כשהאדריכלית ענת פרנקל נפגשת עם לקוחות לתכנון חללים או בחירה בחומרים, לעתים קרובות היא מבקשת מהם לעשות איתה תרגול מיינדפולנס קצר בתחילת המפגש. עוד לפני המחשבות איפה יהיו ממוקמים החדרים, אם המסדרון יהיה צר או רחב, ואם הרצפה תהיה מחופה בפרקט או בריצוף, היא מנסה להכניס ממד של תודעה, נשימות וחשיבה לא שיפוטית לעצם התהליך שקובע את ההחלטות האלה.
עוד כתבות +ynet:
"כשניכנס לחנות הרהיטים, הלקוח יהיה יותר מחובר לעצמו ומסוגל להבין אם הוא נמשך לספה מסוימת כי היא אופנתית, כי היא מעלה בו זיכרון נוסטלגי או כי היא באמת נוחה ומתאימה לו", היא מסבירה. את הממד הנוסף הזה של התודעה ותשומת הלב לכל ניואנס שנראה ביומיום הכי אלמנטרי אפשר למצוא גם במשרד של פרנקל בראשון לציון. כשהיא מציעה כוס מים, למשל, היא מתעניינת איזה צבע כוס האורח רוצה, ושולפת את הכוס המתאימה מתוך שורת כוסות צבעוניות. בפתח המשרד ניצבת שידה ועליה חפצים שבתוכם פריטים בעלי משמעות עבורה, כמו נרות דולקים וצרור מרווה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הקישור בין עולם החומר לעולם הרוח והתודעה באדריכלות הוא חלק מזרם שהתחיל להתפתח באדריכלות בשנות ה־50 ונקרא "אדריכלות סינרגית" - עיצוב הבית על ידי חיבור בין חומר, רוח ואנרגיה, במטרה לעצב חיים מיטיבים באמצעות תכנון איכותי של האנרגיה בחלל לשפע, שגשוג והגשמה. החיבור של המונח "סינרגיה" לאדריכלות נולד על ידי בקמינסטר פולר, אדריכל אמריקאי שהיה גם סופר, פילוסוף, ממציא ועתידן. הוא פיתח עיצובים ארכיטקטוניים, והפך למשל את הכיפה הגיאודזית הידועה לפופולרית (הכדורגל שמורכב ממחומשים ומשושים ומבוסס על אותו עיקרון נקרא "באקיבול", על שמו).
הרעיון הבסיסי באדריכלות הסינרגית הוא שמבנה הוא יותר מקורת גג אסתטית, ושמבנה המתוכנן בצורה נכונה יכול גם לסייע לשוהים בו להרגיש טוב יותר. יותר מזה, לעיצוב הבית ותכנונו יש משמעות ביצירת תחושת ביטחון, רוגע וחוסן. בימים אלה פרנקל נמצאת במגעים עם מנהלת מושב תקומה במטרה להסביר לאדריכלים שיתכננו את הבתים שישופצו או ייבנו בעוטף עזה איך להטמיע עקרונות מחזקי חוסן כך שיתכננו בתים שיהוו מרחב מחזק ותומך תודעתית ונפשית.
פרנקל התחילה את דרכה כאדריכלית בבנייה של מבני מגורים ומסחר. לאורך השנים תמיד התעניינה גם במישור התודעתי, למדה שיטות כמו NLP וקראה ספרים כמו "ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיס (הוצאת אגם). היא גם הייתה מהמקימים והמתכננים של מידברן – עיר אלטרנטיבית קהילתית ויצירתית שמוקמת אחת לשנה בהשראת קהילת ברנינג מן הבינלאומית. "בין שאר הדברים הייחודיים במידברן יש גם המון דיאלוג בין המתכנן ובין מי שיוצר את התוכן של העיר", מסבירה פרנקל, "ופתאום נבחנות מחדש לא מעט הנחות. גיליתי את הכוח המדהים של הטוב שבאדם וביקום, וזה חולל בי שינוי עמוק ומהותי".
