האם יצא לכם פעם לחשוב על התודעה שלכם? האם אתם יודעים להגדיר לעצמכם מהי? סביר להניח שאתם מודעים לעצם קיומה, אבל היא כה חמקמקה שקשה לכם להגדיר אותה. עכשיו הקדישו רגע לתרגיל הבא: עצמו עיניים ונשמו עמוק במשך 30 שניות. במהלך הנשימות התרכזו בנשימה עצמה, באוויר היוצא ונכנס. חזרתם? ברוכים השבים - זו תודעה. נהדר, ובכל זאת מהי?
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"מבחינה מדעית אין הגדרה מוסכמת למה היא תודעה ואין מדע לתודעה", מסביר פרופ' עודד מימון, העומד בראש המעבדה לחקר התודעה בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב. "למרות זאת כל אחד יודע שיש לו תודעה. היא לב החיים שלנו ומהותם. היא קיימת אך לא ניתנת להסבר. אפשר להמחיש זאת על שוקולד. אני לעולם לא אוכל להעביר לך את הטעם של השוקולד. אני אוכל לנסות להסביר או לתאר מה זה שוקולד, אבל תמיד ארגיש שמשהו חסר בהסבר שלי. יתרה מכך, אני לא אבין מה אתה מבין מההסבר שלי, ואני לא אדע, ויכול להיות שגם אתה לא תדע, אילו דפוסים פנימיים ההסבר שלי מעורר בתודעה שלך. תודעה היא מושג חמקמק".
במשך שנים חוקרים מנסים להגדיר את התודעה ואת המיקום שלה בגוף. בעבר חשבו שההמיספרה הקדמית של המוח היא זו שאחראית לתודעה, אך היום דווקא סבורים כי גזע המוח הוא מחולל התודעה. אבל האם באמת אפשר להגדיר מיקום לתודעה?
"זו שאלה שחוזרת על עצמה הרבה בספרות המדעית", אומר פרופ' מימון. "יש כאלה שיגידו שהתודעה נמצאת בראש, מעין Brain in a Jar (מוח בצנצנת). זו הדעה הרווחת, אך לא הדעה שלי. יש כאלה שימקמו אותה דווקא בשאר חלקי הגוף כמו הבטן, ויש כאלה שיגידו שהתודעה שלי היא גם הטלפון שלי והסביבה שלי. שלוש התיאוריות האלה מתקשרות לתפיסה אחת - התודעה שלי פרטית, ואני מניח שהיא שייכת לי".
יש תודעה שלי שהיא לא שייכת לי?
"יש תפיסה שאומרת שיש התהוות גומלין. אם, למשל, אתה תשב מולי ותעשה תנועות או תרקוד, אתה תשפיע על התודעה שלי והיא תתגבש. כלומר אין פה רק מרחב אישי ופרטי שלי, אלא התודעה שלי נגזרת מהסביבה. יש אפילו תפיסה נוספת שאומרת שאין לנו תודעה פרטית ושכולנו מהווים למעשה מעין 'רשת דיג' המורכבת מהרבה תודעות".
ד"ר אילן טל, פסיכיאטר: "טיפול פסיכולוגי מרחיב את ההסתכלות על הדברים הסמויים, אלה שמנהלים אותנו רגשית אבל אנחנו לא ערים להם. זו למעשה דרך עצמית לחקר התודעה שלנו"
ובאיזו גישה אתה מאמין?
"יש גישה בשם פן-פסיכיזם. זו הגישה שאני הכי מיודד איתה והיא טוענת שיש תודעה בכל מקום, גם בדומם. הצגתי פה כמה גישות, אבל מבחינה לוגית אין סתירה, ויכול להיות שכל הגישות מתקיימות גם יחדיו".
