עד המדינה תיאר את הרצח: "ג'ורדן אזולאי לא נשם כשקברתי אותו"
עד המדינה בפרשה 1131 סיפר בבית המשפט כיצד רצח עם אדם נוסף את אזולאי, שנקבר בחולות ליד פלמחים. לאחר שניסו לירות בו ולא הצליחו, השניים היכו את אזולאי באגרופים ובאבנים עד שהביאו למותו: "הוא אמר לי 'למה?' וחירחר"
בחקירה הנגדית הוא נשאל מדוע הפך לעד מדינה, וסיפר באופן מצמרר כיצד רצח באכזריות את הצעיר ג'ורדן אזולאי בחולות ראשון לציון. אזולאי נעלם ב-2011 בעת שהיה בן 21 ובמשך שנים לא הצליחו במשטרה לאתרו. רק חמש שנים לאחר מכן, לאחר שגויסו שני עדי המדינה בפרשה, הגיע מהם מידע חדש ושרידי גופתו של אזולאי אותרו ליד חוף פלמחים. כתב האישום המרכזי מגולל את מה שאירע לו: על פי האישום, ב-2011 כמה עבריינים חששו שאזולאי רוצה לפגוע בחבר שלהם, דניאל סמארה. כמה מהם, בהם הנאשם עמית פוגל, קשרו קשר עם אחרים לרצוח את אזולאי, בהסכמת מוטי חסין ושלמה ניאמצ'יק.
כדי להוציא לפועל "כיפה אדומה" נגדו בוצעה לאזולאי תוכנית הטעייה: נחפר מבעוד מועד קבר, וכדי לפתות אותו להגיע החבורה העמידה פנים כאילו הם מתכננים לרצוח בכלל את סמארה, והציעו לאזולאי להצטרף אליהם. חלק מהאנשים נפגשו עם אזולאי ונסעו איתו למקום שבו נחפר הקבר, שם נשלף אקדח אך הוא לא ירה. התפתח מרדף אחריו, אזולאי התמוטט במהלך מנוסתו ונפל על הארץ. אז הלמו בו שניים - בהם עד המדינה, שהעיד היום כי הם היכו אותו באגרופיהם ובאבנים עד שהביאו למותו. הם קברו אותו בבור שהוכן ונמלטו. פוגל נאשם ברצח ואילו חסין וניאמצ'יק נאשמים בקשירת קשר לרצח וסיוע לאחר מעשה. הנאשמים מכחישים את המיוחס להם וטוענים כי עד המדינה שקרן.
העד גם סיפר מדוע החליט לחצות את הקווים ב-2016, ולדבריו היה זה ניסיון חיסול ששינה את דעתו: "לפני שנעצרתי בפרשה אחרת שותפי השתחרר אז, היו ויכוחים על עסק ההימורים שלנו, היה חוסר הסכמה שהוביל לניסיון לרצוח אותי. זה היה כאשר ירדתי עם הכלבה שלי במהלך מעצר בית (שני אנשים ירו לעברו באקדח אך הוא ניצל. ג.מ). במקום שהייתי אז זה לא היה כזה רציונלי לחתום על הסכם עד מדינה, כשאתה עצור על תיק שהייתי מקבל עליו אולי 4-5 שנים. כל חיי בעולם הפשע שמרתי על הקודים, אבל הם נשברו לאט לאט כשהבנתי שחבריי בוגדים בי אחד אחרי השני. אמרתי 'אני לא רוצה לחיות בעולם הזה'. רציתי לצאת, איך שלא יהיה, והייתי מוכן לעשות כמעט הכל בשביל זה".
העד, שאחראי לעוד שורה ארוכה של מעשי אלימות קשים, העיד על עצמו שאינו פסיכופט: "אני מרגיש אמפתיה, פסיכופט לא מרגיש", הסביר.
בחקירתו הנגדית ניסה תמיר סננס, סניגורו של הנאשם בתיק, לטעון כי עד המדינה הוא עד בעייתי שצרך סמים באופן קבוע. העד לא הכחיש: "מהרגע שפנו אליי ועד שחתמתי על ההסכם צרכתי סמים, לא באופן קבוע. פעם אחת בבית המעצר עישנתי סמים. הדביקו לי מתחת לטלפון (שקית עם סמים) ושלפתי אותה משם. מן הסתם הזכרון שלי מהתקופות בהן השתמשתי בסמים אינו מושלם, יש תקופות שיש רסיסי זכרון. מה שאני זוכר אמרתי. לא הלכתי ימינה ולא שמאלה, אני מספר דברי אמת". כשנשאל האם זכור לו מקרה דקירה שבו היה מעורב, השיב: "זכורים לי מקרי דקירה רבים. אני לא יכול לזכור כל מקרה דקירה, בטח לא במעמד כזה שמאוד מרגש".
על אורח חייו בעבר סיפר עד המדינה: "קמתי לארוחת בוקר פשע, שתיתי קפה פשע, הלכתי לישון על כרית שקוראים לה פשע". העד סיפר על טובת ההנאה שיקבל מהמדינה בסיום עדותו במשפט: "אני אמור לקבל 400 אלף שקל, רציתי הרבה יותר ממה שקיבלתי. ההסכם לא נעשה בשביל כסף, הוא לא חוסך לי מאסר עולם כי למשטרה לא היה בדל ראייה. אם היו להם ראיות לא הייתי עצור בפרשה (מינורית) אלא במשהו אחר. ביקשתי גם להשתחרר מיידית מבית סוהר". על חייו החדשים סיפר: "המעבר אינו קל. אני לא קופץ שלב, לאט לאט אני מנרמל את עצמי. היום אני לא בקשר עם אף אחד מהעולם הזה".
א.א. נשאל האם אחרי שהפך לעד מדינה הוא עוד ניסה לגבות חובות וענה "כן, אבל ברגע שהפכתי לעד מדינה הבנתי שזה בלתי אפשרי כי אנשים לא סופרים אותי. אנשים היו חייבים לי 120 מיליון שקל מכל מיני דברים, כמו הימורים".
את הנאשם בתיק הסמים, חיים קדוש, שנאשם בייבוא סם מסוכן, ייצגו עורכי הדין תמיר סננס, שחר חצרוני וניר אייזנברג, ממשרד נוי-סננס-שפרלינג-וחצרוני. הם מסרו בתגובה כי "הובהר בחקירתו הראשית ובוודאי הנגדית כי העד לא מסוגל לומר דבר אמת".
לפנייה לכתב/ת 
