לצד כל הדברים שעשה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ - וכל הדברים שהוא אמר שעשה, גם אם זה לא בדיוק נכון - ניתן לזקוף לזכותו גם את הפופולריות של "פייק ניוז".
כמונח, וכפרקטיקה. מובן שמאז הפך המושג לחלק בלתי נפרד מהמציאות הפוליטית והתקשורתית בכל העולם, גם פה בישראל. ובדומה לארה"ב, גם כאן נראה שזה מזיז לציבור רק עד גבול מאוד מסוים.
כל כך הרבה רמאות הייתה סביב קמפיין הבחירות ב-2016, וכל כך מעט היה נראה שלאמריקאים אכפת מזה, שממקום מושבי בארצות־הברית התחלתי לתהות איך זה יכול להיות. בניסוי שערכתי על מצביעים רפובליקנים סביב הבחירות האחרונות לנשיאות התברר לי באמצעות שאלונים שלא רק שהתחושה הראשונית הייתה מוצדקת, ושלציבור לא מזיז שהמועמד שלהם משקר - הוא אפילו מעדיף פוליטיקאים רמאים.
דן אריאלי מדבר על פייק ניוז
מובן שאף אחד לא רוצה רמאות לשם הרמאות עצמה. לכולנו יש ערכים רבים - כמו לא לפגוע באחר, ביטחון כלכלי, ביטחון לאומי, שוויון, וגם אמת היא ערך כזה - ואנחנו פשוט מקיימים ביניהם טרייד-אוף. השאלה היא איזה ערכים מנצחים בכל רגע נתון, ובבחירות של 2016, אנשים אמרו שיש להם דברים חשובים יותר מהאמת. למשל, הרפובליקנים רצו מאוד לבטל את אובמה-קר, תוכנית הבריאות הפדרלית, והם האמינו שאם צריך מישהו שקרן בשביל לעשות את זה, אם הוא מקדש את הערך הזה על פני האמת, הסיכוי שהוא ישיג את המטרה הוא גבוה יותר. בישראל אפשר לסמן מסלול דומה: זה לא שמצביעים בהכרח מתעלמים מאי-דיוקים שנזרקים לחלל האוויר לאורך מערכת הבחירות כולה, אלא שלרוב הם מקבלים אותם כרע הכרחי – או אפילו כלי חשוב - בדרך למטרה הסופית.
חשוב להדגיש - אין לזה קשר לנטייה פוליטית. המחקר אמנם נערך על רפובליקנים, וכששיתפתי חברים שלי בשמאל האמריקאי בתוצאות הם באמת אמרו כמה זה נורא, ו"הרפובליקנים האלה". אבל כשהצגתי להם תסריט חלופי - אם הם היו בוחרים נשיא שהיה מגזים ומשקר קצת בנוגע לחשיבות ולמהלך שינויי האקלים בשביל לשכנע את המטומטמים בצד השני שלא מאמינים שזו סוגיה שדורשת מענה נחוש ומיידי - רובם אמרו שכן, "כי זה באמת דחוף": בסדר, הם אומרים, אנחנו אוהבים את האמת, אבל יש לנו עשר שנים לעצור את ההשפעות של ההתחממות הגלובלית, ונעשה מה שדרוש כדי שזה יקרה.
אז יש טרייד-אוף, והוא לא פוסח על אף אחד. הרי כולנו היינו שם. כולנו יודעים מה עונים כשמכר שואל אותנו איך התספורת החדשה שלו, או כשהילד שואל אם אנחנו אוהבים את הציור שהוא צייר בגן. הבעיה היא שוויתור על האמת הוא ויתור לטווח ארוך. כשמוותרים על האמת, מוותרים עליה להרבה זמן - ולא תמיד ברור איך מחזירים אותה לסולם הערכים. זה מדרון חלקלק.
