השחקן האוסטרלי ליאם המסוורת (כיכב בסרטים "משחקי הרעב" ו"השיר האחרון"), שהוא גם ספורטאי טבעוני, הפך את אורח החיים הבריא לסמל שמייצג אותו. הוא התגאה בשייקים הבריאים שהוא נהג לשתות בכל יום ובאימוני הספורט האינטנסיביים שתרמו רבות למראה החיצוני המושלם שלו. אבל לפני ארבע שנים, בגיל 29, הוא התחיל לסבול מכאבים חזקים ממקור לא ברור שהובילו לאשפוז בבית חולים ולניתוח.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בריאיון למגזין האמריקני Men's Health בשנת 2020 סיפר המסוורת שיום אחד הוא התחיל להרגיש רע מאוד. עד כדי כך רע שהוא נאלץ לוותר על השתתפות בפרמיירה לסרט בכיכובו. בדיקות בבית החולים מצאו שהוא סובל מאבנים בכליות והוא נאלץ לעבור ניתוח כדי להוציאן. הבירור הרפואי העלה שהמקור לכל הצרות שלו היה שייק הבריאות שהוא הקפיד לשתות בכל בוקר. השייק כלל: חמישה חופנים של תרד טרי עם חלב שקדים, חמאת שקדים ואבקת חלבון טבעונית. השייק הזה היה אמנם עשיר בנוגדי חמצון ובחלבון בריא, אבל גם הכיל לא פחות מכ-1,000 מ״ג אוקסלטים.
לתזונאית האמריקנית סאלי נורתון יש סיפור דומה. היא הייתה ילדה לא בריאה וכבר בגיל 12 סבלה מאלרגיות רבות, מכאבי רגליים, מפרקים, שרירים וגב כרוניים, מזיהומים בסינוסים, מתסמונת המעי הרגיז ומבעיות בבלוטת התריס. לכן, כבר כילדה היא התעניינה בהשפעת המזון על הגוף והקפידה על צריכת ירקות גבוהה, בייחוד עלים ירוקים ופירות, ואף ידעה שהיא רוצה לעסוק בתזונה בריאה.
נורתון החלה ללמוד תזונה, ומיד אחרי שסיימה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת קורנל בארצות הברית, החלה ללמוד לתואר שני בבריאות הציבור באוניברסיטת צפון קרוליינה. למרות שהיא המשיכה להקפיד על אורח חיים בריא מאוד, שכלל שתיית הרבה שייקים ירוקים בכל יום, היא המשיכה לסבול מבעיות בריאות ואף סבלה מבעיות פוריות ומקשיי שינה ונאלצה לעזוב עבודה נחשקת בפקולטה לרפואה ומחקר באוניברסיטת וירג'יניה בשל מצבה הבריאותי. נורתון חיפשה את המקור לבעיות הבריאות שלה וניסתה שיטות תזונה וטיפולים רפואיים רבים. אף אחד מהם לא עזר לה.
לפני כ-11 שנה היא נתקלה במקרה במחקר קטן על השפעת האוקסלטים על הגוף. היא החליטה לנסות לעבור לתזונה בריאה ודלה באוקסלטים. התוצאות המיידיות הפתיעו אותה מאוד. השיפור בבעיות הבריאות שמהן סבלה במשך שנים היה מהיר והיא הרגישה הרבה יותר טוב. המעבר לתזונה דלת אוקסלטים שיפר את הבריאות שלה מקצה לקצה: הכאבים חלפו, השינה השתפרה, העייפות והאלרגיות חלפו.
נורתון החליטה למקד את הקריירה שלה בחקר השפעת האוקסלטים - תחום שעד אז היה ידוע עליו מעט מאוד. אחרי עשר שנים של טיפול ומחקר היא ריכזה את המסקנות שלה בספר שמתאר את המסע הארוך שהיא עברה עד לגילוי השפעת האוקסלטים על הבריאות של כולנו. הספר, שנקרא Toxic Superfoods - How Oxalate Overload is Making You Sick and How to Get Better (״מזונות־על רעילים - איך צריכה עודפת של אוקסלטים הופכת אותנו לחולים ואיך להחלים״, בתרגום חופשי), יצא לאור לאחרונה בארצות הברית והפך מיד לרב מכר.
