בכביש היורד מקניון מלחה ומתפתל במקביל לתוואי נחל רפאים פונים שמאלה לדרך משובשת העולה אל תוך היער. זו פיסת טבע המלחכת את קו הבתים של דרום מערב שכונת גילה הירושלמית, עצי אורן מחטיים, שיחי סירה קוצנית, פריחה של לוטם שעיר ובאוויר ריח חזק של זעתר הגדל כאן במדרונות בכל פינה.
יער ירושלמי מרוחק מהמולת העיר הסואנת, עם טרסות קדומות וגומחות מסתור בסלע. לכאן אורי אנסבכר ז"ל באה להתבודד עם מחברת הכתיבה שלה, נערה בת 19 מלאת חלומות ורעיונות ודמיון שנבע ממנה בכתיבה תמה אל יומנה. סנ"צ עמי לייפר, ראש מדור מעבדות ניידות של הזיהוי הפלילי, ניסה לכוון אותנו אל מקום מציאת גופתה: "מיד אחרי השיבר מים יש שביל עיזים שעולה ב־45 מעלות. בסוף השביל, הליכה של כ־200 מטר, טיפוס של ארבע־חמש דקות, יש טרסה ואז זה שם".
שעתיים הלכנו בסבך הצמחייה מנסים למצוא את המקום. טיפסנו, דילגנו, שבנו על עקבותינו ושוב עלינו, מתנשפים, עוצרים להתבונן, וכלום. הטבע חידש עצמו מאז הרצח הנורא בתחילת פברואר השנה, גשם ירד, העשב צמח והפריחה עכשיו במלוא עוצמתה, כך שזירת הפשע טושטשה, כאילו הטבע ביקש למחותה מקרבו.
אבל לייפר חוקר הזיהוי הפלילי זוכר את יום הרצח ואת זירת הרצח לפרטי פרטים. יש אירועים שגם מוחו הדחוס במאות רבות של גופות וזירות פשע אינו מסוגל לשכוח. הוא בן 55, 27 שנה בשירות. איש מז"פ המיומן להתבונן ולהבחין בפרטים הקטנים ביותר. מה שנראה להדיוטות שולי וחסר חשיבות, עבור לייפר הוא עוד חתיכה בפאזל בדרך לפתרון התעלומה.
"זה היה יום חורפי אפרפר", הוא משחזר, "יום־יומיים קודם ירד גשם בירושלים. בערב מוקדם יצאנו אני, אשתי והבת הקטנה שהיא תיכוניסטית לחגוג את יום ההולדת של אשתי במסעדה במעלה־אדומים. שני הגדולים בצבא. לקראת סוף הארוחה הטלפון שלי צילצל. על הקו הייתה המפקדת שלי, תנ"צ מרים עזורי, ראש החטיבה לזיהוי פלילי. 'יש אירוע רצח מורכב ביער ליד עין יעל', יותר מזה לא צריך. אשתי והילדים כבר רגילים שאני קם באמצע, אני לא צריך להסביר.
"אצלנו במז"פ אירוע זה זירה. שוד, פריצה לבית, רצח, ניסיון לרצח, כל אירוע זירה. זירות תמיד צצות בזמן לא נוח. בחמישי בערב כשאתה בקניות בסופר, בארוחת חג או בשבת בבוקר כשאתה מנסה להדביק עוד שעת שינה. אני שלושה עשורים עושה את זה. אין פיגוע בירושלים שלא הגעתי לזירה, כל האוטובוסים שהתפוצצו, המסעדות, בתי הקפה, מלא אירועים עם המון הרוגים, זקנים, חיילים, נשים, ילדים. לצערי התרגלתי. זו העבודה. אני מוריד מסך ונכנס לזירה.
"ככה היה גם באותו ערב של רצח אורי אנסבכר. בדרך לזירה אני מדבר עם קצין הזיהוי של מחוז ירושלים, מבין שמדובר באירוע מורכב, מבקש שיכוון אותי. אני שומע שמדובר בנערה. להגיד לכם שהתמונה של הבת שלי שהיא בת 15 לא עולה לי בראש, אני אשקר. מהחבר'ה בשטח אני לומד באיזה מצב נמצאה הגופה, איך נמצאה, אילו פגיעות התגלו עליה, האם הבגדים קרועים או לא, האם יחפה, רגליים מלוכלכות, דברים כאלה.
