ב-1 במאי 1969, היום לפני 50 שנה - בעיצומה של מלחמת ההתשה - נשא נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר את אחד הנאומים התקיפים שלו.
הוא התרברב לגבי היכולת של הצבא המצרי בלחימתו נגד ישראל, אמר כי צה"ל משקר שתקף בעומק מצרים כמה ימים קודם לכן והבטיח: "נילחם על הגדה ועל רמת הגולן".
המלחמה שבין המלחמות – כתבות קודמות
ביומיים שלפני הנאום התוקפני של נשיא מצרים נערך מבצע "בוסתן 22", שמטרתו הייתה לחבל בשישה עמודי מתח גבוה ובאנטנה לבקרה בקו החשמל שבין קהיר לאסוואן באזור נג'ע חמדי, סמוך ללוקסור. מדובר בקווים שהובילו את זרם החשמל מסכר אסוואן לבירת מצרים ולעמק הנילוס.
על-פי אתר חיל האוויר, ב-29 באפריל 1969 המריא מסוק סופר פרלון מסיני ובתוכו לוחמים. הוא נחת סמוך למטרה, והלוחמים הצמידו את חומרי הנפץ לעמודים. ששת עמודי המתח הגבוה הושמדו ומתקן האנטנה שלידם ניזוק. כתוצאה מכך חלו שיבושים באספקת החשמל במצרים. מדובר בפעולה שנעשתה מאות קילומטרים דרומית לסיני, בעומק שטח מצרים.
במהלך נאומו של נאצר הוא הכחיש כי כוח ישראלי פגע במטרות בארצו. "ישראל מסרה בהודעותיה בבוקר כי חיילי הרסו מתקני חשמל וסכרים", אמר הנשיא המצרי לקהל תומכיו. הוא אמר כי התקשר מיד לגנרל פאוזי, שר המלחמה המצרי, שדיווח שהמשימה הוכשלה. "כנראה ישראל הכינה את הודעתה עוד לפני הפעולה וסברה כי פעילותה הצליחה", התרברב נאצר. "הכוחות המזוינים שלנו הטיסו עיתונאים זרים לנג'ע חמאדי כדי להיווכח באמת. עיתונאים אלה אמרו אחר כך כי ישראל שיקרה שקר גדול".
נאצר המשיך בדברי התעמולה כדי לעודד את בני עמו: "הוי אחים! אם נסקור את מצבנו בעבר ונשווה אותו למצב כיום, לא ייוותר לנו אלא להודות לאללה על ההישגים, ועלי להודיעכם כי התמונה משתנית לטובה מיום ליום. ואולם, הדרך שלפנינו עודנה ארוכה ודורשת מאיתנו קורבנות, כי האויב לא יפנה את אדמותינו אם לא נאלצו לעשות זאת. אנחנו חייבים לאלצו לכך בכוח, וכך גם נעשה".
לאחר מכן אמר הנשיא המצרי כי המורל המצרי עולה בכל יום שחולף מאז תחילת מלחמת ההתשה. "אנחנו החלטנו להילחם לשחרור אדמותינו שעל אחר שעל", אמר הנשיא המצרי. "היום מרגישה ישראל כי ניצחונה ב-1967 הופך מניצחון לתבוסה. היא מנסה לכפות את השלום בכוח ולהביא את הערבים לכך שיחתמו על כל מה שהיא רוצה. בזכות עמידתה האיתנה של האומה הערבית כולה, אין ישראל יכולה לכפות עליה את רצונה".
נאצר גם תקף את צה"ל והשווה אותו לנאצים: "אנו שומעים כי צבא ישראל הוא צבא שלא יובס. דברים דומים שמענו על הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה". הוא זלזל בכוחו של חיל האוויר הישראלי: "בעקבות תבוסת 1967 הגיעו מטוסיו של האויב לקהיר. הפעם הם לא עוברים כלל את התעלה. הם ניסו, אומנם, לעשות זאת ושלושה ממטוסיהם הופלו. מאז הם אף לא מנסים. הפעם הצליחו לחדור לנג'ע חמאדי, אך נכשלו בביצוע מטרתם". הוא איים: "מי שייכנס לשטח מצרים לא ייצא ממנה חי".
בשלב זה הוא איים לפגוע במטרות אזרחיות בישראל כנקמה על הפעולות במבצע "בוסתן 22". נאצר הכריז בפאתוס, שפי שתיאר זאת כתב "ידיעות אחרונות" יהושע חלמיש: "גם מטוסינו יכולים להגיע לישראל. כבר אמרתי בעבר כי גם לנו זכות להלום באזרחים. על העולם כולו לדעת כי אנו זכאים להלום במטרות אזרחיות בישראל", אמר הנשיא המצרי.
הנשיא המצרי אמר כי צבאו כבר פגע קשות בקו בר-לב, קו הביצורים שהקים צה"ל אחרי מלחמת ששת הימים באזור התעלה. נאצר התרברב שוב: "החל מתחילת החודש שעבר הציבו להם כוחותינו המזוינים כמטרה להרוס את קו בר-לב. גנרל פאוזי אמר לי, ואף דיווח על כך בישיבת הממשלה, כי כוחותינו המזוינים הצליחו להשמיד 60% מביצורי קו זה, והוסיף כי הכוחות המזוינים ימשיכו בפעולותיהם עד שיהרסו את ה-40% הנותרים".
נאצר הזכיר את החלטת מועצת הביטחון 242, שהקראה לישראל לסגת מהשטחים שכבשה במלחמת ששת הימים, והצהיר כי מצרים לא תסכים עם מצב הגבולות באותה תקופה: "האם ייתכן כי מישהו בעולם יאשים אותנו על כך שאנו רואים בהחלטה בדבר הפסקת האש חלק מהחלטת מועצת הביטחון הקובעת כי על ישראל לסגת נסיגה מלאה?"