בריאיון מסבירה נורתון שהתזונה שנחשבת לבריאה כיום עלולה להיות בעייתית. ״התרגלנו להאמין שכל מה שצמחי וטבעי הוא גם טוב ובריא ושכדאי לנו לאכול ממנו כמה שיותר", היא אומרת, "אבל האמת הרבה יותר מורכבת מזה. דווקא תזונה בריאה מאוד, או תזונה בריאה מדי, עלולה לגרום לבעיות״.
אבל מקובל להאמין שהשפע התזונתי היום דווקא יכול לתרום לבריאות של כולנו.
"טעות לחשוב שכל מה שטבעי וצמחי הוא בהכרח בריא. לפני 20 שנה אנשים לא יכלו להכין לעצמם בכל בוקר סמוזי שמכיל 450 גרם עלי תרד וחלב שקדים, כי לא היה כל כך הרבה תרד. לכן בעבר היה קשה לעבור את הכמות היומית המומלצת של אוקסלטים. נוסף על כך, היום אנחנו אוכלים ירקות ופירות בלי תלות בעונתיות, והכמויות בלתי מוגבלות. בעבר גם לא היו בלנדרים להכנת סמוזי עשיר בעלי תרד, שבכמויות עצומות הוא פשוט רעיל״.
ההמלצות התזונתיות העדכניות ממליצות על גיוון תזונתי. האם אין חשש לכך שהגבלת צריכת האוקסלטים עלולה לגרום לתזונה לא מגוונת?
"אני חושבת שזו שאלה טובה, אבל צריך לזכור שעם כל הכבוד לגיוון - אנשים צריכים להיות בריאים ולהרגיש טוב. אין שום דבר טבעי ובריא בהרעלת אוקסלטים. בסמוזי עם כמות אדירה של עלים ירוקים יש כמות עצומה של אוקסלטים. התזונה שלנו לא צריכה להיות נטולת אוקסלטים, אבל כדאי לשים לב שאנחנו לא צורכים מהם יותר מדי. מהניסיון האישי שלי ושל מטופלים שלי דיאטה דלה באוקסלטים לא מונעת גיוון. אפשר לאכול הכול אבל לשים לב לכמויות ולמאכלים שעשירים מאוד באוקסלטים. לכל מאכל עשיר באוקסלטים, כמו תרד, שקדים או בטטות, יש תחליפים בריאים וטבעיים ודלים באוקסלטים״.
את ממליצה להימנע לחלוטין ממאכלים עשירים באוקסלטים?
"הכול תלוי בכמות כמובן. לאנשים רגישים מומלץ לנסות להימנע לחלוטין ממאכלים עשירים מאוד באוקסלטים או לאכול מהם בכמות מינימלית".
כתבת שזיתים עשירים באוקסלטים, אבל שמן זית נחשב לשמן הבריא ביותר. האם עלינו לצרוך אותו במשורה כעת?
"לא. בכל סוגי השמנים אין אוקסלטים כלל בגלל תהליך ייצור השמן, לכן אין חשש משימוש בשמן זית או בכל סוג שמן אחר".
אם אתם שואלים את עצמכם מה זה בכלל אוקסלטים ואיך זה שלא שמענו עליהם עד היום, נורתון ממליצה להתמקד בחומצה אוקסלית - חומר שמיוצר על ידי הצמחים מסיבות ביולוגיות, בין השאר כדי להגן על עצמם מפני זיהומים. יש צמחים שמכילים כמות גבוהה של חומצה אוקסלית ויש שמכילים מעט מאוד. החומצה האוקסלית היא חומר רעיל שיכול להמיס חלודה והיא אף משמשת כמרכיב בחומרי ניקוי רבים. לגוף אין דרך לפרק אותה והוא מפריש אותה בשתן, אבל יש גבול לכמות החומצה האוקסלית שהגוף מצליח להפריש. חלק מהחומצה האוקסלית מתחבר למינרלים בגוף, בעיקר לסידן, והתוצאה היא מלח אוקסלט שיוצר גבישים מחודדים ואלה הופכים עם הזמן לאבנים בכליות שחוסמות את יציאת השתן ומחייבות ניתוח. כיום הרפואה הקונבנציונלית מטפלת באנשים שנמצאו אצלם אבנים בכליות בין היתר באמצעות תזונה דלה באוקסלטים.
