יום אחד הזמינה מעצבת הפנים ומסדרת הבתים שירלי אבנון-קרייזל צלמת כדי לעשות בוק צילומי מגזין מקצועיים לבית שלה. לא רק שהכל היה נקי ומדויק וכל החפצים עמדו בזוויות מוקפדות, אחרי הצילומים הצלמת מחקה אפילו את שקעי החשמל בקירות ואת הכבלים החשופים של מכשירי החשמל. לא ראו בפריימים לא רק את שקעי החשמל המרוטשים, אלא גם את ערימות הבגדים שעל הכורסה או את הררי הכביסה. במקומם הוצבו בסדר מופתי חפצי נוי מעודנים וספרי אמנות ייצוגיים, שהגיעו במיוחד עבור הצילומים במשאית ופונו מהדירה בתום הצילומים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אפילו שמדובר בבית של מי שעיסוקה הוא סידור בתים ומצופה ממנה להציג בית לדוגמה הבינה אבנון-קרייזל שהקשר בין התמונות למציאות היה רופף למדי. "בתים שאנחנו רואים במגזינים הם לא באמת כאלה", היא אומרת בחיוך. "צוות שלם עובד קשה על העלמת כל דבר שמזכיר את החיים עצמם ומכניס לתמונה רק פריטים שומטי לסתות ומעוררי רגשי נחיתות. החלומות שלנו (והתסכולים שלנו) הם תוצר לוואי של כך. יש לנו איזו תמונה אידיאלית של איך זה אמור להיראות, בדיוק כמו הגוף שלנו מול תצלומי דוגמנות. אבל אין בית שיש בחדר השינה שלו כורסה פינתית שמזמינה אותנו לקרוא ספר אמנות של 600 עמודים. אני בעד גישה שנוכל לחיות איתה בשלום ובנחת, בלי להיות מתוסכלים כל הזמן ממה שלא הספקנו ואיך זה 'אמור להיות'".
מהתובנה הזאת נולד גם הספר שלה, "הבית האופטימי – מדריך רגשי ומעשי לסידור הבית" (הוצאה עצמית), שמציע גישה משוחררת בהרבה ממה שאנחנו רגילים לקבל ממומחים לסידור הבית, וגם רגשית ואנושית, כזאת שמתחשבת בחיים עצמם. מעבר לעצות הידידותיות הספר נאמן לתפיסה הזאת גם ברמת הנראות. במקום תצלומים ערוכים מדי שמציגים בית "מושלם", הוא מלווה בתמונות רכות, נעימות ונינוחות. אין ספק, הבית מסודר, אבל המצעים לא מיושרים מדי, הילדים וחיות המחמד שרועים בו בטבעיות אנטי-בלוגית, ואפילו סל הכביסה מבצבץ בגאון אי שם מעבר לפינת הגיהוץ.
את התמונה הבלתי מושלמת אך מלאת החיים של חיינו ניסו ליישר בשנים האחרונות לא מעט מומחים שהציגו גישות פלא לסידור הבית. המפורסמת שבהן היא ככל הנראה מארי קונדו היפנית שפרסמה בשנת 2011 את הספר "סוד הקסם היפני". הספר, שתורגם ל-40 שפות, הפך לרב מכר שנמכר במיליוני עותקים. שיטת קונמארי התאפיינה בשני אלמנטים בולטים: הראשון, גישה טוטאלית וטקסית (כולל הודיה לחפצים הנזרקים) כשהסידור הוא אירוע חד-פעמי שאחריו הכל אמור להישאר מושלם ומתוקתק לנצח; השני הוא איפוק ומינימליזם יפני שמשאיר את הבית עם מעט מאוד חפצים. אם תחשבו על זה רגע, שניהם לא ממש מסתדרים עם האופי הים תיכוני ועם הברדק הישראלי של בית ממוצע עם שלושה ילדים וכלב.
"אני מאמינה שהטיפול בבית דומה לטיפול בילד. הבית צריך טיפול שוטף ומשתנה לאורך החיים, ולכן השאיפה לשלמות היא בעוכרינו. אני בעד גישה שנוכל לחיות איתה בשלום ובנחת, בלי להיות מתוסכלים כל הזמן ממה שלא הספקנו ואיך זה 'אמור להיות'"
גם אבנון-קרייזל הרגישה את אי ההלימה הזאת כשנכנסה ללא מעט בתים ישראליים במסגרת עיסוקה, ולא רק בשל הבדלי התרבויות המהותיים. "קונמארי היא שיטה נהדרת, מעוררת השראה אפילו, אבל מניסיוני היא לא מתאימה לכולם", היא מסבירה בספרה. "היא מתאימה לאנשים שמטרות גדולות נוטעות בהם מוטיבציה, אנשים שמסוגלים להתחייב למשהו גדול. אבל הרבה אנשים דווקא מעדיפים את זה בקטן: לא לחשוב מרתון, אלא להתחיל מהליכה בשכונה, מלהוריד כפית סוכר בקפה ביום או לאכול שוקולד רק פעם ביום. צעדים קטנים".
