ערב יום שני האחרון הגיע האלוף במיל' טל רוסו, מספר 2 של אבי גבאי, לביתו החדש: משרדי מפלגת העבודה. הוא היה שקוע בדיון על האסטרטגיה של המפלגה, כשהדובר שלו התקשר. בטוויטר מצייצים, אמר לו הדובר, שייתכן כי שיבוצו של רוסו בעבודה ייפסל על ידי יו"ר ועדת הבחירות, מחשש שהוא לא סיים את תקופת הצינון בת שלוש השנים כנדרש.
"לא התרגשתי מזה יותר מדי", מספר רוסו על הרגע ההוא. "ראיתי כמה דברים בחיים שלי. זה לא מהדברים שאמורים להפתיע אותי. חצי שעה אחרי זה, אבי גבאי התקשר אליי. הוא בדיוק סיים כנס בצפון. בחנו את הנושא עם הייעוץ המשפטי כבר בתחילת הדרך, כך שהתפלאתי שזה בכלל עלה לדיון. כולם יודעים שהשתחררתי מהצבא ב־2014, ולאחר מכן חזרתי לשירות מילואים, לבקשתו של הרמטכ"ל איזנקוט. אין לי ספק שהנושא יסתדר על הצד הטוב ביותר".
אתה מרגיש שאתה משלם עכשיו מחיר על שהסכמת לבקשה?
"כשאיזנקוט נכנס לתפקיד הרמטכ"ל אמרתי לו שאני מוכן לעמוד לרשותו, והדברים התגלגלו. אחרי שנתיים וחצי כמפקד מפקדת העומק אמרתי לגדי, 'אני לא רואה מלחמה בשנתיים וחצי הקרובות, ואתה כבר יושב חזק בכיסא, אתה לא צריך אותי, אני צריך להמשיך הלאה, אמשיך ללוות אותך מבחוץ', וחזרתי לאזרחות. בהתחלה עוד נתתי הרצאות בתשלום אבל אז התחלתי למצוא את עצמי עומד מול אלף סוכני ביטוח, ואמרתי לעצמי, מעכשיו אני מרצה רק בהתנדבות ורק לכוחות הביטחון ולנוער בסיכון. שירתי את המדינה, ואני שלם לגמרי עם כל ההחלטות שלי".
עולה בדעתך שמישהו בחש כדי להכשיל אותך?
"לא. לא מאמין שזה המצב".
מה יהיה אם אכן תיפסל?
"גם גבאי וכל הצוות מאמינים שהדברים יובהרו. אני לא מתעסק כרגע באופציה מה יקרה אם לא. להפך. אני שואב המון כוח מהתמיכה שאני מקבל. אני מאמין שאנחנו נצמח מהסיפור הזה ונצא מחוזקים מאוד, וזה גורם לי להיות ממוקד יותר במטרה".
מה רוסו למד מהעניין? שצריך להיות בטוויטר. השבוע פתח חשבון ברשת החברתית, ובציוץ הראשון שלו העלה צילום של תעודת הקצין שלו, שבה נכתב כי שוחרר בינואר 2014, והוסיף כיתוב: "בטוויטר כבר חמש דקות, משוחרר כבר חמש שנים". מפלגת העבודה התבקשה להגיש חוות דעת מטעמה עד יום ראשון, ואחר כך תתקבל ההכרעה בנושא.
זו לא הפעם הראשונה שמחרבים לרוסו את המסיבה מאז החליט להצטרף לעבודה. ביום שלישי שעבר, כשרוסו אמר לאבי גבאי כן סופי, רצה ראש העבודה לכנס מסיבת עיתונאים עוד באותו ערב. "אמרתי לו שאי־אפשר, כי איציק מתחתן", מספר רוסו. "הוא שאל אותי מי זה איציק, ואמרתי לו, חבר טוב שלי, הפקח של עיריית תל־אביב בחוף הילטון. אני שותה איתו קפה כשאני עושה ריצות בבקרים בים. גבאי אמר, 'נדחה את זה לרביעי'. נסעתי לחתונה של איציק. בעודי מנווט בסמטאות קריית־עקרון ומחפש את האולם, כבר דלפה הידיעה לתקשורת. הלכה החגיגיות של מסיבת העיתונאים, אבל הייתה חתונה אתיופית מסורתית שמחה".