אף על פי שבמיתולוגיה היוונית היה עיסוק רב בנפש, לא נמצאה בה מילה שמתארת תודעה. העדויות הראשונות להבנת הקיום של התודעה הן מתחילת המאה ה-16, במחזותיו של שייקספיר. במהלך המאה ה-17 הגדירו הוגי הדעות רנה דקארט וג'ון לוק את המילה "מחשבה" ואת הפעולות שאנו עושים כ"מודעות" ובכך סללו את הדרך הפילוסופית לתפיסת התודעה. אך פריצת הדרך האמיתית התרחשה רק בשנות ה-60 של המאה הקודמת, כשמחקרים קוגניטיביים ניסו לבחון את השאלה מהי תודעה לא רק על בני אדם אלא גם בקרב בעלי חיים. מאז חקר התודעה התגבר והתרחב בכיוונים רבים.
"קל להתבלבל בין תודעה (Consciousness) למודעות (Awareness)", מסביר פרופ' מימון. "מודעות זה שאתה שם לב לפעולות שלך ולהשפעה שלהן על הסביבה. תודעה היא יותר העצמי והמודעות שלי לקיום של עצמי. חקר התודעה מתבצע בשיטות רבות. אני, למשל, מתמקד במחקר מתמטי יותר, אבל יש גם חוקרים שמתעסקים במחקר דרך צמחי מרפא שמכניסים אותך לסוג אחר של תודעה, ויש כאלה שחוקרים את זה ביולוגית ואבולוציונית ומתמקדים בחקר המוח. אבל אין דרך אחת או שיטה מוצלחת יותר מהאחרות לחקור תודעה, והחקר שלה הוא מגוון".
לאחרונה הקמת את המעבדה לחקר התודעה באוניברסיטת תל אביב. מה קורה בה?
"יש כמה כיווני מחקר. חלק מהחוקרים חוקרים את התודעה בהקשר תרבות וריקודים למשל. אני חוקר את התודעה בהיבט של איך אנחנו מייצרים שפה משותפת למחקר שלה – כלומר לא לוגיקה של 0 או 1, אלא לוגיקה רחבה יותר שבה אנחנו מנסים להלביש את התודעה על מודלים מתמטיים וגיאומטריים, כמו למשל טבעת מֶבְּיוּס, שמראה כי יכול להיות ששני צדדים יחזיקו בדעה מנוגדת אך ניתן לראות את ההקשר התודעתי המשותף והרחב ביניהם".
אילו עוד שיטות קיימות?
"היופי בתודעה זה שהיא יכולה לחקור את עצמה. את החקר העצמי היא עושה באמצעות מדיטציות למשל".
התודעה מושפעת מגורמים רבים. אחד ממשבשי התודעה הגדולים ביותר הם סמים מרחיבי תודעה שזכו לפריחה מחקרית בשנים האחרונות. מדובר בחומרים פסיכואקטיביים שמשנים את דפוסי החשיבה והתודעה שלנו, ביניהם ניתן למצוא את הקוקאין וה-MDMA (אקסטזי). ב־2017 מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה־FDA) יצא בהצהרה מפתיעה ופורצת דרך כשהודיע שהוא מתיר להשתמש ב־MDMA כאמצעי טיפול בהפרעת דחק פוסט־טראומתית (PTSD). האם דרך חקר החומרים מרחיבי תודעה אפשר ללמוד משהו על התודעה עצמה? ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה ומנהל מרכז ד"ר טל לתמיכה רגשית ונפשית, סבור שהתשובה לכך חיובית אך אינה פשוטה כלל.
איך אתה היית מגדיר תודעה?
"אין לנו הגדרה, זו שאלה מאוד מאוד מורכבת. אבל מה שאנחנו כן יודעים זה שיש דברים שאנו מודעים אליהם שגם החלק הרגשי וגם החלק הקוגניטיבי מקיימים אותם בזיכרון, ויש דברים שעובדים ברקע - מה שנקרא ה'לא מודע' או ה'תת־מודע'".
ואיפה הם נמצאים?