8 צפייה בגלריה
אנשי המז"פ (מימין): רפ"ק עופר שלוש, פקד נועם אמר וסנ"צ עמי לייפר
(צילום: אוהד צויגנברג)
"זה הזכיר לי את הרציחות של נועה אייל וורדית בקרקנוט. פחות או יותר בנות אותו הגיל, נמצאו ביער במקום מבודד, עברו תקיפה מינית. אתה רוצה, לא רוצה, זה עולה לך בראש. אני מגיע לזירה בחושך, לא רואה כלום, מתנשף, האדמה רטובה, בוצית. עמוד תאורה מאיר על הגופה, זרקור של מז"פ. לובש סרבל לבן ושם כפפות. מסביב מלא שוטרים סורקים את השטח אחר חפצים. כל דבר יכול להיות קשור לאירוע.
"בינתיים מכריזים הקפאת מצב לגבי הגופה עד שיגיע רופא משפטי מהמכון באבו־כביר כדי לקבוע שעת מוות. יותר מדויק לקבוע שעת מוות כשהגופה עדיין בשטח. כשהוא מגיע הוא גם לוקח ממנה דגימה ונוסע איתה למכון, שם מפעילים את המכשור כדי להפיק ממנה פרופיל גנטי. בינתיים אנחנו מחפשים עקבות, מה שנקרא רעשים בזירה. אצלנו בזיהוי פלילי הזירה מדברת. יש ממצאים שבולטים מיד לעין ויש ממצאים שצריך לחפש אחריהם. אנחנו מוצאים עקבות ואחר כך מתברר שזה לא קשור. השוטרים שסורקים בשטח מוצאים כל מיני חפצים ומביאים לנו כדי שנקבע אם הם רלוונטיים לאירוע.
"כשהרופא מסיים את הבדיקה שלו אני ניגש לגופה. הופך בזהירות לבדוק אם יש דקירות בגב, האם הדקירות על החולצה מתאימות לדקירות בגוף. מזה אתה יכול ללמוד איך התפתח המאבק. האם נדקרה כשהייתה עדיין לבושה והאם הרוצח המשיך לדקור אותה אחרי שכבר קרע ממנה את הבגדים. זו עבודה נפשית קשה, אבל אתה כל כך שקוע בעבודה שלך, פועל בצורה קרה כי אי־אפשר אחרת. כמה ימים אחר כך שאלו אותי אם לא הזדעזעתי ממראה הגופה. עניתי שלא. 27 שנה בעבודה הזו הביאו אותי לקהות חושים. זה נשמע לא שפוי אבל זו האמת. אתה מתרגל לחיות עם גופות, עם המוות עצמו".
ערפאת ארפאעיה נכנס באותו יום לתחומי ירושלים דרך פרצה בגדר ההפרדה באזור שבין בית ג'אלה לכפר וולג'ה. בן 29, תושב חברון, מוכר למשטרה ומערכת הביטחון. כשחיפשנו ביום שני השבוע אחר זירת הרצח ביער לא הרחק מעין יעל, ראינו מערות קטנות בסלע ובהן בקבוקי שתייה ופחיות מזון ריקות זרוקות עם כיתובים בערבית. זה אזור המוכר כנתיב כניסה לישראל של פועלים פלסטינים ללא היתר עבודה או שהייה בארץ. חלקם נשארים פה בשטח להעביר את הלילה. ארפאעיה, שמשפחתו מזוהה עם חמאס, מכיר את האזור. הוא ניצל את הפרצה וטיפס מהוואדי של שמורת עין יעל על המדרון ואז הבחין באנסבכר. לרוע מזלה היא הייתה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
ב־2009 נעצר ארפאעיה באזור מערת המכפלה בחברון עם סכין בכליו, הועמד למשפט ונידון לשלושה חודשי מאסר בכלא עופר. ב־2017 נעצר בגין שהות בלתי חוקית בישראל וגם אז נמצאה עליו סכין. הוא הורשע ונידון לחמישה חודשי מאסר. המשטרה לוקחת מכל אדם המעורב בעבירה ביטחונית דגימת רוק מחלל הפה ממנה מופק פרופיל גנטי במעבדת הדי־אן־איי והביולוגיה של החטיבה לזיהוי פלילי במטה הארצי. הפרופיל הגנטי נשמר במאגר הדי־אן־איי במשך שבע שנים אם האדם נותר חשוד ולא הורשע. מי שמורשע הפרופיל שלו נשמר במאגר לנצח.
