רגע לפני שהשתכנע שבליכוד עומדים להכריז עליו כח"כ "פורש" - מהלך שיטיל עליו סנקציות שהקשה בהן תאסור עליו להתמודד בבחירות הבאות במסגרת מפלגה קיימת - הוא פשוט ניסח מכתב התפטרות והותיר בהלם רבים במערכת הפוליטית, שעד כה לא הפנימו את חופשת השחרור הלא רשמית שלקח לעצמו. הכוונה בעיקר לאלה מהאגף הנלחם איתו כתף אל כתף על שוויון בנטל.
הודעת ההתפטרות של יואב גלנט מהכנסת
גלנט היה חלק מציר מגובש בתוך הקואליציה שהתנגד באופן נחרץ להטבות הגורפות שהממשלה מבקשת להעניק לבני הישיבות. כשר ביטחון, וגם לאחר מכן, הוא היה אחד הכוחות המשמעותיים במחסום שהוצב מול הכוונה להעביר "חוק השתמטות", והכוח הזה עזב בפתאומיות את המאבק החשוב כדי להעניק לקואליציה בדיוק את האצבע שהייתה חסרה על מנת לייצב את הרוב.
הכנסת עומדת בפני תקופה קשה של דעיכה, של פילוג, של שקיעה מגושמת בבוץ הפוליטי על רקע שורת עניינים שעומדים על הפרק - החל ביוקר המחיה, המשך בגזירות התקציב ועד הזעם הגדול על העברת חוק גיוס באמצעה של מלחמה כה מדממת. גלנט לא רצה להיות חלק מזה. למה לו? ממילא יש לו תדמית לשקם בזמן שעננת 7 באוקטובר עדיין רובצת מעל ראשו.
ולכן, במישור הערכי פעל גלנט בדיוק הפוך ממה שהטיף לו. האיש שדיבר – ועדיין מדבר – בהרחבה ובנחרצות על הסכנה בחוק הגיוס, דה-פקטו מסייע לו לעבור. הוא היה יכול להשפיע על גלגולי החוק באופן אפקטיבי הרבה יותר כחבר קואליציה, שגם ככה התקשתה, מאשר אזרח שצועק מהיציע. יחד עם יולי אדלשטיין, משה סעדה, דן אילוז ואחרים, שבנו איתו את קבוצת המתנגדים, הם היו יכולים להוות חומה שתעצור את הקואליציה המתרסקת על החוק הבעייתי. גלנט בחר בשיקול האישי והפוליטי. השיקול הערכי? יחכה.
יש בכנסת כאלה שמסתכלים על המהלך בבוז. "הוא בחר לעצמו חיים קלים", אומר אחד מהם. "הוא לא מסוגל לעבוד כח"כ פשוט. הוא צריך יוקרה שתתלווה לתפקיד".
מלבד החשש שיפרישו מהליכוד, והשיקול האישי שעשה תוך שהוא מביט קדימה אל עתידו הפוליטי, סביר להניח שגלנט לקח בחשבון גם את אירועי ועדת החקירה הממלכתית. לאורך המלחמה נשכח לעיתים שלצד בנימין נתניהו, הרצי הלוי ורונן בר, גלנט כיהן כשר הביטחון בזמן הטבח ובשנה שקדמה לו, וסביר להניח שהוא סבור שהפרישה תסייע לו בחזית הזאת ותרחיק אותו עוד קצת מהאסון.
בדברים שאמר במסיבת העיתונאים הוא שם דגש על רצונו להישאר בליכוד אבל במפלגה שלו רואים את הרצון הזה כפנטזיה בלבד. אף אחד בליכוד לא נעמד על הרגליים האחוריות כשהוא פוטר מתפקידו כשר ביטחון, והדממה היחסית ששוררת במפלגה מאז הודעת התפטרותו מהכנסת אומרת הרבה על הלך הרוח סביבו.
גלנט יצטרך לחשב היטב את צעדיו וזה לא יהיה פשוט. ברקורד שלו כבר מסומנים שני סכסוכים עם צמרת שתי המפלגות שמטעמן כיהן – משה כחלון בכולנו, ועכשיו נתניהו בליכוד. אם הוא רוצה להישאר גורם בפוליטיקה גם בעתיד, הוא יצטרך לאסוף תומכים ולגעת במצביעים. במקום לעשות זאת באמצעות מאבקים ערכיים ואידיאולוגיים בכנסת, הוא יעשה את זה מהאזרחות. זה ידרוש ממנו להילחם לא רק על הרלוונטיות שלו, אלא גם בזיכרון הקצר של הציבור.
פורסם לראשונה: 22:18, 01.01.25