"ייתכן שהם לא זמינים כרגע בזיכרון או שהם רגשיים מאוד ומקבלים ביטוי רגשי בדרך אחרת, כמו למשל בחלומות. כך יש מצבים שאנחנו ממש כאן וחשים אותם, ויש מצבים שאנחנו 'לא ממש כאן', בדומה לחוויות שאנשים מתארים כשהם 'מתו לרגע'. כלומר יש חלק בתודעה שמכיל זיכרונות ורגשות שאנחנו לא ערים אליהם כל הזמן. בפשטות, יש לתודעה חלק גלוי וסמוי".
אמיר זמורה, פסיכותרפיסט ומורה למדיטציה: "תודעה זה הכלי, והמודעות היא השימוש בה. את התודעה אפשר לחקור כל עוד המודעות שלי ערה ונינוחה. על פניו זה נשמע קל, אבל זה מצב שאנחנו כמעט לא מכירים"
אז איך כן אפשר לגעת בדברים הסמויים?
"טיפול פסיכולוגי מרחיב את ההסתכלות על הדברים הסמויים, אלה שמנהלים אותנו רגשית אבל אנחנו לא ערים להם. זו למעשה דרך עצמית לחקר התודעה שלנו".
אבל בהפרעת דחק פוסט-טראומתית, למשל, לרבים מהמטופלים הטיפול הפסיכולוגי לא עוזר.
"הלא מודע משאיר דברים בלא מודע כדי להגן על המודע. יש דברים שלמודע קשה להתמודד איתם ובכך הלא מודע מגן על המודע מפני דברים שעשויים לאיים עליו כמו רגשות קשים. זה בעצם מה שקורה ב־PTSD".
איך הסמים הפסיכדליים משתלבים כאן?
"במתן מבוקר של סמים פסיכדליים מסוימים אנחנו בעצם מאפשרים למודע להרחיב את היכולת שלו להתמודד עם דברים שהוא מתקשה איתם לזמן מסוים. בשפה המקצועית אנחנו קוראים לזה 'חלון העוררות', וזה הטווח שבו המודע יכול להכיל דברים פחות מודעים בלי להזדקק להגנה שתדחק אותם חזרה ללא מודע. PTSD יושבת לרוב בלא מודע, לפעמים אפילו עמוק מאוד, והחומר הפסיכדלי מאפשר לזה להידחף קצת למודע וכך לעבד את זה".
5 צפייה בגלריה
במתן מבוקר של סמים פסיכודליים אנחנו מאפשרים למודע להתמודד עם דברים שהוא מתקשה איתם''
(צילום: shutterstock)
ובכל זאת, האם זאת לא הליכה על קרח דק? יש הרי סיכונים בשימוש בסמים האלה.
"עושים את זה בצורה מבוקרת בליווי אנשי מקצוע שהתמחו בטיפול ויודעים להוציא אותך באיטיות ובשליטה מהמצב הזה. אם נעשה את זה בצורה לא מבוקרת, ההצפה יכולה לגרום לאי שקט, חרדה, כעס, אשמה, בושה ופחד. למעשה אנחנו מדברים על פסיכותרפיה שמסתייעת בסמים פסיכדליים".
באילו עוד דרכים אפשר לחקור את התודעה שלנו?
"מדיטציות הן אפשרות טובה. מדיטציה עמוקה לפעמים יכולה להיות שוות ערך ללקיחת סם פסיכדלי. דרך נוספת היא היפנוזה, זו למעשה הרפיה מתקדמת מאוד שמביאה אותנו לגבול הדמיון או התת־מודע כשהוא בערות".