בהשפעת העבודה הפרטית של פרנקל בתחומי התודעה ובהשפעת מידברן חל אצלה שינוי שהוביל להתמקדות שלה באדריכלות הסינרגית. "התחלתי להבין שכבר לא מספיק לי שהמבנה יהיה יפה ופונקציונלי", היא אומרת. "נכנסתי ממש למשבר כי הרגשתי שאני חיה בשני עולמות. עולם אחד של זכויות בנייה וביורוקרטיה וטרנדים שאני רואה במגזינים של עיצוב, ועולם שני של רוח, קשב ואנרגיה. הבנתי שאני חייבת לשלב בין הרוח לחומר. שאני רוצה שהמבנה ישלב עקרונות שיעזרו לנו להגשים את הערכים שלנו ולחיות בצורה מיטבית. הגעתי לתובנה שאדריכלות ותכנון יוצרים הזדמנות ליצור התפתחות אישית, להכיר את עצמנו, לבחון את האמונות שלנו ולייצר את הסביבה הכי נכונה עבורנו. המטרה היא להגיע למבנה הרמוני עם הסביבה והרמוני עם מי שחי בו".
איך נראה עיצוב סינרגי של בית?
"השאלה היא לא איך עיצוב כזה נראה, אלא איך עיצוב כזה מרגיש. בית שמתוכנן בחיבור בין חומר לתודעה הוא בית שתומך אנרגטית ותודעתית בהגשמת החיים שאנחנו מבקשים לעצמנו, בלי קשר לטרנד או לסגנון מסוים. אני מתחברת לסינרגיה כדי ליצור איזשהו שלם שגדול מסכום חלקיו, כי תכנון נכון יכול לגרום למשפחה לשבת יחד לארוחות משפחתיות, לתרום לאיכות השינה, לגרום לתושבי הבית להרגיש טוב יותר. אנחנו יצורים ביולוגיים שמושפעים מהסביבה. תאורה, למשל, משפיעה על השינה שלנו, על הריכוז שלנו והתפקוד שלנו. אנחנו מושפעים מהשמש, והפעילות הפיזיולוגית שלנו קשורה למחזוריות האור. בטבע, בבוקר יש שמש בהירה, חזקה וגבוהה, ובערב האור נהיה נמוך והמיקום שלו משתנה. מה קורה ברוב הבתים? אנשים שמים תאורה מסיבית עם אור בוהק באמצע התקרה בסלון, וזה ממש לא התכנות שאליו המוח שלנו בנוי. מה שנכון זה לתכנן מוקדים שונים של תאורה ולשחק איתם במהלך היממה".
מבנה הבית יכול לגרום למשפחה לשבת יחד לארוחות משפחתיות?
"להרבה אנשים שמתכננים בית ברור שחייבת להיות פינת אוכל גדולה. למעשה, פינת האוכל הגדולה הזאת, שכביכול אמורה לזמן מפגשים משפחתיים, הופכת הרבה פעמים לפיל לבן, למדף של העיתונים והמכתבים ולכל הבלגן שנכנס הביתה. במקום זה, או בנוסף לזה, אפשר לחשוב על שולחן קטן יותר במטבח, קרוב למקום שבו מכינים את החביתה. תכנון כזה יוצר באופן טבעי ישיבה משפחתית במטבח. גם האי, שמאוד פופולרי בתכנון של מטבחים, הוא הרבה פעמים לא נוח לישיבה כי הרגליים נתקעות במגירות שלו ולכן לא מזמן ישיבה של בני המשפחה בזמן הכנת הארוחה".