הנשיא המצרי המשיך באיומיו: "אם הם לא ייסוגו, אנו נילחם בהם עד אחרון האנשים, אצלם או אצלנו. לא נשלים עם המצב הקיים ולא נשתוק. או נסיגה ישראלית או מלחמה ממושכת. זו אינה שאלת מדיניות. זו שאלת אדמה ושאלת כבוד. ולא רק שאלה של אדמתנו, אלא של כל אדמה ערבית".
אבל מצב העניינים האמיתי אחרי פעולת צה"ל בנג'ע חמאדי היה שונה לגמרי. למחרת נאומו של נאצר פורסם ב"ידיעות אחרונות" טור של שליח ה"סאנדיי טיימס" דיוויד הולדן, שחזר מקהיר. הולדן כתב בין היתר כי "הפשיטה הישראלית האחרונה לעומק מצרים לא הייתה חמורה עד כדי כך שתעמיד את נאצר בסכנה מיידית, אך התושבים בקהיר מצפים לפשיטות ישראליות נוספות ושואלים עצמם כמה זמן תוכל מצרים להחזיק כך מעמד, לפני שמשטרו של נאצר ייפול".
בנוסף, בעקבות נאומו של נאצר אמרו כי ההתרברבות שלו לגבי הפגיעה הקשה בקו בר-לב אינה מציאותית. מומחים צבאיים של מדינות מערביות אמרו כי "טענותיו של נאצר פשוט אינן תואמות את המציאות". על פי הדיווח אז, "הביצורים של ישראל הוכיחו את עצמם למעשה כחזקים כל כך שאין לערער אותם".
כתב "שיקגו סאן טיימס" ציטט מקורות מודיעין שאמרו: "הישראלים החלו לבצר את קוויהם בקיץ שעבר (1968) על ידי בניית בונקרים גדולים מבטון מזוין. היקף העבודות הישראליות הובהר לנאצר רק בפברואר, ואז כבר היה מאוחר מדי. עתה דרושות פצצות אטומיות כדי לפצח את הביצורים הישראליים".
למרות האיומים של נאצר המשיכה ישראל בפעולות התגובה בשטח מצרים. ב-8 במאי דווח כי צה"ל הפגיז את פורט סעיד בפעם הראשונה מאז מלחמת ששת הימים. דובר צבא מצרים אמר כי לא נגרמו נזקים בעיר, הנמצאת בקצה הצפוני של תעלת סואץ, ואשר בנמלה עגנו באותה תקופה אוניות של ברית המועצות.
"תותחי הנ.מ שלנו", התרברב דובר הצבא המצרי, "הפילו מטוס תצפית ישראלי, שנראה נופל כששלהבות יוצאות מחלקו האחורי. מטוס זה נעלם אי-שם מזרחית לפורט פואד". מקורות ישראלים טענו כי טענת מצרים על הפלת מטוס ישראלי היא שקר.
בנוסף התנהלו באותו יום קרבות ארטילריים לסירוגין באזור קנטרה ובאזור הנמצא 10 ק"מ דרומית לפורט סעיד. הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות", איתן הבר, כתב באותו יום: "בעת חילופי האש פגעו כוחות צה"ל בעמדות הצבא המצרי שמעבר לתעלה. התקריות החלו כאשר המצרים ירו אש ארטילרית לעבר כוח צה"ל, צפונית לקנטרה. הייתה זו אש מקלעים ומרגמות. סמוך ל-12:00 בצהריים הוצעה הפסקת אש על ידי האו"ם, וכוחות צה"ל נענו והפסיקו את האש. לא כן המצרים, שהוסיפו לירות".
בינתיים שמרו החיילים הישראלים ששירתו אז במוצבי התעלה על מצב רוח מרומם. כתב "ידיעות אחרונות" אילן כהן הביא קולות של כמה מהם. בני מילר משכונת תל חנן שבנשר אמר: "איני יודע מתי תורי לצאת לחופשה קצרה, שיהיה אפשר לישון קצת כמו בן אדם, לעשות אמבטיה ולהיפגש עם ההורים והחברה".
דוד ברנדמן הוסיף על המזון במוצב: "היום אכלנו ספגטי, בשר הודו מעושן צלוי, סלט ירקות ומרק פירות. במקרי חירום, כשהשטח נתון להפגזות ואי אפשר להגיע לחדר האוכל, יש לנו מנות קרב בשפע. פרט לכך, מגיע אלינו שק"ם כל יום".
לגבי המורל הגבוה אמרו החיילים: "איך אתה לא רוצה שיהיה כאן מורל גבוה, בזמן שאנחנו רואים כל הזמן את החיילים המצרים רצים בגזרה המזרחית של התעלה, כשהם מחזיקים בידיהם שקי חול להגנה". החיילים פרצו בצחוק ארוך בשלב זה.
גם מנשה שוחט מירושלים חלם על חופשה קצרה: "כאן אנחנו שומעים רק קונצרטים של מקלעים, מרגמות ותותחים. כדי לתת לאוזניים ולראש להירגע קצת משריקות הכדורים, הייתי רוצה לשמוע קצת שירי קצב בדיסקוטקים".
שוחט לא זכה לשמוע שירי קצב. כמה ימים לאחר ביקור הכתב במוצב נהרג שוחט בהפגזה מצרית, יחד עם סמל עזרא דהאן מבני ברק. כתב "ידיעות אחרונות" ציין כי לאחר פרסום הכתבה הוא התכוון לשלוח לשוחט את העיתון, אך אז התקשר אליו קצין: "אילן, הרגע קראתי את הרשימה שלך על הסואץ. אחד החבר'ה שכתבת עליו, מנשה שוחט, נפל הלילה".
