נפטר בגיל 50, נשאר בן 19: הובא למנוחות חלל צה"ל האחרון מלבנון
לפני 31 שנה נפצע קשה סמל אברהם עג'מי מפיצוץ פגז במוצב צה"ל בעיירה מרג' עיון. מאז שכב במצב של צמח בבתי החולים. היום ליוו אותו למנוחות עשרות בני משפחה וחברים. אחותו, מתוקה אספיר: "החזקנו אותו בחיים עד שלקה בדלקת ריאות, מצבו הידרדר ואלוהים החליט לגאול אותו"
בטקס צבאי בבית העלמין הצבאי בחולון הובא הבוקר (יום ד') למנוחות סמל אברהם עג’מי (50), לוחם בגדוד "רשף" של חיל התותחנים, שנפצע קשה לפני 31 שנה במוצב צה"ל בלבנון - ומאז שכב במצב וגטטיבי ("צמח") בבתי החולים. עשרות בני משפחה, חבריו מהיחידה ומוקירי זכרו הגיעו לחלוק לו כבוד בדרכו האחרונה.
האחות מתוקה אספיר סיפרה: "אברהם נפגע קשה בראש, ומאז החזקנו אותו בחיים עד שלפני שבועיים הוא חטף דלקת ריאות קשה, מצבו הידרדר, ואלוהים החליט לגאול אותו. הוא היה בן אדם אהוב על כולם - ביישן, מופנם ואהב לעזור. אפילו חברה לא הייתה לו, כי הוא היה רק בן 19 ונשאר בן 19. הוא לא זכה לדבר הזה". אחיו, ראובן עג'מי, אמר כי "החברים אהבו אותו מאוד וכנראה שהוא באמת היה בן אדם מיוחד. אחרי הפציעה סיפרו לנו עליו דברים שלא ידענו כי הוא היה ביישן. הוא לא היה בן אדם רגיל".
דרור ליפשיץ, מפקדו של עג'מי בסוללה, סיפר: "הוא היה איש מיוחד מאוד עם המון עוצמה שתמיד חייך. כשאומרים 'טוב לב', זו לא קלישאה, כי הוא תמיד היה עוזר לכולם. הוא היה כל השנים בגדוד ורצה להיות עם החבר'ה, להחזיק את הפגזים בידיים ולזרוק אותם לתותח. זו העבודה הכי קשה שיש, והוא מעולם לא התלונן ואמר לא. כמפקד, אתה רוצה אנשים כאלה לידך".
ליפשיץ הוסיף: "הוא היה העוזר האישי שלי והוא עשה את זה בצורה הכי מופלאה שיש. היה לו לב שלא נשבר. זה שחלפו כל כך הרבה שנים מעיד עליו ועל העוצמה שלו ושל המדינה הזאת. אני זוכר שפעם ניסינו לחנך אותו ואמרנו לו להוריד את החיוך מהפנים והוא אמר 'בסדר', אבל אחר כך חזר עם חיוך ואמר 'אני לא מסוגל להוריד את זה'. הבנו שלעולם לא נצליח לעשות שני דברים: לגרום לו לשים את החולצה במכנסיים ולגרום לו להפסיק לחייך".
סא"ל נועם סובל, מפקד גדוד 402, ספד לעג'מי: "נפצעת בפעילות מבצעית בזמן שביצעת ירי ארטילרי לעבר מטרות אויב בלבנון, כאשר הסוללה שלך ביצעה ירי לאזור מרג' עיון. למדתי שהיית אדם שכולם אהבו, חזק פיזית אך עדין בנפשו. איש של אנשים, מלח הארץ והטוב שבבניה. למרות מצבך הרפואי הקשה, עיניך ומעט התנועות שביצעת בפניך תמיד העבירו מסר אופטימי לסובבים אותך".
הרב מרדכי כהן, רב היחידה בזמן שירותו של אברהם, פנה למשפחתו של עג'מי ואמר: "המסירות של משפחתך לא נשחקה כל השנים, ועטפו אותך כל הזמן באהבה ענקית בכל שלבי פציעתך ושיקומך הקשים. שילמת בבריאותך למען ביטחון ישראל - זאת מסירות נפש של כל החיים כי מאז פציעתך חיית חיים חלקיים בלבד אחרי שנפצעת למען עם ישראל. אתה שוכב למען חללי מערכות ישראל שמסרו נפשם למען תקומת העם היהודי בארץ ישראל. אני מרשה לעצמי להגיד שאתה לא גיבור של רגע אחד, אתה גיבור של 31 שנים".
חברו ליחידה יגאל בן ארי ספד גם כן: "היית בחור צעיר וחזק בעל קול רועם, שזעקתו 'מטרת סוללה' הייתה נשמעת בכל הגדוד. טוב לב במיוחד, מלא מוטיבציה ואף פעם לא מסרב לכל משימה בסוללה. היית מספר 4 בצוות התותח, שתפקידו היה טוען ירי, שזה שם יפה למי שעושה את העבודה הקשה ביותר. להרים פגזים של יותר מ-40 קילו, ארבעה בדקה, להכניס לתותח, להכניס חומר נפץ ולמשוך את המושכה לפי פקודה. זה התפקיד הקשה בצוות, ולא היה ספק שהיית המתאים לתפקיד".
ח"כ מייקל אורן, שייצג את הממשלה, אמר: "לא זכור לי מקרה כל כך טרגי של חייל שנופל בקרב, אבל לא נופל, חוזר הביתה אבל לא חוזר, מתאחד עם משפחתו - אבל לא חוזר. נשאר בשטח הפקר יותר מ-30 שנה. זה קשה מנשוא. רק היום, אחרי שלושה עשורים, אנחנו זוכרים את המחיר הכבד שאנחנו כעם ממשיכים לשלם כדי להיות עם חופשי בארצנו. בשמי ובשם ממשלת ישראל אני מאחל לך שלווה, שלום ומנוחה שכל כך מגיעים לך אחרי כל כך הרבה שנים, ושתהיה לנו מליץ יושר בשמיים".
לפנייה לכתב/ת 
