ביום שלישי הקרוב נלך לבחור כיצד תיראה הכנסת ה-21 של מדינת ישראל. לקראת הבחירות בדקנו איך נראו 20 הכנסות הקודמות, אילו מפלגות שרדו מאז קום המדינה, אילו מפלגות היו ונעלמו כלעומת שבאו וגם אילו מפלגות התאחדו.
25 בינואר 1949. 434,684 בעלי זכות בחירה בחרו אז את 120 הנבחרים הראשונים של מדינת ישראל. המפלגה הגדולה בכנסת הראשונה הייתה מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל), שבראשה עמד מי שהכריז על הקמת מדינת ישראל כמה חודשים קודם לכן, דוד בן גוריון, שכיהן עד אז בראש הממשלה הזמנית. מפא"י קיבלה 46 מנדטים, והייתה רחוקה מאוד מיתר המפלגות.
מפלגות הפועלים, שזוהו עם השמאל הסוציאליסטי, שלטו בבחירות הראשונות. מפ"ם (מפלגת פועלים מאוחדת) הייתה המפלגה השנייה הגדולה בכנסת, וזכתה ל-19 מושבים. החזית הדתית המאוחדת - שכללה את אגודת ישראל, המזרחי ומפלגת הפועלים הדתית הפועל המזרחי - זכתה ב-16 מושבים. מפלגת הימין של אותה תקופה הייתה חרות, שבראשה עמד מנחם בגין. בגין הצליח להכניס 14 נציגים לכנסת, וגרם לבן גוריון להצהיר כי יקים ממשלה "בלי חרות ומק"י". מפלגת ימין נוספת שעברה אז את אחוז החסימה הייתה מפלגת הלוחמים.
היו גם מפלגות מרכז, כמו הציונים הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית, ומפלגות נוספות שאפשר להגדיר אותן במרכז כמו ספרדים ועדות מזרח, התאחדות התימנים וויצ"ו. באותה תקופה היו למפא"י מפלגות-בת ערביות - ואחת מהן, רשימה דמוקרטית של נצרת, הכניסה שני נציגים לכנסת. בשמאל הקיצוני הייתה מק"י - מפלגה קומוניסטית ישראלית - שהכניסה ארבעה נציגים לכנסת.
למעשה, כדי לקבל מנדט בכנסת הראשונה היה צורך ב-3,592 קולות בלבד, כלומר אחוז החסימה הלא רשמי עמד על כ-0.8%.
רק שנתיים וחצי חלפו, וב-30 ביולי 1951 הלכו אזרחי המדינה שוב לקלפיות. 687,492 מצביעים השפיעו על הרכב הכנסת, שהמפלגה הגדולה בה הייתה שוב מפא"י, שזכתה ב-45 מנדטים. מפ"ם איבדה את תואר הסיעה השנייה בגודלה לציונים הכלליים - מפלגה ליברלית-קפיטליסטית - שקיבלה 20 מנדטים. מפ"ם הסתפקה הפעם ב-15.
הגוש הדתי התפצל: הפועל המזרחי קיבלה 8 מושבים בכנסת, אגודת ישראל 3 ואילו המזרחי רק 2, וכך גם פועלי אגודת ישראל. חרות איבדה גובה ל-8 מנדטים, ומק"י התחזקה לחמישה.
עוד מפלגות שעברו את אחוז החסימה - שעמד על 1% - היו המפלגה הפרוגרסיבית (4), רשימה דמוקרטית לערביי ישראל (3), ספרדים ועדות מזרח (2), קידמה ועבודה (1), התאחדות התימנים (1) וחקלאות ופיתוח (1). רשימה דמוקרטית לערביי ישראל, קידמה ועבודה וחקלאות ופיתוח היו למעשה מפלגות בנות של מפא"י, שהעמידו נציגים מקרב ערביי ישראל.
ב-26 במאי 1955 נערכו הבחירות לכנסת השלישית. לראשונה מאז קום המדינה עמד מספר בעלי זכות ההצבעה על למעלה ממיליון, אבל בקלפיות נספרו 853,219 קולות כשרים.
מפא"י המשיכה במגמת הירידה ל-40 מנדטים, ומי שתפסה את תואר המפלגה השנייה בגודלה הייתה חרות (15), שנותרה מפלגת אופוזיציה. הציונים הכלליים נחתכו כמעט בחצי ל-13 מנדטים, ומפ"ם גם היא קיבלה מכה וירדה ל-9 מנדטים.