מסיבת העיתונאים התקיימה למחרת, אבל הבאזז לא נמשך הרבה זמן. באותו לילה נפגשו גנץ, לפיד, יעלון ואשכנזי לפגישה החשאית שבה החליטו על איחוד והקמת רשימת כחול לבן. הרכש הביטחוני של גבאי מצא את עצמו עומד בצילם של שלושה רמטכ"לים. כולם, אגב, היו מפקדיו.
מסיבת העיתונאים
שלושה רמטכ"לים מול אלוף פיקוד? מה יש לך להציע מולם למצביעים שמחפשים ביטחוניסט? אתה לא מרגיש שאתה בעמדה נחותה?
"אני לא אחד שהולך על אגו. בזמנו רצו שאתמודד על הרמט"כלות, אבל כשנודע לי שזה מול ידידי איזנקוט הסרתי את מועמדותי, מתוך הערכתי אליו. ידעתי שהוא ימלא את התפקיד על הצד הטוב ביותר, ובמבחן התוצאה גם צדקתי. אין בי רגש של קנאה או נחיתות. ב־40 השנים האחרונות הייתה לי הזכות להיות בכל המלחמות ובכל המבצעים של צה"ל, בדרגים הגבוהים ביותר. אני מפרגן להם, אני לא בתחרות מולם. גבי אשכנזי התייעץ איתי לפני שעשה את הצעד. אמרתי לו, 'מי שהולך לפוליטיקה זה מבורך'".
בכל זאת, קילקלו לך את המסיבה.
"אולי לגבאי הם קילקלו את המסיבה, אבל לי זה היה נוח. מאוד קשה לי עם העיתונאים הפוליטיים והמציאות החדשה. בחמישה ימים בפוליטיקה למדתי הרבה יותר ממה שלמדתי ב־40 שנה בצבא. זה עולם ציני להפליא. ככה שהתאים לי שאור הזרקורים הופנה ממני".
גנץ הציע לך להצטרף אליו?
"לפני שהחלטתי ללכת לפוליטיקה אמרתי לו שאם הוא צריך עזרה אני פה בשבילו, אבל הוא לא חזר אליי. לא היו חסרים לו גנרלים. אני מאוד מחבב אותו, למרות שאנחנו מאוד שונים".
אם הוא היה חוזר אליך, היית מצטרף לכחול לבן?
"אני לא מתעסק בשאלות היפותטיות. אנחנו חברים, יש לו משרד ליד מועדון הקיאקים שלי ביפו, ואנחנו נפגשים שם לא פעם לקפה. גם את בוגי אני פוגש הרבה. אנחנו מצטלבים כשהוא עושה את המסלול עם האופניים המיוחדים שלו".
היית הסגן של יעלון בסיירת מטכ"ל. היום אתם לכאורה יריבים פוליטיים. שוחחתם לאחרונה?
"בזמנו הוא העלה את האפשרות שאצטרף אליו לרשימה. זה היה לפני שנה וזה לא היה רלוונטי לי אז. אבל אם את מחפשת אצלי רגשי נחיתות ודילמות מול החבורה שהתגבשה שם, אין לי כאלה, כי יש לנו קבוצה מגוונת ואיכותית במפלגת העבודה. אני מעריך מאוד את בוגי ואת גנץ ואת אשכנזי. הם מפקדים ראויים, שתמיד שמו את טובת המדינה לפני טובתם האישית. בשנה האחרונה היו אליי פניות מכל קצות הקשת הפוליטית. למען האמת, עד לפני זמן לא רב הליכה לפוליטיקה בכלל לא הייתה בתכנון שלי".
גם נתניהו חיזר אחריך?
"אני לא יכול להתייחס לזה, אבל היו אליי פניות גם דרך שליחים. באותה תקופה הרגשתי שהעסקים שלי הולכים קדימה, ולא היה בי הדחף להצטרף לפוליטיקה".
אמרת שאתה וגנץ שונים. במה?
