בין הכותרות הכמעט יומיות על עוד אקזיט ועוד יוניקורן, קשה לעצור לרגע ולהתפעל מהתופעה הייחודית של ההייטק הישראלי. אפשר אולי להסתפק במספרים כדי לתאר אותה, והנה כמה מהם: כ-10 אחוזים מהעובדים במשק, שאחראים על 25% מהתמ"ג וחלק גדול מזה מהייצוא. כ-30 מיליארד דולר, יותר מחמישית מתקציב המדינה ו-6 אחוזים מהתוצר, שזרמו לכאן כהשקעות רק בשנה האחרונה.
לפני שנה-שנתיים עוד היה ויכוח, כולל בין אנשי המקצוע, אם צריך לראות כל השקעה או התפתחות כזו כאירוע נקודתי, שגם אם הוא קורה בתכיפות הולכת וגוברת צריך לנהוג בו ככזה. באוצר, למשל, התייחסו לתקבולי המס מהאקזיטים של החברות הישראליות כאל "windfall", אירוע חד-פעמי כמו ירושה או מתנה לא צפויה, ולכן נטו להשתמש בכספים האלה לצמצום החוב, ולא לראות אותם כהכנסה שאפשר לצפות לה גם בשנה הבאה. עכשיו נראה שמדובר בתופעה קבועה, סוג של הנורמלי החדש: כל שנה יבואו השקעות בסדר גודל כזה לישראל, וההכנסה ממיסים – אם להתייחס לאספקט אחד שלהן – יכולה להיחשב כצפויה וקבועה כמו מס הכנסה.
זה לא רק הסכומים, זה גם מה שנעשה בהם. יותר ויותר חברות הן כבר לא "אקזיט", שנמכר למישהו אחר ומשאיר כאן כסף ומרכזי פיתוח, אלא משתמשות בכסף הזה כדי לצמוח כאן. ועדיין, השאלות לגבי העתיד של ההייטק, השינויים שהוא גורר והקשר בינו לכלכלה ולחיים של ה-90 אחוז האחרים, השאלות האלה רק מתגברות.
דרור בין כבר 25 שנה בעסק. הוא עבד וניהל בכמה מחברות ההייטק הגדולות בישראל, היה שותף בקרנות סיכון ובחברות ייעוץ, ובשנה האחרונה הוא מנכ"ל רשות החדשנות – הגוף הממשלתי שאחראי על כל מה שהממשלה יכולה לתת, מהשקעות דרך רגולציה ועד עידוד ידע, כדי לשמר ולפתח את החדשנות הטכנולוגית בישראל.
אנחנו נוטים להתייחס להייטק גם כאל המקדש של היוזמה הפרטית, הסטארטפיסטים הנחושים והמשקיעים שכבר עשו את זה ועכשיו מממנים חלומות של אחרים. אבל בישראל, כמו בכל העולם, ההייטק נולד מתוך העולם הממשלתי: צרכי הביטחון הולידו את הרעיונות והמיומנויות שהפכו לחברות תקשורת וסייבר, הצעירים שהשתפשפו בממר"מ ו-8200 יצאו לעולם העסקי עם רעיונות שמבוססים על מה שעשו בשביל מדינה. ולא פחות מזה, הייטק פורח מחייב מערכת חינוך מתקדמת, ידע שמפותח באקדמיה, רגולציה שיודעת לטפח ולא להפריע, כל מה שמדינה צריכה לעשות כדי שהאנשים הפרטיים יצליחו.
ומהזווית הזו, אפשר לראות גם את הסכנות. בשיחה קודמת דיברה כאן מיכל כהן, יו"ר קרן רש"י ולשעבר מנכ"לית משרד החינוך, על הרמה הלא מספקת של המורים ובוגרי מערכת החינוך באנגלית. אין ידע בסיסי חשוב יותר, אפילו לא מתמטיקה, כדי לתחזק את ההייטק כמוצר עסקי שלם, שיודעים לא רק להמציא אותו אלא גם לשווק ולנהל. התחרות בעולם הולכת ומתעצמת, באים לכאן גם ללמוד וגם להעתיק, ואנשים חכמים עם מחשבה מקורית יש בכל מקום. בהייטק, כמו בפרסומת הישנה, צריך לרוץ בכל הכוח אפילו רק כדי להישאר במקום.