לדברי נורתון, אין כיום מידע מבוסס מספיק של מחקרים מדעיים על השפעת החומצה האוקסלית על גוף האדם באופן כללי ולא רק על היווצרות אבנים בכליות, אבל השפעתה על הגוף מזיקה. בספרה היא כותבת שהחומצה האוקסלית שהגוף לא מצליח לסלק שוקעת בתאים וברקמות וגורמת נזק. גבישי האוקסלט נצמדים לתאים בריאים ולתאים פגומים ומעודדים היווצרות דלקת. החומצה האוקסלית עלולה לגרום לעייפות ולאנרגיה ירודה, לכאבים כלליים ולא ברורים, לשרירים תפוסים, לכאבי גב, לבעיות במפרקים, לדלקת מפרקים, לגירודים קבועים, לגירויים בעיניים, לבעיות בשיניים, לרגישות בשיניים, לדלקות ורגישות בדרכי השתן, לריפלוקס ובעיות במערכת העיכול כמו עצירות ומעי רגיז. נוסף על כך, החומצה האוקסלית מעודדת הזדקנות כללית של הגוף כי היא פוגעת ביכולת הגוף ליצור אנרגיה.
גם כשהגוף מצליח להתמודד עם החומצה האוקסלית ולהפריש אותה מהגוף באמצעות השתן, הגוף מאבד מינרלים, בעיקר סידן, בעקבות התהליך. יש אנשים רגישים יותר לנזקי החומצה האוקסלית ויש שפחות. החומצה האוקסלית פוגעת יותר באנשים שתזונתם דלה בסידן, באנשים עם חוסר בויטמין B6 או באנשים שנוטלים מינונים גבוהים של ויטמין C (יותר מ־1,000 מ״ג ביום) ובחולי סוכרת.
"לא רק שיש חוסר במידע על השפעת החומצה האוקסלית על הגוף, אלא שגם המידע על כמות האוקסלטים במזונות השונים אינו מדויק", מסבירה נורתון. "אותו ירק או פרי יכולים להכיל כמויות שונות של חומצה אוקסלית בהתאם לסביבה שבה גדלו. גם בשלות הפרי או הירק גורמת לשוני בכמות החומצה אוקסלית שנמצאת בהם". כך לדוגמה, אבוקדו בשל מזן האס יכיל כמות קטנה של אוקסלטים (כ־7 מ״ג ל־100 גרם), אבל אבוקדו לא בשל יכיל כ־50 מ״ג — פי שבעה יותר! גם בתבלין פלפל שחור שרק נקטף יש כמות גבוהה של חומצה אוקסלית (13 מ״ג לכפית), אבל אותו פלפל שמבשיל יותר והופך ללבן מכיל רק 2 מ״ג חומצה אוקסלית. גם פלפל אדום מתוק ובשל מכיל מעט חומצה אוקסלית, אבל אותו הפלפל שנקטף בשלבים מוקדמים יותר, כמו לדוגמה פלפל ירוק, כתום או צהוב, יכיל פי 2־3 יותר חומצה אוקסלית.
במילים פשוטות, כדי ליהנות מתזונה בריאה אנחנו חייבים להביא בחשבון את כמות האוקסלטים שאנו צורכים ביום וכמובן לדעת איזו כמות מוגדרת כצריכה סבירה.
הכתבה פורסמה במגזין "מנטה"
פורסם לראשונה: 09:45, 14.09.23