"הוא אדם שיותר מתלבט ממני, יש לזה גם יתרונות. אני איש של עשייה. היה לי מאוד נוח לעבוד איתו כרמטכ"ל, הוא נתן לי הרבה חופש פעולה. כשסגרתי את הגבול עם מצרים, גנץ עמד כחומה בצורה מאחוריי. אני רק מקווה שלו, לבוגי ולאשכנזי יהיה מכנה משותף, חוץ מאשר להפיל את ביבי. מה שדחף אותי לפוליטיקה, זה שאני רוצה שיח אחר. מאוד לא אהבתי את המתקפה של גלנט על גנץ. יש קוד שאסור לחצות גם בפוליטיקה. אני לא אלך לתקוף אנשים שהם חברים שלי שנים. היחסים שלי עם גנץ, אשכנזי ובוגי מצוינים. יצא לי להיפגש עם שלושתם בחודשים האחרונים באירועים שונים, ואני ממש שמח שהם קפצו למים. אני מאמין שאנחנו עוד נשתף פעולה בעתיד לטובת המדינה שלנו".
ועם כל היחסים המצוינים האלה, בעבר לא הסתרת את הביקורת שלך על גנץ במבצע צוק איתן.
"הייתי אזרח מאושר אחרי שהשתחררתי, עד 'שובו אחים' וההשתלשלות סביב שלושת הנערים שנחטפו. לא אהבתי את ההתנהלות של הצבא והממשלה סביב הפרשה, את זה שעצרו את כל המוחמדים והאחמדים והתחיל מבצע צוק איתן. לתחושתי, ההתנהלות הייתה תגובתית. אם רוצים מבצע בעזה צריך לעשות אותו לא כתגובה, אלא בצורה מתוכננת. גנץ היה אז הרמטכ"ל, וכתבתי לו על זה מכתב. כתבתי לו, כאזרח, שאני חושב שבמבצע מסוג זה צריך להיות מוביל ולא מובל. התקשורת מנסה לבחוש בזה יותר מכפי שזה היה. זה לא פגע בקשר שלנו. בטקס הפרידה מאיזנקוט ליבַּנו את העניין הזה. אני רואה בו חבר".
גם את גלנט אתה מכליל במעגל החברים שלך?
"גלנט ואני היינו חברים. הוא הכניס אותי לקיאקים, אבל עם השנים מאוד התרחקנו".
עד כמה פרשת הרפז עוד מונחת בין כולכם?
"מבקר המדינה לשעבר (מיכה) לינדנשטראוס כתב בדוח שלו, שאני היחיד שלא הסכמתי לגעת בזה כשזה הובא לשולחני. הפרשה הזו היא קומדיה של טעויות, אולי טרגדיה של טעויות, וכל אחד מהמעורבים חושב שאין בה קורבן גדול ממנו עצמו".
בשנים האחרונות רוסו, 59, חילק את זמנו בין עסקים לפילנתרופיה. הוא הקים את חברת "טי.אר תשתיות" (טל רוסו תשתיות), שימש כיועץ אסטרטגי בתעשיות הביטחוניות והיה מעורב גם בפרויקטים של רכב היברידי ובפרויקטים שקשורים במחקר של קנאביס רפואי. במקביל, פעל בעמותת "עולים ביחד", המקדמת שילוב של יוצאי אתיופיה במשק, ובעמותת "אחריי" שמטרתה לטפח מנהיגות צעירה ומעורבות חברתית של בני נוער. על הצטרפותו למפלגת העבודה החליט, לדבריו, ברגע האחרון כמעט.
מה דחף אותך דווקא למפלגה שמקרטעת בסקרים?
"כבר לא יכולתי לשבת בצד ולראות איך יורדים על בתי המשפט, איך יורדים על התקשורת, איך יורדים על השמאל. אפשר להגיד שבדקה התשעים החלטתי לעלות למגרש. אחד המקורבים לגבאי הרים אליי טלפון מטעמו. הרגשתי שאם כבר – אז מפלגת העבודה. גדלתי בחולתה, עשיתי שנת שירות במחנות העולים, אמא שלי הייתה מפא"יניקית מהז'אנר השקט והצנוע, לא ראינו את עצמנו שמאלנים. להיות שמאלן בעינינו זה היה לבוא מקיבוץ גן־שמואל, להיות קומוניסט. למרות שלא הייתי חבר מפלגת העבודה, תמיד בסוף, מאחורי הפרגוד, קטפתי את הפתק שלה. מפלגת העבודה הרבה יותר מתאימה לי. לא בהכרח הייתי מוצא את עצמי בין בוגי לגנץ, לא היה לי שם ערך מוסף".