אבל זה רק חלק מהאתגר. חלק לא פחות חשוב הוא מה קורה לחברה שיש בה עשרה אחוז כאלה, שהחללית מגביהת הטוס שבה הם חיים מאיימת להתנתק מחללית האם, ולשייט בעולם שהאחרים מסתכלים עליו רק מבחוץ. מה קורה לחברה שיש בה צעירים שמתחילים את החיים שאחרי הצבא עם משכורת שמתחילה ב-30 אלף שקל ובהרבה מקרים הרבה מעבר, ובני גילם שרק קוראים על זה באינטרנט. מה קורה לחברה שבה "המעמד הטכנולוגי", כמו שקרא לזה כאן אביתר מתניה בשיחה קודמת, חי ברמה שלא רק שאינה אפשרית לאחרים אלא גם מושכת את המחירים, הסטנדרטים והאידיאלים למקום שהאחרים וילדיהם לא רואים את עצמם מגיעים אליו אי פעם.
הקורונה החמירה את האתגר הזה. ההייטק לא רק שלא נפגע ממנה אלא פרח יותר מאי פעם. זה קרה במיוחד אצלנו, כי ההייטק שלנו מבוסס על רעיונות, תוכנה ויישומים, דברים שהדיגיטציה שדרש הריחוק החברתי רק הגדילו את הביקוש להם, והכסף המשוגע שזרקו ממשלות לשווקים כדי לעמוד במשבר רק תידלק אותם. זה הצמיחה דמוית ה-K שעליה מדברים היום בעולם: אם בעבר משבר היה מייצר תנועה דמוית האות V, שבה כולם נפלו יחד ועלו חזרה יחד, היום ביציאה מהנפילה יש כאלה שמטפסים גבוה מאי פעם ואחרים שממשיכים ליפול. פערים כאלה, תוצאה של תהליך כלכלי שאיש לא שולט עליו, יכולים בסופו של דבר לערער חברה.
בגלל זה אתם קוראים יותר התבטאויות על ההייטק כ"מחלה ההולנדית" של המשק והחברה בישראל. במקור, המונח הזה התייחס לגילוי של אוצרות טבע, במיוחד אנרגיה, שהזרימו כסף רב וניוונו את יכולות ההמצאה וההתפתחות של כלכלות. אצלנו, כך הטענה, דווקא היכולת להמציא ולהתפתח, כיוון שהיא שמורה למעטים יחסית, פוגעת לא בכלכלה אלא בחברה – והתכלית של כלכלה היא לשרת חברה בריאה.
ההייטק הוא לא "מחלה הולנדית". הוא לא נפל לנו מהשמיים, ולמעשה אנחנו צריכים לעבוד קשה מאוד כדי שימשיך להצליח. אבל כשאני מבקש מבין, שאחראי על שגשוג החדשנות ולא על ההשלכות החברתיות שלה, להגדיר את האתגר הכי חשוב בעיניו, הוא מדבר על גיוון: גיוון של איזו חדשנות יש כאן, גיוון של מי שמעורב בה ומרוויח ממנה – ובואו לא נתייפייף, להייטק הישראלי יש מיקום גיאוגרפי ברור וצבע חברתי עוד יותר ברור – ויצירת אקו-סיסטם שלם שבו כל ענף במשק, כולל ואולי בעיקר כאלה שלא עולים לכם בדמיון כשאומרים "חדשנות", הופך אכן לחדשני.
זה אתגר עצום. אתגר עוד יותר גדול, ועוד יותר חשוב, הוא להעמיד על הקרקע שההייטק מאפשר חברה מכלילה ובריאה. הסיפור הוא לא אם נצליח שיהיו לנו "מיליון איש בהייטק"; הסיפור הוא אם סביב החדשנות המופלאה שצומחת פה תיווצר חברה, שבה גם מי שלא יהיה אחד ממיליון יהיה שותף לחלום.
