למרות המחשבה הרווחת שיותר ויותר אנשים מגיעים כיום לגיל מאה בזכות העלייה בתוחלת החיים, גם כיום אין הרבה אנשים שהצליחו להגיע לגיל הזה. למען הדיוק, קבוצת הגיל של בני המאה ומעלה עדיין מייצגת רק כ-%0.03 מהאוכלוסייה, או כ-1 מכל 3,333 מאיתנו. אלה שחיים עד יום הולדתם ה-110 משתייכים לקבוצת הגיל הקטנה בעולם, שכוללת רק כ-300 חברים ברחבי תבל. ואם נצמצם את מספרם לאלה שהגיעו לגיל המופלג בבריאות טובה - המספר הזה קטן בהרבה. כך שאם אתם סומכים רק על תרופות פורצות דרך ועל טכנולוגיות רפואיות מתקדמות שיובילו אתכם לגיל המופלג הזה, כדאי לכם לחשוב שוב.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ד״ר פיטר אטייה, רופא אמריקני קנדי, הקדיש את הקריירה המדעית שלו לחקר אריכות ימים והדרכים להגיע לשם בבריאות טובה. את המסע שלו הוא התחיל בחקר "מועדון בני המאה". דווקא כמי שלא התברך בגנטיקה טובה (רוב בני המשפחה שלו הגיעו בקושי לגיל פרישה), הוא רצה לגלות מה גורם לאנשים מסוימים להגיע לגילים מופלגים. האם זו רק הגנטיקה? האם מדובר במזל?
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בשנים האחרונות הוא הפך למוביל דעה בינלאומי בכל הקשור למדע אריכות הימים. יש לו עמוד אינסטגרם עם מאות אלפי עוקבים ואתר אינטרנט עם מאות אלפי מנויים שמשלמים לו בכל חודש כדי לקבל ממנו תובנות על הנושא הכי מעניין בעולם המדע והרפואה - אריכות ימים בבריאות טובה מבחינת הכושר הפיזי והכשירות המנטלית. לאחרונה יצא לאור בארצות הברית ספרו הראשון: Outlive: The Science and Art of Longevity ("תוחלת החיים: המדע והאמנות של אריכות ימים", בתרגום חופשי). בספר הוא מסביר מה הוביל אותו לנתיב הזה וכיצד אפשר לרתום את הידע המדעי שהצטבר עד כה לשאיפה שמשותפת לכולנו - אריכות ימים בבריאות טובה. הספר הפך לרב-מכר מיד עם צאתו לאור והתמקם במקומות הראשונים ברשימות של "הניו יורק טיימס" ואמזון.
את הקריירה שלו כרופא התחיל ד"ר אטייה כמנתח אונקולוגי. הוא היה כירורג בכיר במחלקה האונקולוגית בבית החולים האוניברסיטאי היוקרתי ג'ונס הופקינס, אבל דווקא בשיא ההצלחה שלו הוא התחיל לחלום חלום שחזר על עצמו שוב ושוב ולא נתן לו מנוח. "בחלום אני נמצא על מדרכה ברחוב סואן, מנסה לתפוס ביצים שנופלות מהשמים באמצעות סל מרופד", הוא כותב. "בכל כמה שניות עוד ביצה נופלת מהשמים ואני רץ מהר ככל האפשר כדי לנסות לתפוס אותה. אך למרות המאמץ האדיר שאני משקיע, אני לא מצליח לתפוס את כל הביצים והן מתנפצות על הרצפה וכל החלמון הצהוב ניתז לכל עבר. לאט-לאט תחושת הכישלון שלי מתגברת כי לא משנה כמה מהר אני רץ ומשתדל, אני לא מצליח לתפוס את כל הביצים".
חלום הביצים הבהיר לו שהוא צריך לעשות שינוי בחייו. "הבנתי שהצלחה בשבילי זה לא לתפוס את הביצים, כלומר לנתח אנשים חולים, אלא למנוע מהביצים ליפול מהשמים מלכתחילה. הבנתי שאני צריך למצוא דרך לעזור לאנשים לא להגיע למצב שבו הביצה נופלת, אלא לנסות למנוע את נפילתה - היווצרות מחלת הסרטן".