ובמפלגת העבודה יש לך ערך מוסף?
"אני מביא סגנון אחר. לא נוח לי להעיד על עצמי, אבל יש בי שילוב של אחד שמבין בביטחון, עם הנושא החברתי שאני מחובר אליו בשנים האחרונות".
יבוא בן עדות המזרח מנתיבות, ויאמר: מה לי ולקיבוצניק אשכנזי, שהיה רוב חייו עם יפי הבלורית והתואר בצבא?
"אני אשכנזי אני? אני יפה הבלורית והתואר? אבא שלי, דרור, היה דור שביעי של מגורשי ספרד. השורשים של המשפחה מבולגריה. אמא שלי, נועה, היא דור שני למשפחה שעלתה מרוסיה. סבתא שלי מצד אבא הייתה ממסחה, ודיברה לדינו. בכלל, מה זה כל הדיבורים על אשכנזים ומזרחים? יש אנשים בפוליטיקה כמו מירי רגב וגם נתניהו, שיש להם אינטרס להוציא את השד העדתי מהבקבוק. הפלגנות והשיסוי בין אשכנזים למזרחים הם דבר נוראי".
למות אמך לפני ארבעה חודשים היה השפעה על ההליכה שלך לפוליטיקה?
"אני מעריך שהיא הייתה מרוצה מההחלטה שלי".
ידוע שגבאי פינטז על גבי אשכנזי, ונפגש עם עמוס ידלין וגיורא איילנד. אתה ברירת מחדל?
"אני לא מרגיש ככה. היו במחסנית הרבה אנשים מצוינים, ובסוף זה אני".
איך הייתה הפגישה הראשונה עם גבאי?
"לא הכרנו קודם. גיליתי איש עם חשיבה הרבה יותר פתוחה ממה שהוא מצטייר בתקשורת. השאלה הראשונה ששאלתי אותו הייתה לגבי ציפי לבני. ההסבר שלו היה מניח את הדעת. הוא נקלע לסיטואציה של 'לוז־לוז'".
אתה מבין למה המצביעים נוטשים את מפלגת העבודה בעידן גבאי?
"אני מתרשם בצורה מאוד חיובית מהדרך שבה גבאי מוביל את העבודה. תזכרי את מה שאני אומר לך: מפלגת העבודה תהיה הפתעת הבחירות".
עם יד על הלב: אם היית אז חבר מפלגה, בפריימריז היית מצביע לגבאי?
"בתקופת הפריימריז לראשות העבודה לא כל כך הכרתי את המועמדים. היום, כשאני מכיר את אבי, אני יכול לומר: חד־משמעית, כן".
גבאי הוא האדם הכי מתאים להיות ראש ממשלה?
"חד־משמעית, כן. היתרון שלו הוא בגיוון: גם בהיכרות הפוליטית וגם בניסיון העסקי והניהולי שלו".
יותר מגנץ?
"הוא ראוי יותר מגנץ, כי הוא מייצג את עמדותיי. אדם לא חייב להיות רמטכ"ל כדי להיות מנהיג. לגבי גנץ, אני עוד לא יודע את דעותיו. לנו הדרך ברורה".
הסכינאות במפלגת העבודה זה עניין ידוע. נדקרת כבר?
"לא נתקלתי לא בסכינאות ולא במחנאות. הופתעתי כמה יפה הם קיבלו אותי, אנשים שקרעו את התחת בפריימריז שנים ונדחקו לאחור בגללי. זה לא פשוט. עמיר פרץ היה הראשון שהרים אליי טלפון לברך. קיבלתי מאות אס־אם־אסים שאמרו לי שההצטרפות שלי גורמת להם לחזור למפלגת העבודה".