כדי להגיע למטרות החשובות הספציפיות של כל משפחה, יצרה פרנקל שאלון שמטרתו להגיע אל מאחורי הקלעים של מה שמנהל אותנו. היא יכולה לשאול את הלקוחות, למשל, איזה ריח נותן לכם תחושה של בית? תכנון בית של לקוח שאומר שריח של אפייה ובישולים נותן לו תחושה של בית ותכנון בית של לקוח שאומר שריח של כביסה נותן לו תחושה שכזאת יהיו שונים זה מזה. "ההתבוננות הכנה על מה שחשוב לי אישית בחיים ומה אני רוצה ליצור היא משהו שרוב האנשים לא עוברים בתהליך של תכנון הבית הפרטי שלהם", אומרת פרנקל. "מי שנכנס לתהליך תכנון הבית, אחד הפרויקטים היקרים והמשמעותיים יותר בחיים, בלי לקחת פנס ולבדוק את הדברים שמנהלים את התת־מודע שלו, עלול להיתקע הרבה שנים עם תוצאה שלא תומכת בו. השיטות התודעתיות הן כלים שעשויים לאפשר לנו לתת מרחב לרצונות שלנו ולהתוות את הדרך כך שהתוצאה תתמוך בתודעה האישית שלנו, במה שאנחנו רוצים להחיות ולטפח בעולם שלנו".
הדגש על הרצונות המאוד ספציפיים של הלקוח מחבר את פרנקל למושג האחריות. "הרבה אנשים שמתחילים לתכנן בית לוקחים דברים כברורים מאליהם, בלי לחקור אותם. אני משתמשת בעקרונות של 'ארבע ההסכמות' גם בנקודה הזאת. ההסכמה השלישית שהספר מדבר עליה היא 'אל תניחו הנחות'. אני מצפה מהאדריכל להיות מעבר לנותן שירות. אדריכל הוא המנהיג של התהליך. הוא צריך להוביל את הלקוחות לתהליך אמיתי של היכרות עצמית, שמתוכו יתוכנן הבית. מהלקוחות אני מבקשת לא לקבל כמובן מאליו שום דבר מקובל או טרנדי, אלא לבדוק באמת מה מתאים להם. אני גם משתמשת בטכניקות של NLP כדי לחזק את היכולת לקבל החלטות - קבלת החלטות כי היא אחד האתגרים הגדולים בתהליך התכנון, כי כל החלטה נראית מאוד קריטית. כשאנחנו מתכננים את המטבח, למשל, אני מבקשת מהלקוחות לעשות דמיון מודרך וממש לחשוב איך ייראה תהליך הכנת האוכל במטבח הזה. איך יתנהל המעבר מהגז לשיש, למקרר, לשולחן. זה יכול להיות שלב פוקח עיניים".
פקיחת העיניים הזאת לכל היבט בתכנון הבית היא בעצם התודעה שפרנקל מדברת עליה. "העולם כיום עסוק בתודעה", היא אומרת. "לא במקרה כולם היום מדברים על AI. הנושא של גוף ונפש מדובר מאוד בעשורים האחרונים, עם הרבה השפעות של המזרח, ואיכשהו באדריכלות זה קרה פחות. עדיין רוב המיקוד הוא על מה שיפה ומה שאופנתי, כשלמעשה עיצוב המרחב הרבה יותר עמוק מזה". פרנקל מביאה כדוגמה את הגיאומטריה המקודשת, המתבססת על יחס הזהב – יחס קבוע (של 1:1618) שחוזר בטבע במופעים שונים, כמו מבנה
ה־DNA, קונכיות של חילזון ותבנית של סופת הוריקן. "חברות מסחריות וחברות פרסום משתמשות ביחס הזהב באופן שגרתי כי הן יודעות שזה יחס שקשור למודל היופי שלנו והוא עובד", היא אומרת. "גם בבית הפרטי שלנו אפשר להשתמש בו כי הוא עונה גם על הצרכים הארגונומיים שלנו, למשל כשבאים לבחור את הגובה של הכיסא לדלפק המטבח או את מיקום התמונות שתולים על הקיר".