כ־463 אלף פרופילים גנטיים יש במאגר המשטרתי. אחד מהם שייך לארפאעיה הרוצח. שתי מעבדות בארץ מפיקות פרופילים גנטיים, האחת בקומת המרתף במטה הארצי, השנייה במכון לרפואה משפטית באבו־כביר ביפו. הדגימה שנלקחה מגופתה של אנסבכר הועברה למכון ביפו. זמן הפקת פרופיל מדגימה נע בין 12-10 שעות.
סנ"צ אודי וולף, ד"ר לכימיה וראש מעבדת מאגר הדי־אן־איי במשטרה, מספר שתורנית המעבדה באותו יום קיבלה התראה להגיע לעבודה מוקדם. "קצת אחרי שמונה בבוקר קיבלנו מייל מהמכון עם רצף של מספרים שמבטאים את הפרופיל הגנטי של הדגימה. את רצף המספרים הזה התורנית הריצה כנגד כל הפרופילים במאגר".
נצ"מ עליזה רזיאל, ראש מחלקת כימיה וסימנים, אומרת שהייתה דריכות גבוהה במעבדה. "זה אירוע מזעזע והרוצח מסתובב חופשי. הזמן משחק פה תפקיד מרכזי, צריך להגיע למבצע כמה שיותר מהר. תחשבו איזה סיפוק אדיר זה. מרגע שאתה לוחץ search עד שעולה התוצאה אתה במתח עצום. הגוף דרוך, מוצף אדרנלין. ובסוף אתה יושב במעבדה בחלוק לבן מול מסך מחשב ומקלדת. אבל השיטה, הטכנולוגיה, האמצעים שמאפשרים להגיע לתוצאה מהירה במעבדה זה אתה והחברים שלך. אתה מקבל תוצאה ובודק אותה עשר פעמים כדי להיות בטוח. אתה נושם בכבדות, נהיה לך עור ברווז כי אתה יודע שברגע שעולה לך התאמה עם שם ופרטים של בנאדם אתה תופס חשוד ברצח. כל המשטרה והשב"כ מחפשים אחרי הרוצח ואתה חלק מהמאמץ לתפוס אותו".
מרגע שעלה שמו של ארפאעיה זו הייתה רק שאלה של זמן עד שייתפס. למחרת הוא נעצר בידי כוחות הביטחון במסגד באל־בירה שליד רמאללה.
עכשיו אנחנו בקומה מינוס אחת במטה הארצי, בחטיבה לזיהוי פלילי, מובלים על ידי המפקדת, תנ"צ מרים עזורי. "תנו לי לבדוק רגע אם אנחנו יכולים להיכנס למעבדה ככה בבגדים שלנו או שנצטרך חלוקים", ביקשה מחוץ למעבדת מאגר הדי־אן־איי, "הכול פה מאוד סטרילי ומבוקר, כל המכשור, המחשבים, הכול שיא הטכנולוגיה".
מדובר בעולם תוכן שכל כולו מבוסס על מדעי הכימיה והביולוגיה והוא שועט קדימה בריצה מהירה, משכלל כל העת את היכולות לפצח תיקים ישנים שמעלים אבק. זה מסדרון ארוך שמצדדיו חדרים ומעבדות, בהן מתבצע תהליך ההפקה באמצעות רובוטים ומכשירים שמבצעים תהליכים כימיים שונים, מסכי מחשב ומעבדי ענק שמריצים כאן מיליוני נתונים ובדיקות בו־זמנית ולבורנטים בחלוקים לבנים שרק תגי הזיהוי שעל חזם מעידים שמדובר באנשי משטרה.