10 צפייה בגלריה
"קיבלו אותי יפה". חברי מפלגת העבודה שלי יחימוביץ', מרב מיכאלי ואיציק שמולי
(צילום: מוטי קמחי)
איך עמר בר־לב, חברך הטוב עוד מסיירת מטכ"ל, קיבל את העובדה שהוצנחת למפלגה ועוד בְּמָקום בכיר ממנו, מה שעלול להותיר אותו מחוץ לכנסת?
"הוא היה דווקא חלק מהשיקולים שלי להצטרף. היה לי נוח לדעת שיש שם מישהו מהסביבה האישית שלי. הייתי סגן שלו בסיירת מטכ"ל. התקשרתי אליו עוד לפני השיחה שלי עם גבאי, אבל הוא לא היה זמין. עידכנתי אותו למחרת והוא אמר, 'יש שיקולים לכאן ולכאן, ומה שתחליט - אני איתך'. הוא היה כמו עמר, בוגר, מאוזן, ענייני, ומהרגע שהחלטתי להצטרף, הוא סוג של מנטור שלי. הוא עוזר לי להכיר את המגרש. בסוף עוד יגידו ששנינו זה מחנה".
יש לך שפה משותפת עם היותר שמאלניים בעבודה – מרב מיכאלי, למשל?
"את מרב הכרתי עוד לפני שהצטרפתי לעבודה, ויצא לי לשוחח איתה בנושאים ביטחוניים מתוקף היותה חברה בוועדת חוץ וביטחון. התרשמתי עמוקות מההבנה שלה. שואלים אותי אם מפריע לי שהיא מדברת בלשון נקבה, ואני אומר, יודעים כמה שריטות לי יש?"
בהצהרת הכניסה שלך לפוליטיקה אמרת שהפתרון הוא שתי מדינות לשני עמים. אתה שמאלני?
"אני לא יודע איך פתאום כולנו נהיינו שמאלנים, אני רואה את עצמי איש מרכז. זו סטיגמה שיוצרים פוליטיקאים כמו נתניהו ומירי רגב. היום הכל זה בשחור־לבן, או שאתה בעד להרוג את כל הערבים, או שאתה שמאלן. אם אתה לא רוצה לספח את שכם ואת ג'נין, אתה שמאלן. אני גם לא יכול להבין את השיח החדש הזה שיש, של להתפאר בכמה ערבים הרגתי".
אם תידרש להכריע - שלום מלא או שלמות ירושלים, מה תחליט?
"אני לא מבין למה מתכוונים כשאומרים 'שלמות ירושלים'. האם מתכוונים למחנה הפליטים עיסאוויה? מה רוצים, שהערבים יבחרו ראש עיר בירושלים, וכשיהיה רוב ערבי בעיר, ייבחר לנו כראש עיר איזה שייח'?"
אז מה, רוסו יחלק את ירושלים?
"את מחנות הפליטים והכפרים אני לא רוצה לראות. לא הייתי מגדיר את זה 'יחלק את ירושלים'. אם נחזיר אותם, יהיה לנו עדיין רוב העיר. אני גם לא מבין למה מתכוונים ב'שלום מלא'. נכון שצריך לתת לתהליך הזדמנות, אבל זה תהליך ממושך. רק בקצה שלו יהיו שתי מדינות לשני עמים. אני מאוד מוקיר את רבין, הוא דוגמה לאיש ביטחון שידו הייתה מושטת לשלום. אני מתגעגע אליו ומתגעגע לאריק שרון. הם היו מנהיגים ראויים. ובסוף, אחרי 25 שנה של הסכמי אוסלו, עוד לא ראיתי את הליכוד רץ לשנות דברים שפועלים בסך הכל די טוב, כמו למשל שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית. אני לא אוהב את המחשבה שטראמפ יהיה זה שינחית תהליך שלום על שולחננו, אבל כשיש ואקום, אז יש ואקום. ארבע שנים לא עשינו כלום, רק שרדנו. יבוא עכשיו טראמפ עם תוכנית, אולי נוראה, אולי טובה, אבל אנחנו יודעים הכי טוב מה נכון לנו".