המזרחי והפועל המזרחי הקימו את "חזית דתית לאומית" וקיבלו יחד 11 מנדטים. אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל הפכו ל"חזית דתית תורתית", והרשימה זכתה ב-6 מנדטים. מק"י התחזקה ל-6, והמפלגה הפרוגרסיבית קיבלה 5. מפלגה חדשה שהתמודדה לראשונה, והיא ככל הנראה הסיבה ל"שתיית" הקולות ממפלגות הפועלים הוותיקות, הייתה אחדות העבודה-פועלי ציון, שזכתה ב-10 מנדטים, לאחר שבמהלך הכנסת השנייה התפלגו ארבעה חברי כנסת ממפ"ם והקימו את הרשימה החדשה. בנוסף, שלוש רשימות ערביות המזוהות עם מפא"י קיבלו יחד 5 מנדטים.
ב-3 בנובמבר 1959 נרשמו 969,337 קולות כשרים בבחירות לכנסת הרביעית. מפא"י התחזקה ל-47 מנדטים, חרות הגדילה גם היא את כוחה ל-17 מנדטים, והחזית הדתית המאוחדת הפכה למפד"ל (12 מנדטים).
מפ"ם קיבלה 9 מנדטים, שניים יותר מאחדות העבודה. הציונים הכלליים קיבלו 8 מנדטים, והחזית הדתית התורתית שמרה על כוחה (6). המפלגה הפרוגרסיבית התחזקה ל-6 מנדטים ומק"י צנחה ל-3. ושוב, המפלגות הערביות המזוהות עם מפא"י קיבלו 5 מנדטים יחד.
ב-15 באוגוסט 1961 הצביעו קצת יותר ממיליון ישראלים בבחירות לכנסת החמישית. מפא"י נחלשה ל-42 מנדטים, ואת תואר המפלגה השנייה בגודלה חלקו שתיים - חרות והמפלגה הליברלית, איחוד של הציונים הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית. שתי הרשימות קיבלו 17 מנדטים כל אחת.
מפד"ל שמרה על כוחה (12), וכך גם מפ"ם (9). אחדות העבודה התחזקה ל-8 מנדטים, וכך גם מק"י (5). בזרם החרדי היה שוב פיצול - אגודת ישראל זכתה ב-4 מנדטים, ופועלי אגודת ישראל בשניים בלבד. מי שעוד הכניסו נציגים לכנסת היו רשימות הבת הערביות של מפא"י.
האיחודים והפיצולים הגיעו גם לכנסת השישית, בבחירות שהתקיימו ב-2 בנובמבר 1965. 12 ישראלים היו חסרים כדי להגיע למספר יפה של 1.5 מיליון בעלי זכות הצבעה.
מפא"י התאחדה עם אחדות העבודה, ושמה השתנה ל"המערך". המפלגה המאוחדת, שבראשה עמד אז לוי אשכול, קיבלה 45 מנדטים. איחוד היה גם בימין-מרכז, כאשר חרות והמפלגה הליברלית התאחדו, הקימו את גח"ל (גוש חרות ליברלים) וזכו ב-26 מנדטים. המפד"ל הייתה המפלגה השלישית בגודלה עם 11 מנדטים.
דוד בן גוריון, שפרש ממפא"י אחרי ועידה סוערת, הקים את רפ"י (רשימת פועלי ישראל), שהצליחה להכניס למליאה 10 נציגים. מפ"םי ירדה ל-8. הליברלים העצמאיים, שהתפצלו מהמפלגה הליברלית בעקבות האיחוד עם חרות, זכו ב-5 מנדטים. בגוש החרדי אגודת ישראל עלתה ל-4 נציגים, ופועלי אגודת ישראל שמרה על כוחה.
בשמאל היותר קיצוני ההגמוניה של מק"י נשברה. הרשימה הקומינסטית החדשה (רק"ח) - פלג בעל רוב ערבי - התפצלה ממק"י וזכתה ב-3 מושבים, בעוד הרשימה הקומוניסטית הוותיקה הסתפקה בנציג אחד. מי שעוד התמודדה בבחירות היא רשימת העולם הזה-כוח חדש, שזכתה במנדט אחד. הרשימות הערביות של מפא"י קיבלו יחד 3 מנדטים.
31 צפייה בגלריה
האיחוד סידר לו 45 מנדטים. לוי אשכול
(צילום: במחנה, באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
ארבע שנים פחות כמה ימים עברו, וב-28 באוקטובר 1969 נשבר שיא המנדטים של מפלגה המתמודדת בכנסת. המערך, בראשות גולדה מאיר, קיבל 56 מנדטים. גח"ל שמרה על המקום השני עם 26 מנדטים, ומיד אחריה המפד"ל עם 12.
