אביגיל ר', בת 79, עצמאית וצלולה הגרה עם בעלה, מטלפנת למרפאה לאחר שקיבלה תוצאת PCR חיובית לקורונה. הי אבי, איך את מרגישה? טוב. למה עשית את הבדיקה? היה לי חם אתמול בערב, 38 מעלות, והילדים לחצו. והיום? היום אני מרגישה טוב, בלי חום. התחסנת נגד קורונה? ארבע פעמים, והייתי כבר חולה פעמיים. מה אתה אומר, לקחת את הטיפול בפקסלוביד? תראי, זו שאלה לא פשוטה...
תירצה ט', בת 59, נשואה ואם לבת אחת. מנהלת כוח אדם בחברה כלכלית בינלאומית גדולה. פונה בשל תלונות מעורפלות על תחושה מעורפלת, מין ערפול מוחי (brain fog), כבר כמה חודשים. חוסר יציבות קל, ללא נפילות. חוסר אנרגיה, רושם להחמרה בבעיית קשב מוכרת. ירידה ביכולת הגופנית. משלימה את האימונים, אבל מרגישה שצריכה להתאמץ יותר. קושרת הכול לקורונה שבה לקתה לפני שישה חודשים. זה Long COVID? תראי, כמו שתלונותייך מעורפלות, גם האבחנה של לונג קוביד לא ממש ברורה. לפי מה שאת מספרת, בהחלט נשמע שזו האבחנה. דעי לך שהרוב המוחלט של החולים מחלים וביחד ננסה להחזיר אותך למסלול, דקלמתי מילים יפות, מכילות והוליסטיות של רפואת המשפחה, ובלב חשבתי שוב, מה זו האבחנה הזו?
עוד טורים והרהורים של רופא משפחה:
ביום חמישי, 16 בפברואר, התקבל בקול דממה עדכון של צו בריאות העם בנושא נגיף הקורונה, ובוטלה החובה לעטות מסכות במרפאות ובבתי החולים. מוזר מאוד שהעדכון המרגש הזה הועבר במייל אישי לצוותים ולא במסיבת עיתונאים בפריים-טיים. הלא מדובר בסיום עוד פרק בהתמודדות עם מגפה עולמית. שלוש שנים שבהן חווינו פחד מוות, התכנסות לאומית ושיתוק הכלכלה. מציאת חיסון בזק, ודעיכה איטית של כל החגיגה. במהלך אותן שנים, תחת הכותרות "מצב חירום" ו"בריאות העם" הושתו סגרים, נדרשו חיסונים וניתנו דרכונים לאזרחים צייתנים.
כרופא משפחה שעיסוקו העיקרי אינו באפידמיולוגיה או בריאות הציבור, היו לי כל העת יותר שאלות מתשובות. שאלות קליניות, על הטיפול במחלה נגיפית של דרכי הנשימה, ושאלות חברתיות לגבי מקומו של הרופא בחברה. החל ממקומו של רופא המשפחה, רופא חדר המיון, ורופא מחלקות האשפוז והטיפול הנמרץ, וכלה בתפקיד הכל כך חשוב של אנשי הרפואה כיועצים למנהיגים בשעת משבר. איך אנחנו מתווכים את הקורה בשטח למנהיגים? האם במשבר הקורונה היינו גורם ממתן או גורם מלחיץ?
הטיפול בהמוני חולים במחלה ויראלית קלה מילא את זמני בשנת המשבר הראשונה. הגדרות של מיהו חולה, מיהו מחלים ואופן ההתייחסות אליהם - השתנו כל העת והשפיעו מיד על מצב הרוח הלאומי, מה שחידד לי את הכוח הבלתי נתפס שיש לאנשי הרפואה בחברה שלנו, ועל הזהירות שבה עלינו לנהוג בכל קביעה מקצועית. כמה חשוב שנשקול בזהירות כל אמירה, כי באופן טבעי, המנהיגים ישתמשו בכל קביעה שלנו תחת הכותרת "צו בריאות העם". האם אנשי ארגון הבריאות העולמי ואנשי משרד הבריאות בישראל הצליחו לשמור על מחשבה מדעית חפה מהשפעות פוליטיות? יש בכלל דבר כזה, חשיבה מדעית חפה מהשפעות פוליטיות? כנראה שלא.
מוזר מאוד שהעדכון המרגש הזה הועבר במייל אישי לצוותים ולא במסיבת עיתונאים בפריים-טיים. הלא מדובר בסיום עוד פרק בהתמודדות עם מגפה עולמית. שלוש שנים שבהן חווינו פחד מוות, התכנסות לאומית ושיתוק הכלכלה
עם קבלת ההנחיה על הורדת המסכות במרפאות הסתיים שלב נוסף באותו משבר עגום, שהשאיר אותי, שוב, עם המון שאלות. שאלות לגבי יעילות סגרים ומסכות. באמת היה נכון לסגור את בתי הספר והגנים? באיזה שלב ניתן היה להשתחרר מהפחד הראשוני ולשקול לשנות את הנרטיב? האם החיסון היה זה ששינה את מהלך המגפה? האם אנו הישראלים, שהתחסנו עד כלות, במצב טוב יותר משכנינו הקרובים, שהתחסנו פחות מאיתנו? האם נכון היה לחייב את כלל האוכלוסייה להתחסן? לחסן ילדים? האם היה מקום לגזירות התו הירוק? הם ניתן להפריד בין תופעות לונג קוביד לתופעות של Post Vaccination? איך מתחקרים כזה אירוע כדי לפעול טוב יותר בהמשך?
כל השאלות האלה, שוב ושוב. האם זו העלאת גירה או בעיית בליעה, עמוקה יותר, שלא נפתרה לי עדיין? ולמרות כל השאלות אני מחויך מהורדת המסכות, מגלה פרצופים של מטופלים שאת חלקם לא ממש ראיתי כבר שלוש שנים.