האדריכלות הסינרגית פועלת תחת ההבנה שאי אפשר לנתק את הממד הרגשי והתודעתי מהמרחב. "בפסיכולוגיה מוכרות תופעות שקשורות למרחב ולסביבה כמו קלסטרופוביה או דיכאון חורף, ואין סיבה שכשאנחנו מעצבים בית לא נזכור את זה", מסבירה פרנקל. "למרחב יש השפעה ישירה על המצב הנפשי שלנו. היום אנחנו עוד במקום שבו הטכנולוגיה, שלכאורה עוזרת לנו, מרחיקה אותנו מהמרחב. אם למשל אני מאירה את הבית באור חזק בלי קשר לעובדה שיש עכשיו חושך בחוץ, אני מתעלמת מהסביבה שבה אני אמורה לפעול. אז אני לא חושבת שאנחנו צריכים לחזור לתקופת האבן. אנחנו צריכים להשתמש בטכנולוגיה, אבל לרתום אותה לטובתנו בהלימה למה שנכון לנו ומיטיב איתנו".
כלומר, הבתים שיקומו בעוטף עזה יכולים לתרום לחוסן של הדיירים שיחזרו אליהם.
"ממש ככה. בדרך כלל אנשים שבונים בית נמצאים בנקודת שיא בחיים, הם יוצרים את הבית שלהם. פה מדובר במשהו אחר, באנשים שנפגעו ונמצאים עכשיו בתהליך שיקום. אני באמת חושבת שהאדריכלות הסינרגית היא לא צעצוע ניו אייג'י חמוד. מדובר בכלי שעשוי לתרום לשיקום של האנשים האלה, גם בתהליך וגם בתוצר".
איך נולד אצלך הרעיון להביא את האדריכלות הסינרגית לעוטף?
"כשהתחילה המלחמה התנדבתי כמו רבים אחרים בהכנת אוכל ובכל מיני יוזמות שקמו, אבל אחרי שבוע־שבועיים החלטתי שאני רוצה לתרום בתחום המומחיות שלי. הצטרפתי ל'בונים יחד', מיזם של אנשי ונשות מקצוע מענף הבנייה שמתנדבים לסייע למשפחות שנפגעו בשיקום הבתים והדירות ביישובי העוטף. המטרה שלי היא לעזור לאדריכלים שמשתתפים במיזם לשלב בעבודה שלהם את האדריכלות הסינרגית, כדי שהתוצאה הסופית תהיה בית שמטפח את החוסן של הדיירים. יצרנו קשר עם ארגון מבוסטון שעוסק בעיצוב מבוסס טראומה - TiD) Trauma-Informed Design). הארגון מקדם שילוב בעיצוב עקרונות של טיפול מודע טראומה, כפי שנקבעו על ידי המינהל למניעת שימוש בסמים ובריאות הנפש בארצות הברית (SAMHSA). המטרה היא ליצור מרחבים פיזיים שמקדמים בטיחות, רווחה וריפוי, מתוך הבנה שהסביבה הפיזית משפיעה על זהות, תחושת ערך עצמי, כבוד והעצמה".
אילו קווים מנחים יש בתכנון מודע טראומה?
"העיקרון המרכזי הוא ליצור מרחב שיש בו תחושת שליטה. לתוך העיקרון הזה אפשר להכניס רעיונות מתחומים שונים. למשל, לפי הפנג שואי, כשיושבים בחלל, תחושת הביטחון גוברת אם רואים את הדלת. מיטה, לעומת זאת, לא צריכה להיות ממוקמת מול הדלת אבל רצוי שיהיה ממנה מבט על הדלת. גם תהליך המחשבה המשותפת הוא משהו שצריך להיות שונה מתהליך רגיל. אדם בטראומה מתקשה למשל לקבל החלטות, ואי אפשר לבוא אליו ישר עם המון שאלות שיוצרות עומס. התהליך כבר התחיל, והרעיון הוא ליצור צוותים של אנשי מקצוע שיאמצו משפחות כבר בזמן הקרוב כדי לבנות תמונת עתיד, כי תכנון לעתיד תומך בנו כבר בהווה. מדובר בפרויקט מורכב שיש בו היבטים רבים, אבל מה שברור הוא שהעשייה כאן היא הרבה יותר מבניית בית פיזי".