רוסו החל את דרכו בצבא ביחידת שלדג. בהמשך שירת בסיירת מטכ"ל והיה סגן מפקד היחידה. בנוסף היה מפקד יחידת מגלן, מפקד עוצבת חצי האש, מפקד חטיבת הנח"ל, ראש אגף מבצעים במבצע עופרת יצוקה ועוד.
פיקדת על עוצבת הפלדה בהתנתקות. היום היית חוזר על המהלך הזה?
"הייתי מעורב בעיקר בהתנתקות בצפון השומרון, אבל ראיתי גם מה קורה בעזה. זו הייתה ההחלטה נכונה מבחינה ביטחונית. זה לא שיצאנו מעזה, היינו בגוש קטיף במסדרון קטן, שהפך להיות מסדרון הנפץ. כמות הנפגעים בתקופה שלפני ההתנתקות הייתה עצומה. בראי הזמן, אני חושב שאריק שרון הציל אותנו מהכאוס שהסתמן אז בגוש קטיף ונצרים".
האם אתה יכול להסתכל לבוחרים שלך בעיניים ולומר להם: תמורת שלום תהיה התנתקות 2, תתכוננו?
"הסדר שלום ידרוש מאיתנו גם פינוי יישובים. צריך יהיה למצוא תהליך של פינוי־פיצוי ולהכניס את היישובים הקטנים לגושי ההתיישבות. אני לא מדבר על גבולות 67', אבל בסוף צריך יהיה להיפרד בהסדר. בתפיסה שלי, גושי ההתיישבות הגדולים - אין מצב שמפרקים אותם, אבל גם אין מצב שלא עושים כלום והופכים עם הזמן להיות מדינה לא דמוקרטית.
"יש היום הזדמנות לשיתופי פעולה עם העולם הערבי, עם הסעודים והמצרים. צריך לנצל את זה. אבל ברור שלעולם הערבי חשוב שנפתור קודם כל את הבעיה הפלסטינית. הבעיה היא שהיום מי שמדבר על שתי מדינות הופך להיות שמאלני, ושמאלני הפך להיות קללה, אבל אין מנוס אלא להיפרד בביטחון. היום, אבו מאזן וחמאס שונאים הרבה יותר אחד את השני מאשר אותנו. זה תהליך מורכב שייקח זמן, אבל בסופו אני כן רואה שתי מדינות לשני עמים. צריך להתחיל בשיח הזה. אין לי ספק שנצטרך להוריד התנחלויות מבודדות. אני חושב שגדר גבוהה זו שכנות טובה, אבל הדברים צריכים להיעשות בהסכמה של שני הצדדים. כבר שנים שאנחנו לא עושים כלום. גם עם עזה".
היית אלוף פיקוד דרום. בין התפיסה שדוגלת בשימור הקיים בעזה, מילימטר מעל מצב של רעב, לבין הרעיונות למתקפה של איווט ליברמן, איפה אתה עומד?
"בקטע ההומניטרי, נכון לשנות את מה שקורה בעזה. עכשיו המצב על סף קריסה. שולחים להם כסף רק כדי לשמר את מצב ה'אין'. כשהייתי בפיקוד דרום הצלחנו בעזרת גורמים אירופאים להעביר ליזמים וקבלנים שם חומרי בנייה שישמשו רק אותם, ולא את חמאס. היו לי במעבר ארז פגישות עם מגזרים שונים מהרצועה. הם היו מעבירים לי מסרים מחמאס, הייתי מעביר אליהם מסרים לחמאס, אבל הם גם סיפרו לי על המצוקות שלהם. מהניסיון שלנו, הדבר הכי גרוע זה הייאוש. הוא יכול לפעול נגדנו. אנחנו צריכים לעצור את הייאוש הזה, ואפשר".
מה הדבר החשוב ביותר, בעיניך, שעשית בתקופת שירותך הצבאי?
"זכיתי לעשות לא מעט דברים למען המדינה, אבל אני הכי גאה בסגירת הגבול עם מצרים. זה היה מענה ברור לאיום של גורמי טרור בסיני שיכלו להיכנס ולבצע פיגועים, וגם עצר את שטף ההגירה לתוך ישראל".
ומה בעיניך הכישלון הכי גדול שלך?