גם פרופ' מימון וגם ד"ר טל הזכירו את המדיטציה כדרך טובה לחקר עצמי של התודעה. מדיטציה היא נדבך בתורת המיינדפולנס, שזכתה לפריחה עצומה בעשור האחרון. המיינדפולנס (מודעות קשובה) היא פרקטיקה שבה אנחנו מקדישים את תשומת הלב שלנו לסיטואציה עצמה ללא שיפוטיות או ביקורת, ומי שייבא את הפרקטיקה הזאת מתרבויות המזרח אל העולם המערבי כבר בסוף שנות ה־70 של המאה הקודמת הוא ג'ון קבט זין. זין, מדען מומחה בביולוגיה מולקולרית, סופר ומורה למדיטציה, הקים את המרפאה הראשונה בעולם להפחתת מתח ב-MIT וייסד את שיטת MSBR – הפחתת מתח באמצעות מיינדפולנס, שמשמשת כיום במרפאות רבות ברחבי העולם. הוא התעקש להבין את החיבור בין הגוף לנפש ואת הקשר בין מחלות פיזיולוגיות למצב הנפשי שלנו, או אם תרצו: לתודעה שלנו. דוגמה טובה להשפעה של התודעה על הבריאות הפיזית שלנו היא למשל אפקט פלצבו. לפעמים אנו נוטים להאמין שמשהו שהוא חסר כל השפעה פיזיולוגית עוזר לנו להחלים או להתגבר על מצב רפואי. בפלצבו למעשה התודעה שלנו משתלטת על הגוף ומאותתת לו שהכל בסדר. כאמור, זין לא טעה, וכיום מדע הרפואה מבין ומפנים הרבה יותר כי למצב התודעתי שלנו יש חשיבות רבה בעת החלמה או במניעת הידרדרות של מצבים רפואיים. מחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות בתחום הדגימו את התובנה שלצורך ריפוי, החלמה ואפילו מניעה יש דגש חשוב גם על התודעה שלנו.
אמיר זמורה, פסיכותרפיסט ומתרגל מדיטציה שזכה לשבת בשיעורים של הדלאי לאמה, סבור שלתודעה יש חלק בהפחתת המתח בחיינו ובשיפור הבריאות שלנו וכי הדרך אליה עוברת במדיטציה.
איך אתה היית מגדיר תודעה?
"ככל שאנחנו יודעים, אנחנו בעל החיים היחיד שמודע לחיים של עצמו ולמוות של עצמו. למודעות הזו יש משמעות עמוקה כי היא משפיעה על מהלך החיים שלנו, וזה מה שמבדיל אותנו למשל מחתול רחוב או כלב. זה יכול להרחיב את הדעת שלנו אבל גם להעביר אותנו על דעתנו. תודעה היא מושג חמקמק. עצם זה שאתה יודע שאתה יושב על הספה וצופה בנטפליקס זו כבר תודעה".
אז בעצם האם ברגע שאני מבין מה אני עושה זו תודעה?
"אפילו לא, כי אנחנו לא Human Doing אלא Human Being. עצם זה שאני יודע שאני אני - אין צורך אפילו להמשיך את המשפט - זו תודעה".
מה ההבדל בין תודעה למודעות?
"תודעה זה הכלי, והמודעות היא השימוש בה. את התודעה אפשר לחקור כל עוד המודעות שלי ערה ונינוחה. על פניו זה נשמע קל - אבל זה מצב שאנחנו כמעט לא מכירים. רוב בני האדם נמצאים או בעוררות יתר הנובעת מלחץ בעבודה, בחיים, בזוגיות וכו', או במצב אפטי של 'שינה' וחוסר עניין".
אז איך אפשר להגיע למצב תודעתי כזה?
"בשביל זה צריך לעשות שלוש פעולות - לקחת רגע כדי להירגע, להתרחק כדי לחקור ולהתבונן כדי לייצר תובנה. זו למעשה מדיטציה, ועכשיו תעשה את זה איך שאתה רוצה. זה לא מה שאתה עושה אלא מי אתה כשאתה עושה את זה. הגינונים משנים פחות. אני לא צריך שבהכרח תשב על כרית ותייצר קולות, אלא רק שתהיה במצב נינוח ולא מתוח. בשנים האחרונות נערכו לא מעט מחקרים שבחנו את ההשפעה הישירה של המתח על הבריאות שלנו. בהרווארד, למשל, יש מחלקות שחוקרות את ההשפעה הישירה של מתח על מחלות מעי דלקתיות".