הכול התחיל ב־2002 בביקור שקיימה בארץ לין פרדיי, שכיהנה בזמנו כראש מאגר הדי־אן־איי באנגליה, המאגר הראשון בעולם. נצ"מ אשירה זמיר, ראש מחלקת ביומטריה פורנזית ובעלת תואר שני בכימיה, ליוותה את האורחת מאנגליה באותו ביקור שבסופו הוחלט להקים מאגר ישראלי. "הזמנתי אותה אליי הביתה, לקחתי אותה להתמרח בבוץ בים המלח והבאתי אותה לסיור אצלנו במטה הארצי. על הדרך שאבתי ממנה מידע על המאגר שלהם ואמרתי לעצמי, 'וואלה, חייבים דבר כזה פה'. זו הפכה משימת חיי. חמש שנים לקח לחוקק חוק שמאפשר לקיחת דגימות והקמת מאגר. בראשון לפברואר 2007 המאגר התחיל לעבוד ומיד הרגשנו את קפיצת המדרגה ביכולות שלנו לבסס חשדות ולהגיע לחשודים בעבירות פשיעה קשות".
מפעל הפקת הדי־אן־איי רוחש כמו קן נמלים. הממצאים שאוספים חוקרי הזיהוי בשטח מובאים למעבדת הדי־אן־איי והביולוגיה. שלל חפצים, מסמכים ופריטי לבוש שהחוקרים בחלוקים הלבנים מנסים להפיק מהם דגימה, ממנה ניתן יהיה להפיק פרופיל גנטי. המוצגים מגיעים במעטפות חתומות, נרשמים ואז מתחיל החיפוש הדקדקני אחר רוק, זרע, דם ותאי עור. "השיטות כל כך מתקדמות שניתן להפיק די־אן־איי מתאי עור שנושרים מאיתנו במגע או בחיכוך", אומר סנ"צ רוני גפני, ראש המעבדה. "אנחנו עושים המון מאמצים לחפש את הדי־אן־איי וזה כולל הכרה של האירוע ולימוד של הזירה על מנת לדעת אילו מוצגים חשובים".
הוא מבקש שנראה סרטון שצולם לפני כשנתיים בחניון רכב בהרצליה. מדובר בחקירה של סדרת פריצות וגניבות רכב באזור המרכז והשרון שנוהלה במשך כמה חודשים, ובכל אירוע הגנבים היו כמה צעדים לפני המשטרה. אחרי אחת הגניבות ביקשו אנשי המעבדה במטה הארצי לראות את צילומי מצלמות האבטחה. "ראינו שאחד הגנבים מחטט באף ומורח את התוצרת על עמוד בחניון, הנה עכשיו, תראו אותו מורח", אומר גפני ומצביע על האיש בצג המחשב. אחרי שראה את הסרטון מיהר לשלוח שוטר שייקח דגימת נזלת קרושה מהעמוד. "הפקנו מזה די־אן־איי, הרצנו מול המאגר וככה הגענו לחשוד וממנו לשאר הכנופיה".
המחקר בתחום הגנטי מעמיק כל הזמן ואיתו משתכללים חיתוכי החיפוש במאגר. כך נוצרו "החיפוש המשפחתי" ו"החיפוש על פי ארץ מוצא" שהביאו לפענוחם של שתי פרשיות רצח שאירעו בשנות ה־90.
דניאל נחמני נעצר בנובמבר 2014 בחשד לרצח נועה אייל, שאירע 16 שנה קודם לכן. גופתה של אייל, בת 17, נמצאה כפותה ביער רמות ליד שכונת ילדותה כשעליה סימני אלימות וראיות שהותקפה מינית. במשך שנים חיפשו החוקרים קצה חוט עד שבמעבדת הדי־אן־איי פיתחו שיטה להתאמת פרופיל גנטי על פי קרובי משפחה. דגימה שנלקחה מאביו של נחמני כמה שנים קודם לכן, לאחר שהוגשה נגדו תלונה על אלימות במשפחה, הובילה בסופו של דבר אל נחמני הבן.