לאנשים האלה היא מציעה אלטרנטיבה שהיא מכנה "הגישה הים תיכונית". במקום לחשוב על סידור הבית כעל משהו מרתוני חד-פעמי, היא מציעה סידור יומי בקטנה, כלומר בכל יום לעשות סידור עומק אחד קטן. בתכל'ס, זה אומר שבכל פעם מתמקדים בקטגוריה אחרת, כמו למשל מדף הנעליים, המזווה היבש או מדף החשבונות והניירת.
כמי שהייתה בעברה מרפאה בעיסוק והנחתה קבוצות בתחום בריאות הנפש, את ההשראה המרכזית לתפיסה המכילה והמתחשבת הזאת בצרכים האנושיים היא שאבה דווקא מעולמות הפסיכולוגיה והטיפול ולא מתחומי העיצוב. בשנות ה־50 של המאה הקודמת הציע דונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי בריטי שעסק במערכות יחסים בין הורים לילדים, את המושג "טוב דיו". בהשאלה, גם הספר שחיברה מציע גישה מכילה, סלחנית ומציאותית באשר לטיפול בבית – גישה של "בית טוב דיו". "בשונה ממארי קונדו שמאמינה שסידור עומק של הבית הוא אירוע חד-פעמי, שאחרי שנסיים איתו כל מה שיישאר לנו זה לשמור על הסדר שכבר עשינו, אני מאמינה שהטיפול בבית דומה לטיפול בילד", מסבירה אבנון-קרייזל. "הבית צריך טיפול שוטף ומשתנה לאורך החיים, ולכן השאיפה לשלמות ולמוחלטות היא בעוכרינו".
את אותה גישה טיפולית היא מחילה גם על הבית עצמו. "אנחנו והבית שלנו נמצאים במערכת יחסים, ובדרך כלל זה מורכב, כי במערכת יחסים כמו במערכת יחסים, צריך להשקיע. נדמה לנו שהבית שלנו הוא חלל דומם מלא עצמים, אבל הבית שלנו הוא למעשה אורגניזם ענקי המורכב מסך כל האנשים והחפצים הנמצאים בו".
אם הפנמתם את הגישה המרעננת שהבית הוא לא סתם חלל אלא ישות שאתם מתחזקים איתה קשר על בסיס יומיומי, הנה כמה עצות מהספר שיסייעו לכם לתחזק גם את הצד הרגשי במערכת היחסים המיוחדת הזאת.
1. התחילו את סידור הבית במשהו קטן
מצאו את הדבר הקטן והספציפי שלא מלחיץ אתכם, כמו למשל סידור רק של מגירת הגרביים, מדף הנעליים, ארון התרופות או חומרי הניקוי. כמו בכל הרגל חדש שאנחנו רוצים להכניס לחיים, לדוגמה כושר, השלב הכי קשה הוא המעבר ממנוחה לפעולה. זכרו שתנועה יוצרת תנועה. ברגע שתתחילו לסדר משהו קטנטן יהיה קל יותר להמשיך משם.
טיפ מעשי: הכניסו ליומן משבצות קטנות של "סידור עומק". כשמכניסים משימות ליומן יש יותר סיכוי שהן יקרו.
2. אמנו את שריר קבלת ההחלטות בעת המיון
המשימה הכי גדולה בלעשות סדר היא לא להחליט איפה לשים אותם אלא להיפטר מהם. לכן נסו להימנע מהסחות דעת כמו "איפה אני אשים את זה" ומקדו את האנרגיה בבחירה מה אתם רוצים להשאיר וממה להיפטר.
3. צלמו את ה"לפני" ו"אחרי"
למשל, כשאתם מסדרים את הארונות, פתחו את כל הדלתות וצלמו את ה"לפני", סדרו אותם וצלמו את ה"אחרי". אין דבר מספק יותר מתמונות של "לפני" ו"אחרי" של מגירה, מדף או ארון שסידרתם.
4. קחו את הזמן עם החפצים הרגשיים
ברור שמיון חומרי הניקוי קל בהרבה ממיון חפצים שמעוררים בנו רגשות וזיכרונות כמו מזכרות, תמונות, ספרים, דיסקים או מתנות. בחרו קטגוריה כזאת שמעוררת בכם רגש, בלי להחליט החלטות ובלי להגיע עם ציפיות כמה אתם משאירים ומכמה אתם נפרדים. רכזו הכל במקום אחד ועברו פריט פריט. אין צורך לתת הסברים לאף אחד, רק לנסות להרגיש – נשאר או הולך?