איך אני יכול בעצם לחקור את התודעה שלי?
"היום זה הרבה יותר פשוט. פעם אנשים היו מתביישים לדבר על מדיטציה ולהודות שהם מתרגלים אותה. אנשים היו קוראים לזה Mambo Jambo. אבל כיום המדיטציה התפתחה והשתרשה במערב. מדובר בטכניקה זולה, זמינה, נגישה וכזו שמשתלבת בחיי היומיום שלך. בעזרתה אתה יכול לחקור את התודעה שלך בכוחות עצמך".
למה צריך לשים לב?
"ניקח פעולה פשוטה כמו שטיפת כלים. לרוב בעת הפעולה הזאת אנחנו נוטים להפליג במחשבות שלנו, אולי להיזכר במשהו טוב שחווינו אתמול או לפחד מהגשה מלחיצה בעבודה מחר. ואני אומר דבר פשוט מאוד – אם אתה רוחץ כלים, תרחץ כלים. תתמקד רק בזה ותחשוב רק על זה. כלומר ההנחיה הראשונה מבחינתי היא 'תעצור'. העצירה מאפשרת לנו להיות הרבה פחות אקטיביים אבל יותר אפקטיביים".
האם התודעה היא באמת מנת חלקם של בני האדם בלבד? יצא לכם להסתכל פעם על הכלב שלכם ולשאול את עצמכם מה עובר לו בראש? פרופ' דוד עילם, זואולוג בכיר בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, בהחלט הטריד את עצמו בתהייה הזאת.
מהי תודעה בעיניך?
"אני נוהג להגדיר תודעה כמכלול של התכונות המנטליות. זו דעתי ואני לא מתיימר שהיא ההגדרה המדויקת, כי יש הרבה גישות להגדרה של תודעה. אני מתמצא בבעלי חיים".
אילו תכונות מיוחסות לתודעה בבעלי חיים?
"קודם כל, צריך להגדיר שאלות כדי למדוד את זה. למשל: האם לבעל חיים יש את תפיסת ה'אני'? האם בעל החיים יודע לזהות את עצמו, כלומר מודע ל'אני'? האם הוא יודע לבצע חיקוי מושכל, כלומר להבין מה המטרה למשל מאחורי תנועה שהוא מבצע ולא רק לבצע את התנועה? והדבר הנוסף הוא האם בעל החיים מסוגל להבין קשרים חברתיים – כלומר לא להבין את היחס ביני ובינך, אלא להבין את מערכת היחסים שלך ושל הבוס שלך למשל ואיפה אני נמצא בהיררכיה הזו".
מעניין.
"ניקח לדוגמה פעולה פשוטה כמו לשקר. כשילדים לומדים לשקר אנחנו מבינים שההתפתחות שלהם תקינה כי הם למדו לעשות הפרדה בינם ובין האחר. אם נמצא בבעלי חיים עדות לכך שהם יכולים לשקר, זה יכול להיות סימן לתודעה. בנוסף, יש תכונה שמשייכים רק לבני האדם – נקודת השקפה, שזו היכולת שלי להבין שאתה רואה סיטואציה מסוימת בצורה שונה ממני. זה מרחיק לכת, ולכן חושבים שזה לא קיים בבעלי חיים. כל הדברים האלה כרוכים ביכולת מנטלית מסוימת, ובבעלי חיים אפשר לראות שהיא משתנה וקיימת ברמות שונות".
ובכל זאת, האם יש סימן מובהק לתודעה בבעלי חיים?
"כן, אולי אחד הסימנים המרכזיים ביותר הוא היכולת של בעל חיים להתמצא במרחב ובזמן. אדם שנאבד במרחב ובזמן הוא בעל הפרעה מנטלית, למשל סכיזופרן הוא בעל ישות אחרת שמנותקת מהמרחב והזמן של הגוף שלו. בעלי חיים, לעומתנו, ברגע שהם נאבדים במרחב ובזמן הם חדלים מלחיות".