הבלשים שעקבו אחריו הבחינו בו יורק על המדרכה, המתינו שייכנס לסופרמרקט לערוך קניות, ואז הלכו ודגמו את הרוק שלו ושמו במעטפה. פרופיל הדי־אן־איי שהופק מהרוק תאם במדויק את פרופיל הדי־אן־איי שנלקח מגופתה של אייל. הוא הועמד למשפט ובתחילת השנה הורשע ברצח.
פרשת הרצח של ורדית בקרקנוט חיכתה 26 שנה עד שפוענחה. גופתה של בקרקנוט, בת 27 בהירצחה, נמצאה ביער אשתאול כשהיא דקורה ועל גופה נמצאו ראיות שעברה תקיפה מינית. לחוקרים הייתה עדות ראייה של עובר אורח שתפסה טרמפ על רכב מסוג סובארו לגאסי. זה היה קצה החוט היחידי. החיפוש על פי מוצא נוסה רק לפני כשנתיים. פרופיל הדי־אן־איי שהופק מהדגימה שנלקחה מגופתה של בקרקנוט הורץ במחשב ועלה כי מדובר באדם ממוצא רוסי.
צוות החוקרים החדש שהוקם לחקור את הפרשה עבר על כל שמות האנשים שהחזיקו בבעלותם רכב מסוג סובארו לגאסי בזמן הרצח, בדגש על מוצא רוסי. כך עלה בין היתר שמו של ולרי סאקוביץ', ישראלי ממוצא בלארוסי שמכר את רכבו לאחר הרצח ועזב את הארץ זמן קצר אחר כך ולא שב ארצה מאז. סאקוביץ' חזר לישראל לפני כחודשיים וצוות החוקרים קיבל התראת כניסה ממאגר משרד הפנים. הוא התגורר במעון למחוסרי דיור בירושלים והחוקרים הלכו ולקחו ממנו דגימות רוק באמתלה שלא קשורה לחקירת הרצח. גם במקרה הזה נמצאה התאמה מלאה. בתום חקירתו, לפני כחודש, הוגש נגדו כתב אישום בגין הרצח.
נצ"מ רזיאל אומרת שכשעלה שמו של החשוד ברצח נועה אייל היא כמעט התעלפה. "זו הייתה התרגשות אדירה, הרצח שלה זיעזע את המדינה כולה. גם כשהצלבנו את הפרופיל של סאקוביץ' מול הפרופיל שנלקח מזירת הרצח של בקרקנוט הייתה כאן התרגשות מטורפת. הגיע לפה איש מודיעין ממחוז ירושלים והוא רעד מהתרגשות כשנמצאה התאמה. כולנו רעדנו".
נצ"מ זמיר אומרת שמבחינתה הפרשה של נועה אייל הייתה מזעזעת במיוחד. "נועה אייל גדלה ברמות, הבת שלי למדה באותו בית ספר, שנה מתחתיה. היא יצאה יחד עם כל בית הספר לחפש אחריה. כל כמה שנים הוקם צח"מ (צוות חקירה מיוחד) חדש. כל צח"מ שלח לנו אלפי דגימות לבדיקה ולא יצא מזה כלום. התסכול היה עצום. בצח"מ האחרון שקם אמרו לנו החוקרים: 'מה עוד אפשר לעשות שלא עשינו'. עשינו סיעור מוחות ועלה הרעיון לבצע חיפוש לפי פרופיל גנטי של שושלת משפחתית. וזה גם מה שהביא בסוף את הפענוח".
זמיר אופטימית שהטכנולוגיה רק תלך ותשתכלל. "כבר היום אנחנו יודעים לספר מהדי־אן־איי שלנו סיפור שלם שמקיף בעצם את כל ההוויה והתכונות שלנו; מאיזו עדה אתה, האם אתה בריא, מה המחלות שלך, כל התכונות שבונות אותנו כבני אדם, והכל מגולם ומקודד במולקולות הדי־אן־איי של כל אחד מאיתנו. בקרוב נכניס לשירות מערכת חדשה שתדע להרחיב את הסיפור: צבע עיניים, צבע עור, נמשים, שיער חלק או תלתלים, מוצא אתני. את כל זה נדע בלחיצת כפתור".