במחקר אחר שערכנו באותה תקופה, הסתכלנו לאנשים במוח עם fMRI ונתנו להם הזדמנות לשקר הרבה פעמים תוך כדי. ראינו שבהתחלה החלק האמוציונלי במוח הגיב כשאנשים שיקרו. היה ברור שיש להם קונפליקט. אבל די מהר, הסיגנל הזה נעלם. בדיעבד, זה אולי לא מאוד מפתיע. זה די טבעי ודי קל לרובנו להגיד שאיחרנו כי "היו פקקים" גם אם סתם התקשינו לצאת מהמיטה בבוקר. זה גם לרוב לא נורא. אבל זה מה שקורה עם האמת גם בתחומים גדולים יותר: אנחנו פשוט מתרגלים. זה הכל חלק מהמשחק. ככה עובדים. אנחנו צועקים "רמאות", "רמאות", "רמאות" - ובאותה נשימה שומעים "נחישות למטרה", "נחישות למטרה", "נחישות למטרה".
בניסוי שלישי, אפשר לראות שהמחיר של דחיקת האמת יכול להיות כבד מאוד בטווח הארוך. במהלך המחקר, סטודנטים למינהל עסקים התבקשו להסתכל על קורות חיים של אנשים ולהחליט אם הם רוצים לשכור אותם לעבודה או לא. בין השורות עלה שחלק מהמועמדים לא היו אתיים בחיים האישיים שלהם - למשל בגדו בבנות זוג; אחרים היו לא אתיים במקום העבודה הקודם - למשל מעלו בכספים; והיו כאלה שהיו לא אתיים, אך עשו זאת בשם מקום העבודה - למשל שיקרו למען האינטרסים של החברה בעת ניסוח חוזים. למשתתפים לא היה אכפת מחוסר האתיקה של המועמדים בחיים הפרטיים שלהם, הם כמובן מאוד לא רצו אנשים שיש להם היסטוריה של חוסר אתיקה במקום העבודה, אבל הדבר המעניין הוא שהם אפילו שמחו להביא אנשים שרימו למען מקום העבודה.
הרעיון שהם רצו מישהו שהוא מפוקפק מבחינת אתית רק כי זה משרת את החברה מעיד על חשיבה קצרת טווח. למשל, הייתי לאחרונה בחברת תרופות שאיבדה פטנט על תרופה, והיא הייתה צריכה כסף. אז היא עשתה מה שהרבה חברות בארה"ב עושות: היא לקחה תרופה אחרת, ושיווקה אותה באופן אגרסיבי עבור תופעות שהיא לא קיבלה אישור לגביהן. והחברה אכן הצליחה והצליחה והצליחה – עד שעלו עליה, והיא קיבלה קנס של מיליארד וחצי דולר. במקרה אחר, חברת התרופות "פרדו" הפיצה ושיווקה במשך שנים תרופות אופיואידיות לשיכוך כאבים שהתגלו כממכרות במיוחד. הרווחים שהיא עשתה מהן הם אדירים - אבל כיום היא נמצאת במשבר תדמיתי, משפטי וכלכלי עצום בשל כך ובגלל חלקה במשבר הסמים בארה"ב. עיוות האמת יכול להיות אסטרטגיה טובה לטווח הקצר, אבל יכולות להיות לו השלכות כואבות.
היום חלקים ניכרים בציבור אומרים לעצמם - במודע או שלא במודע - שבהינתן המצב הקיים, הסוגיות האחרות בוערות כל כך, שהן חשובות יותר מהאמת. אבל גם אם כל הסוגיות הללו ייפתרו בזכות שקרים ופייק ניוז - עדיין נישאר עם אנשים רמאים בראש הפירמידה, עם רגישות נמוכה לשקרים שכל כך נשחקה שיהיה קשה לשקם אותה ולהחזיר אותה למשחק הפוליטי, ועם השלכות חמורות לטווח הרחוק, שרק ממתינות מעבר לפינה.
