לא חלש, מהפכן שקט. נשיא איראן משנה סדרי עולם
מתנצל בפני העם, תוקף את המנהיג הרוחני העליון חמינאי ובעיקר - ממציא מחדש את המערכת האיראנית. אף שיריביו השמרנים וגם אנשי מחנהו מנסים להפריע לו, מצליח חסן רוחאני לפנות ישירות לעם ולייצב את המדינה. מבחנו הגדול יגיע הערב - ההחלטה של טראמפ אם לפרוש מהסכם הגרעין
הגיבור המרכזי של הדרמה המתחוללת סביב הסכם הגרעין האיראני - אישור, ביקורת ואולי ביטול - הוא נשיא איראן חסן רוחאני. בימים אלה מציין רוחאני שנה לכהונתו השנייה. הניצחון הגדול שלו הושג על כנפיו של ההסכם שאושר בווינה ב-2015 בין טהרן לבין המעצמות. ההסכם אמור היה להביא איתו שיפור משמעותי במצבה של הכלכלה האיראנית. רוחאני דיבר על איראן שמוצאת את מקומה בעולם ובעקבות זאת, על רפובליקה איסלאמית שממתנת את המעורבות שלה בחיי אזרחיה. הוא לא נשא משל בסגנון מיכאיל גורבצ'וב על החלפתה של הרפובליקה האיסלאמית בשיטת ממשל אחרת. רוחאני הוא איש של המערכת והוא מאמין בהמשכיותה. ובכל זאת, הוא משוכנע שהמערכת חייבת להיות מהפכנית פחות כדי להיות יציבה יותר.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
אפשר להסתכל על רוחאני ולראות נשיא חלש. הכלכלה האיראנית יציבה בקושי וערך המטבע הולך ומידרדר בזמן שיוקר המחיה עולה. מצב זכויות האזרח לא השתפר באופן יוצא דרמטי.
השמרנים והרפורמיסטים מבקרים את הנשיא האיראני מכל כיוון. הראשונים מאשימים אותו בכניעה למערב והשניים מאשימים אותו בכך שלא קיים את הבטחותיו. גם סקרי דעת קהל שנערכים על ידי גופים שונים באיראן מעידים על ירידה מסוימת בתמיכה בו. חמש שנים לאחר שנבחר לנשיא בפעם הראשונה, קשה להצביע על הישג ברור ותכליתי שעומד לזכותו של רוחאני פרט להסכם הגרעין. וגם ההסכם הזה, יאמרו מבקריו, עומד במקרה הטוב על כרעי תרנגולת.
מתנגח ישירות עם המנהיג הרוחני העליון
אבל אפשר להסתכל על רוחאני ולראות מנהיג שעוצמתו בעמדה הייחודית שלו, עמדה שלא הייתה לפניו בהנהגה של הרפובליקה האיסלאמית. לפני כמה ימים נאם רוחאני בעיר תבריז. בנאומו הוא התייחס להוראתו של בכיר ברשות השופטת של איראן לחסום את היישומון "טלגרם", אמצעי הקשר והדיווח האהוב והפופולרי באיראן. רוחאני קבע שהוראה כזו עומדת בניגוד לדמוקרטיה. הוא מתח ביקורת ישירה על המנהיג העליון של איראן, איתוללה עלי חמינאי, והאשים אותו בעצם באחריות לחסימה.
רוחאני הצהיר שאם החלטה כזו (על חסימה) מתקבלת ברמה הגבוהה ביותר של המשטר, על המנהיג העליון לדווח על כך לעם. זו לא הפעם הראשונה שרוחאני מתנגח ישירות עם המנהיג העליון. הוא ביקר את המנהיג גם לאחר ההפגנות שטלטלו את איראן בינואר השנה. גם אז הוא קבע שההנהגה אחראית בפני הציבור והביא בסופו של דבר את המנהיג הרוחני העליון להתנצל על האופן שבו דוכאו ההפגנות.
ייחודו של רוחאני טמון בכך שהוא מדבר אל הציבור וניזון מן הציבור. הוא לא מדבר אל מגזר אחד על חשבון מגזרים אחרים. שני קודמיו בתפקיד דיברו אל מחנה מובהק של תומכים. מוחמד חתאמי דיבר אל רפורמיסטים שרצו תהליכי התקרבות מהירים אם המערב. מחמוד אחמדינג'אד דיבר אל שמרנים מן הפריפריה והמעמד הנמוך שרצו לבלום התקרבות אל המערב ורפורמות כלכליות של שוק חופשי. רוחאני מדבר אל הציבור האיראני כולו ומזמין אותו להפוך לכוח מעצב ברפובליקה האיסלאמית. הוא מייתר בעצם את החלוקה לרפורמיסטים ושמרנים. לכן שני הצדדים מוטרדים וחוששים מן האתגר שלו באותה מידה.
במשטרים טוטליטריים כמו באיראן, קשה למדוד מנהיג על סמך הישגיו. מבחנה של המערכת הטוטליטרית הוא בהישרדותה, לא בעמידה ביעדים משפטיים או ביצועיים. עד לרוחאני, הרפובליקה האיסלאמית התקיימה במצב של מאבק מתמיד בין שתי אפשרויות קצה - שמרנות ורפורמה. החלוקה הזו התאימה גם לסטריאוטיפ המערבי בנוגע למדינות לא דמוקרטיות. על פי הסטריאוטיפ הזה, במדינה לא דמוקרטית יש כוחות שמבקשים לשמר את המצב הקיים כיוון שהם קיצוניים בדעותיהם או שיש להם מה להרוויח מכך שדבר לא ישתנה. בדרך כלל הכוחות השמרניים הם גם קיצוניים וגם רוצים להרוויח משהו. מולם מתייצבים כוחות שמבקשים להביא לשינוי שסופו הבלתי נמנע הוא דמוקרטיה ליברלית במודל מערבי.
רוחאני משנה את המצב הזה. זה שינוי שמתבצע מבפנים. לכן הוא איטי והשלכותיו ניכרות פחות על פני השטח באופן מיידי. רוחאני מציב את הרפובליקה האיסלאמית כישות יחודית, כזו שלא צריכה להכריע בין "דמוקרטיה" לבין "אנטי-דמוקרטיה". הוא פונה אל חברה איראנית מורכבת ורבת-גוונים, חברה שאיננה נצמדת כאיש אחד לאידיאולוגיה חד-משמעית. זה לא מאבק פשוט. הרפורמיסטים והשמרנים, אנשי הממסד, מחזיקים בעמדות הכוח. הם לא יוותרו עליהן במהירות. רוחאני מנסה לעקוף את העמדות הללו ואת החלוקה הזו.
רוחאני מחפש את העולם. הוא הודיע שאיראן תישאר בהסכם הגרעין גם אם דונלד טראמפ יפרוש ממנו, וזאת אם תישארנה בו גם החברות האחרות- רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה. כך, גם אם תפרוש ארצות הברית, רוחאני הופך לדמות שאין לה תחליף במגעים עם העולם. הברית החדשה הזו תלויה בו ובנוכחותו. אין לו גם תחליף מול הציבור כשהוא ממצב את עצמו כמנהיג העליון הבא. ההווה של איראן מתהווה סביב רוחאני, ואיתו גם עתידה ועתיד האזור.
ד"ר אורי גולדברג הוא מומחה לתיאולוגיה פוליטית בעולם השיעי מן המרכז הבינתחומי בהרצליה ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית
לפנייה לכתב/ת 