אחריהן באו לא מעט רשימות עם 4 מנדטים או פחות. אגודת ישראל (4), ליברלים עצמאיים (4), הרשימה הממלכתית של בן גוריון (4), רק"ח (3), קידמה ופיתוח (3), פועלי אגודת ישראל (2), שיתוף ואחווה (2), העולם הזה - כוח חדש (2), מרכז חופשי (2) ומק"י (1).
הפנים החדשות באותן בחירות היו המרכז החופשי בראשות שמואל תמיר, שהתפצלה מגח"ל.
הבחירות לכנסת השמינית נדחו ל-31 בדצמבר 1973 בשל מלחמת יום כיפור. מספר בעלי זכות ההצבעה עבר את רף ה-2 מיליון, אבל רק קצת יותר מ-1.5 מיליון הגיעו לממש את זכותם הדמוקרטית.
מפא"י, שבראשה עמדה עדיין מאיר, נחלשה ל-51 מנדטים. גח"ל שינתה את שמה לליכוד עקב איחודים עם מפלגות קטנות נוספות, והרשימה זכתה ל-39 מושבים. כלומר, שתי המפלגות הגדולות קיבלו יחד 3/4 מהמושבים בכנסת.
המפד"ל נחלשה ל-10 מנדטים, חזית דתית תורתית של אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל זכו ב-5, הליברלים העצמאיים הכניסו 4 נציגים וכך גם רק"ח. קידמה ופיתוח קיבלה 2 מנדטים.
בבחירות התמודדה לראשונה רשימת רצ בראשות שולמית אלוני, שקיבלה 3 מנדטים. מק"י הפכה למוקד ושמרה על כוחה - מנדט אחד.
ב-17 במאי 1977, קרוב ל-1,750,000 מצביעים מתוך כ-2.2 מיליון בעלי זכות בחירה הגיעו לקלפיות וגרמו למהפך הפוליטי הראשון בישראל.
הליכוד הפכה למפלגה הגדולה ביותר עם 43 מנדטים, 11 יותר מאשר המערך. מפלגת המרכז ד"ש, שהורכבה מכמה פורשים מהמערך ומחברים במפלגות מרכז, קמה בין היתר כדי לתת תשובה לבוחרים שמאסו בשחיתות של בכירים במערך ומנגד חששו להצביע ליכוד. המפלגה, שבראשה עמד הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין, זכתה ב-15 מנדטים, אבל איחוד הכוחות לא החזיק זמן רב, ובאותה כנסת המפלגה התפרקה לרסיסים.
המפד"ל קיבלה 12 מנדטים, רק"ח שינתה את שמה לחד"ש וזכתה ל-5 מנדטים. אגודת ישראל קיבלה 4. המפלגות החדשות בכנסת היו שלומציון של אריאל שרון, שזכתה ב-2 מנדטים, מפלגת השמאל מחנה של"י שקיבלה גם היא 2 מנדטים. בנוסף קרה דבר שלא קרה כמותו מאז הקמת המדינה - רשימה שבה היה רק נציג אחד קיבלה שני מנדטים. מדובר ברשימת היחיד של פלאטו שרון, שאיבד את המנדט למפלגה שהייתה קרובה ביותר לקבל מנדט נוסף.
ב-30 ביוני 1981 נערכו הבחירות בישראל בפעם העשירית. הליכוד התחזק ל-48 מנדטים, ואילו המערך התחזק ל-47. כלומר, בכנסת היו רק 25 ח"כים שלא שייכים למפלגות הגדולות.
מפד"ל איבדה מחצית מכוחה ל-6 מנדטים, בין היתר לתחיה של גאולה כהן ויובל נאמן, שקיבלה 3 מנדטים. עוד 3 מנדטים אבדו ככל הנראה לטובת תמ"י - תנועת מסורת ישראל, שבראשה עמד אהרון אבוחצירא. חד"ש קיבלה אז 4 מנדטים, בדיוק כמו אגודת ישראל.
תל"ם של משה דיין, שכיהן לתקופה כשר חוץ בממשלת בגין, קיבלה שני מנדטים, שינוי זכתה להישג דומה ורצ הסתפקה בנציגה בודדת.
ב-23 ביולי 1984 נרשמו למעלה מ-2 מיליון קולות כשרים בבחירות. המערך חזרה להיות הסיעה הגדולה בכנסת עם 44 מנדטים, והליכוד ירד ל-41 מנדטים.
אף מפלגה לא הצליחה להקים קואליציה, ולכן הוקמה ממשלת אחדות עם רוטציה בין שמעון פרס ליצחק שמיר בראשות הממשלה.