בספרו הוא כותב שמחקרים רבים על בני המאה ומעלה מגלים שאותם בני מזל לא עושים משהו מיוחד לבריאותם. לחלקם היה עודף משקל, חלקם עישנו, ובכל זאת הם הצליחו להגיע לגיל מופלג. השאלה שעניינה אותו היא: למה יש אנשים שמסוגלים פשוט לעקוף את רף 80 השנה שמייצג את קו הסיום עבור רובנו? האם אורך החיים יוצא הדופן שלהם והבריאות הטובה שלהם הם רק פונקציה של הגנים שלהם? ד"ר אטייה התחיל לחקור האם באמצעות הרגלי חיים מסוימים אנחנו יכולים ליהנות מאותם היתרונות שבני המאה מקבלים "בחינם" באמצעות הגנים שלהם, או בניסוח טכני יותר: האם אנחנו יכולים לחקות את הפנוטיפ של בני המאה - התכונות הפיזיות שמאפשרות להם להדוף מחלות ולשרוד כל כך הרבה זמן - גם אם חסר לנו הגנוטיפ שלהם?
המסקנה המרכזית של ד"ר אטייה על בני המאה היא שכל המחקרים מוכיחים שהאנשים שמגיעים לגיל הזה מפתחים מחלות ותסמיני גיל מאוחר יותר מהממוצע. ולא מדובר בשנתיים-שלוש, אלא בעשרות שנים. כך לדוגמה, רמות הכולסטרול והסוכר בדם שלהם עולות רק 20 שנה אחרי הממוצע של בני גילם. כמו כן, לפי מחקרים 1 מכל 5 אנשים באוכלוסייה הכללית יקבל אבחנה של סרטן כלשהו עד גיל 72, ואילו בני המאה יקבלו אבחנה כזאת כמעט 30 שנה אחרי הממוצע באוכלוסייה. באופן דומה 25% מהאוכלוסייה הכללית מאובחנים עם מחלות לב וכלי דם עד גיל 75, ואילו בני המאה מגיעים לכך רק בגיל 92. אותו דפוס מתקיים גם באוסטיאופורוזיס, שבץ, דמנציה ויתר לחץ דם. בני המאה נכנעים למצבים אלה הרבה יותר מאוחר, אם בכלל.
אורך החיים של בני המאה מתבטא לא רק בדחיית מחלות הקשורות לזיקנה אלא גם בתפקוד קוגניטיבי וביכולת לבצע משימות, כמו בישול ארוחה, גזירת ציפורניים ועוד פעולות פשוטות, שהופכות למאתגרות בגיל המבוגר. לדברי ד"ר אטייה, זהו בדיוק האפקט שמדע אריכות הימים מבקש לחקות. התיאוריה המובילה היא שבני המאה חיים כל כך הרבה זמן כי יש להם גנים מסוימים המגינים עליהם מפני הפגמים בגנום הטיפוסי שלנו, וכך מביאים למניעה או לדחייה של מחלות לב וכלי דם וסרטן ולשמירה על התפקוד הקוגניטיבי עשרות שנים לאחר שאנשים ממוצעים מאבדים אותו.
ד"ר אטייה מסביר שכיום ידוע שקומץ גנים פוטנציאליים לאריכות ימים רלוונטיים גם לאסטרטגיה בריאותית לאריכות ימים. אחד הגנים המשמעותיים ביותר שהתגלו עד היום קשור לחילוף החומרים של כולסטרול, חילוף החומרים של גלוקוז וסיכון למחלת האלצהיימר. הגן הזה, שנקרא APOE, משפיע על הסיכון לחלות באלצהיימר והוא מעורב בהובלה ובעיבוד של כולסטרול.
"לגן הזה יש שלושה וריאנטים: e2, e3 ו-e4. במחקרים נמצא ש-e4 נקשר לסיכון מוגבר לחלות באלצהיימר. מהסיבה הזו אני בודק את כל המטופלים שלי עבור הגנוטיפ APOE", הוא מסביר. "אבל וריאנט e2, לעומת זאת, נראה כמגן על הנשאים שלו מפני דמנציה - ומתברר שהוא גם קשור לאריכות ימים. לפי מטא-אנליזה גדולה משנת 2019 שכללה כמעט 30,000 משתתפים, אנשים שנשאו לפחות עותק אחד של APOE e2 (ולא e4) היו בעלי סיכוי של כ-30% יותר להגיע לגיל 97 לגברים ו-100 לנשים. המתאם החזק של APOE e2 עם אריכות ימים מרמז שבבריאות קוגניטיבית עלינו למקד את מאמצינו סביב כולסטרול וליפופרוטאינים (החלקיקים הנושאים כולסטרול), כמו גם לחילוף החומרים של גלוקוז".
אבל לדברי ד"ר אטייה, לא סביר שגן יחיד, או אפילו 36 גנים, אחראים לאריכות החיים ולאורך החיים של בני המאה. מחקרים גנטיים רחבים יותר מצביעים על כך שככל הנראה מעורבים בכך מאות, אם לא אלפי גנים, שכל אחד מהם תורם תרומה קטנה משלו - ושאין דבר כזה גנום בן מאה "מושלם". אלה למעשה חדשות טובות עבור אלה מאיתנו שלא התברכו באילן היוחסין של מועדון בני המאה, כי הן רומזות שאפילו ברמה הגנטית אין כדור קסם. אפילו עבור בני המאה אריכות ימים עשויה להיות משחק של התערבויות קטנות יחסית עם השפעה מצטברת. במילים אחרות: כדי להאריך ימים בבריאות טובה צריך לעבוד קשה באמצעות שינויים קטנים ומצטברים.