אבל בסוף התחום הזה של זיהוי פלילי הוא סיפור של אנשים ורובו מתרחש בשטח סביב פצועי ירי או דקירה, מול גופות ועליהן סימני אלימות קשה. בערב שבו נמצאה גופתה של אנסבכר ביער בדרום ירושלים, הובל ולרי סאקוביץ', אז עדיין חשוד ברצח בקרקנוט, לשחזור ביער אשתאול. צוות החקירה מימ"ר ירושלים הזמין לשחזור את רפ"ק עופר שלוש, שהיה חוקר המז"פ שהגיע לזירת הרצח ביום שבו נמצאה הגופה. עבור שלוש, בן 56, 29 שנה בשירות, כיום ראש המעבדה הניידת במרכז, זו הייתה סגירת מעגל.
"אני זוכר שנקראנו לזירה במעבה היער. בשלב הזה של העבודה במשטרה עבדתי כבר על אוטומט, מגיע לזירה ושם את הרגשות על טייס אוטומטי. אני זוכר גופה מעורטלת, האדרנלין התחיל לרוץ בגוף. כל אירוע הוא חידה חדשה שאתה צריך לפתור אותה. מצאנו זוג מכנסיים באזור הגופה והתברר שהיו שייכים לורדית. למחרת נמצאה נעל כמה קילומטרים ממקום מציאת הגופה בצומת אשתאול והתברר שזו הנעל שלה. הזירה סיפרה סיפור. מישהו הוביל אותה ליער ברכב שלו, חמישה קילומטר מהיער נמצאה הנעל שלה, כך שהיה מאבק. היא הובלה ליער בכוח. היו ממצאים למאבק אבל זהו. זה המעט שהוצאנו מהזירה.
"אני זוכר שהאירוע הזה ייצר עבודה, כתיבת דוחות, פיתוח תמונות, סימון מוצגים. היה לחץ של הפיקוד לפענח והתקשורת סיקרה בהרחבה. אבל ככל שהימים עברו הפרשה נדחקה, נכנסו אירועים חדשים, החיים ממשיכים הלאה ובמקרה שלנו גם המתים ממשיכים, יש כל הזמן זירות חדשות. וכל כמה שנים הוקם צוות חקירה מיוחד חדש ופנו אליי תמיד בשאלות כדי לעשות שחזור מחשבתי, לקבל הבהרות.
"ככה השנים חלפו ופתאום לפני כמה חודשים, טלפון, 'יש התפתחות בחקירת רצח ורדית בקרקנוט, מה אתה זוכר משם?' שפכתי הכול. כמה ימים אחרי זה לקחו את החשוד לשחזור וזומנתי לשם כי אני העוגן שמחבר בין האירוע מלפני 26 שנה לבין היום.
8 צפייה בגלריה
''אמר שעצר את הרכב וראה אותה מוטלת על הארץ''. ולרי סאקוביץ' מובא לבית המשפט
(צילום: עמית שאבי)
"למשל החשוד הצביע על מקום הגופה ואני כיוונתי למקום האמיתי שבו היא נמצאה. הוא הצביע על המקום המסוים כי זה התאים לגרסה שלו לפיה הוא הגיע למקום ברכב שלו, עשה את צרכיו וראה אותה מוטלת על הארץ מתה. אבל אני זכרתי היכן היא נמצאה. זכרתי פיקס, במדויק. זו זירה שאני חקרתי ותיעדתי לפני המון שנים ובאותו ערב ביער הבנתי שלא משנה כמה שנים חולפות, לעבודה שלי ישנה משמעות.
"הרגשתי שניצחתי. עבורי זו הייתה חידה לא פתורה. אני לא זוכר את כל הגופות שטיפלתי בהן בחלוף השנים, אבל בקרקנוט לא עזבה אותי. היא לא הייתה חלק מהעולם הפלילי. בחורה צעירה, סטודנטית, נורמטיבית, כל החיים לפניה, מוטלת לפניך מעורטלת ביער ואתה מבין, רואה במו עיניך, שהיא סיימה את חייה באכזריות נוראית. זה נגע בי".