עד כמה שאני יודע, אנחנו היצור היחיד שמודע לכך שיום אחד החיים שלו יגיעו לקצם.
"גם בני אדם לא נולדים עם תודעת מוות. זה משהו שמתפתח אצלנו במהלך השנים, בערך בגיל עשר. תודעת מוות היא לא אוטומטית אלא מתפתחת בהדרגה, ויש חוקרים הטוענים שגם אצל בעלי חיים מתפתחת תודעת מוות. למשל פילים יודעים להתאבל ואפשר לראות שגורים של פילים רואים כיצד הפילים המבוגרים מתייחסים לפגר ומחקים אותם. כך הם לומדים על המוות, אבל לא בטוח שהם בהכרח מבינים את הסופיות של החיים".
יש עדויות של בעלי חיים שמבינים את הסופיות של החיים?
"התאבדות היא למעשה הכרה בכך שהחיים סופיים ועשיית צעד אקטיבי כדי לסיים אותם. אם בעל חיים יתאבד בכוונה תחילה, הוא למעשה בחר באופן מושכל לסיים את החיים שלו. סקרתי מקרים בספרות על התאבדות בבעלי חיים ומצאתי מקרה אחד בגן חיות באנגליה בתחילת המאה הקודמת, שבו שימפנזה הכינה לולאה מחבל, כרכה אותה סביב צווארה וקפצה אל מותה. האם זו התאבדות? זה מקרה נדיר מאוד ואין תיעודים בספרות פרט לתיעוד הזה, ולכן אפשר להניח שזו לא תופעה שקיימת בבעלי חיים".
איך כן אפשר לחקור תודעה בבעלי חיים?
"צריך קודם כל להכיר בבעיה הכי גדולה. בכל המחקרים אנחנו מסתכלים על בעלי החיים דרך העיניים שלנו, בני האדם, וכך אנחנו מנסים להבין אותם. אם אנחנו מתקשים להגדיר תודעה אצלנו ואנחנו יודעים שתהליכים מרכזיים בתודעה כמו תודעת מוות או היכולת לשקר מתפתחים בהדרגה, כיצד נדע להגדיר בוודאות תודעה בבעלי חיים? לכן אי אפשר לבוא ולהגיד 'יש' או 'אין' תודעה בבעלי חיים, אלא להבין שזה דבר מורכב ויש לו רמות שונות בבעלי חיים שונים".
למה הכוונה?
"במשך שנים רבות חשבו שזיהוי עצמי במראה זו התפתחות של תפיסת ה'אני'. זו תכונה שמתפתחת באדם בהדרגה, בדרך כללי בגילאי שנתיים עד שלוש. אם תיקח קוף ותראה לו את עצמו במראה, תחילה הוא ינסה לתקוף את המראה, אבל לאט-לאט הוא יתחיל להבין שזה הוא וייגע בעצמו במקומות שבדרך כלל הוא לא נוגע בהם כי הוא לא רואה. בעקבות זה נערכו ניסויים כאלה בבעלי חיים נוספים. מרדימים אותם, מסמנים להם משהו על הפנים ומראים להם את עצמם במראה. אחד הניסויים המפתיעים נעשה בדגים. ציירו על הדג סימן וראו שכשהוא מביט בזה במראה, הוא יורד לתחתית האקווריום ומנסה להסיר את הסימן על ידי התחככות".
אז מה המסקנה?
"זו אולי הדוגמה הטובה ביותר לכך שניתן למצוא רמות שונות של תודעה בהתאם למורכבות החיה. צריך לזכור שזה תהליך מנטלי שמתפתח בהדרגה בבני אדם. וכן, גם בבעלי חיים. הוא קיים בכל בעלי החיים ומתפתח, אבל לא בהכרח שווה ברמתו לרמה שלנו".