"הדבר היחיד שמוכח מדעית שיכול לשפר את הגנים הוא פעילות גופנית", מדגיש ד"ר אטייה. "אם אתם רוצים לקבל ממני עצה אחת לחיים – תעשו ספורט. אינספור מחקרים הוכיחו שוב ושוב שאנשים שעושים פעילות גופנית חיים יותר מאלה שלא זזים. מחקר חשוב שפורסם בשנת 2018 בכתב העת JAMA וכלל 120 אלף איש, מצא שאלה מהם שלא היו בכושר גופני היו בסיכון הגבוה פי ארבעה למוות מכל סיבה שהיא לעומת אלה שהיו פעילים מבחינה גופנית, וכי אנשים שעשו קצת פעילות גופנית הפחיתו את הסיכון שלהם למוות מכל סיבה ב-50%. מחקר אחר, שפורסם בשנת 2022 בכתב העת Journal of the American College of Cardiology וכלל 750 אלף איש, הגיע לאותן מסקנות. במחלות רבות, כמו טרום סוכרת, מחלות לב ושבץ, פעילות גופנית יעילה יותר מתרופות. אין אף תרופה בעולם עם הישגים מדהימים כאלה. הפעילות הגופנית מחזקת את הלב, שומרת על עורקים גמישים ומשפרת את זרימת הדם ואת בריאות המיטוכונדריה - שהיא מקור האנרגיה בתאים". לטענתו, גם אין צורך להשקיע בפעילות גופנית מאומצת מדי או בציוד יקר, אבל כדאי מאוד להיצמד לתוכנית הכושר הנכונה. התוכנית האופטימלית צריכה לכלול שלושה מרכיבים.
אם יש נושא אחד שד"ר אטייה שונא לדבר עליו זה תזונה. אבל כשאנשים פוגשים אותו באירועים הם לא מפסיקים לשאול אותו: מה כדאי לאכול יותר? מה הכי בריא? התגובה שלו לכל השאלות האלה היא התחמקות וניסיון להעביר נושא. "אנשים מצפים מרופא שעוסק באריכות ימים שיבין בתזונה ויגיד להם מה לאכול", הוא מסביר, "אבל האמת היא שאין לי מושג בתזונה, בדיוק כמו שלכל שאר המומחים אין מושג. מצד אחד, יש לנו 'מחקרים' אפידמיולוגיים המציגים טענות אבסורדיות, כמו למשל שאכילת גרם אחד של אגוזים בכל יום תפחית את הסיכון לחלות בסרטן ב-18% בדיוק, ואני לא המצאתי את הנתון הזה. מצד שני, יש לנו ניסויים קליניים שנוטים כמעט ללא יוצא מן הכלל לסבול מפגמים כאלה או אחרים. לצערי, הודות לאיכות הירודה של המחקרים המדעיים בתחום התזונה, למעשה איננו יודעים כל כך איך מה שאנו אוכלים משפיע על הבריאות שלנו. זה יוצר הזדמנות אדירה להמון גורואי תזונה להתעקש בקול רם שרק הם יודעים מהי התזונה המומלצת.
"לדעתי, השאלה של תזונה היא לא מה לאכול או מה לא לאכול, אלא שאלה של ביוכימיה. כשאתם אוכלים פרוסת בשר או פרוסת עוגה, אתם צורכים שפע של תרכובות כימיות שונות. בדיוק כפי שההרכב הכימי שלהם מבדיל ביניהם מבחינת טעם, המולקולות במזונות שאנו צורכים משפיעות על כמה אנזימים, מסלולים ומנגנונים בגופנו. כל המזונות בנויים מאותם חומרים, פחות או יותר, רק בהרכב ובמבנה אחר. מולקולות המזון האלה - שהן בעצם לא יותר מסידורים שונים של אטומי פחמן, חנקן, חמצן, זרחן ומימן בצירופים כאלה ואחרים - מתקשרות גם עם הגנים, חילוף החומרים, המיקרוביום והמצב הפיזיולוגי שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו יגיב להן בדרכים שונות. מדע התזונה צריך גישה חדשה ושם חדש. במקום להגיד לאנשים מה לאכול, צריך להבין מה הכי טוב לגוף ולמטרות. וחשוב לא פחות – מה יעבוד בשבילכם לטווח ארוך. עם זאת, הוא עצמו מודה שיש כמה עקרונות תזונה ודיאטה שכדאי לאמץ:
- לבחור שיטה שעובדת לטווח ארוך ושאנחנו יכולים לחיות לפיה, ורצוי שהיא תכלול את כל אבות המזון: פחמימות, שומנים, חלבונים.