ישבנו במשרד משטרתי סטרילי אבל השטח והתמונות מהזירות המדממות נכחו במלוא העוצמה. חוץ מלייפר ושלוש הגיע גם פקד נועם אמר, קצין המעבדה הניידת בצפון. "לכל זירת רצח מגיע כל העולם. המון תקשורת, גורמי פיקוד בכירים, צוותי ימ"ר, שוטרי סיור, סקרנים מתגודדים מאחורי סרטי סימון הזירה. אנחנו אנשי הצללים. כולם עלינו, רוצים שבזמן קצר מאוד נקרא את הזירה ונספר סיפור. לקבוע אם הייתה פה הנפת סכין, איפה עמד התוקף, היכן התרחש המאבק. ניתוח תבניות של כתמי דם למשל זו תורה שלמה. או למשל לשחזר את מעוף הקליע ולהסיק היכן עמד היורה".
שלוש: "והעבודה הזו הולכת איתך הביתה ומשפיעה על החיים שלך ושל המשפחה שלך. הבן שלי מגיל חמש אמר לחברים בגן שאבא שלו הוא שוטר של גופות. הייתי אבא שהיה עוזב באמצע מסיבת חנוכה בגן כשהילד עם כתר של נר על הראש, מסתכל עליי נבוך. העבודה הזו חדרה לי פנימה ולקח לי שנים לקלוט שאני לא מסוגל לצלם את הילדים שלי כי מה שאני רגיל לראות דרך עדשת המצלמה הם דברים נוראים ואיומים. אני מצלם אנשים מתים. גופות. חלקן במצב מאוד לא טוב. לא יכול להצביע ממתי אני לא יכול לצלם את הילדים, זה פשוט קרה. ועוד משהו, כשהם היו קטנים הייתי קם בלילה עובר בין החדרים לראות שהם נושמים".
לייפר: "אתם צריכים להבין שאנחנו נחשפים לאירועים קיצוניים ושזה חודר לנו לחיים האישיים. אני לפחות פעמיים בשבוע מגיע לזירה של אלימות קשה. כשהייתי יותר צעיר הייתי חוזר מהעבודה ועובר מיטה מיטה בין הילדים, מוריד מהם טיפה את השמיכה. פחדתי שימותו מחנק. בהרבה שיחות עם אנשי שטח של מז"פ עולה העניין הזה. כשאתה מכסה גופות שוב ושוב, קשה לך לכסות את הילדים שלך בלילה במיטה".
אמר: "אנחנו רואים את האנומליות של החברה, מגיעים לאירועי קצה, לזירות פשע שהייתה בהן אלימות מאוד קשה, אכזרית, מטורפת. ברצח של יארה איוב מגוש חלב אני הבנאדם שטיפל בגופה. צילמתי אותה ואחר כך הוצאתי אותה מהפח שהיא נזרקה לתוכו. אני 12 שנה במשטרה, כולן במז"פ במעבדה ניידת, בשטח. כשאני מסיים את העבודה אני עושה קאט, לא מדבר על זה עם אשתי. יש לי שתי בנות קטנות והן לא יודעות מה אבא עושה בעבודה. אין לי עדיין את הסימפטומים ששלוש ולייפר מתארים, אני מקווה שגם לא יהיו. את הוונטילציה אני עושה עם הקולגות שלי שחווים את מה שאני חווה. יש לנו הומור שחור".
שלוש: "כן יש לפעמים גם צחוקים. זה חשוב לנפש. אני זוכר פיגוע של מחבל מתאבד שהתפוצץ באוטובוס. הראש של המחבל נחת במרפסת של אחת הדירות הסמוכות. זה הצחיק אותנו. יושב בנאדם בבית ופתאום נוחת אצלו ראש של מחבל בלי להודיע מראש".
אמר: "או למשל מה שהכי מעניין בזירה זה לדעת איפה נלך לאכול אחר כך. מדברים על זה מהרגע הראשון, 'אהה יש את המסעדה הזו ויש את החומוס הזה' וכל זה כשברקע כבר הבנתם במה אנחנו מתעסקים. זה חלק משמירת השפיות".
