אמו של אור: "לא רציתי להאמין", אביו של סולומון: "איבדתי את ילד הזהב"
מיכל אריש מהר אדר מספרת שבנה כלל לא היה צריך לעבוד ביום שבו נרצח בפיגוע. "לפני חודש אור עשה אצלנו מסיבה לכל המאבטחים, ועכשיו הם פה בשבעה". אביו של סלומון גברייה: "אין לי חיים". סבו של יוסף עותמאן: "כואב לי"
"הוא לא היה צריך לעבוד, החליף משמרת עם חבר. כשאנשי מד"א הגיעו ידעתי, אבל לא רציתי להאמין, צרחתי פה. בת דודה שלי רצתה לבוא ואמרתי לה שאנחנו לא אבלים. לא רציתי להאמין אבל כשאור לא התקשר - הבנתי". מיכל אריש, אמו של אור שנרצח אתמול בפיגוע בהר אדר, סיפרה היום ל-ynet על האופן שבו קיבלה את הבשורה הקשה על מות בנה.
מיכל מספרת על אור: "הוא היה ילד טוב, עוזב הכל ובא לכל מי שהיה בצרה. כשהחברים שלו היו זקוקים הוא טיפל בהם כמו אח". אימו מספרת כי אור אהב לצאת ולבלות, וכל הזמן היה שמח ומלא הומור. "לפני חודש הוא עשה פה מסיבה לכל המאבטחים, יום גיבוש, עם בריכה וג'קוזי. ככה הכרתי אותם, ועכשיו הם פה בשבעה".
דרור, אחיו הצעיר בן ה-20, מספר: "הייתי בבית כששמענו על הפיגוע, רצתי לשער של הר אדר לראות אם הוא שם כי ידענו שהוא עובד. לא ידענו אם הוא בשער. אף אחד לא אמר לנו מה המצב שלו ואם פינו אותו לבית החולים. שלוש שעות לא ידענו מה קרה עד שהגיע קצין משטרה להודיע. הייתי מעדיף לראות אותו פעם אחרונה כי לא הספקנו להיפרד".
דרור מספר על אור: "היינו ארבעה אחים אבל הוא היה האח שיותר התחברתי אליו, איפה שהייתי צריך עזרה הוא רק חיפש לעזור לי. מגיל קטן הוא לימד אותי שיעורים על החיים, היה אח למופת. תמיד בסביבה שלו אנשים רק צחקו ונהנו, זרם עם החיים, איפה שהוא הלך אנשים אהבו אותו. תמיד היה לו חיוך, אף פעם לא היה עצבני, תמיד שמח, זורם ואנרגטי, איש שיחה שאהב את החיים. הוא נהנה כל יום כאילו שזה היה היום האחרון בחייו. הוא גם עבד קשה, עם מוסר עבודה. כל מי שנמצא בקרבתו הרגיש את זה, היה בו משהו מיוחד. הוא היה איש שיחה שהיה כיף להיות איתו".
אחות של אור, ליטל (23) סיפרה עליו: "מאז שהייתי קטנה הוא דאג לי, הוציא אותי מהגן. למרות שיש בינינו רק הפרש של שנה הוא תמיד היה שם בשבילי, תמיד הגן עלי. זה לא נתפס".
על השעות שאחרי הידיעה על הפיגוע היא מספרת: "קמתי וקיבלתי מלא הודעות וטלפונים שהיה פיגוע בהר אדר. התפללתי שאור לא עובד ושלחתי את אימא שלי לבדוק אולי הוא לא התעורר למשמרת. נסענו לשער, העמדנו את האוטו באמצע הכביש ורצתי לראות מה קורה איתו. בהתחלה לא נתנו לי לעבור ורק אמרו לי שפינו אותו ולא הרחיבו יותר מדיי. כשהגענו לבית אחד האנשים של מד"א שאל אותי אם לאחי יש קעקוע על היד ואמרתי לו שכן. כשהוא לא ענה אז הבנתי".
מהרט, אביו של לוחם משמר הגבול סולומון גברייה ז"ל, אמר היום ל-ynet בסוכת האבלים שהוקמה בבית המשפחה בבאר יעקב: "סולומון אף פעם לא התלונן, אהב את הוריו. איבדתי את ילד הזהב שלי, הוא נפצע בשנה שעברה, לא רצה לוותר ועכשיו איבדתי אותו. אין לי חיים. אני מבקש מהמדינה שתשמור על הילדים שלנו".
סאי, קרוב משפחתו של סולומון הוסיף: "הוא היה ילד טוב. ראיתי בבוקר חדשות, שמענו שיש שלושה הרוגים ולא ידעתי שזה הוא. אחרי שעה התחילו ההודעות וזה היה קשה מאוד".
חאג' עותמאן, סבא של יוסף מאבו גוש שנרצח בפיגוע: "הוא היה בחור נחמד, היה טוב לכולם, אוהב לשמוח. הוא היה בא אליי, אומר 'בוקר טוב סבא', היינו מדברים ומשחקים. קשה לי לדבר על זה. כואב לי הרבה".