מפלגות חדשות שהתמודדו לראשונה היו ש"ס, שבראשה עמד הרב יצחק פרץ, ושזכתה להישג של 4 מנדטים; יחד של עזר ויצמן שקיבלה 3 מנדטים; הרשימה המתקדמת לשלום שזכתה ב-2 מנדטים; מורשה של הרב חיים דרוקמן, שרצה יחד עם פועלי אגודת ישראל וקיבלה 2 מנדטים; ורשימת כך של מאיר כהנא, שהסתפקה במנדט בודד כמו רשימת אומץ של יגאל הורוביץ - אחד מחברי ד"ש.
ממשלת הרוטציה החזיקה מעמד, וב-1 בנובמבר 1988 הגיעו 2,283,123 אזרחים מבין כ-2.9 מיליון בעלי זכות הצבעה לקלפיות.
הליכוד חזר להיות המפלגה הגדולה בישראל עם 40 מנדטים, והמערך ירד ל-39. המפלגה השלישית בגודלה הייתה ש"ס עם 6 מנדטים.
מפ"ם התפצלה מהמערך וקיבלה 3 מנדטים, ולראשונה התמודדו צומת של רפאל איתן (2), מולדת של רחבעם זאבי (2), דגל התורה (2) והמפלגה הדמוקרטית הערבית (1).
בבחירות שנערכו ב-23 ביוני 1992 מספר בעלי זכות הבחירה הגיע ל-3.4 מיליון, אך רק 2.6 מיליון הגיעו לממש את זכותם הדמוקרטית. אחוז החסימה, אולי בשל ריבוי המפלגות הקטנות, עלה ל-1.5%.
העבודה בראשות יצחק רבין הייתה המפלגה הגדולה ביותר עם 44 מנדטים, הליכוד ירד ל-32 ואילו מרצ - איחוד של רצ, מפ"ם ושינוי - קיבלה 12 מנדטים.
צומת של רפאל איתן הייתה המפלגה הרביעית בגודלה עם 8 מנדטים. המפד"ל וש"ס קיבלו 6 כל אחת. במגזר החרדי נרשם איחוד בין אגודת ישראל ודגל התורה, והמפלגה המאוחדת נקראה יהדות התורה. המפלגה קיבלה אז 4 מנדטים.
חד"ש ומולדת קיבלו 3 מנדטים כל אחת, ומד"ע 2. מי שלא עברה את אחוז החסימה באותן בחירות הייתה התחייה.
ב-29 במאי 1996 נערכו הבחירות לכנסת ה-14, ולראשונה התקיימו בחירות ישירות לראש הממשלה. בבחירות לראש הממשלה זכה בנימין נתניהו ב-50.5%, לעומת 49.5% לשמעון פרס.
הליכוד רץ יחד עם גשר (דוד לוי) וצומת של רפאל איתן, ויחד הם זכו ב-32 מנדטים. הרשימה הגדולה בכנסת הייתה של העבודה, עם 34 מושבים.
ש"ס התחזקה ל-10 מנדטים, המפד"ל קיבלה 9 ומרצ נחלשה ל-9. ישראל בעלייה של נתן שרנסקי התמודדה לראשונה וקיבלה 7 מנדטים. עוד מפלגה חדשה שהתמודדה באותן בחירות הייתה הדרך השלישית של אביגדור קהלני, שקיבלה 3 מנדטים.
גם ב-17 במאי 1999 נערכו בחירות לכנסת ובחירות נפרדות לראשות הממשלה - שבהן גבר אהוד ברק עם כ-56% על בנימין נתניהו שקיבל 44%.
הבחירה הישירה גרמה להיחלשות של שתי המפלגות הגדולות ולזינוק בכוחן של הקטנות. ישראל אחת בראשות ברק (העבודה-גשר-מימד) קיבלה 26 מנדטים, הליכוד צנח ל-19, ש"ס זינקה ל-17 ומרצ התבססה עם 10 מנדטים.
ישראל בעלייה קיבלה 6 מנדטים, כמו שינוי - התנועה החילונית, מפלגתו של יוסף (טומי) לפיד. עוד מפלגות שהתמודדו לראשונה בבחירות היו ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן (4 מנדטים), האיחוד הלאומי, שהייתה איחוד של תקומה, מולדת וחרות (4), בל"ד (2) ועם אחד של עמיר פרץ (2).
כ-3.1 מיליון ישראלים מתוך 4.7 מיליון בעלי זכות בחירה הגיעו ב-28 בינואר 2003 לבחור מי יהיו 120 הנציגים שלהם בכנסת.