"היו שגיאות, לא כישלונות. מי שעושה, שוגה. אין ספק שהאירוע בכביש 12 באוגוסט 2011 (סדרת אירועים שבמהלכה מחבלים ירו על כלי רכב ונרצחו שישה אזרחים ושני לוחמים, א"ל) הוא דוגמה לטעות. טעיתי בהערכת המצב. חשבתי לאור ההתרעות שהאירוע יהיה בלילה ושינסו לפגוע בחיילים, ואזרחים נהרגו".
מה אתה חושב על הטענות ל'משפטיזציה' בצה"ל שמחשקת את החיילים ומונעת מהם לבצע את משימותיהם?
"אני לא רואה בזה חישוקים. זה חלק מהמקצועיות של צה"ל".
ואם פרשת אלאור אזריה הייתה מתחוללת במשמרת שלך?
"מדובר בחייל שפעל בניגוד לפקודות וכשל גם מבחינה ערכית, וגורמי ימין קיצוניים ניצלו את המצוקה שלו. הרמטכ"ל איזנקוט הפגין אומץ ושמר על ערכי צה"ל גם מול פוליטיקאים ציניים שניסו לעשות סיבוב על צה"ל".
ומה אתה חושב על פרשת חיילי "נצח יהודה"? אתה מסכים עם האמירה של אושרת קוטלר, שהכיבוש הופך את חיילינו לחיות אדם?
"האירוע עם גדוד נצח יהודה הוא אירוע נקודתי שאסור שיקרה. כמובן ששירות בשטחים זה לא דבר בריא. בגלל זה בצבא הקפדנו לשמור על איזון בין אימונים לבין שהות בשטחים. ברור שיש לזה מחיר ושחייבים למצוא פתרונות".
אלוף במיל' יצחק בריק, נציב קבילות החיילים, טען שהצבא לא מוכן למלחמה. הוא צודק?
"לבריק יש זכויות, אבל הוא רואה את הדברים מזווית מאוד צרה. ההצהרות שלו לא אחראיות. יחד עם זה, אני מסכים שאין מאה אחוז ביטחון. תמיד תהיה הדילמה בין אלף קציני קבע לבין עשרות פצצות מדויקות, ותמיד הצבא יכול יותר. כשעשיתי את הגדר במצרים שאלו אותי, מה עם גדר עם ירדן בערבה, מה, אתם מחכים לפיגוע בכביש 90? אמרתי שבאיזשהו מקום כן, כי השמיכה קצרה, ורק כשעולה משהו עם פוטנציאל גבוה לפגוע בביטחון שלנו, מטפלים בו".
כקצין בכיר, יש לך לא מעט שעות נתניהו. מה למדת עליו?
"לנתניהו יש הרבה זכויות, אבל הסיאוב בארבע השנים האחרונות מעיב על הכל. אחד הדברים שאני אלחם עליהם כשאגיע לכנסת זה להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות, כי אני רואה את ביבי בתקופה הראשונה שלו ובשנים האחרונות שלו, ואי־אפשר לדבר עליהן באותה נשימה. הוא נתן לי גב אדיר בנושא הגדר עם מצרים, אבל ההתנהלות שלו בשנים האחרונות עוברת אך ורק דרך ההיבט האישי. זה משפיע על כל השיקולים שלו, גם שיקולים שנוגעים לביטחוננו".
למשל?
"הסרת העמימות בעניין המתקפות בסוריה לא נבעה משיקולים ביטחוניים, אלא מהמצוקה של נתניהו. מהשנים שהייתי בפיקוד העורף אני יודע שמדיניות העמימות חסכה לנו מלחמות. כי בזכותה המנהיגים שמעבר לגבול יכלו להכיל את מה שקרה. יש הרבה מאוד אגו בתוך העניין הזה, אבל בגלל הצורך של נתניהו לשרוד, הוא חצה כאן גבול. אני מקווה שיש לו קווים אדומים ושהוא לא יגרור אותנו לדברים מיותרים".
מה דעתך על הברית שנתניהו כרת עם הפלגים הכהניסטיים בימין?
