אני בתו של המתבולל, הסכנה של כולכם
אבא הכיר את אימא בגרמניה, והיא החליטה לחזור איתו להפריח את השממה בנגב. מאז מזכירים לי בכנסת, בביה"ס ובטוקבקים שאני מסוכנת
לוסי אהריש וצחי הלוי (צילום: מאיר אדרי)
גם במאמץ רב יהיה קשה לאתר אדם בישראל שהופתע מתגובתו של ההוא שהתפרנס פעם בבולגריה לחתונתם של לוסי אהריש וצחי לוי. יש שאולי הרימו גבה על כמות הטוקבקים המוטרדים מהנישואים "בגלל הילדים". יו"ר יש עתיד הוסיף שמן למדורה בטענה שיש לו בעיה עם נישואי תערובת כי עוד לא התגברנו על השואה. ממה כולם מפחדים? מהילדים שיבואו, לא עלינו. הם האיום הגדול על המדינה, שמשקיעה מיליונים מכספי המסים שלנו בכל שנה בסרטונים וקמפיינים כדי למנוע את קיומם.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
קשה לי להבין איך כל פעם אני מופתעת מחדש לגלות שהסכנה הגדולה שאורבת ליהודים זאת אני. ולא רק אני. בלי שאתם שמים לב חיים אתכם וביניכם ילדים של מתבוללים. הם נראים כמוכם, הולכים לאותו בית ספר ומדברים כמוכם. ממש כמו בפרק של הסדרה המצוינת "האמריקאים".
אז איך נולדת סכנה? ההורים שלי הכירו בסבנטיז העליזות. סיפור ההתאהבות שלהם יכול היה בקלות להפוך לתסריט חמוד וקיטשי. זאת אומרת, בכל מדינה שהיא לא ישראל. אבא שלי נסע ללמוד הנדסת ייעור בגרמניה והוא פגש את אימא שלי במסיבת סטודנטים חודשים ספורים לפני שהיה עליו לשוב לישראל. בהחלטה של רגע בחרה אימא להשאיר הכול מאחור ולהצטרף אליו להפריח את השממה במושב חקלאי קטן בדרום הארץ.
המעבר לישראל לא היה פשוט וגם אז היו לאימא קשיי הגירה, אבל היום כבר מדובר על משימה בלתי אפשרית: מדינת ישראל מערימה קשיים איומים על בני זוג לא יהודים של ישראלים - בהגירה, בנישואים ובכל שלב בדרך. ואז מגיעים הילדים, שלא יוכלו להתחתן בישראל אם האם אינה יהודיה, שיפקפקו ביהדותם במידה שהאם כן יהודיה, ומדי יום יזכירו להם בטוקבקים, בכנסת ואפילו בתוכניות הלימודים בבית הספר שהם לא שווי ערך ליהודים טהורים. אלה גם כספי המסים שלי שממנים סרטונים ממשלתיים נגד התבוללות, כדי שאנשים כמוני לא יתקיימו.
אימא שלי עבדה בחקלאות וניהלה משק בדרום הארץ בנוסף על היותר מורה. היא תרמה למדינה הרבה יותר ממה שההוא שהתפרנס פעם בבולגריה אי פעם תרם לה. זה שהוא נולד לשני הורים יהודים לא תרם דבר לאיש.
אילת כהן
כמה שווים ילדים לא יהודים? התמזל מזלי לעבוד בארגון עולמי שעוזר לילדים הכי פגיעים על כדור הארץ ובשנים האחרונות אני נחשפת לתגובות האלימות ברשת. לדוגמה: "הם לא יהודים, את מי זה מעניין?". ואם מדובר בסיוע לילדים ממדינות מוסלמיות כמו סוריה השיח מסלים אפילו יותר: "הלוואי שיהרגו את כל הילדים שם".
אבל מה עם השואה? לח"כ לפיד אני רוצה לספר שכדוברת גרמנית כשפת אם, העבודה הראשונה של אמי בישראל הייתה עם ניצולי שואה. מהם היא שמעה רק מילים טובות על האומץ להגיע למדינה צעירה ולהשאיר הכול מאחור. אתה, ח"כ לפיד, לא מדבר בשם ניצולי השואה או בשם אף אדם שנפגע מאנטישמיות בחייו. גזענות לעולם לא תוכל לרפא אנטישמיות.
אימא שלי עברה בסופו של דבר תהליך גיור נעים ונוח בהרבה מזה שקיים היום. "למען הילדים", אמרו לה, "אף אחד לא רוצה להיוולד שונה". אבל גיור לא מוליד ילדים שונים. הוא לא גורם להם להיות משהו אחר ובטח שלא הצית באימא אמונה באלוהים היהודי. הוא היה ונשאר חותמת גומי ריקה שאין מאחוריה דבר.
- הכותבת היא מנהלת התקשורת ופיתוח משאבים ביוניצף ישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
