדבר הנכון הוא לא לבחור המון דברים מבלבלים שלא נסיים, אלא לקחת תחום אחד, להעמיק בו ולהתמיד בו. ככל שנתמיד, יהיה לנו שקט, רוגע, מיומנות אמיתית, בדיוק כמו שההמלצה היא לאכול בריא כל יום, לא מדי פעם. גם אני ממשמע את עצמי. אבל זה חלק מהעניין, זה הקסם".
איך העיסוק בקונג פו השפיע עליך מבחינה אישית?
"אני יודע על עצמי שמגיל שש, כשהתחלתי להתאמן - התחזקתי. הביטחון העצמי שלי עלה, אהבתי לראות איך אני מצליח להתקדם ולעמוד באתגרים. זו מתנה נפלאה. הקונג פו מדהים בעיניי כי הוא כולל הכל, יש בו מנעד רחב של תנועה בכל זווית אפשרית, יש בו רעש ושקט. אבל כל אחד צריך למצוא את התחום שמדבר אליו. העיקר למצוא משהו, להעמיק ולהתמיד בו, להיות בכוונה מלאה וליהנות מהדרך. כשיש מקום של שקט, רוגע ושפיות, זה מחזק. אני מרגיש בר מזל שיש לי את הדבר הזה בחיים".
"הכדור עושה להם הרבה"
חיים לנציאנו (52) עובד בבוקר כחוקר במכס. אבל לנציאנו, שחקן כדורגל בעברו שמשחק כדורגל מגיל שש, הוא גם המנהל המקצועי של מחלקת הכדורגל בשיכון המזרח בראשון לציון, ובשנה האחרונה גם מאמן כדורגל ב"פרח" - רשת לחינוך מיוחד. בתחילת השנה פנו אליו מגן לחינוך מיוחד לילדים אוטיסטים בבאר יעקב וביקשו שילמד את הילדים כדורגל. "התחילו לדבר איתי על שכר, ומיד אמרתי שאני בא בשביל הנשמה, שדבר כזה אעשה באהבה, ושכנראה אלוהים זימן לי את השליחות הזאת", הוא אומר. "בחוג משתתפים שמונה ילדים בני ארבע-חמש. המטרה בחוג היא להכיר את המשחק ואת הכדור וללמוד אינטראקציה עם כדור ועם הילדים".
איזה תהליך עובר על הילדים?
"אני רואה איך הם משתחררים, מבינים יותר. בשיעור הראשון היו שני ילדים שסירבו להשתתף. בשיעור השני הם כבר הצטרפו לאימון. הכדור עושה להם הרבה. הם רוצים לבעוט, לגעת, ועל הדרך לומדים להשתחרר ולשתף פעולה. הם כבר קוראים לי בשם, לומדים מה מצופה מהם".
יש משמעות לעובדה שהמשחק קבוצתי?
"עוד לא הגענו ממש למשחק קבוצתי, אנחנו עדיין בשלבים הראשוניים. אבל מהניסיון שלי אני יודע שההשתלבות בקבוצה נותנת לילדים הרבה. הם לומדים להתייחס לכדור, לחכות לתורם, להבין חוקים של משחק. הם לומדים להיות ממוקדי מטרה, חווים אכזבות וכישלונות לצד הצלחות וניצחונות. זה מחשל ומעצים מאוד. אני זוכר ילדים שהגיעו ביישנים וחסרי ביטחון, ועם הזמן התחזקו מנטלית. לפעמים ילד מגיע לאימון קצת שפוף ממשהו שחווה במשך היום ויוצא ממנו זקוף. בספורט קבוצתי ישנו גם ההיבט של השיתוף, אחד תלוי בשני, ולומדים להיות קשובים ומתוזמנים עם האחר".
עד כמה העיסוק בספורט עזר לך בחיים במצבי משבר?
"ספורט זה המהות של החיים בעיניי. זה תורם לביטחון העצמי, להרגשה הפנימית, ליכולת ההתמדה, ליכולת ללכת עד הסוף בכל תחום בלי להתייאש. כל אחד צריך למצוא את הספורט שהוא אוהב וכך הוא יכול להתמיד בו. אני למשל לא איש של הליכות וריצות - אני אוהב לרוץ אחרי כדור".