"זה דבר מזעזע. ההתנהלות של נתניהו משדרת היסטריה ומצוקה ושרידות פוליטית. נכון שהוא דובר אנגלית ורהוט, ומוכשר, אבל הגיע הזמן שילך הביתה".
אתה חי בשלום עם חוק הלאום?
"לחלוטין לא. יש בישראל מיעוטים, ותפקידנו הוא לתת לכולם שוויון, וזה בדיוק מה שחסר בחוק הלאום. אני אשאף להכניס לו סעיף שעוסק בשוויון".
ועם חוק הנאמנות בתרבות?
"במדינה דמוקרטית פוליטיקאים לא אמורים להתערב ביצירה".
ובעניין זכויות הלהט"בים?
"אני שמח על הפתיחות והשינוי כלפי קהילת הלהט"ב גם בצבא וגם בחיים האזרחיים. זו עוד סיבה שאני שמח להיות במפלגת העבודה: מפלגה שקידמה 24 חוקים לטובת הקהילה רק בכנסת היוצאת, ושבחרה למקום הראשון בפריימריז אדם ראוי ביותר כמו איציק שמולי".
עם מי בשום פנים ואופן לא תהיה מוכן לשבת בקואליציה הבאה?
"אני נגד קואליציה של קיצוניים. לא משנה אם משמאל או מימין, אם זה כהנא או בל"ד. מדינת ישראל צריכה לחזור לנורמליות. לשפיות".
איזה שר תרצה להיות אם תיכנסו לקואליציה?
"אני יודע שמצפים שאגיד שר הביטחון, אבל לא בהכרח. שנים הייתי בתוך שדות האספסת בקיבוץ. מה שעשו לחקלאות במדינה זה דבר נוראי. הייתי שמח להיות בתפקיד מי שישקם את החקלאות בארץ. שלא לדבר על שר חינוך. באתי לשרת את המדינה כפי שעשיתי רוב חיי".
אנחנו נפגשים בבית קפה ברחוב צדדי בתל־אביב, מקום קטן, שרוסו מנהל עם בעליו הקשיש יחסי בן־אב, מכין לעצמו את הקפה. קטן. שחור. חזק. הוא איש שמוקף חברים, בעיקר כאלה שעשו איתו את המסלול בשלדג ובמטכ"ל, ואחר כך השתבצו בעולם העסקים, האקדמיה והפוליטיקה. בכל יום שישי אחה"צ הם נפגשים בחוות רונית, יוצאים לריצה, קולעים לסל.
כבר שנים שרוסו נחשב רווק מבוקש. לפני כמה שנים ניהל רומן מתוקשר עם הדוגמנית נטלי עטיה, שהסתיים לאחר כחצי שנה. "מאז השחרור היו לי רק מערכות זוגיות קצרות, אני כבר מתחיל לעכל שבעניין המשפחתי בסוף אלך על איזו מתכונת של הורות משותפת, כי כנראה אני מאוד סוליסט".
אתה רואה בכך שאין לך זוגיות כישלון?
"שאלתי את עצמי לא פעם איך זה קרה, ול'עצמי' לא הייתה תשובה לתת לי. פעם האשמתי את הצבא ואת סדר העדיפויות שלי, ואחר כך אמרתי, כשאשתחרר. היום אני מבין שהבעיה היא בי, שכנראה אני זאב בודד, למרות שאני מוקף בהרבה מאוד חברים שקרובים אליי. האמת היא שלא מצאתי את בת הזוג המתאימה אבל עדיין לא אמרתי את המילה האחרונה".
עד כמה ההיעדר של זוגיות וילדים מפריע לך?
"אני חי חיים מלאי משמעות. הובלתי עשרות אלפי חיילים במהלך שנות השירות הצבאי שלי, ולכל אחד מהם התייחסתי כאילו היה ילדי. אבל כן, אולי בהמשך הייתי רוצה שיהיה גם ילד משלי. אני חושב על זה".
הבהרה: בגרסה מוקדמת של כתבה זו הופיעו ציטוטים שעסקו בתושבי עוטף עזה. בבדיקה נוספת של תמליל הריאיון התברר כי רוסו לא אמר את הדברים שיוחסו לו. אנו מתנצלים על הטעות.