5. אתם האדם המסודר יותר בבית? צאו מעמדת הקורבן
כדי לייעל את חלוקת המשאבים בבית וכדי לשפר את האנרגיה השלילית שנוצרת מוויכוחים על סדר, כדאי שהאדם המסודר בבית, זה שזקוק לסדר כדי לתפקד, ייקח על עצמו יותר במלאכת הבית. אם אתם האדם הזה, השתדלו להפסיק לחשוב במונחים של "אני עבד", "אני שפחה" ו"נמאס לי לסדר אחריכם או בשבילכם". נסו להחליף את אלה במונחים כמו "אני עושה משהו בשביל השקט הנפשי שלי", "אני נותן דוגמה לילדים שלי" או "אני עוזרת לעצמי להיות רגועה יותר". הכי חשוב זה להבין שלפני הכל זהו צורך פרטי שלכם ולכן אתם עושים את זה.
6. הפרידו בין ניירות מרגשים ללא מרגשים
כשאתם ניגשים למיון הניירת, הפרידו לפני הכל בין הניירות המרגשים (אלה שכתוב עליהם למשל "אמא שנה טובה אני אוהב אותך"), ובין חשבונות הארנונה ומכתבים מחברת הביטוח. בשלב הבא מומלץ למיין את הניירות הלא מרגשים לקטגוריות, לקרוא אותם בקפידה ולזרוק את הלא רלוונטיים. ומה עם הניירות המרגשים? ארגנו לכל בן ובת מעמד מקרטון או קופסה של מזכרות.
7. תרגלו שחרור חפצים בנוכחות הילדים
אם אתם מתחילים עם שקרים מול הילדים כמו "העוזרת זרקה" או "זה היה פה הבוקר, אני לא יודעת מה קרה לזה", נסו לתרגל שחרור חפצים בנוכחות הילדים. ללמוד להיפרד זו מיומנות חשובה לחיים ולא משהו שצריך לעשות בסתר. במקרה הזה אפשר לשבת יחד איתם ולהחליט, למשל, ששומרים עשר עבודות מכל השנה. זה בדיוק כמו שאתם הולכים עם הילד לסופר ולא מרשים לו לקנות את כל הממתקים שהוא רוצה. לומדים לבחור מה אני הכי רוצה או אוהבת או מה הכי משמח אותי.
8. סיימתם לסדר את חדר הילדים? ערכו אירוע חשיפת החדר המסודר
ילדים שנכנסים לחדר שלהם אחרי שעבר סידור עומק בדרך כלל נשארים פעורי פה מרוב התרגשות והתפעמות. אחרי שמיינתם, זרקתם וסידרתם יפה על המדפים, ערכו רגע חשיפה של החדר. עמדו עם הילדים לפני הדלת הסגורה, הרימו ציפיות והיכנסו יחד לחדר נרגשים. עכשיו עברו איתם על כל מדף, מגירה וארון והסבירו בפירוט מה נמצא איפה. אם תלמדו את הילדים מה המקום של כל דבר, הם יוכלו בהמשך להחזיר כל חפץ למקום שלו.
9. בחרו את אזורי המאבק שלכם עם המתבגרים
כהורים כדאי לנו לחשוב באילו אזורים עדיף לנו לשחרר שליטה כדי שבאזורים אחרים תהיה לנו שליטה. החדר הפרטי הוא לא מקום ששווה לריב עליו. כדאי לזכור שבן האדם הזה שחי אצלנו בבית נמצא כרגע בסערה התפתחותית ולכן שמרו את הריבים לנושאים הנוגעים לביטחון הפיזי והרגשי שלו - ולא לחדר הלא מסודר שלו. שחררו את החדר לא מתוך ייאוש או תחושת כישלון, אלא ממקום שמכבד את המרחב הפרטי, כמו שאתם מכבדים את המחשבות והחלומות שלו. וכן, זה אומר לעזוב את זה כמו שזה: לסגור את הדלת, להפסיק להעיר, להפסיק להאשים ולבקר. בכל מקרה, חשוב לסכם מי (ומתי) מנקה את החדר – האם הם בעצמם, הם יחד איתכם או העוזרת (אם יש).
10. אל תוותרו על סידור יומיומי
בדיוק כמו שאתם מתקלחים מדי יום ומצחצחים שיניים בכל יום – גם לבית ישנם הצרכים היומיומיים שלו. הוא דומם ולא יכול לעשות דבר בעצמו, ולכן הוא צריך אתכם בשביל זה. החלק הנחמד הוא שכולם מרוויחים מזה. הבית מבסוט – אתם מבסוטים. ומה עם השאלה הפופולרית למה להחזיר למקום אם מחר ממילא זה יתבלגן שוב? ובכן: למה להתקלח אם מחר ממילא כנראה אסריח שוב? אם מכניסים את הפעולה הזאת לסדר היום באופן קבוע, היא מוטמעת בחיים בדיוק כמו צחצוח השיניים. אתם לא מנהלים עם עצמכם משא ומתן ולא חושבים על זה כעל פעולה מעיקה, אתם פשוט עושים, וזהו.