לפי האדריכלות הסינרגית, תכנון בית הוא עניין אישי, ועם זאת יש עקרונות שיכולים לעבוד בכל בית. איך תוכלו ליישם אותם בבית שלכם?
תאורה: כשאנשים הולכים לקנות תאורה הם מתעניינים כמה ואט יש במנורה, אבל זה לא מה שחשוב. מה שצריך לבדוק הוא את ערך ה־K – הגוון והטמפרטורה של האור. במטבח או במפעל נרצה ערך K גבוה, של 3,000 ומעלה. בסלון הביתי נרצה ערך של 2,000 ומטה, ולא במרכז החלל. באופן כללי התאורה צריכה להיות דומה למחזור היממה: מואר ביום ופחות מואר בערב ובלילה.
תקשורת: בשולחן האוכל בבית משפחת פרנקל יש מגש עץ גדול. כל בני המשפחה יודעים שכיושבים ליד השולחן מניחים בו את מכשירי הסלולר. הרגל פשוט כזה עשוי להגדיל את הסיכוי לשיחה בין בני המשפחה.
נרות: גם בתקופה הקשה הזאת כולנו זקוקים לזמן הירגעות. אחת הדרכים להשפיע על האנרגיה בבית, ודרכה על התודעה שלנו, היא שימוש בתאורת נרות. הימנעות מחשיפה לתאורה חזקה בשעות הערב מעודדת ייצור מלטונין, "הורמון השינה" שמווסת את מחזורי השינה־ערות של הגוף ומשרה שינה. תהליך הדלקת הנרות יכול להפוך לטקס פרטי אינטימי שמסמל דרך להתחבר לרגע, להתמקדות ולרוגע.
צבעים: שימוש בצבעים עשוי להשרות אווירה רגועה בחלל. יש צבעים שנחשבים מרגיעים במיוחד, כמו ירוק למשל. אבל יש גם היבט סובייקטיבי. כך למשל, אם מישהו אוהב דווקא אדום, שמתחבר בדרך כלל לסכנה, אפשר גם לבחור גרסה עדינה ופסטלית שלו.
עומס: בית תומך חוסן לא חייב להיות מינימליסטי, אבל לא יכולים להיות בו חפצים מעיקים שקיימים במרחב בשל תחושת מחסור וקושי לשחרר. מרחב שיוצר תחושת עומס וכאוס לא יכול להיות מיטיב.
שיטתיות: בית מיטיב הוא בית שלא מקשה על מי שגר בו להתנהל בתוכו. השיטה והארגון של הבית צריכים להיות ברורים ומוסכמים על כולם. איפה תולים את המגבות אחרי המקלחת? איפה מניחים את המכתבים ואת המפתחות כשנכנסים הביתה? השאלות הקטנות האלה צריכות להיות מתוקשרות כבר בתחילת הדרך.
מקום נכון לבלגן: ערימות הכביסה וההתמודדות הסיזיפית איתן הן חלק מהחיים ברוב הבתים. בתכנון בית אפשר ליצור מרחב מוגדר שבו הן יחכו לפינוי במקום על הספה בסלון. גם בבית קיים אפשר למצוא מרחב פחות מרכזי מהספה בסלון, ולתחם בו את הבלגן.
"ראיתי לא מזמן בית יפה מאוד", מספרת פרנקל, "ממש בית ממגזין. אבל כשנכנסתי לחדר האמבטיה גיליתי שיש שם כיור תלוי מרשים מאוד, רק שאין לידו שום משטח לסבון ולמברשות שיניים ולכל החפצים שהם חלק מחיי היומיום. אבל הדברים הקטנים האלה הם אלה שיוצרים איכות חיים. שם טמון האושר".