הליכוד, שחזר לשלטון כשנתיים קודם לכן בבחירות היחידות שנערכו רק לראשות הממשלה - בהן התמודד אריאל שרון מול אהוד ברק - הגדיל את כוחו ל-38 מנדטים. העבודה-מימד ירדה ל-19, ושינוי של טומי לפיד רשמה הישג שיא עם 15 מנדטים.
31 צפייה בגלריה
עשר שנים לפני שיאיר לפיד הביא מספר דו-ספרתי של מנדטים, אבא טומי עשה זאת
(צילום: ליהיא לפיד)
באותן בחירות האיחוד הלאומי וישראל ביתנו התמודדו יחד וזכו ב-7 מנדטים, ואילו ישראל בעלייה צנחה ל-2 מנדטים בלבד.
לקראת הבחירות לכנסת ה-17 הוקמה קדימה על ידי ח"כים מהליכוד ומהעבודה. בראש המפלגה עמד אריאל שרון, אך בשל השבץ שבו לקה עמד בראשות הרשימה בבחירות לכנסת שנערכו ב-28 במרץ 2006 אהוד אולמרט.
קדימה הפכה למפלגה הגדולה בכנסת עם 29 מנדטים, העבודה נשארה עם 19, ש"ס קיבלה 12 מנדטים וכך גם הליכוד. ישראל ביתנו של ליברמן רשמה הישג עם 11 מנדטים.
האיחוד הלאומי התמודד יחד עם המפד"ל, והרשימה המשותפת זכתה ב-9 מנדטים. הפתעת הבחירות הייתה אז רשימת הגמלאים שבראשה עמד רפי איתן, וקיבלה 7 מנדטים. אחוז החסימה הועלה באותן בחירות ל-2%.
3,373,490 קולות כשרים נספרו בבחירות לכנסת ה-18, שהתקיימו ב-10 בפברואר 2009. קדימה זכתה ב-28 מנדטים, ואילו הליכוד ובנימין נתניהו, שהרכיב את הממשלה, ב-27. ישראל ביתנו הפכה למפלגה השלישית בגודלה עם 15 מנדטים, יותר מהעבודה עם 13. ש"ס קיבלה 11 מנדטים.
עוד מפלגות שנכנסו לכנסת: יהדות התורה (5), רע"ם-תע"ל (4), האיחוד הלאומי (4), חד"ש (4), מרצ (3), הבית היהודי (3) ובל"ד (3).
31 צפייה בגלריה
נתניהו הרכיב את הממשלה ב-2009, על אף שלא היה ראש המפלגה הגדולה ביותר
(צילום: אוהד צויגנברג)
ב-22 בינואר 2013 נערכו הבחירות לכנסת ה-19, שבהן היו רשומים כ-5.6 מיליון בעלי זכות בחירה, אך רק כ-3.8 מיליון מהם הגיעו לקלפיות.
הליכוד, שהתמודד יחד עם ישראל ביתנו, החזיר לעצמו את תואר הרשימה הגדולה עם 31 מנדטים, יש עתיד של יאיר לפיד הייתה הרשימה השנייה בגודלה עם 19 מנדטים, והעבודה עלתה למקום השלישי עם 15. הבית היהודי, שבראשה עמד נפתלי בנט, זינק ל-12 מנדטים וש"ס הסתפקה ב-11.
קדימה, המפלגה הגדולה של הכנסת ה-18, התרסקה ל-2 מנדטים. ציפי לבני, שעמדה בראשות קדימה בבחירות הקודמות, התמודדה בראשות התנועה שקיבלה 6 מנדטים.
ב-17 במרץ 2015 התקיימו הבחירות לכנסת ה-20. אחוז החסימה עלה ל-3.25%, ולכן הרשימה הכי קטנה בכנסת הייתה צריכה להיות בת 4 ח"כים. 5,881,696 ישראלים קיבלו זכות הצבעה, אך בפועל נרשמו כ-4.2 מיליון קולות כשרים.
הליכוד נשאר המפלגה הגדולה עם 30 מנדטים, והמחנה הציוני - שכלל איחוד בין העבודה לתנועה - זכה ב-24 מנדטים.
הרשימה השלישית בגודלה הייתה הרשימה המשותפת של הרשימות הערביות עם 13 מנדטים. יש עתיד נחלשה ל-11. הכניסה החדשה של הבחירות הייתה כולנו של משה כחלון עם 10 מנדטים. הבית היהודי ירדה ל-8, וש"ס רשמה גם היא ירידה ל-7. עוד רשימות: ישראל ביתנו (6), יהדות התורה (6) ומרצ (5).