- לפני כל תוכנית דיאטה חדשה כדאי לשאול את עצמנו האם אנחנו אוכלים יותר מדי. רוב האנשים אוכלים יותר מדי, ולפעמים כל מה שצריך לעשות זה להפחית כמויות.
- לספור קלוריות. למרות שאנשים רבים חושבים שהקלוריות אינן חשובות, כמו למשל בדיאטה הקטוגנית, הן משמעותיות מאוד וצריך להביא אותן בחשבון.
- לא משנה לפי איזו דיאטה אתם פועלים - אל תפחיתו מכמות החלבון שאתם אוכלים כי הוא חשוב לבניית מסת שריר. איבוד מסת שריר, שמתרחש בכל מקרה עם ההזדקנות, פוגע בחילוף החומרים וגורם בעקיפין להחלשת הגוף.
- דיאטה יעילה צריכה להתמקד בהפחתה קלורית בלי להפחית מכמות החלבון. רצוי להוריד מזון שמעלה את רמת הסוכר בדם, כמו פחמימות ואלכוהול, ולא חלבון או שומן.
- אנשים בריאים מטבולית (כלומר שאין להם בעיה עם טריגליצרידים, סוכר בדם, כולסטרול ולחץ דם) אינם זקוקים ל"דיאטה מיוחדת". הם צריכים לאכול בכמות סבירה מכל אבות המזון. לעומת זאת, אנשים שסובלים מהתסמונת המטבולית זקוקים להכוונה תזונתית.
- ההנחיה התזונתית המדויקת ביותר היא של מייקל פולן מתוך ספרו "איך לאכול מה?": "אל תאכלו (או המעיטו ככל האפשר באכילת) מזון שהסבתא רבתא שלכם לא הייתה מזהה כמזון", והמשמעות העיקרית היא להימנע ככל האפשר ממזון מעובד ומתועש.
"גם בריאות נפשית קשורה לאריכות ימים", כותב ד"ר אטייה בספרו. "פעם התנסיתי בסוגים שונים של צום וגאדג'טים לשינה כדי למקסם את אורך החיים שלי. כל דבר בחיי היה צריך להיות אופטימלי, ואריכות ימים הייתה בעצם בעיה הנדסית, או לפחות כך חשבתי. לקח לי חמש שנים, שבמהלכן כמעט איבדתי את חיי הנישואים שלי, להבין שעלי לשנות את דעתי. אחרי המסע הארוך והמאוד כואב הזה הבנתי שלאורך החיים אין משמעות אם החיים שלנו מבאסים או אם מערכות היחסים שלנו גרועות. אם אתה בריא פיזית אבל אשתך שונאת אותך והילדים שלך חושבים שאתה אבא גרוע ואתה כועס כל הזמן – לא הרווחת שום דבר. כל אדם צריך קודם כול שהחיים שלו יהיו שווים הארכה. המרכיב החשוב ביותר בכל משוואת אריכות החיים הוא הסיבה: למה אנחנו רוצים לחיות יותר? בשביל מה? למי? האובססיה שלי לאריכות ימים נבעה מהפחד שלי למות. ניסיתי לברוח מהמוות הכי מהר שיכולתי. אבל באותו הזמן, למרבה האירוניה, גם נמנעתי מעצם החיים. הבריאות הפיזית שלי הייתה מצוינת, אבל הבריאות הרגשית הייתה גרועה.
"אבל ככל שהשקעתי יותר במערכות היחסים הקרובות בחיי, שמתי לב שהעיסוק שלי במוות החל להתפוגג, והמסע שלי לאריכות ימים כבר לא היה משימה קודרת ונואשת. כשמרפאים את הנפש, מרגישים שבמסע לשיפור הבריאות והרצון להעלות את תוחלת החיים יש בהירות, מטרה ומשמעות. התהליך הזה גרם לי להפסיק להתאבל על העבר שלי. הבנתי שאנשים מזדקנים כשהם מפסיקים לחשוב על העתיד. אם אני רוצה לגלות מהו הגיל האמיתי של אדם, אני פשוט מקשיב לו. אם הוא מדבר על העבר, על מה שקרה ומה הוא עשה – הוא הזדקן. אבל אם הוא חושב על החלומות שלו, השאיפות שלו ולמה הוא עדיין מצפה מהחיים האלה - הוא תמיד יישאר צעיר".
הכתבה התפרסמה במגזין "מנטה"
